ההיסטוריה של דני אבדיה - על המפה האמיתית

ההישג של דני אבדיה, שנבחר ביום רביעי בלילה במקום התשיעי בדראפט האן.בי.אי על ידי הוושינגטון וויזארדס - חייב להיות מוצב בפרספקטיבה מתאימה: שאר בחירות הלוטרי - הכינוי של 14 הבחירות הראשונות בדראפט של הליגה - היו של שחקנים אמריקנים, ולשם דיוק אפרו־אמריקנים. 

השחקנים הללו הם חלק ממנגנון שיודע לייצר אותם: תחרות רצחנית על כל מקום בקבוצת תיכונים וקבוצת מכללות, וסיכוי להיות אחד מעשרות אלפים שיתעשר מכדורסל ולרוב ישנה את גורלם של דורות במשפחתו. מהסיקור הטלוויזיוני האמריקני, ניכר כי לעיתים טרגדיות משפחתיות הן חלק מהתהליך האבולוציוני שאותו שורדים מעטים. צריך הרבה התחלות קשות עבור כל כך הרבה הפי־אנד.

דני אבדיה הוא לא חלק מהאבולוציה האמריקנית הזו - אלא מייצג קפיצת מדרגה. הוא לא גדל בתוך פירמידה שראשה נמצא איפשהו בתוך אזור הבחירות הגבוהות באן.בי.אי. הכדורסל הישראלי, על הישגיו המסוימים וחסרונותיו, לא אמור לספק הישג כמו בחירה בעשירייה הראשונה בדראפט. ליוון ולרוסיה אמנם היו בעבר שחקני אן.בי.אי משובחים מאוד - אבל עוד לא היה שחקן שנבחר מראש בעשירייה הראשונה. לסרביה ולקרואטיה, על כל גדולתן, היה מקרה אחד כזה. להגיע ממערכת הכדורסל הישראלית לבחירה תשיעית בדראפט זו לא פחות מקפיצה תודעתית. גם אם לאבדיה היה יתרון כלשהו: אביו, זופר, היה בעבר שחקן נבחרת יוגוסלביה, ויודע משהו על מוסר העבודה וההשקעה הנחוצים לכך. 

יש עדיין פער גדול באן.בי.אי בין ההערכה לשחקנים אירופאים, לבין האמונה בהם. בשלוש השנים האחרונות הופיעו במשחק האולסטאר - המשחק השנתי היוקרתי בין כוכבי הליגה - שחקנים מסלובניה, מלטביה, מליטא, מסרביה, ממונטנגרו, מיוון, מגרמניה, מספרד ומצרפת. אם מסתכלים על שכבת הגיל של 25 או פחות, רבים יגידו ששלושת השחקנים הטובים ביותר בליגה הם אירופאים - לוקה דונצ׳יץ׳ הסלובני, יאניס אנטטקומפו היווני וניקולה יוקיץ׳ הסרבי.

אבל היחס האמריקני הראשוני לשחקן אירופאי הוא עדיין כפרויקט. יוקיץ׳ נבחר בבחירה ה־42 בדראפט ונשלח חזרה לאירופה לשנה. אנטטקומפו נבחר בבחירה 15 על ידי מילווקי והשקיע 4-5 שנים בבנייתו. אפילו בחירתו של דונצ'יץ', בבחירה השלישית, מעידה על שמרנות קיצונית. יכולתו העל־זמנית - מול שחקנים בוגרים מהרמה הגבוהה ביותר בכדורסל מקצועני באירופה ובכדורסל מכללות - היתה מול עיני העולם, ולמעשה עדיין שלוש קבוצות החליטו לא לבחור בו. אז דני אבדיה עשה דבר גדול מאוד כשזכה לאמון שכזה. 

