ליטל לא מכירה עוד את עצמה. החיילת המשוחררת, שקורות חייה והניתוק ממשפחתה החרדית יכולים להפוך לתסריט הוליוודי, מרגישה שבכל יום שעובר היא מאבדת עוד קצת מחוסנה. כאילו שברים קטנים מתנתקים מגופה, יוצרים בקיעים בנימיה הדואבים, והיא מותשת מכדי לאסוף אותם בחזרה.
"השתניתי מאז נודע לי שאני אחת מ־49 החיילות שצולמו בעירום על ידי המפקד שלנו, דן שרוני", היא אומרת בשקט. "מאדם חברותי הפכתי למתבודדת. מבחורה רגועה, אני מתמודדת עם התקפי זעם. על שטות אני יכולה לצרוח, להתריס, להאשים את האדם שמולי בבגידה אישית. מנגד, הפסקתי לבכות. חלק בי נאטם. אין לי הערכה לגוף שלי, אין לי אמון בבני אדם, ובטח שאין בי עוד כבוד למדים ולדרגות של צה"ל".
לדיון האחרון בבית הדין הצבאי המיוחד בבית ליד, שבו נדונה האפשרות ששרוני ישוחרר למעצר בית אחרי תשעה חודשים בכלא צה"לי, החליטה ליטל שלא להגיע. זו הדרך שלה למחות גם על הסדר הטיעון עם שרוני - ששוחרר לאחרונה מצה"ל בדרגת סא"ל - ולפיו גזר הדין יינתן בעוד כשנתיים, כששרוני יגיע לגיל 42, כדי שמשפחתו תוכל ליהנות מהפנסיה שלו. הסדר הטיעון נבחן כעת מחדש על ידי הפרקליטות הצבאית.
בהיעדרה, ליטל לא חזתה בליאור ובנטע זועקות בגרון ניחר לעבר שרוני שהוא סוטה מין, מבקשות שיביט לעברן, מתחננות שיתנצל על מעשיו. היא לא צפתה בגל נעוצה במקומה כשמשותקת והדמעות זולגות על לחייה ללא שליטה.
למזלה, היא החמיצה גם את ההחלטה של שרוני לדבר לראשונה מול בית המשפט, גבו מופנה למתלוננות ועל פניו הבעה נרגנת. "נשאלתי על ידי קצינת המבחן אם אחזור על המעשים, ועניתי בשלילה", הפיח תקווה שנגוזה מייד. "היא שאלה מה הסיבה, ועניתי שהסיבה היא מעצר הבית שלי. אני רואה שכל מה שבניתי מתפרק. מה שהמשפחה שלי חווה. אני רואה שפגעתי באנשים".
ליאור רואה במילים האלה הוכחה לכך ששרוני לא מתחרט על מעשיו. "לנו הוא לא אמר דבר, לא שלח מכתב, לא מבט מתנצל. כלום", היא אומרת. "הוא מתייחס למעצר הבית ולא להבנה של חומרת המעשים שלו. אם באמת היה מתחרט, אז שיפנה אלינו את המבט ויבקש סליחה".
נטע מסכימה איתה. "הוא כנראה מצטער שנתפס, ולא על העובדה שבמשך שנים הוא שם מצלמות נסתרות בחדרים של חיילות ותיעד אותן ברגעים אישיים ואינטימיים. בגלל המעשים שלו, החלטתי לא לעשות מילואים".
לראשונה מתראיינות יחד ארבע מהקורבנות, המופיעות כאן בשמות בדויים. הן פותחות את הלב וחושפות בכאב את הטלטלה הקשה שחוו כשנודע להן שצולמו בעירום על ידי המפקד הבכיר שלהן, את תחושת ההשפלה, את עומק המשבר האישי ואת החרדות המלוות אותן מדי יום.
"אנחנו בפוסט־טראומה", מבהירה גל. "אנחנו לא יודעות היום על מי לסמוך. אי אפשר לכוון אלי מצלמה, אני לא ישנה מחוץ לבית, והדלת של חדר המקלחת תמיד נעולה, גם אם אני לבד. שרוני חושב על מעצר הבית ועל הכסף שלו, אבל לנו נעלם האמון בבני אדם. ביום שבו יינתן גזר הדין - נוכל להתחיל להשתקם".
יצר צילומי מסך וקולאז'ים
דן שרוני (40) שירת כקצין לוגיסטיקה חטיבתי החל מ־2012, ואחרי כשנתיים קודם בתפקידיו. מ־2018 ועד ליום מעצרו, ב־9 בנובמבר 2021, הוא שירת בבסיס ההדרכה בה"ד 6, שם שימש מפקד מגמת הנהיגה. מכתב האישום שהגישה נגדו הפרקליטות הצבאית עולה כי מ־2013 לפחות הוא תיעד חיילות בווידאו ובאודיו, כשהציב מצלמות נסתרות בחדרי המגורים, במקלחות בבסיס ואפילו בבתיהן. המצלמות הותקנו על גבי טלוויזיות, בתוך מטענים לטלפונים ועל רמקולים.
