מכשול להסכם השילומים
בדצמבר 1951 נחשפה בציבור העובדה שישראל מנהלת זה כמה חודשים משא ומתן עם נציגים מגרמניה המערבית בעניין תשלום פיצויים על פשעי הנאצים. הפיצויים הגרמניים אמורים היו לממן את העול הכבד שנפל על ישראל, כשנאלצה לטפל בהמוני העולים שנעקרו ממקום מגוריהם באירופה ואיבדו את נכסיהם בשואה.
בעקבות החשיפה נכנסה המדינה לתקופה חשוכה של ריב אחים סוער, כשמחנה הימין האופוזיציוני לממשלה, בראשות ח"כ מנחם בגין, דרש להפסיק מייד כל מגע עם הגרמנים, בעוד ראש הממשלה, דוד בן־גוריון, הורה לצוות המשא ומתן הישראלי "לחתור בדחיפות להסכם". לדברי בן־גוריון, "הברירה לישראל היא בין קריסה כלכלית לבין חתימה על הסכם כלכלי עם נציגי השטן".
באמצע אוגוסט 1952 נראה היה שנציגי ישראל וגרמניה המערבית, ביושבם בעיירה וואסנאר, הסמוכה להאג שבהולנד, סיכמו ביניהם את רוב הנקודות שנותרו במחלוקת, והצוותים כבר עסקו בהכנת טיוטות ראשונות להסכם.
והנה, ב־12 באוגוסט 1952 התייצבו בהאג שניים מראשי תנועת הטמפלרים הגרמנים. הללו כינסו מסיבת עיתונאים והודיעו שבכוונתם לעקל לטובתם "כל הסכם שיש בו הטבות כספיות לישראל", תוך הגשת תביעה בבית הדין הבינלאומי בהאג נגד ממשלת ישראל - בעניין רכוש הטמפלרים שנותר בארץ ישראל אחרי עזיבתם.
באותו זמן כבר התנהל משא ומתן בנושא בין ישראל לבין נציגי הטמפלרים, ופעילותם הציבורית ההפגנתית בהאג, בסמוך למועד סיום המשא ומתן בין גרמניה וישראל, נועדה למנוע עיכוב בהשלמת ההסכם בין ישראל לטמפלרים. עיכוב זה אכן התממש בסופו של דבר, שכן ישראל הסכימה לשלם לטמפלרים סך של 13 מיליון דולר - עשירית מהסכום שאותו תבעו במקור - והתשלום נמתח בפועל על פני עשר שנים, עד 1962.כעבור כחודש, ב־10 בספטמבר 1952, נחתם בלוקסמבורג "הסכם השילומים" בין גרמניה המערבית וישראל.
***
מפלט מהלחות: התל־אביבים נופשים בחיפה
עונת חופשת הקיץ בישראל הצעירה הגיעה לשיאה השנתי בחודש אוגוסט, והעיר חיפה נחשבה לאחד ממוקדי תיירות הנופש, עם כ־75 בתי מלון ופנסיונים פרטיים.
בתי המלון של חיפה היו פופולריים במיוחד בקרב התל־אביבים, שכן הם הציעו את מה שהיה חסר כל כך בקיץ התל־אביבי הלח. בתי המלון ששכנו על הכרמל הציעו טמפרטורה נעימה בזמנים שבהם מיזוג אוויר לא היה נפוץ עדיין, והאוויר הנקי השיב את הנפש ברוחות קלילות שאפיינו את ההר בגובה 500 מטרים ומעלה, לצד חורשות עצים גדולות, גנים ונוף ירוק טבעי.
אף שרוב בתי המלון בחיפה היו בדרגת תיירות בינונית, והעיר היתה חסרה עדיין בתי מלון ברמה גבוהה (מלון "ציון" המפואר נפתח רק ב־1954 ו"דן כרמל" ב־1963), נשבר בקיץ 1952 שיא התפוסה במלונות חיפה מאז תקופת המנדט, כשכבר מאמצע יולי נתפסו כל חדרי הנופש על הכרמל. עקב כך, באוגוסט 1952 התמלאו גם בתי המלון בחלקי העיר האחרים, בהדר הכרמל ובעיר התחתית.
פופולריים במיוחד היו שני בתי מלון ששכנו זה ליד זה במורדות המערביים של הכרמל, באמצע הדרך בין מרכז הכרמל וחוף הים. הראשון היה מלון "בן יהודה" (כיום חלק מרשת בתי אבות בן יהודה), שנודע ברמת אוכל גבוהה; והשני מלון "מגידו" המרווח, שנחשב לפנינה ארכיטקטונית ועומד נטוש זה שנים רבות.
***
תנאים לקבלת מתנות
באמצע אוגוסט 1952 פורסמו בארץ הנחיות חדשות לקבלת חבילות מתנה מארה"ב. "כל תושב ישראל זכאי לקבל עד ארבע חבילות מתנה בשנה, בשווי מקסימלי של 11 דולר האחת ובמשקל מקסימלי של 12 ק"ג, בתנאי שבחבילה יהיו לא פחות משישה מוצרים שונים זה מזה, המיועדים לשימושו האישי של המקבל. חבילת מתנה המכילה פריט יקר יותר מ־11 דולר אפשרית, בתנאי שהנותן חתם על הצהרה כתובה בקונסוליה הישראלית בניו יורק, ואישר שאכן מדובר במתנה. בכל מקרה של חבילה יקרה מסוג זה ישלם המקבל את המכס, בארץ".
***
הקלות ביציאה מהארץ
בישיבת הכנסת שנערכה ב־11 באוגוסט 1952 הודיע שר הפנים, משה שפירא, על סידורים חדשים במתן היתרי יציאה מהארץ, שהיו בזמנו קשוחים ובלתי מתפשרים וגרמו לכעס רב בקרב אלה שרצו לנסוע לחו"ל ובקשתם סורבה, ללא סיבה משמעותית נראית לעין. "משרד הפנים לוקח על עצמו ומתחייב שכל פונה בבקשת היתר יציאה יקבל תשובה רשמית בתוך שבועיים מיום הגשת הבקשה", אמר השר שפירא בנאומו בכנסת. הוא הוסיף ש"אלה המבקשים לנסוע לחו"ל בעקבות קבלת כרטיס נסיעה במתנה מקרובים בחו"ל, ואינם מבקשים מהמדינה הקצאת מטבע חוץ לנסיעתם (שעמדה בזמנו על עשרה דולרים לנוסע; ד"ס) - יוכלו לקבל היתר יציאה בתוך ימים ספורים".
***
ההתחלה של אפרים קישון
באמצע אוגוסט 1952 התחיל עולה חדש מהונגריה בשם פרנץ קישהונט, שעד מהרה יעברת את שמו לאפרים קישון, לכתוב מדור סאטירי יומי בעיתון "מעריב". קישון התגורר באותם ימים פחות משלוש שנים בארץ, אך כבר ידע עברית על בוריה, אחרי ששינן בעל פה מילון עברי. מדורו הסאטירי, שנקרא "חד גדיא", פורסם במשך שלושה עשורים והפך לאבן פינה, תוך שהוא משפיע רבות על השיח הציבורי, על הסאטירה ועל התרבות הישראלית באותם זמנים.
***
הוקמה ישיבת ההסדר הראשונה
באמצע אוגוסט 1952 פורסמה בעיתונים ידיעה זהה, ללא שם כתב, ובה דווח על תוכנית ל"הקמת ישיבה שתשלב לימודים תורניים גבוהים עם שירות בצה"ל במסגרת דתית". לפי ההערכות, יוזם הידיעה היה הרב הצבאי הראשי, שלמה גורן, שנהג לשתול באותם ימים ידיעות בעיתונות כבלון ניסוי לבחינת דעת הקהל. כעבור חמישה חודשים נפתחה בקיבוץ יבנה ישיבת ההסדר הראשונה, "ישיבת כרם" (בצילום, מ־1957), בהנהגת הרב חיים יעקב גולדוויכט, שבה למדו 13 בוגרי תנועת בני עקיבא. במהלך השנים העמידה כרם אלפי בוגרים (תודה להיסטוריון ד"ר יואל רפל, על הסיוע)
***
"הבונדס לא מסייע ליצוא"
ב־13 באוגוסט 1952 נפתחה בניו יורק, בהשתתפות קהל גדול של מוזמנים ומכובדים, תערוכה גדולה שבאה להציג את ההישגים של מדינת ישראל הצעירה בתחום התעשייה. את התערוכה פתח ראש עיריית ניו יורק באותה עת, וינסנט אימפליטרי, שהיה ידוע באהדתו לישראל. שנה קודם לכן, בעת ביקור שערך בארץ עם אשתו, התחייב אימפליטרי באוזני ראש הממשלה, דוד בן־גוריון, שיסייע בארגון תערוכה זו.
ואכן, תערוכת התעשייה הישראלית, שהוקמה במימון מפעל מלווה העצמאות והפיתוח (הבונדס), השתרעה על פני כמה אולמות גדולים במרכז רוקפלר שבמנהטן, ועוררה עניין רב בקרב ההמונים. גם העיתונות האמריקנית פרסמה סקירות חיוביות מאוד עליה. באותו זמן כתב סופר העיתון "מעריב" בניו יורק, יהושע יוסטמן (שנהג לחתום בשם ה. יוסטוס), ש"התערוכה מושכת קהל רב, ומדי יום מאז פתיחתה משתרע בחזית הבניינים תור ארוך של אמריקנים מכל שדרות הציבור, המבקשים לבקר בתערוכה".
אולם בארץ עלו דווקא תגובות נזעמות סביב התערוכה. בהיעדר ארגון ממשלתי לעידוד היצוא (מכון היצוא הישראלי הוקם רק ב־1958), כינס ארגון התעשיינים מסיבת עיתונאים, שבה מסר היו"ר, משה אפשטיין, ש"כל בקשותינו לבונדס לנצל את התערוכה לקידום היצוא ולהקים דוכן במקום לצורך יצירת קשרים בין מבקרים מתעניינים ובתי חרושת בארץ - לא נענו.
"כגנבים בלילה שלחנו נציג לביקור בתערוכה, והתברר שהבונדס הקים דוכן משלו, אבל לא לעידוד היצוא הישראלי, אלא למכירת אגרות מלווה למבקרים".
***
הנעלמים / בתי חרושת שהיו
עמרנה
עמרנה הוקם ב־1936 על ידי משפחת וורוצלבסקי, שהגיעה לארץ בעלייה החמישית ("העלייה הייקית") והקימה ברמת גן בית חרושת למשחקי לוח וקופסה. בשנות ה־50 וה־60, כשמשחקי קופסה היו מוטיב מרכזי בשעות הפנאי של הילדים, לא היה בית בישראל שבו לא היו כמה משחקים מתוצרת "עמרנה", דוגמת "מונופול", "חבילה הגיעה", "מסעות שלמה המלך", "128 מי יודע" וגם משחקים בעקבות סרטים או ספרים ("חסמב"ה", "שמונה בעקבות אחד", "עזית הכלבה הצנחנית" ועוד).
הצרכנייה / מאכלים מאז
בורשט
מרק הבורשט (בעברית: "חמיצה") הגיע לארץ ישראל עם העליות הראשונות ממזרח אירופה. הוא הוכן מסלק שנחתך לחתיכות קטנות ובושל במים, והמהדרין היו מוסיפים לו סוכר, מיץ לימון, תפוח אדמה וכף גדושה של שמנת (כשאפשר היה להשיגה). הבורשט, שאותו נהגו להגיש קר, הלך ונעלם עם השנים, אך זכה לעדנה מחודשת עם העלייה הרוסית בשנות ה־80. בעשור האחרון עלתה קרנו שוב עם התפתחות גישת הטבעונות והצמחונות.
יש לכם תמונות או מזכרות מימיה הראשונים של המדינה? כתבו לנו: Yor@ShimurIsrael.Org
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו