"אין כמו לב שבור כדי לכתוב את השירים של הלייף"

מתי בפעם האחרונה היית בסכנת חיים?
"לפני יותר מ־20 שנה. ביקשו ממני ברשת ג' לתאר את מצב הכבישים ממסוק. כשהגעתי לשדה התעופה, ראיתי את המסוק והוא נראה לא משוכלל מדי. בתוכו היה טייס מתחיל, עוד איש לידו, ואני והשדרנית המראנו איתם. התחלנו בשידור וכל השידור השמיעו שירים שלי. אני והשדרנית דיברנו על הכבישים, ופתאום המסוק התחיל לרדת עם האף למטה במהירות ובפתאומיות, ומה שקורה לי במצבים כאלו זה שאני ננעלת, לא צועקת. נהייתי אבן כזאת, השדרנית צרחה את החיים שלה, ואני קפאתי, אדומה ומבוהלת. קשה למדוד כמה זמן אחרי זה המסוק התיישר, ואני התפרקתי. הייתי חלשה בגוף, ומאוחר יותר הבנתי מה קרה שם. זו היתה טיסתו הראשונה של הטייס, ואני חושבת שזה קשור".

מתי בפעם האחרונה פחדת מאוד?
"בתקופת הקורונה חששתי לחייו של שלומי, שחלה. אני לא קופצת מייד לפחדים, אני קולית בהתחלה, אבל אז החלו שמועות שהוא מת וזה היה מפחיד מאוד. גם אם דיברתי איתו לפני שנייה - ראיתי פרסומים שהוא איננו, וזה הפחיד אותי, אז שמרתי על אמונה ועל ביטחון. צילמתי אנשים ברחוב מברכים אותו כשהוא חלה מאוד, שלחתי לו את זה, וזה חיזק אותו. הייתי חזקה כלפי חוץ, ואז הייתי באיזושהי סעודת שישי והתחלתי לבכות - כל הלחץ וההחזקה שהיו נפלו, נפתח שם סכר ונשטף. אמרתי לשלומי: 'תקשיב, ותקשיב לי טוב - שלא תעז למות לפניי', והוא אמר: 'אני אדבר עם הקדוש ברוך הוא'. אנחנו קשורים כל כך. פעם הלכתי לרב שלא מכיר זמרים, לא אותו ולא אותי, והוא שאל: 'יש לך אח תאום?' ישר הוא הרגיש את הקשר החזק בינינו".

מתי בפעם האחרונה הופעת?
"השבוע בפרדס חנה. אני אוהבת מאוד להופיע ולשיר, אני אוהבת את הקהל, את השמחה שהוא מביא, את החופש, את השחרור ואת הנתינה. בתחילת הקורונה לא היו הופעות, אבל כשהתחילו לחזור אני ממש הייתי שם לגמרי, בהופעות בחצרות. יש לי מערכת הגברה להופעות קטנות והלכתי לכל מקום שהזמינו אותי אליו. עכשיו אני בתקופה של הרבה הופעות ואני פשוט נהנית".

מתי בפעם האחרונה חשבת על כסף?
"יש לי המון ביטחון בעניין של כסף, אני לא פוחדת להישאר בלי או להיתקע, ואני מודה לאבא שלי, שבילדותי חוויתי כקשוח ולא נעים. הוא אמר לי: 'תחזיקי את היד', כלומר שלא אבזבז. לא היה לו כסף, וכשביקשתי הוא כמעט לא נתן, וזה גרם לי לפרנס את עצמי בעצמאות ולסמוך על עצמי.

"אבא שלי עבד כפועל בקופסאות פח וקם בכל יום בחמש. אמא שלי עבדה במשק בית והתנדבה לצה"ל. לא הרגשתי שאין, אבל לא היה כסף לבשר או לפירות, למשל. פרוסת העוגה שלנו היתה לחם עם מרגרינה וסוכר, ומה אגיד, וואלה, את מאושרת מזה. בכיתה י"א עזבתי את בית הספר ועבדתי בבנק. במשכורת הראשונה שלי קניתי גיטרה, בשנייה מערכת סטריאו. יש לי הערכה גדולה לכסף וביטחון גדול מאוד בעצמי ובחיים. אני לא חוששת מהדבר הזה וחוסכת מגיל צעיר. גם את זה למדתי מאבא, שיהיה ליום סגריר וגם ליום יפה. אני אומרת לחברות שלי: תפתחו תוכניות חיסכון ותשימו שם משהו בכל חודש".

מתי בפעם האחרונה התפללת?
"כל הזמן. אני מתפללת כל מיני סוגים של תפילות, תפילות אישיות ומתהילים, ואני מתבודדת מדי פעם, כמה שאפשר. אני קמה בבוקר ובמשך כמה דקות מספרת בקול רם מה עובר עלי. או, למשל, ביום שישי ליד הנרות, זה נורא מחבר. אבל אני לא דתייה. אני אוהבת ללמוד מהתורה, אבל בזמן האחרון קצת יותר פתחתי לעצמי, שחררתי. אני שומרת שבת, אני אוהבת את ההפרדה והמנוחה בין שבת לחול. ארבע שנים אני שומרת שבת, אבל אם אני בהזדקקות למשהו, אני גמישה ומאמינה שאלוהים לא רוצה שנסבול".

