כאוס עולמי חדש

כשהספר "מאה השנים הבאות" (The Next 100 Years) מאת ד"ר ג'ורג' פרידמן ראה אור בשנת 2009, רבים הרימו גבה. באמריקה, שנסחפה אחרי סיסמת "Yes We Can", ובמדינות המערב בכלל, שררה ציפייה לעולם נטול מלחמות וסכסוכים. אלה שבכל זאת לא נפלו בקסמי האשליה, והעריכו שהאנושות תמשיך להתקוטט, ראו לנגד עיניהם בעיקר את הקרב של האסלאם מול הציוויליזציה המערבית.

התחזית שהתווה ג'ורג' פרידמן לא יכלה למצוא חן בעיני איש - הוא חזה מאה רצופה תהפוכות, עימותים מפתיעים מכל הסוגים, ואפילו מלחמת עולם חדשה. גם להתעלם מדבריו או לפטור אותם כדמיונות לא היה אפשר, שכן פרידמן לא היה סופר פשוט או אקדמאי היושב במרומי מגדל השן, אלא המייסד ויושב הראש של Stratfor - חברת המודיעין הפרטית הגדולה בעולם, שמעניקה ייעוץ בתחומי ביטחון וסיכונים גיאופוליטיים לסוכנויות הממשל האמריקני ולשלל תאגידים גלובליים וקרנות השקעות. היו שכינו את Stratfor "הסי.איי.אי שבצללים", וכנראה אין בכך הפרזה רבה.

מאז הופעת הספר קרו שני דברים: ד"ר פרידמן עזב את Stratfor והקים את Geopolitical Futures, גוף חדש שעוסק באותה מטרייה - ניתוח וחיזוי גיאופוליטי, והתחזיות שב"מאה השנים הבאות" החלו להתממש. המלחמה העקובה מדם שמתחוללת עכשיו באוקראינה שייכת לקטגוריה הזו. בימים שבהם כמעט אף אחד במערב לא ראה ברוסיה איום, פרידמן חזה בדיוק מרשים את מה שעתיד להתרחש. הוא העריך שבעשור השני של המאה המדינה של פוטין תחזק את צבאה, תתחיל להכפיף את המחוזות הסמוכים, שהשתייכו פעם לבריה"מ, ואחרי שנת 2020 תפתח בעימות מלחמתי מול המדינות שנתמכות בידי המערב.

פרידמן חשב שאוקראינה תיכנע לרצון הרוסים עוד קודם לכן, ושהמלחמה תתנהל סביב המדינות הבלטיות. ביתר הפרמטרים צדק, כולל התחזית שהמלחמה תחשוף את החולשה של הצבא הרוסי ואת נחיתותו לעומת צבאות מובילים בעולם.

החוליה החלשה ברוסיה

"מבחינה גיאופוליטית, המלחמה הזאת נסובה סביב עומק אסטרטגי, נושא שישראל מבינה היטב, והיא התחילה כבר לפני שנתיים בבלארוס", טוען פרידמן (73) בראיון בלעדי ל"ישראל השבוע". "רוסיה פנתה להשתלט על מדינות ממערב ומדרום לה, בניסיון לחזור לגבולות שהיו לאימפריה הרוסית במאה ה־18, במיוחד במישור הצפון־אירופי, החוצץ בינה לבין אירופה. הם איבדו את השטחים האלה לפני 30 שנה, עם התפרקות בריה"מ, ראו זאת כתאונה מצערת - ושאפו לתקן אותה. מנקודת הראות הרוסית, היעדר שליטתם במישור הצפון־אירופי ולאורך הרי הקרפטים אינו מתקבל על הדעת. מנקודת הראות המערבית, הנוכחות הרוסית שם מאיימת על מדינות אירופה. מכאן - ההתנגשות היתה בלתי נמנעת".

פרידמן משוכנע שגם החלק השני של התחזית שלו כבר קורם עור וגידים מול עינינו - רוסיה נכשלת, ושום הצהרות ממוסקבה לא יכולות להסוות את מצבה. "אוקראינה גדולה מדי, והצבא שרוסיה העמידה קטן יחסית לטריטוריה שהיא ביקשה לכבוש", הוא מסביר.

