מקום 11 בעולם בשחמט
בתחילת ספטמבר 1952 חזרה לישראל משלחת שחמטאים בראשות אלוף ישראל, משה צ'רניאק, שהשתתפה באולימפיאדת השחמט בפינלנד. האולימפיאדה ארכה שלושה שבועות, בהשתתפות 25 מדינות, וננעלה ב־31 באוגוסט. את המקום הראשון תפסה נבחרת רוסיה, שזכתה בזהב אחרי קרב סוער ומורט עצבים מול שבדיה, לאחר שעד לסיבוב המשחקים האחרון הובילה את הטבלה נבחרת יוגוסלביה, שירדה בתוצאות הסופיות למקום השלישי. בסך הכל שיחקה ישראל ב־15 סיבובים, שמתוכם ניצחה בעשרה, הפסידה בשניים (נגד בריה"מ וארה"ב) וסיימה שלושה סיבובים נוספים בתיקו.
איפה זוכי הפיס?
בתחילת ספטמבר 1952 התבשר הציבור הישראלי שיותר מ־55 אלף לירות, סכום עתק באותם ימים (שווה בערכו לכ־20 דירות ממוצעות בתחילת שנות ה־50) - לא נאספו על ידי הזוכים בהגרלות מפעל הפיס. רשימת מספרי הכרטיסים הזוכים שלא נפדו על ידי בעליהם פורסמה בעיתונות, וכללה שני כרטיסים שזכו ב־5,000 לירות כל אחד, ועוד כמה עשרות כרטיסים נושאי פרסים בשווי 2,500 לירות, 1,000 לירות ופרסים נמוכים יותר - עד שווי 150 לירות לכרטיס הגרלה. כל הכרטיסים נרכשו בחצי השנה האחרונה לפני פרסום הידיעה. דובר מפעל הפיס מסר ש"אלה מקרים נפוצים, שבהם בעלי הכרטיסים לא טרחו לבדוק את תוצאות ההגרלה, או שהכרטיס אבד, הושמד בכביסה או שבעליו עזב את הארץ או הלך לעולמו, חלילה".
המעברה מתחסלת
מבאר שבע נמסר ב־3 בספטמבר 1952 על חיסולה של המעברה המקומית. בשלב ראשון לא יתקבלו למעברה עולים חדשים, ומתוך 5,000 עולים שישבו בה שוכנו כ־4,000 בשיכונים, ו־1,000 הנותרים מתגוררים חלקם באוהלים וחלקם בכ־120 צריפים שהוקמו במעברה. עוד כ־100 צריפים יוקמו בסוף הקיץ עבור הגרים באוהלים, בתקווה שעד סוף החורף גם הם ישוכנו בשיכונים. בספטמבר 1952 נותרו במעברות ברחבי הארץ כ־110 אלף נפש, וב־1953 החל תהליך התפרקות המעברות, שנמשך עשור - עד 1963.
ארה"ב: לא נסייע בנשק
נשק להגנת המדינה שבדרך הגיע לישראל מאירופה עוד בתקופת ה"הגנה", וכך גם במהלך מלחמת העצמאות ובשנים הראשונות להקמתה של ישראל. המקורות היו שונים וחלקם משונים, ואחד מהם היה הברחות של כלי נשק וציוד צבאי מארה"ב, שיצאו ברובן מנמל ניו יורק על ידי אנשי המוסד לעלייה ב', שפעלו בארה"ב באופן בלתי לגאלי - תוך גילוי אומץ לב ותושייה.
באוגוסט 1952, אחרי שיחות הכנה שניהל שגריר ישראל באו"ם באותם ימים, אבא אבן, עם פקידים בכירים בממשל האמריקני, הגישה ישראל לארה"ב רשימה של ציוד צבאי שאותו היא מבקשת לרכוש. בתחילת ספטמבר 1952 דווח מוושינגטון ש"אין בכוונת ארה"ב לתת בעת הזאת סיוע צבאי לישראל".
