פקק ימי: מה תוקע את הכניסה לנמלים?

"הנזק למשק נאמד בעשרים מיליון שקלים ליום, שבעה מיליארדי שקלים בחישוב שנתי. כל משק בית בישראל יפסיד כ-2,500 שקלים השנה רק על נזקי הפקק בנמלים", כך מעריך יונתן סורוצ'קין, עמית מחקר בפורום קהלת לכלכלה. ולא בכדי מדבר סורוצ'קין על הפגיעה בכיס של כל משפחה - בכל חשבונית שקיבלתם מופיע קנס סמוי, בכל רכישת מברשת שיניים, לפטופ או אפילו דירה, מתחבא תשלום יתר בגין הפקק בנמל. כל יום כזה של פקק גורר לקוחות זועמים, עלויות הובלה שהולכות ותופחות, ריביות אשראי ומלאים גדולים יותר שצריך להחזיק מבלי לשחרר, בגלל חוסר הוודאות.

בעיית הפקקים בנמלי הים של ישראל קיימת זה שנים, אך לאחרונה התורים התגברו והפכו ככל הנראה לארוכים מאי פעם. "17 קילומטרים רצופים של אוניות, חרטום אל ירכתיים", כך תיאר את המתרחש כיום בנמלים איתי רון, יו"ר איגוד יבואני התבואות, "אפשר להתחיל כבר לבנות גשר מכאן לקפריסין. האם זה שיא כל הזמנים עד כה? כבר לא סופרים. העניין הוא שלאף אחד בממשלה לא אכפת. זה לא ייאמן, נגמרו לנו המילים לתאר את חוסר האכפתיות ואת הזלזול בכסף של הציבור".

למרבה הצער, גם הציבור כבר לא מתרגש ממספר האוניות הממתינות לפריקה, הנושא מקבל פחות ופחות סיקור תקשורתי, והממשלה, כאמור, לא נוקפת אצבע. למה זה קורה? בעיקר בשל העובדה כי רבים לא מקשרים בין סוגיית יוקר המחיה שמעניינת את כולם לבין המתרחש בנמלים, ובזמן שאנו עסוקים בשאלה בכמה אחוזים בודדים תתייקר הפסטה - הקופה ממשיכה לדפוק בכל יום המתנה שעובר. האוניות נקנסות על כל יום כזה, וכמעט כל מוצרי הצריכה הבסיסיים מתייקרים.

"הפסקנו להעריך בכמה נזק מדובר", אומר רון, "40 אלף דולר בממוצע ליום המתנה של אונייה? 50 אלף? קשה להבין את מחלת העיוורון של הממשלה, שמתעלמת מכך שעל כל אוניית תבואות משלמים היבואנים קנסות לחברות הספנות בעולם בגובה של שניים עד ארבעה מיליון שקלים בממוצע, מעבר לעלות חכירת האונייה. הסכום הזה מתגלגל לעלות הלחם האחיד בסופר, לעלות קרטון החלב, הקוטג' והעוף. יש פתרונות, רק שלממשלה, ובעיקר לשרת התחבורה, חשוב יותר לשמור על ההסתדרות מאשר להוריד את יוקר המחיה בארץ".

המתנה של חודש וחצי בים

בזמן שהנמל הפרטי החדש בצפון, שהוקם בעלות של חמישה מיליארד שקלים מכספי הציבור, עומד כמעט ריק - התורים בנמלים הממשלתיים הוותיקים הולכים ומתארכים. כאשר התקבלה ההחלטה על הקמת שני נמלים חדשים, נשמעו לא מעט קולות ביקורת שאמרו כי מדובר בעודף תשתיות, ושישראל בונה שני נמלים חדשים (נמל המפרץ בצפון ונמל הדרום) בעלות כוללת של 10 מיליארד שקלים - רק כי היא לא מצליחה להתגבר על הוועדים החזקים של הנמלים הממשלתיים, ולא רוצה לריב עם ההסתדרות.

נמל המפרץ בצפון פועל זה חצי שנה, אפילו לא בחצי כוח, כי הוא פורק רק מכולות ולא מטען כללי, ומרבית הפקקים בנמלים נגרמים מאוניות מטען כללי. בהסתדרות ובנמלים הוותיקים מתנגדים להענקת הרשאה לפריקת מטען מסוג זה בנמל החדש. וזאת מחשש כי הדבר יפגע כלכלית בנמלים הוותיקים.

הנמל בדרום עדיין נמצא בשלבי ההקמה, אך כבר היום ברור לכל שגם לאחר שהמדינה הקימה שני נמלים חדשים בהשקעה עצומה, העובדים בנמלים הוותיקים ניצחו, והמדינה ממשיכה להתמודד עם אותה הבעיה - השתלטות הוועדים על סדר היום של המדינה. 

מבחינת יבואני התבואות המצב בימים אלו נואש, בשעה שהמשק מתמודד גם עם מלחמה באוקראינה, שהופכת את החיטה ושאר מוצרי התבואות והגרעינים לזהב נחשק בכל העולם, וגם עם ניהול כושל של נמלי ישראל הממשלתיים. לפי יבואני התבואות, בין האוניות הממתינות בתור להיכנס לנמלים יש גם כאלו שהגיעו למימי ישראל לפני חודש ואף חודש וחצי, וטרם החלו אפילו בתהליך הפריקה.

ומדוע הפריקה בנמלים הממשלתיים כל כך איטית? בין היתר בשל המחסור בעובדים. כאשר התקבלה ההחלטה על הקמת שני נמלים חדשים פרטיים לפני 14 שנה, חששו הנמלים הממשלתיים מהתחרות ומהירידה בפעילות ולכן לא העסיקו כמעט עובדים חדשים, כך שמצבת העובדים בנמלים הממשלתיים (המדורגים כשיאני השכר) לא גדלה באופן משמעותי, בשעה שהיקף המטענים הנכנסים גדל מאוד.

"האינטרס הפוליטי גובר"

אז מי אשם במצב? ח"כ אביר קארה, סגן השר במשרד ראש הממשלה, מאשים במתרחש את ההסתדרות, אך שוכח לציין כי גם לממשלה שהוא חלק ממנה יש השפעה רבה על המתרחש. "היום, שני רציפים עומדים ריקים בחיפה. רק בעוד כמה שנים אמור נמל המפרץ להתחיל פריקת מכולות, אבל הוא מוכן ורוצה להתחיל לפרוק את המטען הכללי ברציפים הללו כבר מחר בבוקר", כתב קארה בחשבון הפייסבוק שלו, "נכון, ההסתדרות וועד הנמלים לא אוהבים את זה. היבואנים, העסקים המקומיים והצרכנים דווקא כן. אם ההסתדרות רוצה לא להעלות יותר את יוקר המחיה, שלא תפריע כשהמדינה מקצה רציפים ריקים למפעילים חדשים. מדובר בארגון עובדים שיש לו מדינה, ולא במדינה שיש בה ארגון עובדים".

מנגד, בפורום קהלת מפנים אצבע מאשימה למתרחש בנמלים אל הממשלה. "נמלי הים בישראל סובלים מחוסר יעילות משווע, אך האשמה נופלת על הממשלה ועל שרת התחבורה. נמל חדש בחיפה טרם קיבל את כל רשיונותיו ולא יכול לפרוק חלק מהמטענים בגלל הכניעה של הממשלה לוועדים", אומר סורוצ'קין.

"רציפים נוספים, בחיפה ובאשדוד, ממתינים לאישור הפעלה. התאגדות עובדי הנמל החדש באשדוד הייתה איתות לעבוד לאט ולסחוט הרבה, ושרת התחבורה קיבלה את המסר. הוועדים מסרבים לקלוט עובדים חדשים ולהרחיב פעילות ומשמרות, ושרת התחבורה מתיישרת, למרות נזק של מיליארדי שקלים. כנראה יש אינטרסים פוליטיים חשובים יותר שגוברים. השבוע יו"ר ההסתדרות התגאה שהוא יכול 'לסגור את המדינה בטלפון אחד'. הוא טועה, המדינה כבר סגורה. מגף יוקר המחיה כבר לוחץ על צווארם של אזרחי ישראל. חבל שהציבור לא מבין שהמגף שייך להסתדרות".

מלבד ההשלכות הקיימות של הפקקים בנמלים על יוקר המחיה, חלק מהיבואנים נושרים מהענף בגלל העלויות והקושי, ויזמים אחרים נמנעים מכניסה ליבוא, מה שמגביר את תופעת הריכוזיות. לדברי סורוצ'קין, "מה שה-BDS נכשל לעשות במשך שנים, עושה אוזלת היד בנמלים. בעלי האינטרס יאשימו את הקורונה, השעיר לעזאזל התורן של תרבות הוועדים, אבל יותר מ-70 ספינות תקועות מול נמלי ישראל, לא בסין. סחורה בשווי מיליארדי שקלים ממתינה לפריקה".