מחלק מסרטוני העירום יצר צילומי מסך, תמונות תקריב וקולאז'ים. שרוני שמר את התיעוד בכונן קשיח כחול וחילק אותו לתיקיות שנקראו על שמות הקורבנות. שתיים מהן הן קצינות בכירות, וחיילת אחת היא קרובת משפחתו. על פי כתב האישום, שרוני לא בחל גם באזרחיות, שאותן פגש באירוע חברתי, וצילם את איבריהן המוצנעים במצלמה נסתרת מתחת לשולחן.
ייתכן שתיבת הפנדורה הזו לא היתה נפתחת לעולם, אילולא תשומת ליבה של רס"ל אור נחמיה, ששירתה איתו בתפקידו האחרון. שרוני אמר לנחמיה, כך סיפרה בעבר, שהוא חושד שיש גניבות בבסיס והעלה רעיון כיצד לחקור את הנושא. הוא הציע להתקין בחדרה רמקול, ואם הוא ייעלם - יהיה ברור שבקרבם מסתובב גנב. כעבור שבועיים גילתה אור ששרוני הערים עליה. היא הבחינה כי במטען של הרמקול מותקנת עינית קטנה, והבינה שמדובר במצלמה נסתרת. למחרת הגישה תלונה במצ"ח.
הראשונה מהקורבנות שקיבלה שיחה מהחוקרים היתה נטע (26), ששירתה כאשת קבע בצה"ל. "זה היה יום אחרי ששרוני נעצר, אבל אף אחד עדיין לא ידע", היא משחזרת. "כשביקשו שאגיע למחרת לעדות, נבהלתי. התקשרתי לשותפה שלי לחדר ושאלתי אם היא זוכרת שעשיתי משהו בעייתי. השותפה סיפרה שהתקשרו גם אליה, ושיערנו שזה קשור לפעילות בבסיס".
חברתה הטובה של נטע היא ליאור (24), קצינה במילואים, ששירתה עם שרוני בכמה תפקידים ובבסיסים שונים. "אלי התקשרו ממצ"ח אחרי נטע", היא אומרת. "לא הבנתי מה רוצים ממני, כי אני כבר משוחררת. זה היה מוזר בעיניי".
נטע: "השם שמשותף לשלושתנו היה דן שרוני. חשבנו שהוא הסתבך, כי הרגשנו שהוא פלרטטן. לא במעשים, בדיבורים. תמיד קרא לחיילות 'כפרה' ו'חיים שלי'. אחרי שעה בערך דיבר איתי אחד המפקדים מהחיל ושאל אם ראיתי בעבר את שרוני מסתובב במגורי הבנות. לא הבנתי מאיפה באה השאלה. הוא סיפר שהיה במצ"ח ושם שמע ששרוני צילם חיילות עירומות. צחקתי. לרגע לא האמנתי שאני חלק מזה. התקשרתי לליאור, והיא התחילה לבכות".
ליאור: "הייתי היסטרית ולא יכולתי לדבר. נטע צוחקת ואני בוכה. מכל הבנות, אני זו ששירתה איתו הכי הרבה, והבנתי שאין סיכוי שחמקתי מזה".
שלוש החברות הגיעו למשרדי מצ"ח דרום, ושם שמעו לראשונה ששרוני הודה מייד שהציב בעבר מצלמות בחדרים שלהן בלבד. החוקרים הודיעו להן שייאלצו לזהות את עצמן בסרטונים. "בכיתי כששאלו אותי אם הבחנתי שהוא משתמש בשעונים חכמים או באביזרים עם טכנולוגיה מתקדמת", אומרת נטע. "נזכרתי שלפעמים היה מוריד את הידיים מתחת לשולחן ועושה מין תנועת ניעור".
"חשבתי שהוא מתחשב"
ליאור היתה הראשונה לצפות בסרטונים. "רעדו לי הרגליים", נשנק קולה. "פחדתי שהתמונות ייצרבו לי בזיכרון. החוקר פתח תיקייה במחשב עם ראשי התיבות של השם שלי, והיו בה בערך 30 סרטונים. הוא ביקש שאצפה בכולם ואעזור לזהות עוד בנות. פתחתי את הסרטון הראשון שלי, ופתאום אני רואה את החדר בבית ולא בבסיס.
"הייתי בהלם. רואים אותי יוצאת מהמקלחת, מורידה את המגבת ונשארת עירומה. בהיתי במסך קפואה, ואחר כך התפרקתי. הרגשתי מושפלת. זה העלבון הכי עמוק שיכול להיות".
איך הוא הצליח לצלם אותך בבית?
"הבנתי את זה מכתב האישום. זה קרה במהלך אחד התרגילים בשטח, כשרציתי לצאת הביתה כדי להביא מדים נקיים. היינו אחרי לילה ללא שינה, והצעתי לשרוני שיסיע אותי, ישתה משהו ויתקלח. זה היה בתמימות ומתוך טוב לב, וידעתי שההורים שלי בבית.
"שרוני ישב בסלון בזמן שנכנסתי למקלחת שצמודה לחדר שלי. כנראה אז הוא שם מטען עם מצלמה נסתרת בלי שאף אחד ישים לב, כי הבית גדול. אחרי שהתלבשתי, הלכתי למטבח להכין כריכים, והוא נכנס להתקלח בחדר אחר. אז כנראה לקח את המטען.