פרופ' איתן גלבוע מאוניברסיטת בר־אילן, מומחה ליחסי ישראל־ארה"ב, הסביר השבוע ש"במשך 17 שנים, מהקמת המדינה ועד 1965, ארה"ב לא היתה מוכנה לספק לישראל אפילו משרוקיות למשטרה הצבאית". לדבריו, הסיבה לסירוב היתה קשורה ב"אינטרסים גלובליים של אמריקה באותה עת, שישראל לא היתה אחד מהם".
בסוף מאי 1961 נערכה במלון "וולדורף אסטוריה" בניו יורק פגישה בין ראש הממשלה, דוד בן־גוריון, לנשיא ארה"ב, ג'ון קנדי, שחרד מאוד בעניין הפצת נשק גרעיני ותקף את בן־גוריון על הקמת הכור הגרעיני הישראלי בדימונה. בן־גוריון הזכיר לקנדי שישראל היא מדינה קטנה מוקפת אויבים, ללא נשק להגנתה. פגישה זו הולידה את עסקת טילי ה"הוק" שאותה יזם ואישר קנדי, מתוך מחשבה שהורדת סף החרדה הקיומית תאט את תוכנית הגרעין הישראלית. אולם ישראל התקדמה במהירות לעבר מטרתה, למרות הלחצים הגדולים שהפעיל נשיא ארה"ב.
קנדי נרצח ב־22 בנובמבר 1963, וכעבור שבועות ספורים הפך הכור בדימונה לפעיל. במארס 1965 הגיעה לישראל סוללת טילי ה"הוק" המובטחת הראשונה. באותה שנה נענה הנשיא ג'ונסון לבקשת ראש הממשלה לוי אשכול לרכוש מטוסי סקייהוק (שהגיעו לישראל בדצמבר 1967), וסכר אמברגו הנשק האמריקני על ישראל נפרץ.
תמונות מחיי גירושים: הרבנות קורסת מהעומס
בתחילת ספטמבר 1952 פורסמה בעיתון "מעריב" כתבת תחקיר מאת העיתונאי דוד גלעדי (סבו של יאיר לפיד), שהציגה תמונה עגומה בנוגע לפעילות המתרחשת בבתי הדין הרבניים. מהכתבה התברר שהדיינים קורסים מעומס תיקי הגירושים שמגיעים לטיפולם, בכמות "שלא נראתה מעולם".
נוסף על המקרים הרגילים של בני זוג שחדלו לאהוב זה את זה וחפצו בגט, הביאה איתה עליית הענק של 700 אלף נפש מאז קום המדינה אינספור בעיות חדשות - שניצבו כעת לפתחו של מוסד הרבנות בבואו לגשת להליך הגירושים. כך, למשל, התברר שהמוני עולים הגיעו לארץ בגפם כדי לבדוק אם טובה הארץ לתושביה, בעוד בני זוגם נשארו מאחור, ממתינים לאות קריאה אם לעלות גם הם. בחלוף הזמן מצאו לעצמם רבים מהעולים שהגיעו לארץ, הוא או היא, אהבה חדשה, ודרשו גט מבני זוגם שנותרו בחו"ל, בעוד בית הדין מתקשה לקדם את ההליך בלא ששני בני הזוג התייצבו בפניו.
בעיה נוספת התעוררה מכיוון הצי העברי, כשרבים מאלה שמצאו פרנסה על אוניות מצאו גם אהבה בחו"ל, ופשוט נעלמו. כשבת זוגם האומללה מצאה סוף־סוף אהבה חדשה - התקשה בית הדין לאתר את הבעל הסורר כדי לקבל ממנו את הסכמתו לגירושים כדת.
עוד ועוד מקרים שכאלה ואחרים הגיעו מדי יום לבתי הדין הרבניים, שנאלצו להפוך תיקים רבים לחקירה חובקת עולם, ברוב המקרים ללא תוצאות.
המאזינים: "קול ישראל משעמם"
ב־3 בספטמבר 1952 נמסרה למאזיני רדיו קול ישראל הודעה, שבה דווח כי "בקרוב יחל קול ישראל בסדרה של אירועים ברחבי הארץ, של מפגש להחלפת דעות בין אנשי התחנה והמאזינים. מקומות ומועדי המפגשים יפורסמו בקרוב".
