"כאשר למדתי ארכיאולוגיה, הדגש לרוב היה על הדברים הגדולים והבולטים לעין - מונומנטים, מקדשים, הנדסה וסגנונות בנייה, אלמנטים אדריכליים וכדומה", מספרת החוקרת ד"ר ציונה בן גדליה. "הדברים שנגעו בחיי היומיום של האנשים בתקופה העתיקה והשאלות המסקרנות באמת - מה אכלו, מה שתו, מה היו הטעמים, איזו פעילות התרחשה במבנים שהתגלו - נשארו בצל".
אלא שהצל, במדע כמו בחיים עצמם, הוא עניין זמני. הביו־ארכיאולוגיה - תחום מולטי־דיסציפלינרי חדש שהתפתח בשנים אחרונות, ושד"ר בן גדליה השתלבה בו בטבעיות - העביר את הזרקור אל השאלות שעניינו אותה תמיד, אך לא זכו למענה. תחום מחקר זה עושה שימוש בטכנולוגיות חדשניות שפותחו כחלק ממדעי החיים, הכימיה והמחקר הרפואי, ונעזר בהן על מנת לענות על שאלות הנוגעות בהיסטוריה של האנושות. בזכות העבודה של בן גדליה ועמיתיה למחקר, נחשפות אט־אט התשובות.
ד"ר בן גדליה (44) משמשת חוקרת במרכז מחקר ופיתוח (מו"פ) אזורי מזרח יו"ש ובקעת הירדן, ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל. מרכזים מן הסוג הזה קמו בתמיכת משרד המדע בתחילת שנות ה־90 ביוזמת השר המנוח יובל נאמן ז"ל, במטרה לענות על שני צרכים: להכניס אל מעגל העבודה הישראלי את המדענים בני העלייה מבריה"מ לשעבר ולעודד מחקר וחינוך מדעי באזורי הפריפריה. במהלך השנים התמקצע כל מרכז מו"פ בתחומים הקשורים במאפייני האזור שלו. ליהודה ושומרון, על ההיסטוריה העשירה המתועדת בכתובים ובמסורות, היו כל הסיבות לשקף את השורשים מן העבר במחקר העתידני.
"תמיד אהבתי טיולים וטבע, ובאוניברסיטה בחרתי במקביל שני תחומים - לימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה, ולצידם ביולוגיה - מדעי החיים", נזכרת בן גדליה. "כסטודנטית עבדתי במעבדה של פרופ' מרדכי כסלו, שהתמחתה בממצאים בוטניים בחפירות ארכיאולוגיות. כמה סמלי - ישבתי שם על המיקרוסקופ, כאשר מעלי על המדפים ארגזים של ממצאי יגאל ידין ממצדה".
אף שלימודי ההמשך של ד"ר בן גדליה עסקו יותר בלימודי המוח ובביוכימיה של מחלות דוגמת אלצהיימר ופרקינסון, כנראה לא ניתן לברוח מהגורל המחזיר אותה שוב ושוב אל הממצאים מהעבר הרחוק. במעבדתה הביולוגית בוחנים את האפשרות להשתמש בצמחי מרפא מהעת העתיקה, הידועים כמעודדים זיכרון ומעכבים הזדקנות, לטיפול באלצהיימר.
ד"ר בן גדליה במהלך החפירות // צילום: ליאה טראמר
"אז הבנתי שהיכולות שלנו במרכז המו"פ מאפשרות לסייע גם למחקר הארכיאולוגי. כשרוצים להבין מה הכילו כלים עתיקים שנמצאו בחפירה ארכיאולוגית, שיטות העבודה הביוכימיות והביולוגיות הן דומות או ניתנות להתאמה: בדיקות מיקרוסקופיות, בדיקות כימיות, גילוי הרכיבים וזיהוי של צמחים או חומרי טבע שבאו במגע עם הכלי".
נכנס יין, יצא סוד
כאשר בשנת 2017 הארכיאולוג רועי פורת, שמוביל את המשלחת לחקר ההרודיון ע"ש אהוד נצר, סיפר לבן גדליה על הכלים הייחודיים שנחשפו באותה עת בהרודיון, הרעיון התיאורטי שלה לבש צורה מעשית. במבצר העתיק של המלך הורדוס נמצאו עשרות דוליות, כפי שמכונים כדים עבי דפנות (מן המילה הלטינית DOLIA), עשויים ביד, שרוחבם וגובהם כמטר אחד ותכולתם כ־400 ליטרים. הפיתוי לבלוש אחרי ייעוד הכלים הענקיים היה עצום.
"במהרה הצטרפתי לחפירה של משלחת האוניברסיטה העברית לחקר ההרודיון. במידה רבה זאת באמת משימה שמזכירה את עבודת הבלש המנסה לשחזר על פי ממצאי הזירה התרחשויות קודמות. אבל מבחינה חיצונית ההופעה שלי בהרודיון דמתה דווקא למראות המזוהים היום בעיקר עם מגיפת הקורונה: באתי אל החפירה בלבוש מעבדה - חלוק רפואי וכפפות. כשרוצים לקחת דגימה שעברו עליה אלפיים שנה, אסור לזהם אותה בדברים עכשוויים בעלי נוכחות חזקה ודומיננטית, לכן מחזה לקיחת דגימות של חומר עתיק נראה דרמטי משהו".
בזכות ההקפדה המדוקדקת על הפרטים, כל דוליה התבררה כקפסולת זמן המשמרת באופן מושלם ראיות מהימים הרחוקים. הדגימות נבדקו והוכנו לבדיקות השונות המבוצעות במסגרת מחקר הממומן על ידי משרד המדע. חלק מהדגימות הובאו אל המרכז למחקר הגפן והיין הפועל באוניברסיטת אריאל, בניצוחו של ד"ר אלישיב (שיבי) דרורי. מסעותיו של דרורי בחיפוש אחרי זני ענבים עתיקים ששימשו להכנת יין ארץ־ישראלי וניסיונותיו לשחזר את היינות הקדומים ביקב המחקרי של האוניברסיטה, הפכו אותו לבר־סמכא בעל שם עולמי. במחקר הנוכחי, בעזרת מומחיותו של ד"ר דרורי, נעשים מאמצים לזיהוי זן הענבים אשר שימש כפי הנראה להכנה של יין בימים קדומים אלו.
התכולה של הדוליות נבחנת גם במעבדה לבוטניקה ארכיאולוגית של פרופ' אהוד וייס באוניברסיטת בר־אילן, מומחה בעל שם עולמי. כאן נחשפים צמחים נוספים ששותפו בכוונה או באקראי בהכנת היין. ממצאים אלו מלמדים על תוספי טעם, בריאות וארומה שהוספו אל היין, ואולי אף על האקלים והסביבה - סביבת הבר והסביבה החקלאית של אזור הייצור.
זיהוי תכולת הכדים נשען אמנם על שיטות ביולוגיות וביוכימיות, אך אלה לא באו במנותק מן ההקשר ההיסטורי. העובדה שהכדים הענקיים סודרו בחלל מקורה שבארמון הורדוס בצורה צפופה ושיטתית ושוקעו בתוך רצפת קומת הקרקע, רמזה לארכיאולוגים שמדובר במכלול ייצור מאורגן להפליא. ממצאי המחקר מכווינים לכך שבהרודיון התגלו היקב ומחסן היין המלכותי של הורדוס. הכדים העצומים שימשו כנראה מכלי תסיסה, יישון ואחסון בתהליך ייצורו של יין מקומי. מהדוליות נמזג היין לקנקנים ולאמפורות, ואפשר שאלו אוחסנו לקראת השימוש בחללים הסמוכים.
שחזור דוליות השיכר במעבדה באונ' אריאל // צילום: ציונה בן גדליה
"הכמות הגדולה של חרצני ענבים שהתגלו בקרקעית הדוליות, והמשקע האורגני שהתלווה להם, מלמדים כפי הנראה על כך שהדוליות הכילו יין בשלבי ייצור שונים, שכן חרצנים ומשקעים אחרים שוקעים במהלך היישון ומסולקים מהיין בשלבים המתקדמים", מסבירה ד"ר בן גדליה.
ד"ר דרורי, המייצר בעצמו יינות משובחים, מוסיף: "בשלב זה קיימות שתי אפשרויות, בהתאם לסוג היינות. ביינות אדומים מקובל לקיים את התסיסה הכוהלית של התירוש בנוכחות הקליפות והחרצנים, וזאת כדי למצות את הצבע ואת חומרי הטעם המצויים בקליפות. במקרה כזה, לא סביר שהתסיסה הראשונה נעשתה בדוליות שמצאנו, שכן המשקע האורגני שהכילו היה מועט יחסית לעומת המצופה בתסיסה כוהלית בנוכחות קליפות.
"מכיוון שלא נמצא עד כה מתקן גת מימי הורדוס בסביבות הרודיון, יש להניח כי במקרה זה נעשתה הדריכה והתסיסה הראשונה בגתות הסמוכות לכרמים באזור יהודה, ולאחר סיום התסיסה הכוהלית וסחיטת הקליפות הובא הנוזל, ובו חרצנים וזג מועטים, אל הדוליות בהרודיון לשם תסיסה שנייה, ייצוב, הצללה ויישון. לחלופין, בדוליות שיוצר בהן יין לבן, ייתכן שאף התסיסה הראשונה, הכוהלית, נעשתה בהן, שכן בייצור יין לבן מקובל לדרוך את הענבים ולסחוט מהם את התירוש, להפריד את הגפת ורק אז להתסיסם תסיסה ראשונה. בתירוש לבן התוסס במכלים יימצאו שאריות זגים וחרצנים, והם יופרדו ממנו רק בשלבים מאוחרים יותר".
צאו, תשתו בירה
אין ספק שלשולחן המלך הוגש היין האיכותי ביותר שהיה אפשר למצוא, להפיק או להביא מארצות הים. הורדוס לא בחל ביבוא, מה גם שקשריו עם האימפריה הרומית היו הדוקים ביותר. במהלך החפירות בהרודיון ובארמונות האחרים שלו התגלו אמפורות נושאות כתובות משלוח וחותמות, שמהן למדו החוקרים על משלוחים גדולים של יין איטלקי אל חצרו. כמי שנחשף לטעמים משובחים, הורדוס ציפה שיינותיו המקומיים לא ייפלו מן הסטנדרט הגבוה. יתרה מזאת, לא מן הנמנע שהיינות מן הדוליות שבהרודיון נשלחו אל מעבר לים והיו חלק ממסחר יינות גלובלי.
הממצא הביולוגי והביוכימי בדוליות מעלה שאלות רבות נוספות. כיווני המחקר מתמקדים כעת במאמץ לזהות את הזן או את זני הענבים אשר מהם הופק היין בהרודיון, ובמעבדתה הארכיאולוגית של ד"ר בן גדליה שוקדים לאפיין את ההיבטים הביו־ארכיאולוגיים: זיהוי רכיבי הציפוי, המשקע ושיירי תכולת הדוליות אשר נספגו לתוך החרס. נחקרים גם המיקרואורגניזמים אשר השתתפו בתסיסה.
כחלק ממרכז מחקר המתמחה בהשפעות רפואיות של צמחים, שבהם כאלו הייחודיים לארץ ישראל, מתעניינים מאוד בארומות וביתרונות הבריאותיים: בעת העתיקה הוספו ליינות רכיבים שונים, כגון דבש וצמחי תבלין, שרפים צמחיים ושמנים ריחניים, אשר שימשו לשימור ולהגנה על היין מפני פעילות מיקרוביאלית. על ידי מיצוי צמחי תבלין ומרפא באלכוהול אשר ביין, העניקו תוספות אלו טעמים, ניחוחות ויתרונות בריאותיים. מי שחולם לשחזר את טעם היין של הורדוס צריך להבין את כל המרכיבים האלה.
מלאכת השחזור נוסתה בהצלחה על משקה אחר, מציינת ד"ר בן גדליה. עוד לפני הרפתקת ההרודיון היא השתתפה במחקר שהובילו המיקרוביולוגים ד"ר מיכאל קלוטשטיין וד"ר רונן חזן מהאוניברסיטה העברית, בניסיון למצוא את העקבות של שמרים בכלים שעל פי ההערכות הכילו בירה. כלי חרס כאלה נמצאו במקומות שונים בארץ ותוארכו לתקופות שונות, החל מהתקופה הכנענית, דרך התקופה הפלשתית וכלה בתקופות מאוחרות יותר.
"הצעתי אז לקחת את החרסים העתיקים למיקרוסקופ אלקטרוני, כדי לצלם ולזהות את הדגם של השמרים השונים שנשארו בהם. כדי לוודא שזה לא חלום באספמיה, נסעתי בחופשת הקיץ ליקב קדמא, היקב היחיד בארץ שמייצר יין בכדי חרס בשיטה הנהוגה מימים ימימה בגאורגיה. לטובת המחקר אפשרו לנו לחתוך פיסה של כד חרס ישן. כשבחנתי אותה במיקרוסקופ אלקטרוני, הצלחתי לזהות בדופן הפנימית דגם של מיקרואורגניזמים שמתחלקים".
אחרי הניסוי הזה עדיין נותר להוכיח שמה שעבד במקרה של החרס המשומש מיקב בן זמננו, צריך לעבוד במקרה של חרס עתיק הרבה יותר. וזה אכן עבד, מאשרת בן גדליה: "קנקני מזיגה עתיקים שמאופיינים במעין מסננת שלוכדת מרכיבים שמהם עשוי המשקה - זוהו טיפולוגית (לפי טיפוס הכלי) על ידי הארכיאולוגים ככלים המשמשים לבירה. פיסות זעירות של חרסים אלו נסרקו במיקרוסקופ האלקטרוני. לאחר אישוש זה, החרסים הושמו על ידי צוות החוקרים בתוך נוזל שמגדלים בו שמרים. הנוזל הועבר אחר כך לצלחות פטרי. פתאום התחילו להופיע מיקרואורגניזמים שהיו חבויים בתוך החרס.
"בשלב הבא, באמצעות סלקציה ואנטיביוטיקה, השאירו רק את השמרים, לקחו אותם לריצוף דנ"א ומיפו אותם. כך התגלה שאחד השמרים העתיקים מאוד דומה לשמרים שבהם משתמשים היום להכנת בירה ביתית בזימבבואה. החוקרים, יחד עם בשלני בירה, שחזרו את הבירות השונות, המתכון להכנת הבירה היה זהה, אבל הטעם והארומה השתנו כתוצאה מכך שהמטבוליזם של השמרים היו ממקומות וממקורות שונים. בזכות השחזור יכולנו לטעום בירה מצרית, בירה פלשתית ובירה פרסית".
בין עבר להווה
אבל הממצאים לא מתסכמים בבירה או ביין. בכלי אחר שהשתתף במחקר של בירה עתיקה מחפירה ברמת רחל נמצאו שאריות של דבש, ומשערים שהכלי הכיל שיכר דבש. אם מגמת המחקר הזו תימשך, הרי אנו בדרך להגשים את חלומה של בן גדליה ולענות על כל השאלות באשר למאכלים, למשקאות ולטעמים של הקדמונים.
ברבות הימים נוכל להכין את היין של המלך הורדוס או לשחזר את המשקאות מן התקופה הרומית של ארץ ישראל?
"בגדול, הדבר אפשרי. אני לא בטוחה שבהכרח נאהב את הטעמים האלה, גם כאלה שנחשבו למשובחים בזמנם. הרי טעמי היין או הבירה הם נרכשים, והחך שלנו התרגל לטעמים שונים מאוד. אין זה מקרה שנהגו למהול במשקאות צמחים, למשל מנטה, וסביר להניח שהתוספת שיפרה את הטעם. באופן כללי, מלאכת השחזור - או הרפאות, בשמה המקובל בארכיאולוגיה - מזמנת הפתעות לא מועטות. זכור לי שבמסגרת פסטיבל היין שהתקיים באוניברסיטת אריאל הוחלט לשחזר את אחת הדוליות.
הרפאית המנוסה ליאה טראמר עבדה קשה, חיברה את החרסים והרכיבה אותם כמעין פאזל ענק, ובסוף מלאכת השחזור התברר לתדהמת כולם שהכד ענק כל כך, עד כי לא ניתן להוציא אותו מן החדר. בסופו של דבר, אנשי האוניברסיטה נאלצו לפרוץ דלת כפולה בקיר, כדי להוציא את הדוליה המשוחזרת.
"אף על פי שתקלות מן הסוג הזה בלתי נמנעות בכל פעם שמנסים לשחזר את העבר, הניסיונות האלה קוסמים. באופן אישי, אני מוקסמת מן הרעיון שנצליח לשחזר רכיבים מהקונספט של הסעודה הרומית, אשר בין השאר בא לידי ביטוי בסעודה של סדר פסח. זאת סעודה ששילבה מאכלים, משקאות ושיח, וטרקלינו של הורדוס בהרודיון אירח בוודאי סעודות רבות כאלה. דווקא בימינו, הרעיון של אוכל מקומי, כאנטיתזה לגלובליות חסרת הייחוד, מדבר אל האנשים יותר ויותר, והתהייה מה אכלו ושתו במקום הזה לפני אלפי שנים משותפת לרבים.
"לכך יש להוסיף שמשכנו של המלך הורדוס בעיניי הוא התגלמות המקומיות: אני גרה בשכנות להרודיון, וההר המרשים זה, מבצר עצום מעשה ידי אדם, נוכח לא רק בהיסטוריה של הארץ אלא בהווה שלה ושלי. אנחנו ממשיכים לגלות את הסודות של ההרודיון, והמלאכה עוד רבה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו