ספר על ימי שישי שלך.
"יום שישי הוא היום האהוב עלי מאז ומעולם ותמיד ייצג עבורי את המיוחד ביהדות ובהווי הישראלי. שישי בבוקר אצלי נפתח לרוב בשחייה של כחצי שעה בכפר המכביה, ולאחר מכן אני מקיים פגישות לא רשמיות באחד מבתי הקפה בגבעתיים. פעם בחודש, כבר 15 שנה, אני הולך בשעה 11:00 לנגן באקורדיון במחלקה הסיעודית של בית האבות 'שלוה' בעיר. מאחר שאני רווק מושבע, הארוחות אצלי מתחלקות לרוב בין שני הוריי. בצהריים אני אוכל עם אבא שלי דן ועם אחי גיא ושני בניו, ובערב אני אצל אמא חיה. פעם בכמה שבועות אני נענה להזמנה להתארח אצל אחת ממשפחות העיר".
איך אתה מנצל את השבתות?
"כבר בשבע בבוקר אני בהליכה עם שני חבריי עינב ועוז בחוף הים של תל אביב. אנחנו הולכים שעה וחצי ומסיימים תמיד באכילת ג'חנון, כדי לחזור הביתה עם יותר קלוריות ממה שיצאנו. פעם בכמה חודשים אני יוצא לטייל בארץ בזכות חברי הטוב פיני לנדאו, איש ארץ ישראל היפה שמכיר כל פינה ודואג לקחת אותי לניקוי ראש. בשבת אני גם מוצא זמן להשלים סדרות בנטפליקס שלא הספקתי באמצע השבוע, ובערב, באופן קבוע, נפגש עם חברים לאכול פיצה. גם בשבת אני נמצא ברשתות החברתיות וזמין לכל פנייה כראש עיר, אבל עם זאת אין ספק שבשבת אנשים פחות פונים ומאפשרים לי למלא מצברים לקראת עוד שבוע גדוש".
את מי היית מארח בשולחן השבת שלך?
"הייתי רוצה לארח את בן־גוריון, בגין, רבין. לצערי היום כבר אין מנהיגים כמותם והיה מעניין אותי לשמוע מה לדעתם צריך לעשות כעת, כדי להמשיך לשמור על המדינה והחברה שלנו חזקות ובריאות. בנוסף, ברמה האישית, אני מאוד מתגעגע לסבא וסבתא שלי משני הצדדים, שנפטרו כשהייתי צעיר".
יש לך חוויית ילדות זכורה במיוחד מסופי השבוע?
"מה שמאוד זכור לי ומעורר בי תמיד געגועים לימי הילדות הם משחקי הכדורגל בימי שישי בבית הספר שבו למדתי, בית הספר גורדון. היה שם עונג אמיתי ומזוקק. בנוסף, מגרש הכדורגל המיתולוגי של הפועל ר"ג, המכתש, היה בלב גבעתיים וכשהיה מובקע גול בשבת בצהריים, שעה שבה העיר כולה נמה ושקטה, צעקות השמחה של הקהל נשמעו בכל העיר. הקול הזה חסר לי היום, הוא היה מרגש".
מה לדעתך הכי חשוב לעשות בסוף השבוע?
"אני חושב שהשבת היא המצאה גאונית, בלי קשר לשמירה. בשבת אדם צריך להטעין עצמו לשבוע נוסף. חייבים לעצור, לעשות משהו שונה ופשוט להיות וליהנות מהדברים הקטנים של החיים שביום־יום לרוב נזנחים".