היתה זו יוזמה של משה פרלמן, שהיה דובר צה"ל הראשון ומונה לתפקיד ראש שירותי המודיעין (ההסברה) במשרד ראש הממשלה. היוזמה באה בעקבות תלונות בלתי פוסקות מצד המאזינים, שנחתו בדואר של הנהלת קול ישראל בכמות של מאות בכל שבוע. התלונות נגעו בעיקרן לתכנים הרדיופוניים, שלפי מכתבי המאזינים התברר ש"הם משעממים".
ב־1952 שידר קול ישראל כבר 18 שעות ביממה, ובהיותו גוף התקשורת היחיד מעל גלי האתר זכתה התחנה להאזנה רחבה.
בכינוס של עורכים ושדרנים עובדי קול ישראל אמר פרלמן ש"בישראל, להבדיל מרוב מדינות אירופה, בכל יום יש לנו מה לשדר. האירועים מייצרים לנו תוכן רדיופוני רב, ובנוסף, אנו מומחים ביצירת מאורעות לשם תעמולה. פה ניטע יער חדש, שם מונחת אבן פינה, או ארון קבורה של מנהיג זה או אחר מועלה ארצה מהגולה. בדברים אלה אנחנו טובים, אך העורכים חייבים להשקיע יותר מכישוריהם כדי לייצר תכנים רדיופוניים שיעניינו את ציבור המאזינים".
תלונות רבות התקבלו גם בנושא רמת הקליטה הנמוכה של השידורים, והתברר שמשדר רב עוצמה שנרכש על ידי הסוכנות היהודית וניתן לממשלה ב־1949 - עדיין שוכן במחסנים עקב ביורוקרטיה ממשלתית.
דו"ח התזונה: ירקות יש, תבלינים חסרים
המועצה הישראלית לתזונה סקרה את שוק המזון בארץ פעמים אחדות בכל שנה ופרסמה בעיתונות דו"ח לידיעת הציבור. בתחילת ספטמבר 1952 דווח ש"ברגע זה יש בשווקים כמויות ניכרות של ירקות ופירות, ואפשר לרכוש מארגזי הירקנים מלוא הטנא סחורה מתברקת (מנצנצת) לתבשילים ולסלטים רעננים". לעומת זאת, דווח בדו"ח ש"האזרח הישראלי לא מצליח למלא את המכסה היומית של 70 גרם שומן הנדרשים לקיומו, ובנוסף ניכר בשווקים מחסור חמור בתבלים (תבלינים), המהווים את נשמתו החבויה של הבישול". הדו"ח קרא "להתיר רישיונות ליבוא התבלים במהירות האפשרית".
הנעלמים / מטבעות לשון שהיו פעם
אבא שלך לא זגג
אמירה שפירושה היה "זוז בבקשה, כי אתה מסתיר לי". היא הופנתה תמיד לאדם רחב גוף או גבוה במיוחד, שהסתיר משהו מסקרן שרצינו לראות. כשאדם כזה נעמד לפנינו בהופעה, ברחוב או התיישב בשורה שלפנינו בקולנוע, נהגנו להטיח בו: "היי, חביבי, מה נעמדת לי פה פתאום? אבא שלך לא זגג ואתה לא עשוי מזכוכית". מקורו של מטבע הלשון לא ברור, אבל המסר שלו היה פשוט: הגוף שלך לא עשוי מחומר שקוף, אז זוז ואל תפריע לראות.
הצרכנייה / פריטים מאז
כף חשמלית
מתקן ידני לחימום מהיר של מים, בזמנים שבהם הקומקום המהיר טרם הומצא. הכף הונחה בתוך כוס מלאה במים, כבל החשמל שלה חובר לשקע, והכף התלהטה במהירות - כשהיא מחממת את המים סביבה עד לרתיחתם. הקמצנים סירבו להשתמש בכף מכיוון שלטענתם "היא לוקחת המון חשמל", אבל במקומות עבודה שבהם לא היה מיחם, וגם בצבא, השתמשו בה כולם. רבים נהגו לקחת איתם כף חשמלית גם לטיולים בחו"ל, יחד עם ערכת ממירי זרם.
דיוויד סלע הוא יו"ר המועצה לקידום המורשת הישראלית ועורך אתר נוסטלגיה אונליין