"הסרטון השני היה בחדר בצבא. היה לי קשה לראות את עצמי מתפשטת, מצולמת עירומה לגמרי או עם תחתונים. לא פחות נורא היה האודיו. שומעים אותי ואת החברות לחדר מדברות על עצמנו, על הזוגיות, וגם מתעצבנות לפעמים על שרוני כמפקד.
"סרטון אחר היה אחרי שבוע של הפסקות חשמל חוזרות ונשנות במגורים שלי, שבגללן התקלחתי בחושך ובמים קרים. מכיוון שסגרתי שבת, שרוני הציע שאתקלח בחדר של אחת הקצינות הבכירות, כי במגורים שלהן היה חשמל. חשבתי איזה חמוד ומתחשב דן, וכמה הוא דואג לי.
בסרטון גיליתי שהוא זמם הכל. רואים את הפרצוף שלו כשהוא מתכופף לבדוק את המצלמה ליד השירותים. אין מקום לטעויות. זה הרגע שבו הפנמתי שהוא בגד באמון שלי".
במשך יותר מחמש שעות צפתה ליאור בכל הסרטונים, ובהם של נטע. "הקפדתי להריץ קדימה כדי לא להביך אף אחת", היא מלטפת ברכות את כף ידה של חברתה. "זיהיתי עבור מצ"ח לפחות 20 חיילות. היו שם ערימות של סרטונים, וקשה לקלוט את ההיקף. עוד חיילת ועוד חיילת, וזה לא נגמר. יצאתי משם מרוסקת לגמרי. החיים שלנו הפכו שקופים מולו".
"אפילו הכיר את הוריי"
מאחר שליאור שירתה כמה שנים עם שרוני, היא פיתחה איתו קשרי חברות קרובים. "הוא שיתף אותי בחיים האישיים שלו, ועם הזמן למדתי לתת בו אמון ולשתף בהתלבטויות אישיות", עיניה הענקיות מתמלאות בדמעות. "הוא לא היה מפקד של דיסטנס, והתייחסתי אליו כמו לאח גדול. לפעמים שתינו יחד את הקפה של הבוקר. הוא אפילו הכיר את ההורים שלי כשהקפיץ אותי כמה פעמים הביתה".
נטע שירתה איתו רק בבסיס אחד, אבל לאורך השירות היו לה יחסי עבודה רצופים מולו. עם הזמן הפך הקשר לידידות משותפת עם ליאור. אליהם הצטרפה חיילת נוספת, ויחד הם פתחו קבוצת ווטסאפ משותפת. לפעמים יצאה הרביעייה לבלות יחד.
מכתב האישום שהגישה הפרקליטות הצבאית עולה כי נטע היא שתועדה הכי הרבה במצלמות הנסתרות. 12 סעיפי אישום מתוך 79 מתייחסים אליה. "אני לא מבינה איך הוא יכול היה לשבת לידי בישיבות, לדבר איתי בצורה עניינית ואחר כך לצפות בסרטונים שלי", היא ממוללת את שיערה הארוך.
גל (24) שירתה עם שרוני במשך שנה וחצי, אולם לא יצרה איתו קשרי חברות. "השיחות בינינו היו רשמיות, ומעולם לא התחברתי אליו", היא אומרת - והרתיעה נשמעת בקולה. "משהו בווייב שלו לא הסתדר לי והתרחקתי ממנו, כי הנוכחות שלו גרמה לי לאי־נוחות. החיילות האחרות לא הבינו אותי. בעיניהן הוא היה מקסים ודואג. השיחה הכי עמוקה שלי איתו היתה כשביקשתי שישלח לי קישור לרכישת כבל לטלוויזיה באי־ביי".
עם ליטל (21) הקשר של שרוני היה מורכב יותר. הוא היה מפקד הקורס שבו השתתפה אחרי הטירונות שלה, ומאחר שהוגדרה כחיילת בודדה הקפיד לנהל איתה שיחות תמיכה כמעט יומיומיות. "הוא היה מאוד אבהי ותומך, ודאג שגם שאר המפקדים יבדקו כל הזמן איך אני משתלבת. למעשה, הם נתנו לי את המסגרת הראשונה מאז שעזבתי את הבית כנערה. הקורס נמשך שלושה חודשים, ולאחריו הקשר בינינו נותק. עד ליום שבו נודע לי שהוא צילם אותנו היתה לי פינה חמה בלב עבורו".
נטע מודה שגם היא ראתה בשרוני אח גדול, ולכן הקשר החברי נשמר לאורך זמן. "כשהגעתי לצפות בסרטונים הייתי בלחץ מטורף", רועד קולה. "הדופק שלי היה על 200. כבר בסרטון הראשון ראיתי את עצמי עירומה ופרצתי בבכי. זה היה בתרגיל בדרום, והייתי עם ליאור ועוד שתי חיילות בחדר משותף. שרוני אמר שהוא דאג לנו לחדר מפנק, וחשבתי שהוא מדהים. פתאום אני רואה את עצמי עם תחתונים, מתפשטת והולכת למקלחת עירומה. אחר כך היה עוד סרטון שלי, שאותו ערך בהילוך איטי. רואים אותי מתפשטת לאט, כמו במועדון חשפנות, ככה שיהיה אפשר להתמקד בכל חלק בגוף שלי. זה היה משפיל הרבה יותר. ביקשתי מהחוקרת להנמיך את הווליום כי התביישתי.