הפרשנים בארה"ב ציינו שאבדיה נהנה במידה מסוימת מהצלחתו של דונצ׳יץ׳. זו מן הסתם הערכה קצת אופטימית גם לכדורסלן שלא מפסיק להתקדם. גם הפרק האירופי בקריירה של דונצ׳יץ׳ היה בספֵרה שונה לחלוטין מאבדיה, או כל שחקן במאה ה־21 בגילו. אבדיה כן נהנה עכשיו מהמוניטין של אירופאים אחרים שדומים לו בהגדרות הכלליות - גבוהים עם קליעה ומסירה טובות, בוגרי החינוך ה״יוגוסלבי״ המובחן בכדורסל - שאבדיה, למרות שגדל בישראל, ירש באופן ברור מאביו. 

השמות שעולים לראש הם למשל בויאן בוגדנוביץ׳, ששיחק העונה ביוטה, או דאריו סאריץ׳ מפניקס, שהיה "רוקי השנה" באן.בי.אי ב־2016. אם אבדיה יהיה שחקן ברמתם, או למעלה מכך, אז אשרינו שזכינו לו. 

כוכבי וושינגטון, ביל (מימין) ו־וול // צילום: אי.פי

זו הפרספקטיבה. בחירה תשיעית בדראפט זה נפלא גם אם נולדת בניו יורק או בצפון קרוליינה. אם נולדת בקיבוץ בית זרע - זה בלתי סביר. עוצר נשימה. ואחר כך הנבחר ה־47, ים מדר, נולד בבית דגן.

משימה מאתגרת בבירה

עד כאן האופטימיות של כל יום דראפט. אבל המועדון שבחר את אבדיה, וושינגטון וויזארדס, הוא עניין קצת יותר מורכב. 

אבדיה מגיע למועדון שנמצא בסיטואציה שרחוקה מאידיאלית. בעונתו הרביעית כמאמן, סקוטי ברוקס רשם בכל שנה עונה פחות טובה מקודמתה. רצונם של שני כוכבי הקבוצה, בראדלי ביל וג׳ון וול, להישאר בה - לוט בערפל. חדר ההלבשה מלא בשחקנים בנקודה לא טובה בקריירה שלהם, למשל אייזאה תומאס, שלתקופה היה כוכב בליגה. שחקנים כמו איש' סמית, או שבאז נפייר לא מימשו תקוות שתלו בהם. 

זו הקללה במסווה שמוטלת לא פעם על בחירה גבוהה בדראפט. מכיוון שסדר הבחירה נותן לקבוצות החלשות את הבחירות הגבוהות יותר, שחקנים טובים מגיעים לא פעם לקבוצה רעה. וושינגטון היא לא קבוצה מצוינת שנפלה לעונה אחת רעה, כמו גולדן סטייט, שבחרה במקום השני השנה. אין כאן גם מקרה של קבוצה שהיא עדיין לא טובה אבל היא בתהליך - כמו אטלנטה הוקס. אין גם בעבר המקצועי של המאמן ברוקס או הג׳נרל מנג׳ר טומי שפרד שום עדויות על כך שהם אנשים שיודעים להוביל תהליך שיוציא את הקבוצה הזו מהבוץ. 

דני אבדיה וים מדר בנבחרת העתודה, 2019 // צילום: אלן שיבר

אין לדעת בספורט. הקשיים שתיארתי אולי דווקא יאפשרו לדני אבדיה לפרוץ מהר יותר. לאבדיה, אין להכחיש, יש סיטואציה שהתיאור האופטימי שלה הוא מאתגרת. משימה ראויה בגודלה לספורטאי בלתי רגיל.

המכונה שבחרה בים מדר

אם השבחים לאבדיה עצמו, שחקן שמוסיף אלמנטים חדשים למשחקו כמעט חודש בחודשו, והתרומה היוגוסלבית־סרבית בהיסטוריה של אביו שהיה מרכזי בהתפתחותו, ההישג הוא גם של הכדורסל הישראלי. הענף המקומי רשם בהמשך הלילה הצלחה נוספת, כאשר ים מדר מהפועל תל אביב נבחר על ידי בוסטון סלטיקס בסיבוב השני של הדראפט. 

בשנים 2018 ו־2019 זכתה נבחרת העתודה של ישראל באליפות אירופה עד גיל 20. כשזה קרה, פרשנים ביקשו - בצדק - לקחת את ההישג בפרופורציה. נכון שזו אליפות אירופה עד גיל 20 אבל, רק לדוגמה, לוקה דונצ׳יץ׳ עדיין היה בן פחות מ־20 בזמן האליפויות הללו וכמובן שאיש לא הטריח אותו לשחק בטורניר לגילים הללו. שחקנים צעירים רבים מספרד, מצרפת, מסרביה וממדינות אחרות לא שותפו באליפויות כי היו עסוקים להיבחר בדראפט. ובכלל, יגיד כל מבין בספורט: הצלחה בנבחרות צעירות לא צריכה להיות מטרה. בגילים הללו צריך לעבוד על פיתוח שחקנים, ונבחרת צעירה היא לא יותר מחלון ראווה. זה לא באמת מדד לרמתו של הכדורסלן הישראלי הצעיר ביבשת. 

זה נכון, אבל רלוונטי למדינות שהן כבר מצליחות. סרביה, צרפת או ספרד אינן צריכות טורניר עתודה כדי שעולם האן.בי.אי יפנה תשומת לב מיוחדת לשחקנים שלהן. ישראל מעולם לא סיפקה שום סיבה לחשוב שהיא מאגר מבטיח של שחקנים. היא כן צריכה להשקיע בחלון ראווה יפה. 

ומי שממחיש זאת הוא דווקא לא דני אבדיה. הוא היה כוכב משחק הגמר ב־2019 עם 23 נקודות, 7 אסיסטים ו־5 ריבאונדים מול ספרד - וכבר הופיע גבוה ברשימות הסקאוטרים של האן.בי.אי. אבדיה גם כבר נבחר לחמישיית הטורניר ב־2018, ונבחר למצטיין בטורניר היורוליג לנוער ובכמה מחנות כדורסל יוקרתיים מאוד.

אבל באותו משחק גמר ב־2019, ים מדר השיג 17 נקודות ו־8 אסיסטים. אפשר לנחש, במידה רבה של ביטחון, שבלי המשחק הזה, ספק גדול אם הוא היה על הרדאר של אנשי האן.בי.אי. זה הסתיים שלשום בבחירה לבוסטון - בעיני רבים מועדון הפאר ההיסטורי של הליגה, שזכה עד כה ב־17 אליפויות. 

אז הכדורסל הישראלי השקיע בחלון הראווה שלו. לכדורסל ברמה הצנועה של ישראל החלון הזה חשוב, כי שיווק מעניק הזדמנויות. 

מהם סיכוייו של מדר לשחק בליגה? ובכן, אין לו חוזה מובטח. הוא לא התעשר כלכלית כמו אבדיה (שלו מובטחים כבר בעונתו הראשונה יותר מ־3.5 מיליון דולר), אבל הבחירה בו היא הזדמנות יותר מגדולה. גם אם הכדורסל הישראלי למוד ניסיון רע בבחירות דומות - שלושת הישראלים שנבחרו בעבר בסיבוב השני - דורון שפר, יותם הלפרין וליאור אליהו - לא שיחקו לבסוף באן.בי.אי, זה בכלל לא חייב להיות גורלו של ים מדר. 

קבוצות שונות מתייחסות בצורה שונה לסיבוב השני של הדראפט. הסלטיקס, בראשות המאמן בראד סטיבנס - שהוא מהמעולים שבמעולים בפיתוח שחקנים צעירים - מתייחסים לסיבוב השני בכבוד רב. מאז 2016 בחרה בוסטון 11 פעמים בסיבוב השני. שבעה מהשחקנים הללו הגיעו לקבוצה (אחד לא זכה לשחק משום שהלך לעולמו באורח טרגי) ועוד שניים מהם הגיעו לקבוצות אן.בי.אי אחרות. זה אחוז הצלחה יפה, למרות הבחירות הרבות. אז אם אבדיה מגיע לסיטואציה מאתגרת, מדר נוחת לחיקה של מערכת משומנת וחכמה, שלא מפחדת לתת הזדמנות לשחקנים כמותו. 