"כמו כן, המפקדים הרוסים חושבים שהם מנהלים מלחמה שגויה. אין הבנה כיצד תובטח הלוגיסטיקה, או כיצד הכוחות השונים יחפו אלה על אלה. הרוסים נכנסו למערכה מתוך הנחה שהאוקראינים יהיו בפאניקה וייכנעו. זה לא קרה, וכעת על רוסיה לקבל החלטה אם להמשיך במלחמה, מה שיחייב בניית כוח במשך שישה-שבעה חודשים לפחות, או לחתור להסכם. הרוסים יישחקו, ופוטין מבין שמעמדו בסכנה. הוא עשה הימור מהיר והפסיד, מה שיהפוך אותו לנואש ואכזרי יותר. חוסר ההצלחה הצבאי יביא להתפרקות של רוסיה. זאת ארץ ענייה, מדינת עולם שלישי, במובן זה שהיא חיה על מכירת משאבי הטבע שלה, והתל"ג שלה לנפש מדורג במקום ה־86 בעולם!".

אתה למעשה קובע שרוסיה תפסיק להתקיים כמדינה אחת בתוך שנים בודדות?
"נכון. התרגלנו לחשוב על התפרקות בריה"מ כעל קץ של עידן, כאשר לאמיתו של דבר - זאת היתה ראשיתו של עידן. אותם כוחות שהביאו להתפרקות בריה"מ (חוסר יעילות כלכלית, עוני, כישלונות צבאיים) ממשיכים להתקיים. מה נשאר מבריה"מ אחרי שהתדמית של המפלגה הקומוניסטית נפגעה בעיני אזרחיה? אחרי שהתדמית של פוטין תיפגע בעיני אזרחיה של רוסיה, לא יישאר ממנה הרבה. רבים מהמחוזות שמרכיבים את רוסיה יכולים להסתדר לבדם טוב יותר מאשר בפדרציה של היום".
התפרקות פתאומית של מעצמה גרעינית עלולה לעלות בהרבה דם של אזרחיה ושל אזרחי מדינות אחרות.

"במלחמות המנהיגים בדרך כלל מגינים על עצמם, והחיילים נשלחים למות. המנהיגים יודעים שמלחמה גרעינית היא הסוג היחיד של מלחמה שבו ילדיהם ונכדיהם ימותו, והמוות יפקוד אותם ואת היקרים להם באופן אישי, לכן אני מתקשה לראות מלחמה גרעינית אפילו בהיקף מצומצם. מי שמחליט להפעיל נשק גרעיני גוזר גזר דין מוות על עצמו ועל אנשיו, כך שזה שווה ערך להתאבדות. רק פסיכי עלול לשגר טיל גרעיני".

"מודל ההפחדה יקרוס"

מי שקרא את "מאה השנים הבאות" יודע שפרידמן בטוח בירידתה הקרובה של ענקית אחרת, הרפובליקה העממית של סין. העובדה שהיום מדובר בכלכלה השנייה בגודלה בעולם לא גורמת לו לפקפק. הוא כמובן יודע שבשני העשורים הראשונים של המאה הסינים רשמו צמיחה יוצאת דופן, אבל מסרב לראות בה סימן לבאות, ומסתמך על תקדימים מן העבר וממקומות אחרים. ארה"ב ראתה זינוק דומה בשלהי המאה ה־19: ב־1880 היא היתה מדינה ענייה, וכעבור עשר שנים כבר ייצרה חצי מהתוצרת התעשייתית של העולם. ההישג המדהים לא מנע ממנה להידרדר אל התמוטטות כלכלית ב־1930, ופרידמן מנבא שזה מה שיקרה לסין.

"העושר של סין מרוכז באזור החוף שלה, ופנים הארץ נתון בעוני קיצוני", מפרט פרידמן. "תושבי מערב סין לא רואים בעצמם חלק ממה שקורה במזרחה. סימני ההתפוררות שלה ניכרים, למשל, במשבר החמור בענף הנדל"ן, שחלקו בכלכלה עומד על 35%, בחוסר היכולת של המדינה לפתור את הבעיה ובגידול בדיכוי כדי לשמר את המדינה. המשטר הסיני ביסס את אחיזתו על שגשוג, והוא לא יוכל להצדיק את העוני. מצד שני, הוא לא יוכל לפצות על בעיות הפנים בתוקפנות חיצונית. אין לסינים את מי לתקוף בגבולות היבשתיים, ובאוקיינוס מחכה להם הצי האמריקני. אם ינסו לפלוש לטייוואן, יצריך הדבר הפלגה של ארבע-שש שעות - בזמן הזה הלוויינים האמריקנים יבחינו בהם, והצי יכה בהם.

"בל נשכח שמאמצע המאה ה־19 עד אמצע המאה ה־20, סין היתה נתונה במלחמת אזרחים בלתי פוסקת. מלחמת אזרחים היא מצב טבעי יותר עבור סין מאשר האחדות שקיימת כרגע. המפלגה הקומוניסטית תנסה להחזיק את המדינה ותשתמש ביותר ויותר הפחדה וכוח, אך המודל הקיים של סין לא ישרוד".

אשליית הביטחון

חשבתם שהצפי לנפילה של רוסיה וסין, שתי מדינות שנתפסות כאיום על העולם החופשי, יבטיח עולם בטוח? תחשבו שוב. בגיאופוליטיקה אין ואקום. במקום האיום שהוסר - יצמח איום חדש. בתסריט של פרידמן, האיומים החדשים האלה יציתו באמצע המאה ה־21 מלחמת עולם שלישית, ואת התפקיד המרכזי בה ימלאו, נוסף על ארה"ב, שחקניות חדשות־ישנות מפתיעות.

"אם רוסיה וסין נחלשות, מי תעלה?", מאתגר פרידמן את עצמו ואת ציבור הקוראים אותו בשקיקה. "החשודה המיידית היא גרמניה, אבל נוכח לקחי העבר - אף אחד לא מעוניין בדומיננטיות שלה. אנחנו כבר רואים מי עתידה לעלות במקומה. פולין ממלאת תפקיד עצום בניהול המלחמה נגד הרוסים באוקראינה. ארה"ב מחשיבה אותה כשותפה ראשונה, היא סומכת עליה ולא על גרמניה. בשונה מאירופה הישנה, פולין מתאפיינת בדינמיות מרשימה, ומזכירה לי את ישראל בכך שהיא מאוד מודעת לסכנות האורבות לה, ומחויבת לא לחזור על טרגדיות העבר שפקדו אותה. הנפילה של רוסיה תפתח את הדרך להתחזקות משמעותית של פולין, אשר תהווה עוגן ומוקד משיכה עבור רוב ארצות מזרח אירופה".

מדרום לה, ונגדה, תצמח מעצמה אחרת - טורקיה. לדברי פרידמן, הטורקים ירכבו על הגל האסלאמי ויאספו מאחוריהם את כל המזרח התיכון - למעט ישראל. תוסיפו לכך את העמדה הגיאוגרפית שלה בצומת היבשות, את ממדיה ואת היומרות לשוב אל הגדולה של העות'מאנים - ותקבלו מתכון מפחיד להתעצמות מהירה.

מי שתרוויח בגדול מההיחלשות הסינית תהיה יפן. היא המעצמה הכלכלית מס' 3 בעולם כבר כיום, וביכולתה לתרגם במהירות את העוצמה הכלכלית לפוטנציאל צבאי. על פי התחזית של פרידמן, פולין, טורקיה ויפן יצטיידו בנשק גרעיני, ויפן תתחרה בארה"ב בפיתוח טכנולוגיות צבאיות חדשות, שבראשן כלי תעופה היפר־סוניים ומערכות מלחמתיות בחלל. משם הדרך אל העימות תהיה קצרה. יפן תתקוף את ארה"ב במהלך דמוי פרל הארבור (אם כי ההתקפה תתרחש לא בים, אלא בעיקר בחלל).

הטורקים, בעלי בריתם של היפנים, ינצלו את הפגיעה בכוח של ארה"ב ויניעו את צבאותיהם צפונה כדי להלום בפולין, בעלת הברית של האמריקנים, ולתפוס טריטוריה בבלקן ובמזרח אירופה. אל הכוחות הראשיים יצטרפו מדינות נוספות, והמלחמה תהפוך לעולמית באמת.

בתסריט של פרידמן, ארה"ב ושותפותיה ייצאו מההתנגשות הגלובלית כשידן על העליונה. שנות ה־60 של המאה ה־21 יצטיינו כתור הזהב של ארה"ב, ורק לקראת סוף המאה תופיע יריבה חדשה שתעז לקרוא אתגר על ההגמוניה שלה. תאמינו או לא, הפעם תהיה זאת מקסיקו.

פרידמן מנבא שמספר החללים במלחמת העולם השלישית יסתכם בכ־50 אלף "בלבד", ורובם יהיו חיילים. לדבריו, הימצאות הנשק הגרעיני בידי המעצמות הלוחמות תניא אותן מפני פיתוי להרעיף את פוטנציאל הקטל על אוכלוסייה אזרחית.

בניגוד לתחזית הזאת, מלחמתם של הרוסים באוקראינה מתאפיינת דווקא באכזריות שמזכירה את המלחמות הטוטאליות של המאה הקודמת.
"מלחמה טוטאלית משמעה שכל העולם נלחם, ורותם לעניין את כל הכלכלות ואת כל משאבי המדינות, ללא גבול. זה קרה במשך תקופה קצרה במאה ה־20, וזה לא קורה עכשיו. מעשי הזוועה באוקראינה הם דוגמה לרצח עם, אך כמוהם תמיד היו במלחמות, עוד מימי העולם העתיק. על אף שינויים תכופים באופי המלחמה מאז, האכזריות כלפי אזרחים לא נעלמה לשום מקום".

מדוע בניתוח שלך לא מככבות מדינות קטנות וחדשות, ונפקד מקומה של ישראל בהתרחשויות הדרמטיות?
"מדינות קטנות יכולות למלא תפקיד משמעותי במשחק הגיאופוליטי, אבל ישראל מאוד פגיעה בגלל קוטנה, חוסר יכולתה לעמוד בפני התשה ממושכת או להתאושש ממכה עוצמתית, ובגלל הגיאוגרפיה שלה, כשגבה אל הים. היא נידונה להיות כוח אזורי, ולתצפת קודם כל על השכונה שלה. מובן שיש לישראל מערכות נשק מעולות, והיא יכולה לכרות בריתות, אבל המחשבה המוטעית שהצלחה זמנית הופכת אותה למעצמה גלובלית היא הסכנה הגדולה ביותר עבור מדינה קטנה. הזמנים הטובים הם המסוכנים ביותר, משום שהם נוטעים אשליה שאתה בטוח.

"הסכמי אברהם מהווים דוגמה לאסטרטגיה מצוינת, אבל מי יודע כמה זמן הם יחזיקו? המחשבה שדיפלומטיה חכמה מספקת ביטחון היא מסוכנת. ישראל צריכה לנהל את מאזן הכוחות בין הערבים, לתמרן בזהירות ולדאוג לשותפות עם ארה"ב".

הניתוח שלך מבוסס על ארה"ב ככוח דומיננטי לאורך המאה ה־21, בשעה שפרשנים דווקא מפנים את הזרקור אל המחלוקות הקורעות אותה מבפנים.

"ארה"ב היא אימפריה כלכלית, בעלת התל"ג הגדול בעולם. היא השכילה להפוך את הדולר לנשק, כפי שממחישות הסנקציות המושתות על רוסיה. כל המסחר הבינלאומי מתנהל בדולרים, ואם חוסמים את הגישה של מדינה לדולר - היא הופכת להיות מדינה נכה. פוטנציאל ההיזק של ארה"ב ביחס לכל מדינה אחרת הוא עצום. עם זאת, בכל פעם שאנו נתונים במחלוקת פנימית - שאר העולם מעריך שאנו גמורים. הם מקווים שמחלוקות פנימיות מעידות על היחלשות. זאת טעות.

"העוצמה האובייקטיבית של ארה"ב, שמושתתת על מעמדה הגיאופוליטי, לא ניזוקה ממחלוקות. אנו מתנהגים כמו 'שמוקים', אבל זה לא מקרה שארה"ב היא המעצמה החזקה בעולם".