"ואני פותחת עוד סרטון ועוד אחד, ונראה שזה לא ייגמר לעולם. ספרתי בערך 54 קבצים שקשורים אלי. יש תמונות שבהן רואים אותי מרחוק, יש צילומי תקריב של החזה, ויש קולאז'ים שלי לבד או עם ליאור ועוד חברות. קיבלתי התקף חרדה. ממש היה לי קשה לנשום. ואז ראיתי תיקייה של תמונות מהנייד שלי שבהן אני נראית בבגד ים. לא הבנתי איך הוא הגיע אליהן, כי הטלפון מוגן בסיסמה".
היום יש לך תשובה על זה?
"עדיין לא. בכתב האישום מופיע רק שהוא הוציא לי תמונות מהטלפון, אבל לא ברור מתי ואיך. אני לא יכולה להפסיק לחשוב מה יקרה אם יש עוד סרטונים שלא נמצאו. אולי הוא מכר אותם לאתרי פורנו בחו"ל? חסרים אנטישמים שישמחו לקבל סרטי עירום של חיילות צה"ל? החוקרים טענו שבדקו גם על הענן שלו, אבל לי קשה להירגע".
"הקב"ן נתן לי גימלים"
הצפייה בסרטוני החושפניים, שגזלו מהן כל אפשרות לדיסקרטיות מול שרוני, לא פסחה גם על גל ועל ליטל. גל, המכונסת בעצמה, היתה בטוחה שהיא אינה חלק מהסאגה בשל הקשר הרופף שלה עם שרוני. "מי אני לעומת ליאור ונטע", היא אומרת בשקט. "אצל שרוני מצאו רק חמישה סרטונים שלי. גם לא הייתי חשופה מאוד. ראו אותי בעיקר מהגב ובלי חלק עליון. למרות שהוקל לי, זאת עדיין היתה חדירה לפרטיות. מה עבר לו בראש?
"מהסרטונים ברור שהוא שם את המצלמה בחיבור בין הטלוויזיה לקיר, בדיוק מעל למיטה שלי. זאת הסיבה שהוא לא הצליח לתעד את כל הגוף שלי, אלא רק את החלק העליון. הייתי בחדר עם ליאור ועם עוד חיילת, והוא צילם בעיקר אותן. זה מוזר שהוא צילם אותנו ברגעים אינטימיים ואחר כך דיבר הכי רגיל שיש. הרי גם ריכלנו עליו. איך הוא היה מסוגל לא להראות כלום? זה כמו פיצול אישיות".
ליאור: "אולי הוא כמו ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. בעבודה הוא התנהג כמו חבר, אבל בשעות שאחרי תיעד אותנו עירומות. צריך אופי של פסיכופת כדי להתנהג ככה".
ליטל: "כשראיתי את הסרטונים הרגשתי שהמוח שלי מתפוצץ. מרוב הלם שאלתי את החוקרת למה היא מסתכלת על המסך. באותו רגע ידעתי שלעולם לא אהיה שוב אותו אדם לפני שנכנסתי לחדר החקירות. שם איבדתי את התמימות. בחיים לא הייתי כל כך נבוכה. לא הבנתי איך אדם שהיה בשבילי כמו אבא הציץ לי ככה. בגלל מה שעברתי, וחוסר הקשר עם ההורים, אני מופנמת ולא משתפת. באותם ימים הסרתי קצת את החומות, בין היתר בגלל תחושת המשפחתיות שנתנו לי שרוני והקצינים האחרים. הוא תפס אותי לא מוכנה והחזיר אותי לאחור.
"הצפייה בתיעוד היתה כל כך קשה עד שסירבתי שהחוקרים יסיעו אותי הביתה. לא רציתי שיסתכלו עלי. רציתי להתנתק והעדפתי לקחת אוטובוס. בדרך כיביתי את הטלפון, כדי לא לדבר עם אף אחד. כשהגעתי הביתה ויתרתי על המקלחת, כי לא הייתי מסוגלת להוריד ממני את המדים. הלכתי לישון איתם.
"מאותו רגע סירבתי לחזור לצבא, למרות שהייתי שלושה חודשים לפני השחרור. לא היה אכפת לי אם יעלו אותי למשפט. שחררו אותי לשבוע חופש, ובמקביל הופניתי לקב"ן, שנתן לי גימלים עד סוף השירות. שרוני לא רק השפיל אותי ובגד בי, אלא גם הרס לי את סוף הצבא. בגללו השתחררתי בלי להיפרד מאף אחד בבסיס".
את יודעת כיצד הוא תיעד אותך ואת החיילות שישנו איתך בחדר?
"הוא שם את המצלמה בתוך רמקול שנועד למוזיקה. בכל פעם שהיו לנו מסדרים עם הרס"ר, משום מה שרוני היה מגיע רק לחדר שלנו, ואחר כך הולך. זה היה מוזר. אולי הוא רצה לבדוק אם הרמקול במקום. לדעתי, הוא שמע דברים שאמרתי לאחת הבנות בחדר, שבהם תיארתי אותו כאובססיבי. אחרי זה הבחנתי שהוא קצת יותר מרוחק ממני. התבאסתי, אבל חשבתי שזה בגלל סוף הקורס. היום אני מבינה את הסיבה".
איך הוא הצליח להיכנס לחדרים שלכן? הרי אסור לו להסתובב במגורי בנות.
נטע נבוכה: "בשיא התמימות נתתי לו מפתח לחדר, כשהגיע להתקין את הטלוויזיה. בדיעבד נזכרתי שהוא לא החזיר לי אותו מייד, כי זה היה סוף שבוע. אולי הוא שכפל אותו. צריך להבין, השבר הוא כזה גדול מכיוון שהוא חלק מאיתנו, חבר שלנו, ובסוף פגע בנו בדרך הכי משפילה שיש".
ליאור: "יש מצב שהוא שכפל מפתחות. הרי היה צריך להיכנס לחדרים כדי להחליף כרטיסי זיכרון. הוא צילם בימים שונים ובסיטואציות שונות. אני חושבת שבקולאז'ים שלנו עירומות, הוא כאילו הכין לעצמו חוברת 'פלייבוי' אישית. הוא לא היה יכול לספק את היצרים שלו בדרכים אחרות? למה הפך אותנו לקורבנות שלו?"
נטע: "העובדה שהוא פגע בנו רק כדי לספק את עצמו מבחינה מינית היא חולנית".
"שיפנים את מעשיו"
כבר בתחילת הפרשה הגיעו ליאור, נטע, גל וליטל לדיונים בהארכת מעצרו של שרוני. מאחר שהמעמד הקשה עליהן, שכרו השלוש הראשונות, עם עוד שבע קורבנות, את עוה"ד אפרת נחמנ־בר, שרון זגגי־פנחס וליאור שטלצר. ליטל ואחת מחברותיה לבסיס מיוצגות על ידי עוה"ד אורית חיון ודין כוכבי, העובד עימה. עורכי הדין הם שהגיעו בתחילה לבית הדין, עד ליולי השנה, אז התפרסמה עסקת הטיעון השערורייתית שסגרה הפרקליטות הצבאית עם שרוני.
על פי ההסדר הראשוני, הוא יודה ב־69 עבירות של מעשים מגונים, פגיעה בפרטיות, חדירה לחומר במחשב והתנהגות שאינה הולמת, יורד לדרגת טוראי וישלם לכל הנפגעות יחד פיצוי כספי בסך 250 אלף שקלים - וזאת תמורת דחיית גזר הדין בשנתיים, כדי שאשתו וילדיו יקבלו את הפנסיה שלו.
ליאור: "ההחלטה לחתום מול שרוני הסדר שהולך לקראתו, על חשבוננו, הכתה אותנו בהלם. כששמענו שיש גם אפשרות שהוא ישתחרר למעצר בית, נחרדנו. איך עושים דבר כזה? עסקאות טיעון עושים בתיקים שבהם אין ראיות. פה יש מאות סרטונים כהוכחה. מה עוד צריך כאן?"
ליטל: "נראה שמבחינת הפרקליטות הצבאית אני לא קיימת. הייתי שקופה בעיני שרוני, ועכשיו אני שקופה בעיניהם. זו הסיבה שהפסקתי לבוא לדיונים".
מה הכי הפריע לכן בהסדר?
נטע: "ההחלטה לדחות את גזר הדין, לא הכסף. הוא, הנאשם, ישוחרר לשנתיים. אנחנו, הקורבנות, ניכנס לכלא נפשי, כי לא נוכל לסגור מעגל ולהתחיל בשיקום. בעוד שנתיים הפרשה כבר תישכח, והסיכוי שהוא ירצה עונש מאסר בפועל היא קלושה. ברגע ששמעתי על ההחלטה, הרגשתי ששרוני ניצח. לא הפסקתי לבכות. נותנים לו צ'ופר על אחת מפרשות המין הכי חמורות בצה"ל".
אולי הפרקליטות הצבאית רצתה לחסוך מכן את העדות בבית המשפט?
נטע: "בפרקליטות יש אנשים נחמדים, שתמיד שואלים לשלומנו, אבל ההסדר לא מקובל. אם זה ככה, אז נבוא, נעיד ונסתכל לשרוני בעיניים. זאת הסיבה שאנחנו מגיעות היום לכל דיון, למרות שקשה לנו. זאת המחאה שלנו. שמענו מהפרקליטות שבשנתיים האלה שרוני יוכל לטפל בעצמו ולהפנים את המעשים שלו, אבל הוא נמצא במעצר כבר תשעה חודשים ולא עשה דבר. מדוע הוא לא טיפל בעצמו עד עכשיו? אין שום סיבה שיעדיפו את הצרכים שלו על פני שלנו. אסור לשכוח מי כאן הקורבנות".
גל: "הבקשה שלו לצאת למעצר בית מפחידה אותי. הוא אמור להיות רחוק מכל טכנולוגיה, אבל איך זה יעבוד עם מי שאמורים להשגיח עליו? מתי לאחרונה ראיתם אנשים שמסתדרים בלי טלפון, מחשב, אינטרנט או טלוויזיה?"
נראה שהפרקליטות עשתה בינתיים סיבוב פרסה. היא מתלבטת בנוגע להסדר ומתנגדת לבקשה למעצר הבית.
ליטל: "אני מאוד מקווה".
נטע: "אם זה לא יקרה, נלך לבג"ץ. בגלל זה יצאנו לפני כחודש בקמפיין מימון ההמונים בשם 'לא קצין, עבריין מין'.
אשתו של שרוני, יערית, יצאה השבוע לתקשורת וסיפרה עד כמה כספי הפנסיה חשובים לה ולילדים, מאחר שלבנק כבר לא נכנסת המשכורת הצבאית. איך הרגשתן?
נטע: "אין לנו כל כוונה לפגוע בה או בילדיה. אנחנו בסך הכל רוצות לסיים את הפרשה ולשים אותה מאחורינו, ואת זה נוכל לעשות רק אם גזר הדין יתקבל עכשיו ולא בעוד שנתיים. דן שרוני צריך לשבת בכלא. ראוי להזכיר כי מאיתנו מצפים לחשוב על הילדים שלו, אבל האם הוא חשב עליהם כשתיעד אותנו בעירום?"
ליטל מציגה גישה אחרת מחברותיה: "אני מבינה שדואגים למשפחה של שרוני, אבל מי ידאג לי? לא ביקשתי שהוא יצלם אותי ככה. הייתי חיילת בודדה, ולי אין מקור עזרה. מי ידאג לי לטיפולים נפשיים? במקום לצאת לטיול אחרי צבא אני נאלצת לעבוד בשלוש עבודות כדי להתפרנס. אני בת 21 ולא מבלה ונהנית כמו בני גילי, כי יש לי רק את עצמי. אפילו מרכז מהו"ת (התמודדות ותמיכה) של צה"ל, שתפקידו ללוות אנשים כמוני, לא מכיר בי כי השתחררתי. היה ראוי שיטפלו באנשים שחוו הטרדה מינית כחיילים ללא קשר לשחרור".
ליאור: "בהחלט לא מובן מדוע לנו אין זכות להשתמש בשירותים של מהו"ת. גם אני נפגעתי מהמערכת הצבאית. שירתי שש שנים, ואף אחד ממפקדי החיל לא הרים אלי טלפון או גינה את הפרשה. אפילו כשהרמטכ"ל אביב כוכבי הדליק נר חנוכה יחד עם החיילות ששירתו עם שרוני בבה"ד 6, אף אחד לא חשב להזמין את שאר הקורבנות".
איך תגיבו אם בית הדין יחליט, בסופו של דבר, לשחרר את שרוני למעצר בית?
גל: "אני משתדלת לא לחשוב על זה. הלחץ הוא שיש אצלו חומרים נוספים שלנו. אם הוא יישאר במעצר ואחר כך יישב בכלא, זה ייתן לנו שקט".
ליאור: "אני לא ישנה בלילות מהאפשרות שהוא ישוחרר. במקום שהוא ייענש, אנחנו ניענש".
"אוודא שתישאר בכלא"
לדיון האחרון, שהתקיים ב־21 באוגוסט ושבו עלתה שאלת שחרורו של שרוני, הגיעו נטע, ליאור וגל. שרוני נכנס לאולם במדים ועם דרגות סא"ל, מאחר שהוא שוהה בכלא צה"לי והדיונים בעניינו מתקיימים בבית דין צבאי. נטע וליאור קמו ממקומן, כשהן בסערת רגשות. "למה אתה לא מסתכל לנו בעיניים? תרים את הראש", זעקה נטע. "כולם יודעים שאתה סוטה מין. כדי לראות כמה צעירות עירומות, זרקת הכל. עשית הכל על חשבוננו. אני אוודא שתישאר בכלא".
"תתנצל ותגיד סליחה", המשיכה ליאור. "לאיזה בית אתה רוצה ללכת? נשארה לך משפחה? אתה פושע. אדם מסוכן".
שרוני הרכין את ראשו, כפי שעשה בכל הדיונים. הוא הביט במחברת שבידו, שממנה הוא תולש דפים ומעביר פתקים לסנגורית שלו, עו"ד עדי אייזנר. נראה שלא רק על שרוני כועסות הקורבנות. יש להן רגשות קשים גם כלפי הסנגורית.
נטע: "מאז הדיון בעסקת הטיעון היא מגלגלת עיניים ומצחקקת לפעמים, כאילו היא רוצה לשדר לנו שהיא לא סופרת אותנו. איפה החמלה? האמפתיה? זה לא קשור לייצוג של סוטה מין, אלא להיותו של סנגור בן אדם, ודאי כשמדובר באישה שהלקוח שלה מודה שפגע בנשים. הרי היא ראתה את הסרטונים שלנו, ומצופה ממנה להבין. בדיון האחרון היא רמזה שמדובר 'רק' בהצצה ולא באונס".
ליאור: "אני מרגישה שמה ששרוני עשה לנו הוא אונס נפשי. היא צריכה להימנע ממשפטים פוגעניים כמו 'הן מנסות להטות את המשפט'. תכבדי אותנו קצת כנפגעות".
"עדיין מאשימים את הקורבן"
מבחינת ארבע הקורבנות, זה לא רק שרוני, הסנגורית או הפרקליטות הצבאית. למרות המהפכה שיצרה תנועת "מי טו", ששינתה באופן חסר תקדים את השיח החברתי סביב האלימות המינית, נראה שעדיין קיימים אנשים שהשינוי הדרמטי פסח עליהם.
"לא מעט אנשים מטיפים לנו מוסר", אומרת גל. "אנשים ששירתו איתי אמרו שאני הייתי צריכה לשמור על עצמי, והם לא מבינים איך לא זיהינו את המצלמות. לא להאמין שיש מי שעדיין מאשים את הקורבן".
ליאור: "גם לי אמרו לא פעם בתוכחה 'איך לא שמת לב', כאילו אני אשמה".
נטע: "התגובות הקשות מגיעות אלי מהצבא. איש קבע אחד שאל מתי הוא יקבל כבר את תמונות העירום שלי בווטסאפ. אחת הקצינות העירה: 'אז הוא צילם לך את החזה. ביג דיל. מה כבר קרה?' קשה לקלוט את חוסר הרגישות. רציתי לאחל לה שתעמוד באותה סיטואציה, ואז אולי היא תבין כמה קשה להתמודד עם העובדה שמישהו החליט שהפרטיות שלך לא מעניינת אותו".
איך הפרשה משפיעה על היומיום שלכן?
ליאור: "למרות שעשיתי מילואים מאז שהשתחררתי, הודעתי לצבא שמעכשיו אני לא מגיעה יותר. אף אחד במערכת הגדולה הזו לא חשב שהוא צריך להיות בקשר, לא שאל לשלומנו, לא בדק איך אנחנו מסתדרות. התחילה לי נשירת שיער, לפעמים אני כועסת ללא סיבה ובעיקר מופנמת יותר מבעבר. לא פעם אני בוכה לבד באוטו או בלילה לפני השינה".
גל: "אני מרגישה ברגרסיה כללית. כל אדם נראה לי חשוד. בגלל ששרוני שם לנו מטען עם מנורה קטנה, זרקתי את כל המטענים הדומים. אם מצלמה מכוונת אלי, אני מייד מסיטה אותה. חסמתי גם את המצלמה בלפטופ האישי שלי. כשהייתי בצבא, לא ישנתי עוד בבסיס. בתרגילים שכרתי על חשבוני חדר בבית הארחה, גם אם הייתי צריכה לנסוע לשם 40 דקות באמצע הלילה".
ליטל: "הנפש שלי לא רגועה. תקופה ארוכה התקלחתי בבית בלי אור, אפילו אם הייתי לבד, והתלבשתי בחושך. עכשיו הכל הפוך. הרי כולם ראו אותי עירומה. שרוני, הסנגורית שלו, חוקרים ממצ"ח, הפרקליטות. לא נשאר מהגוף שלי דבר שהוא רק שלי".
נטע: "אני סובלת בעיקר מהתקפי חרדה. בהתקף יש לי דופק מהיר, הזעה, קוצר נשימה ובחילות. פעם אחת זה קרה לי במקלחת. ראיתי בדמיוני את הפנים של שרוני, ופתאום הכל נעשה שחור. צרחתי לבן הזוג שלי שידליק את האור, והוא נכנס והרגיע אותי שהאור דולק. במקרה אחר, התעלפתי בבית".
את לא מטפלת בזה?
"רק אחרי גזר הדין. אני לא פנויה לזה נפשית עכשיו. אני רוצה לדבר עם פסיכולוגית גם על החלומות שלי. לפעמים אני חולמת שמישהו מהמשפחה שלו תופס אותי ברחוב ומאיים עלי שאסתום את הפה, אחרת יפגעו בי".
באי-כוח הקורבנות: "הצבא לא העניק משקל ממשי לשאיפתן לצדק"
עורכי הדין אפרת נחמני־בר, שרון זגגי־פנחס וליאור שטלצר, המייצגים את נטע, גל וליאור: "חוק זכויות נפגעי עבירה פשוט וברור. אם לא די בכך שיום בהיר אחד נחתה על ראש הנפגעות הידיעה שנפלו קורבן למעשיו של פוגע מיני סדרתי, שניצל את דרגותיו ואת השירות בצה"ל לסיפוק תאוותיו החולניות, התברר להן כי גם המערכת הצבאית לא העניקה משקל של ממש לשאיפתן לצדק.
"הסדר טיעון, המיטיב רק עם הנאשם, נסגר מבלי לשמוע אותן באופן אמיתי ומבלי שהוענק משקל לעמדתן ולעינוי הדין שההסדר גוזר עליהן. אנחנו מלוות ומלווים את הנפגעות במאבקן הקשה, הכואב והמורכב להשגת הצדק. לצה”ל יש חוב ערכי וציבורי כפול ומכופל, לאור הנסיבות שנוצרו - להחזיר את אמון ציבור הנפגעים והנפגעות, באמצעות ביטול הסדר הטיעון. כך ראוי שייעשה".