הייתי ילדה שובבה שלא היה לה עם מי לדבר; כשחיפשו אותי, הסתכלו למעלה אם אני על בניין או על עץ. אני חושבת שבגלל זה אני עדיין מרגישה כמו ילדה"

מתי בפעם האחרונה התגעגעת?
"אני מתגעגעת מאוד לאחי הגדול, ומבחינתי הוא נפטר־לא נפטר, אני לא מקבלת את זה. הוא הלך לעולמו לפני שבע שנים ממחלת ריאות. הוא היה בן 65, והיינו קשורים מאוד. הוא לא עסק במוזיקה, אבל היו לו חוש מוזיקלי וחוש קצב. מה שקורה לי בזמן האחרון, וזה מתחזק כל יום, זו אהבת חיים. צריך להעריך ולשמוח, להכניס את עצמך למודעות של שמחה והערכה לכל רגע של הודיה. זה בא מתוכי ומשנים של כל מיני טיפולים. למה לבזבז זמן על כעס? לכולנו יש מידת כעס, אבל כמה? מה המידה? אני בעד לצמצם, וזה אפשרי. בואו נהנה ממה שיש לנו ובואו נעבוד עם זה, נשמח וניתן ונעשה אהבה, נפיץ אהבה".

מתי בפעם האחרונה נשבר לך הלב?
"לפני שבועיים, ותודה לאל, אני מתחזקת מאז והפנים שלי קדימה. אני מחפשת אהבה, וזה הולך באותו זמן עם רצון חזק לקשר ורצון חזק לעוף במוזיקה ולגדול. הלב שלי פתוח עכשיו, והכל בא מכל מיני מקומות. לב שבור זה טוב ליצירה, כי אין כמו לב שבור כדי לכתוב את השירים של הלייף, אבל גם לכתוב שירי שמחה זה דבר מדליק.
"השמחה מובנת מאליה ואז לא צריך לכתוב עליה, כאילו זה לא מספיק מרגש. אבל שמתי לב שאנשים מגיבים לשני סוגי מוזיקה, שמחה או עצובה, ואני אוהבת מאוד את שניהם".

בכיתה י"א עזבתי את בית הספר ועבדתי בבנק. במשכורת הראשונה שלי קניתי גיטרה, בשנייה מערכת סטריאו. יש לי הערכה גדולה לכסף וביטחון גדול מאוד בעצמי ובחיים

מתי בפעם האחרונה ביקרת בבית ילדותך ביהוד?
"כבר אין שם בית, כי הוריי ואחי הגדול נפטרו, אבל אני מגיעה למקום שאני מאוד אוהבת, כי יש לי שם חברות. היה מגניב לגדול בטבע, בחוץ עם כדורגל. זו שכונה של פעם, עם כל הקטע של שכנות. השירותים שלנו היו בחוץ, בור באדמה מחוץ לבית, זו היתה מציאות אחרת והשכנים היו מאוד מחוברים.

"הייתי ילדה שובבה שלא היה לה עם מי לדבר; גדלתי לבד, לא שאלו אותי אם אני עצובה או שמחה. כשחיפשו אותי, הסתכלו למעלה אם אני על בניין או על עץ, ועד עכשיו אני מרגישה כמו ילדה".

מתי בפעם האחרונה בילית עם בתך, דנה?
"כל הזמן, והחודש היינו יחד בבודפשט והיה תענוג. דנה באה איתי למקומות שמעניינים אותי, ואני באה איתה לשעות של מדידות בחנויות בגדים. היא מתייעצת ומודדת, ויש לי הרבה סבלנות. היא אחלה פרטנרית. היא הגיעה לחיי מרוסיה בגיל שמונה חודשים. היא לא מתעניינת בשורשיה, אבל אני מעלה את זה כי זה חשוב לדבר על הדברים האלה. הייתי בת 46 כשהבאתי אותה והיה בי המון כוח. את לא מכירה את הכוחות שיש בתוכך, עד שאת לא מגיעה לעניין עצמו.האנשים הקרובים אלי מאוד עודדו את האימוץ, וגם ההורים שלי.

"לגדל ילדה לבד זה לא פשוט. לא הייתי במקום הזה של אימהות בכלל, אבל כשאת אמא דברים נפתחים. פתאום יש שיחות עם אימהות אחרות, חוגים ובתי ספר, ועולות השאלות בנוגע לאיך את רוצה לגדל אותה ומה את רוצה לתת לה, ואת לומדת במסע הזה. הקושי הוא כלום לעומת השמחה. דנה היא בת יחידה, אבל בדיעבד הייתי רוצה כמה ילדים. מצאתי נחמה דרך חברים שלה, שבאו אלינו הביתה הרבה, ועכשיו יש לה חבר מהמם שאני מתה עליו. הם יחד שלוש שנים וחצי, ותני לי רק להכין להם אוכל".

מתי בפעם האחרונה כתבת שיר?
"כתבתי המון בזמן האחרון, אני גם מקליטה כמה שירים בו בזמן, והשבוע יוצא שיר חדש שלי, 'ליבי הקטן'. אני לא יודעת לומר לך מה הנוסחה של להיט, אבל הרצון הוא תמיד שהשיר ידבר להרבה אנשים ושיהיה שילוב בין האישי לבין לראות את הקהל. אני לא יכולה לכתוב שיר רק כדי לרצות. אני יודעת מה הולך ומה אוהבים. יש בי אהבה, אז בזכותה אני כותבת שירים ומתפללת שהם יגיעו לאנשים, ותוך כדי כתיבה אני מעבירה אותם הלאה. אני לא מתה על שירים שנכתבים במיוחד להיות להיטים. יש להיטים שאני מתה עליהם, גם על מוזיקה רומנטית ומתקתקה, אבל יש היום מוזיקה שנכתבת בכוונה בצורה מוגזמת".

מתי בפעם האחרונה קינאת במישהו?
"קנאה היא דבר טבעי לגמרי, אף פעם לא חששתי לומר שאני מקנאה בזמרים שמופיעים על במות גדולות. אני עוד לא מופיעה שם ומודה שאני רוצה במות גדולות, ואני צריכה לעשות למען זה. אני מקנאה בשלומי, כי גם אני רוצה להופיע במקומות גדולים. אני לא מקנאה באיך שאחרים שרים או כותבים, יש לי משלי. אני רוצה את הגדול הזה לעצמי, ואני לא תמיד נמצאת במקום הזה של חיבור לרצון הזה - אבל הוא רצון אמיתי.

"צריך לעבוד על זה כדי להגיע לשם, ואני לא תמיד הצלחתי, מכל מיני סיבות, לשים את זה בראש וללכת דוך. נעצרתי בגלל כל מיני דברים, והיום אני בגדילה אמיתית. יש שיכולים להגיד 'אני רוצה קיסריה' או 'היכל התרבות' אבל לא יכולים להחזיק את השאיפה הזאת. אבל אני יכולה, ואני מוכנה וראויה לזה".

מתי בפעם האחרונה חגגת יום הולדת?
"ביולי האחרון מלאו לי 65 ועשו לי מסיבת הפתעה. דנה אמרה לי שהיא מזמינה חברים לראות 'האח הגדול', ולבקשתה נשארתי בחדר, וכשיצאתי מצאתי בסלון 22 חברות שלי. חשבתי שאני חולמת. לא הרגשתי כלום ואף אחת לא אמרה לי כלום. אני לא מרגישה בת 65 בכלל, אני כן מרגישה את הצמיחה שלי. בפנים המהות שלי מאוד צעירה. אני מרגישה שאני בהתחלה של דברים. אני לא אומרת שאני יודעת, למדתי והבנתי - עבורי הכל חדש ומההתחלה. אני מרגישה את הגיל מבחינה פיזית, הזמן טס ויש לי מחשבות על הגיל ועל המצב המעפן של זיקנה, של בית אבות, זה נמצא אי שם במחשבות. היה צריך להתחיל לחיות בגיל 80 ולרדת עד שנעלמים".

מתי בפעם הראשונה כתבת שיר?
"התחלתי מלהלחין, הלחן הגיע קודם והמילים הגיעו בשלב מאוחר יותר. אני זוכרת מנגינה שהמצאתי ביסודי, אולי בכיתה ו' או ז', וזה היה שיר עם מילה אחת, 'הלילה'. פריצת הדרך המשמעותית שלי היתה עם 'לא זוכרת איזה חורף'. זה היה השיר הראשון שלי שיצא לרדיו, כשהייתי בת 29, והוא היה שונה מאוד ממה שניגנתי והלחנתי. היה בשיר הזה שינוי מהמקום שבו הייתי בכתיבה שלי, היו בו הרבה דברים מאוד מורכבים".

לאה שבת: בת 65, זמרת, פזמונאית ומלחינה. מתגוררת בהוד השרון. אם לדנה (בת 19 וחצי) ואחותו של שלומי שבת. החלה את דרכה כזמרת ליווי של מתי כספי. הלחינה או כתבה את הלהיטים "בגלל הרוח", "תמיד יחכו לך", "חתיכת שמיים", "אתה הולך לישון מוקדם", וכתבה לגלי עטרי, לשלומי שבת, למתי כספי, לנורית גלרון, לריטה ולרבים אחרים. שבת הוציאה שמונה אלבומים, ובהם אלבומי אוסף. השבוע הוציאה שיר חדש ("ליבי הקטן"). תופיע ב־30.8 באמפי יהוד, ב־1.9 בלהבים וב־7.9 במרכז ענבל - המרכז האתני בתל אביב