דניאלה ספקטור: לא בא לי לעשות פופ, אבל המוזיקה של נונו מעיפה אותי"

מתי בפעם האחרונה נתת עצה טובה?
"השבוע. יש משפט שאני משתמשת בו הרבה ומעבירה אותו הלאה לכולם, והוא: 'שחק עם הקלפים שניתנו לך'. הכוונה היא, אל תחפשי את מה שאין לך, תראי מה יש לך ותעבדי עם זה. אני בעצמי משתמשת בקלפים שלי, כי הדבר הראשון שעולה לי בהקלטה או בהופעה זה 'אוף, לו רק היה לי איקס...' או 'אוף, לו רק היום שלי היה נראה אחרת...'. זה משהו שאנחנו נתלים בו כדי להסביר למה אנחנו לא הכי טובים שאפשר, והמחשבה לעבוד עם מה שיש מחברת אותך להצליח עם מה שיש. עכשיו, למשל, אני מוציאה שיר חדש ואני יודעת שעשיתי כמיטב יכולתי עבורו, כי אחרת אין לזה סוף.
"יש דברים שאנחנו מפחדים מהם אבל יכולים לצאת מהם דברים טובים. קרה לי שהתחלתי הופעה בחור נידח בדרום, ופתאום נפל החשמל והיה רגע של חוסר ודאות באוויר, והיכולת לשיר לתוכו משנה הכל בבת אחת. המוזיקה ממשיכה למרות הכל והיא נוגעת במיוחד כשהיא אנפלאגד, וגם החזרה מזה, כשהחשמל עולה, היא מאוד חזקה".

מתי בפעם האחרונה כתבת?
"אתמול אחה"צ. בעיקרון אני כותבת כל יום טקסטים, לאו דווקא שירים. אני כותבת שיחות, שאלות, מחשבות, תכנונים, חלומות. הכתיבה היא העוגן שלי והקשר שלי עם עצמי. היא נקודת האפס שלי. הכתיבה מייד מאפסת אותי ומחזירה אותי לעצמי. אם את מכירה בזה כצורך אמיתי שלך אז זה נמצא אצלך בשלוף, כשהבית מתרוקן, כשהילדים בחוגים, הדבר הזה עולה כמשהו לפנות אליו. יצרתי את המקום הזה לעצמי, ואם יש שקט בבית אני יושבת לכתוב, זה בדיוק ההפך מלהתאמץ עבורי, זה מרגיע אותי ומזין אותי, אפילו אם זו חצי שעה או כמה זמן שיש לי, או לכתוב בלילה, אחרי שכולם נרדמים".

מתי בפעם האחרונה נשבר לך הלב?
"בקיץ, סבא שלי משה (אבא של אמא), בן 94, נפטר. הוא היה מתפקד וצלול, ואז חווה הידרדרות מהירה ובמשך שבועיים ליווינו אותו - ואז הוא נפטר, וזו היתה החוויה הראשונה שלי שבה ראיתי אדם מקרוב נפרד מהחיים, וזה הולך איתי עד עכשיו. התחלתי לקרוא וללמוד על פרידה מהחיים, על איך אנשים מתים. הפרידה לא היתה רק ממנו, כי עכשיו הבית של סבא וסבתא שלי ריק, כי סבתא נפטרה כבר לפני שנים. זה להפוך עמוד בחיים, זה הרגע שאת מבינה שדברים לא ממשיכים לנצח וזה קשה וכואב, ואז אני חושבת - אולי נעשה מה שאנחנו רוצים לעשות עכשיו? לפגוש את הסוף משנה את הפרספקטיבה לגבי דברים שאנחנו רוצים לעשות".

מתי בפעם האחרונה עברת דירה?
"לפני שלושה שבועות. עברנו מת"א לכרכור. זה מעבר דרמטי. חייתי בתל אביב קרוב ל־18 שנה, ובן (בן זוגי) אפילו יותר, ואנחנו בערך 12 שנה מנהלים שיחה של להישאר או לצאת. גדלתי ברמות השבים: מקום עם הרבה שדות, משהו רגוע, ילדים שמסתובבים בחוץ, ואני שייכת למחוץ לעיר והייתי בגעגוע ארוך־שנים לצאת, ולמחרת המעבר ישבתי בחמש בבוקר והאזנתי לקולות ציפורי לילה מתחלפות בציפורי יום ונזכרתי מה זה לחיות מחוץ לעיר. בבסיס אני שייכת לאטמוספירה הזו, לשבילי עפר, לשקט בלילה ולמרחב יותר גדול. אני אוהבת לבוא לת"א, אבל אני גם ממש אוהבת לצאת ממנה בסוף היום".