עורכי הדין, אורית חיון ודין כוכבי ממשרדה, המייצגים את ליטל: "משרדנו לוקח חלק ביצירת תקדים משפטי ראשון מסוגו למען נפגעות עבירה. אם תתקבל עמדת הנפגעות, יביא הדבר לביטול הסדר טיעון שנחתם עם שרוני. מדובר באחת הפרשיות המכוערות שנחשפו אי פעם בצה"ל. חיילות שנפלו קורבן לעבריין מין שהוא מפקדן הבכיר והנערץ. לרוב, השיקול של פרקליטות האם להגיע עם נאשם להסדר טיעון נובע מקושי ראייתי. אלא ששיקול אינו קיים במקרה זה, שכן הראיות כנגד הנאשם שרוני הן חד משמעיות. לכן, התנהלות הפרקליטות הצבאית – שמיהרה לחתום על הסדר מקל עם שרוני, עוד בטרם שמעה את נפגעות העבירה – אינה סבירה ולא ראויה. היא שמעה את עמדת הקורבנות רק לאחר שבית הדין הורה לה. אנו הצענו לפרקליטות הצבאית לפעול באופן תקדימי ליצירת פתרון חדשני, תוך דאגה כי הקורבנות יוכרו כנפגעות משרד הביטחון ויקבלו פיצויים לפי הנזק שנגרם להן. מדובר בפתרון שאינו קל לביצוע אך חשוב להקפיד על דאגה לקורבנות לפני דאגה לכספי הפנסיה של הנאשם. אם הסדר הטיעון יבוטל - הרי שהובלנו מהפך משפטי ותקדים פורץ דרך, ראשון מסוגו במשפט הצבאי ובכלל".
תגובות
עו"ד עדי אייזנר, סנגוריתו של דן שרוני, מסרה בתגובה: "בפני הפרקליטה הצבאית הראשית עומדת בחירה אם בלחץ המתלוננות לחזור בה, ללא שינוי נסיבות, מההסדר החתום. בזאת היא תנהל הליך ארוך וממושך, שבו המחלוקות העובדתיות משמעותיות, באופן שיחייב עדות גם מצד מי שאינן רוצות לקחת חלק פעיל בהליך, חשיפה של חומרים רגישים שלא לצורך.
"או, לחלופין, לאפשר הליך טיפולי שלאחריו תבוא גם ענישה. ההליך הטיפולי יאפשר למנוע אירועים עתידיים ויבטיח סביבה בטוחה יותר עבור כלל הנשים. זה בסיס ההסדר, וזה ההיגיון לגופם של דברים.
"בענייננו, נפגעות העבירה מבקשות לנסות להשפיע על ההליך, בחריגה מהוראות החוק, ממש כשם שהן מנסות לנהל את ההליך באמצעות התקשורת. כסנגורית, תפקידי הוא להגן על מרשי ולשמור על זכויותיו, גם למול ניסיונות פסולים אלו. צר לי אם חלקן בחרו לראות בכך זלזול בהן. גם כבוד נשיא בית הדין הבהיר להן במעמד הדיון כיצד הדיון צריך להתנהל.
"בכל הנוגע לניסיון לייחס למרשי עבירות חמורות מאלה שיוחסו לו - הדברים אינם ראויים למענה. אין להיותי אישה דבר וחצי דבר עם תפקידי, וההליך לא עוסק בי. מי שמבקשת יחס מכבד, ראוי שלא תיקח חלק במסכת איומים, גידופים וקללות המופנית כלפיי באולם בית הדין ומחוצה לו".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "צה"ל רואה בחומרה כל מקרה של פגיעה על רקע מיני, ופועל באופן נחרץ למיצוי הדין עם מי שנכשל במעשים אלה. כך נעשה גם בהליך הפלילי בעניינו של סא"ל דן שרוני. כנגד שרוני הוגש כתב אישום חמור, הכולל עשרות סעיפי אישום, לרבות מעשים מגונים ופגיעה בפרטיות. הוא נעצר עד לתום ההליכים במשפטו והודח מתפקידו הצבאי.
"החל מרגע גילוי המעשים ועד היום עומדים גורמי האכיפה בקשר עם נפגעות העבירה, ומעדכנים אותן על כל שלבי ההליך. לקראת ההחלטה על הסדר טיעון פנו נציגי התביעה הצבאית לנפגעות ולנפגעי העבירה, עדכנו אותן בפרטיו, וקיבלו את התייחסותן. לאחר ההגעה להסדר, הועלו טענות שלפיהן משמעויות ההסדר לא הובנו במלואן.
"לאור טענות המתלוננות, הפרקליטה הצבאית הראשית הזמינה את כל נפגעות ונפגעי העבירה לפגישות אישיות, כדי לשמוע את עמדותיהן ביחס להסדר הטיעון שעל הפרק, מתוך מחויבות עמוקה והכרה בחשיבות עמדתן בהליך הפלילי. בנוסף, הועברו לכלל נפגעות ונפגעי העבירות מכתבים המפרטים את פרטי הסדר הטיעון ואת התיקונים הרלוונטיים להם. בהמשך לכך, שוקלת הפרקליטות הצבאית את עמדתה ביחס להסדר הטיעון.
"מרכז התמודדות ותמיכה (מהו"ת) מהווה כתובת טיפולית עבור חיילים בזמן השירות הצבאי. ככלל, נוכח הוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, צה״ל אינו מספק שירותי רפואה - ובכלל זה סיוע בתחום בריאות הנפש - לחיילים משוחררים. חייל משוחרר שסבור ששירותו הצבאי גרם לו נזק רפואי או נפשי, רשאי לפנות לאגף השיקום במשרד הביטחון".
לקמפיין מימון ההמונים - https://beactive.co.il/project/69133
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו