סוף השבוע האחרון לפני הבחירות מסמל את סוף עונת הסקרים. על פי חוק ייאסר בימים הקרובים על אמצעי התקשורת לפרסם סקרי מנדטים, וזאת חתיכת כאפה לעמית סגלים האובססיביים שמתישים אותנו מדי יום בעוד סקר שמנבא את הבלתי ידוע.
הסקרים שינו את הדרך שבה מתנהלת המערכת הפוליטית. היום פוליטיקאים מקבלים החלטות רק לפי סקרים פנימיים. יאיר לפיד מנהל קמפיין פוזיטיבי ולא תוקף את יריביו? תהיו בטוחים שזה מה שהסוקרים המליצו.
או למשל איילת שקד. בתחילת הקמפיין השקיעה שרת הפנים מאות אלפי שקלים בסקר שבחן מהלכים שעליה לבצע כדי לשכנע מצביעים פוטנציאליים. לא מדובר בסקר רגיל, אלא ב"מחקר פוליטי" שבמהלכו חוקרים ניסחו שאלות ממוקדות שמהן ניתן לבנות אסטרטגיה.
במקרה של שקד ניתן לראות כיצד התוצאות השפיעו על צעדיה. לפי חודש וחצי פורסם בחדשות 12 כי 71% ממצביעי הימין טענו כי אין מצב שיצביעו לה; זאת אומרת, 29% לא שללו את האפשרות ולכן סומנו כקהל היעד. 14% מהנשאלים השיבו כי אם תכריז על היותה חלק מגוש נתניהו - ישקלו לתמוך, 8% התנו את תמיכתם בהבעת חרטה על השותפות עם לפיד ו-7% בהתפטרותה מהממשלה. ואכן, בתוך ימים הצהירה שקד כי היא בגוש ביבי והתנצלה פומבית על כניסתה לקואליציה. זה הרים את אחוזי התמיכה בה, אך לא הספיק כדי לטפס מעל אחוז החסימה.
סקר פנימי שנערך החודש עבור מרצ מצא כי הדבר הכי חשוב למצביעיה הוא חוק הנאשם. כעבור כמה ימים הודיעה זהבה גלאון כי זו תהיה דרישת הסף של מרצ למו"מ קואליציוני. החוק אמנם לא חלק מהדי.אן.איי המפלגתי, אבל אם סקרים מתעקשים שזה ימשוך מצביעים הרי ברור מדוע גלאון שלפה הבטחת בחירות שאיש לא מאמין שתתממש. ככה עובדת הפוליטיקה.
אבל הנזק האמיתי טמון בסקרים שמפרסמים בתקשורת – אלה קובעים דינמיקה ומעודדים הצבעה אסטרטגית. כשמפלגות נושקות לאחוז החסימה הן מפעילות קמפיין געוואלד שמבוסס על הטמעת חרדות - אם לא תצביעו לנו, נישאר בחוץ. כך זינקה מרצ בבחירות האחרונות מ-4 מנדטים בסקרים ל-6 בתוצאות האמת. אצל שקד זה פועל הפוך - הסיבה שלא התרוממה הפעם נובעת מכך שמצביעים, שהיו תומכים בה בנסיבות אחרות, ראו את שקיעתה בסקרים ואמרו לעצמם: לא שווה לשרוף עליה את הקול שלי.
אולם סקרים טלוויזיוניים לא מנבאים את העתיד. התזוזות בין המנדטים נעות בטווח טעות הדגימה, והקשר שלהם לתוצאות האמת מקרי בהחלט. בני גנץ קיבל בפעם שעברה כפול מנדטים ממה שחזו לו, ימינה ותקווה חדשה השיגו ארבעה מנדטים פחות מבסקרים.
סקרים אולי משקפים את מצב הרוח הפוליטי הלאומי, אך גם משפיעים על מערכת הבחירות ואיך אנשים יצביעו. וככה התיאבון שלנו לתחזיות בחירות גורם לדמוקרטיה יותר נזק מתועלת.