ימין בורח מבשורה

השאלה "מיהו ימני" מסמלת בעיניי בשתי מילים את נקודת הכשל של הימין הישראלי, שאימץ את אופן החשיבה הפוליטית של השמאל באופן מוחלט.

במקום שהשאלות על הפרק יהיו שאלות ערכיות או מעשיות, כגון מהם הערכים המאפיינים איש ימין, כיצד ניתן לקדם ערכים אלו במציאות או איזו מפלגה או מועמד יוכלו ליישם ערכים אלו- מנהל חלק גדול מהימין הישראלי שיח זהויות, הגזור כולו מעולם התוכן של השמאל.

השאלה העיקרית בארבע מערכות הבחירות האחרונות אינה מיהו ימני, על בסיס מעשים או התחייבויות, אלא מי צועק הכי חזק שהוא "ימני", או לחלופין מאשים את כל יריביו שהם "שמאל". כך נוצר האבסורד במסגרתו יכולים פוליטיקאים המקדמים אג'נדות שמאל מובהקות, כגון משק ריכוזי, מכסות יבוא או הפקדת השלטון אצל פקידות לא-נבחרת, להיות חלק ממפלגות הימין, בעוד יריביהם האוחזים בעמדות ימין מובהקות מואשמים בחבירה לגוש השמאל.

מצביעי הימין התרגלו לא לדרוש ממנהיגיהם תשובות ברורות

אלא ששיח הזהויות כשלעצמו הוא רק הסימפטום, המבטא בעיה שורשית יותר של ויתור על הניסיון לקדם ערכים ממשיים. במקום לפעול לקידום ערכים לאומיים, דתיים, כלכליים ודמוקרטיים, ובכך לבטא את רצונם של מיליוני אזרחים ישראליים בניהול המדינה בפועל, פעלו מפלגות ה"ימין" במשך שנים בעיקר במישור ההצהרתי, תוך יצירת קבוצות זהות המתבססות על תחושת אפליה ורדיפה.

במקום להתנהל כימין יהודי הגאה במסורת אבותיו, מאמין בזכותו על ארצו, מאמין בחירות הפרט תוך השתייכות לאומית, בחרו ממשלות הימין לוותר על השלטון בפועל לידי שופטים, יועצים וועדות, והסתפקו בזעקות שבר על עוולות העבר ורדיפה תקשורתית. לאחר שנים של מציאות כזו, אין פלא שהמצביע הימני כבר אינו מצביע לפי מעשים ומדיניות, אלא לפי זהות. עד כדי כך, שמצביעי הימין התרגלו גם לא לדרוש ממנהיגיהם תשובות ברורות לבעיות במציאות, שהרי תמיד יש "אשמים" אחרים ומישהו להטיל עליו את האחריות למחדל. הדרך לפתרון מתחילה בשינוי נקודת המבט הבסיסית. בוויתור על השאלה הפרסונלית מיהו ימני, ובמעבר לשאלה המהותית יותר: מהו ימין.

הצעד הראשון מתחיל בתיקון הנזק של ממשלות ה"ימין"

ימין הוא קודם כל אינדבידואליזם, המבוסס על הכרה בערכו של כל אדם. בזכותו של כל אדם להשתתף באופן שווה ומלא בשלטון המשפיע על חייו. ביכולתו לבטא בפועל את ערכיו במסגרת המדינית אליה הוא משתייך, באמצעות בחירת נציגים שיחזיקו בכוח לשלוט מבלי לחשוש מרודן, נאור ככל שיהיה, שיכפה ערכים זרים.

בשלב השני, כאשר העם ישלוט באמת במדינתו, הוא יוכל לדרוש מנציגיו לממש את ערכיו, שברובם הם ערכים ימניים מובהקים של כבוד למסורת ישראל, של ריבונות לאומית על אדמת המולדת, של הגנה על הזהות היהודית והישראלית, ומניעת הגירה ללא גבולות.

במקביל, כאשר ירגיש כל אזרח ריבון על גורלו, ויכיר שוב בערכו וביכולתו לקדם את דעותיו ואמונותיו, ילמד הוא ותלמד גם המדינה להכיר בחשיבות החופש הכלכלי, ובזכותו של כל אדם לשלוט ברכושו תוך צמצום של התערבות המדינה בבחירותיו.

נכון, מדובר בחזון רחוק, שלא יתממש כולו מיד, אבל הצעד הראשון בדרך מתחיל בתיקון הנזק שגרמו דווקא ממשלות ה"ימין" לדורותיהן. ולחזור משיח זהויות לשיח מדיניות. מיהו ימני? מי שמוכן להכריז בקול שבכוונתו לצעוד את הצעד הראשון בדרך: תכניות פעולה ליישום אחרי הבחירות. לא עוד פנייה לרגשות ותחושות, אלא יעדים מעשיים וממשיים.

עו''ד זאב לב הוא היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה