קטאר 2022: האירוע העצוב של ענף הכדורגל

בעוד חודש, ב־20 בנובמבר, ייפתח בקטאר גביע העולם בכדורגל. תהיו בטוחים שדבר כזה טרם ראיתם: האצטדיונים הכי יפים, הדשא הכי ירוק, הכדור הכי מנופח והשחקנים הכי טובים. מה שכסף לא קונה, הרבה יותר כסף יקנה. בוודאות. קחו מספר קטן שיפתח לכם את התיאבון. אם במונדיאל הקודם, ברוסיה, קיץ 2018, הושקעו 11.6 מיליארד דולר, בזה של קטאר כבר נקברו 220 מיליארד. סכום אסטרונומי על אירוע שיימשך כחודש. רק לשם השוואה - ההוצאות של מדינת ישראל בשנה הנוכחית יעמדו על 158 מיליארד דולר. תכניסו בפנים ביטחון, חינוך, בריאות, וגם טיפ קטן למלצר.
הקטארים לא רוצים עוד אירוע ספורט בשביל הפרוטוקול. הם הולכים על מפגן שיניח אמירות קטנה על אותה רמפה עם המעצמות הגדולות. לכן הכסף העצום לא הושקע רק בשמונת האצטדיונים המרהיבים - אלא גם בבניית כבישים, נמלי תעופה ו־130 אלף חדרי מלון ל־1.2 מיליון תיירים, שיחזרו כדי לספר כמה המקום נפלא.
זה יהיה אירוע מאורגן ונוצץ, רק מה - אל תחפשו בו נשמה. הכדורגל, שהתחיל את חייו כענף עני ופשוט, מאבד כבר שנים את שורשיו לטובת בעלי הממון. מועדונים בעלי היסטוריה ומסורת הופכים לגני השעשועים של בעלי הלמבורגיני וחובבי הקוויאר.
קחו למשל את ניוקאסל יונייטד, קבוצה מצפון־מזרח אנגליה, שבמשך שנים הסתובבה בתחתית הליגה ונחנקה מבעיות כלכליות. אוהדיה התחננו שהבעלים, מייק אשלי, איש עסקים מקומי, יעזוב. ואז, לפני שנה, הופיעה הגאולה - קרן ההשקעות הציבורית הסעודית רכשה את המועדון והפכה אותו בן־לילה לאחד העשירים בעולם.
האוהדים חגגו את העידן החדש עם דגלי סעודיה, ושכחו מאבני היסוד של המועדון שהוקם לפני 130 שנה.
בסרט המופתי "בילי אליוט", כשהמורה לבלט מבקשת מהנער להביא את החפצים שהוא הכי קשור אליהם, הוא מגיע עם חולצת השחור־לבן של ניוקאסל. בילי, להזכירכם, הגיע ממשפחת כורי פחם באזור, שהקבוצה היתה מאז ומתמיד סמלו. אבל כשניוקאסל עלתה השבוע למשחק נגד מנצ'סטר יונייטד, התלבושת שלה היתה לבנה־ירוקה, כצבעי הדגל הסעודי.
כדורגל הוא היום השקעה טובה, פלטפורמה לשיפור התדמית ומקור עוצמה. עם הכסף העצום ניתן לטאטא כמעט כל לכלוך אל מתחת לשטיח. גביע העולם הזה נולד עם חשדות שהזכייה באירוח נקנתה באופן לא כשר. היה זה ה"גרדיאן" הבריטי שפרסם בשנה שעברה כי במהלך בניית המיזם הקטארי נהרגו לא פחות מ־6,500 פועלים, רובם אסיאתים. גם צעקות פעילי זכויות האדם הוחרשו. כי עם כל הכבוד לחיים, פה מדובר בכדורגל.
המונדיאל הקרוב כבר הצליח לשנות סדרי עולם. הוא יתקיים לראשונה בחורף, מפני שאי אפשר לשחק במדבר בחודשי הקיץ. ומכה נוספת: האוהדים יצטרכו להסתדר עם הגבלות בצריכת אלכוהול. בירה תימכר רק משעות מסוימות באזורים מורשים בגלל חוקי המדינה המוסלמית, שהסכימה באופן חריג לעצום חצי עין. עדיין קשה לי לראות אוהדים אנגלים, גרמנים והולנדים הורגים את השעות עד למשחק כשהם לוגמים מים בטעמים.
אחד הזיכרונות המרגשים שלי מטורנירי המונדיאל היה ב־2002 בסוואן, דרום קוריאה. ספרד בדיוק ניצחה את אירלנד בשמינית הגמר בדו־קרב פנדלים דרמטי. האוטובוס בסיום המשחק היה מפוצץ באירים עצובים, עד שאחד מהם קם וצעק "לא יכול להיות שזה נגמר!" וכל הרכב רעד משירת "ALWAYS LOOK ON THE BRIGHT SIDE OF LIFE" של מונטי פייתון.
ברמה כזו של דיכאון, איכות ווקאלית מופלאה שכזו אפשרית רק בסיוע ליטרים של בירה גינס. אין אפשרות אחרת. כעת אותם אוהדים צבעוניים יצטרכו לזכור שב־2022 בא לשכונה שייח' חדש.