מתי בפעם האחרונה התרגשת מאוד?
"החודש, חברה טובה שלי, איה זהבי פייגלין ילדה, ובאתי לבקר אותה והחזקתי את בנה שאולי, והופתעתי כמה כל הגוף שלי, ברמה הכי בסיסית, נרגע לי. הלב שלי נפתח מייד. זה להתחבר לזמן הראשוני הזה, כשהילדים הקטנים זו חוויה כל כך עמוקה, וחוסר האונים של תינוק בן שלושה שבועות שהוא בידיים שלך, הוא מרגש ביותר. הילדים שלי גילו לי את זה, אבל שאולי גילה לי שזה עדיין עושה לי את זה. אפשר להתרגש מתינוקות בלי לרצות להיכנס להיריון. לא בא לי עוד ילדים, אבל אני אביא כלב או משהו חמוד אחר שזקוק לתשומת לב. זו פשוט היתה תזכורת למה באמת חשוב בחיים".

מתי בפעם האחרונה קראת ספר ששינה את חייך?
ממש לאחרונה, קראתי את 'על עצמות המתים' של אולגה טוקרצ'וק. כשאני קוראת, אני לוקחת על עצמי את נקודת המבט והשפה של הגיבור, ואם יש נקודת מבט יוצאת דופן זה ממש פותח לי דרך אחרת להסתכל על העולם, ויש בספר גיבורה כזו מיוחדת וחכמה שלא לוקחת את עצמה ברצינות וזה מאוד מצא חן בעיניי. חוץ מזה, במעבר דירה חיפשתי שקט וקראתי את 'כשהדברים מתפרקים' מאת פמה צ'ודרון, מורה ונזירה לבודהיזם. זה ספר שאני תמיד חוזרת אליו כי הוא תמיד נותן לי פרופורציות ומבט נכון. יש בו משפטים מנחמים שמציידים אותי ליומיום. הוא עוזר לי ממש. זה ספר שהוא כמו חבר".

מתי בפעם האחרונה כעסת על מישהו?
"בתוך מעבר הדירה, בחודשיים האחרונים, הכל התפרק לי בידיים. הבית שלי, הסטודיו שלי והעובדה שאני לא מוצאת דברים שלי ושל הילדים. זה הוציא ממני כעס וזעם מטורף על כל מי שסביבי. המטרתי גז על בן ועל הילדים, ועל כל מי שהייתי איתו באינטראקציה. זה ממש כעס שנובע מזה שאני רוצה שיחזירו לי את החיים שלי! אני לא גאה בזה, אבל זה קורה. בהקשר שלי ושל בן, הזוגיות שלנו באה לידי ביטוי ביכולת להתגבר על כעסים וריבים, להמשיך הלאה ולסלוח, זו הדרך שמאפשרת המשכיות וצמיחה שלנו כזוג".

מתי בפעם האחרונה גלשת ברשתות חברתיות?
"היום עוד לא הספקתי, אבל אני כל הזמן שם, יום־יום. אתמול בלילה גלשתי. אינסטגרם זה משהו שאני כל הזמן נכנסת ומסתכלת בו, אני לא מתה על זה, זו התמכרות לחלוטין. זו גם היכולת שלי להתעדכן על חברים והעולם, לקבל מקורות השראה - כי אני עוקבת אחרי אמנים, ציירים וכותבים - וזה גם ברמה הכי טראשית, אני עוקבת אחרי כוכבי רשת למשל, עדן דניאל גבאי קורע אותי מצחוק. אני גם עובדת ברשתות. אני משווקת שם ומסתכלת גם על החשיפה שלי. רוב הזמן אני סולדת מהמקום הזה, ואחת לכמה זמן אני מסתכלת עליו כעל מקום יצירתי, שאפשר דרכו לגעת באנשים וזה קורה".

מתי בפעם האחרונה חגגת יום הולדת?
"חגגתי השנה 40, עם חברות שלי שאיתי מגיל צעיר. לחגוג איתן זה כאילו חזרה הביתה, זה צחוקים והבנה בלוולים הכי עמוקים שיש. אנחנו עוברות את החיים ביחד. אני ממש בטוב עם הגיל שלי. אני מרגישה בגיל שלי, נעים לי בגוף שלי ועם הניסיון שלי. יש דברים שעוד אין לי ניסיון בהם, ויש לי פרספקטיבה. כשהייתי בת 27 באלבום הראשון הסתכלתי על גיל 40 וחשבתי שהדברים יקרו מעצמם, שאנוח על זרי הדפנה, ובהופעות יהיה לי ברור איך אני עולה לבמה ושיהיה לי קל יותר. בסופו של דבר זו משאת נפשי, שיהיה לי קל יותר - ואני בת 40 ואני יודעת שזה לא קל, אבל היום אני פחות מתרגשת ופחות לוקחת ללב. בגיל 27 או 30 הייתי אוכלת את הראש ולוקחת ללב ומתבאסת, ועכשיו אני ממש לא מתעכבת עליהם. ככל שהשנים עוברות אני בן אדם שמח יותר ושבע רצון יותר בגלל שאני לא יושבת על נקודות".

מתי בפעם האחרונה האזנת לאמן ישראלי וקינאת?
"בגלל שאני נוסעת באוטו וכל הזמן אני מאזינה לבקשות הילדים, והם בעניין של אנה זק ונונו - את נונו הם מאוד אוהבים - גם אני מאוד אוהבת את האלבום שלה. האזנתי לו לעומק, ואם יש שם משהו שמעיף אותי זו משחקיות וזו קלות כזו, ויחד עם זאת דיוק מטורף של מילים וקצב, וגם גישה כזאת נורא קולית ולא עושה מעצמה עניין. יש שם משהו שלם וצעיר - אבל מאוד מגובש. אני מקשיבה לה וזה עושה לי משהו, בא לי קצת מזה. לא בא לי להיות נונו או לעשות פופ, אני לא שייכת לעולם הזה, אבל המוזיקה שלה נוגעת בהרבה רבדים שונים, וכבר לקחתי לדעתי משהו מהעולם הזה אלי".

מתי בפעם האחרונה היית בחדר לידה?
"לפני חמש שנים בדיוק! היה כואב, היה מייאש. ילדתי באיכילוב, והתכוננתי ללידה טבעית כמו שעשיתי עם הבכורה שלי זוהר. באמצע הלידה זו הפכה ללידה עם אפידורל, וכשנתנו לי אפידורל הבנתי שלא התכוננתי ללידה רגילה ובכלל לא ידעתי איך זה קורה ומה אני אמורה להרגיש, זה זרק אותי לשלוש שעות שבהן הייתי אבודה ואז הגיעה מיילדת, המלאך שלי אילנה, והיא עשתה לי לידה מדהימה. אני הייתי חלק ממנה וגם בן, והרגשתי הרבה מהלידה ודווקא גיליתי שהיה משהו באפידורל שאפשר לי להתפנות ללידה ולאיתמר, ולא להיות עסוקה בכאבים המאוד גדולים שהיו בלידה הראשונה שלי. זה היה שיעור מאוד חשוב, כי בתוך התהליך של היריון ולידה, קיבלתי שיעור בענווה - היה בלידה הזו משהו מאוד מחובר, שאפשר לי להיות יותר נוכחת".

מתי בפעם האחרונה חשבת על קריירה נוספת?
"אני כל הזמן חושבת על זה. אני נוסעת באוטו וחושבת על זה, יש כמה דברים שמעניינים אותי, בעיקר איור. זו אהבה מאוד גדולה שלי וגם למדתי איור, ואני כל הזמן מציירת עם הילדים ועם עצמי, זה כלי נוסף עבורי לספר סיפור. זה משהו שבא לי, ברור. לי בניתי סטודיו, וכל רגע פנוי אני משקיעה כספים ואנרגיות במוזיקה שלי, וכאמא יש לי ממש זמן חלקי ואנרגיה חלקית והכל הולך למוזיקה, וברור לי שכל אהבה אחרת לא יכולה לקבל את אותו מקום, אבל יש לי פנטזיות לעשות יום אחד הפסקה מהמוזיקה ולפנות לאיור ולכתיבה - לא של שירים - ואולי יום אחד אצליח. ואולי גם חקלאות".

מתי בפעם האחרונה חשבת על פוליטיקה?
"דיברתי אתמול עם אבא שלי על פוליטיקה. הוא רואה חדשות ערב־ערב ואני יותר תופסת מרחק, אבל זה מעניין אותי כי זה מאוד רלוונטי לחיים שלנו. בשנים האחרונות אני מרגישה יותר את הקשר בין מי שנמצא בשלטון לבין החלטות שמתקבלות ביומיום, בתחבורה ציבורית וביוקר המחיה. חוץ מזה, הסיפור של פוליטיקאים כמו יאיר לפיד, ביבי נתניהו, מרב מיכאלי וגם נפתלי בנט מעניין אותי. המשחק הפוליטי מאוס בעיניי, זה משחק של כוח ולא של תרומה אמיתית. זה פחות בא מהמקום של עבודה עבור האזרחים ועבור החברה, אבל בהחלט יש שם אנשים מעניינים. בכלל, אנשים זה דבר מעניין".

מתי בפעם הראשונה זכית בפרס?
"ב־2010 זכיתי עם האלבום הראשון שלי בפרס 'תגלית השנה' מרשת ג' וקיבלתי ברזל כבד בצורת פטיש. היה בזה משהו מאוד נוכח, הוכחה מוצקה שהגעתי. כשהוצאתי את האלבום הראשון, משאלת הלב שלי היתה שרק יפתחו לי דלת לעולם המוזיקה, ובפרס הזה היה משהו שהוא גם הוכחה מוצקה וסימבולית שיכולתי להביא להורים שלי ולאותת להם בכך שזה לא תחביב. היום ההורים שלי מבינים לגמרי שאני כולי במוזיקה".

זמרת ויוצרת. תושבת כרכור, נשואה ואם לשניים. פרצה בשנת 2009 עם אלבום ראשון ("דניאלה ספקטור") ומאז הוציאה עוד שלושה אלבומים, ובהם גם אלבום באנגלית. תופיע ב־20.9 במועדון הבארבי בתל אביב ותארח את רותם בר אור ("The Angelcy") וקורל ביסמוט