דרך ארוכה מהקיבוץ

באופן כללי, אל תסייגו יותר מדי את אירועי 19 בנובמבר 2020. תחגגו אותם. הכדורסל הישראלי לוקה לא מעט בהלקאה עצמית. הצלחות גדולות בשנות ה־70, כולל זכייה במקום השני באליפות אירופה של 1979, גורמות לרבים לחשוב שהוא הידרדר מאוד מאז גיבורים כמו מיקי ברקוביץ׳ ואחרים. 

אלא שזו ראייה מעוותת מאוד של העולם מהפנים החוצה. כדורסל היה ענף כמעט בלתי קיים ברוב מדינות אירופה של אותם ימים. נכון, לברית המועצות וליוגוסלביה היו נבחרות מכובדות, אבל הן עדיין הפסידו בטורנירים בינלאומיים לנבחרות ארה"ב, שהורכבו משחקני מכללות בני 22 ופחות. באן.בי.אי של 1979 לא היה שחקן אירופאי אחד. כשישראל סיימה שנייה באליפות של אותה שנה, היא התבססה על בחורים יהודים־אמריקנים שעלו לארץ לאחר ששיחקו לרוב במכללות קטנות, על מספר בני קיבוצים שאפילו אחזו בעבודה נוספת בצד הכדורסל ועל מ.י.ק.י אחד. 

למסורת והיסטוריה תמיד יש תפקיד בסיפור. סמלי, במידה רבה, שדני אבדיה הוא יליד קיבוץ. באותן שנות תום של הכדורסל הישראלי, בני קיבוצים היו שלד הנבחרת. אמו של דני היתה שחקנית. אבל ככל שאותם ימים היו נהדרים ותמימים ומרגש ונעים להיזכר - אם אתה כובש את אירופה עם בחורים שעובדים בשדה ועולים חדשים, זה מעיד על ענף חובבני בפרה־היסטוריה שלו. זה לא דומה בדבר לעולם התחרותי בכדורסל האירופי של היום.

עם השנים, שחקנים כמו דרזן פטרוביץ׳ ואחרים הראו שאירופאים, בהשקעה המתאימה, יכולים להשתלב בליגה הטובה בעולם - ועשו את הקפיצה התודעתית עבור הכדורסל האירופי כולו. במקביל, אפקט מייקל ג׳ורדן גרם להתפוצצות אוכלוסין במספר השחקנים שמשחקים באירופה. לכך היתה כמובן השפעה מיוחדת על האוכלוסייה השחורה הגדולה והולכת של יבשת אירופה. 

בשנות ה־70 רק הגוש הקומוניסטי השקיע באמת בכדורסל. כיום, ספרד וצרפת ומדינות אחרות - כולל מדינות לא אירופיות אחרות כמו אוסטרליה, ברזיל, ארגנטינה ואפילו קמרון - מעמידות פס ייצור אינסופי של שחקנים. הפערים בין אירופה ושאר העולם לארה"ב קטנים במהירות עצומה. לישראל לא היה קל ולא היה סיכוי אמיתי לשרוד בצמרת האירופית על המסלול המהיר הזה. 

אז עם כל ההסתייגויות והרצון להימנע משבחים מוקדמים מדי, אירועי שלשום הם הקפיצה של הכדורסל הישראלי. ועם כל האהבה לברקוביץ׳ וקטש בשעתם, ולעמרי כספי על קריירה מאוד יפה, דני אבדיה הוא אסטרונאוט הכדורסל הישראלי הראשון.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו