קרוב ל־200 מיליון אזרחי רוסיה ואוקראינה יחגגו הלילה את כניסת השנה החדשה. לצד החגיגות, הסעודות ומופעי הזיקוקים, רבים מהם יסתכלו לעבר שנת 2022 בדאגה בלתי מוסתרת.
לראשונה מאז תום מלחמת העולם השנייה, איום המלחמה הצפויה רובץ על שתי המדינות הסלאביות. נכון, בשנת 2014 רוסיה כבר פלשה אל אוקראינה שכנתה, כבשה את חצי האי קרים ובהמשך עודדה וחימשה את הבדלנים הפרו־רוסים במזרח אוקראינה - אלא שאז הפעולות האלה נעשו בהיחבא. הפעם איום המלחמה גלוי ובוטה. הוא הונח על השולחן כאקדח טעון, ודומה שזה רק עניין של זמן עד שתישמע הירייה הראשונה.
לפני כשבועיים הרוסים פרסמו מסמך דרישות רשמי, שאמנם לא נשא את הכותרת "אולטימטום", אך בהחלט נשמע ככזה. הדרישות הופנו אל ארה"ב, ברית נאט"ו והאיחוד האירופי, ואם לתמצת אותן, הרי הקרמלין תובע מן המערב להעניק לו מחדש את הפריבילגיה שממנה נהנתה בריה"מ - לחלוש על אזורי שליטה נרחבים מעבר לגבולותיה של רוסיה, ולשלוט בפועל במתרחש שם.
למעשה, נשיא רוסיה פוטין חותר להסדר שדומה לחלוקת העולם אחרי הניצחון המשותף על הנאצים, אם כי בממדים קטנים יותר. הכירו בכך שמדינות ברית המועצות לשעבר (כמו אוקראינה, מולדובה, גאורגיה ואחרות) מצויות באזור השליטה שלנו - ומשכו את ידיכם מהאזור הזה, קוראים במוסקבה, ומאותתים שאם הדרישה לא תתקבל - יש לרוסיה דרך פעולה אחרת לכפות את רצונה.
אם מישהו תוהה מהי אותה דרך אחרת, הדוברים הרשמיים והרשמיים־למחצה מטעמו של פוטין דאגו לפזר את הערפל. "אפשר לומר שרוסיה תעמוד בחומרה על תביעותיה בתחילת השנה הבאה", אומר ל"ישראל השבוע" סרגיי מרקוב, חבר הפרלמנט הרוסי לשעבר, שנחשב לאחד השופרות הנאמנים של הקרמלין. "למרבה הצער, אם האולטימטום יידחה, מצפה לנו משבר קשה, שכולל פעילות מלחמתית".
מרקוב טוען עוד כי העמדה של פוטין כלפי המערב קשוחה ביותר. "הוא אומר להם: 'רימיתם אותנו, כאשר הבטחתם שלא להרחיב את שורות ברית נאט"ו ולא לקבל לארגון מדינות מזרח אירופה, ולכן עכשיו עליכם לספק לרוסיה ערבויות ביטחון'. הרעיון הכללי שלו הוא שמספיק סבלנו מהחוצפה של המערב. תזכרו שכאשר פוטין נשאל איך אפשר לתת פקודה לירות על אוקראינים, הוא לא השיב שלעולם לא ייתן פקודה כזאת".
הסלמה ברטוריקה
מרקוב צודק: פוטין עצמו הסלים מאוד את דרגת העוינות בשיח המקובל במוסקבה ביחס לאוקראינה. זה החל כבר לפני כמה חודשים, כאשר הנשיא אימץ את התפיסה שלפיה האוקראינים הם חלק מהעם הרוסי ולא עם בפני עצמו. עד אז האמירות מסוג זה היו מנת חלקם של גורמים שוליים יותר בעילית הפוליטית הרוסית, כמו למשל ולדימיר ז'ירינובסקי, יו"ר המפלגה הליברל-דמוקרטית של רוסיה, אחת מקומץ המפלגות המיוצגות בדומא, הפרלמנט הרוסי.
במקרה של ז'ירינובסקי, לא עובר יום בלי שישמיע קריאה לכבוש, להכניע ולרסק את אוקראינה, בניסוחים שרק הולכים ומקצינים. את אמירותיו נהגו לפטור מתוך הנחה שממילא אין לו השפעה על תהליכי קבלת ההחלטות במוסקבה, אבל שכחו לציין שהקרמלין מרבה לעשות שימוש בו ובפיו הגדול כדי להפריח בלוני ניסוי.
ז'ירינובסקי ודומיו הם חלק ממנגנון התעמולה המשומן של רוסיה, שמכוון בעיקר לצורכי פנים - הם פמפמו והפיצו את בשורת ההתפשטות המחודשת של רוסיה על אזורי השליטה הקודמים של ברית המועצות, עד שהרעיון הפך בחברה הרוסית כמעט לנחלת הכלל.
השיח על המלחמה הקרבה הפך לבון־טון בתוכניות המלל של ערוצי הטלוויזיה הממלכתיים ברוסיה. המנחים והאורחים בתוכניות האלה נוהגים לכנות את הממשל האוקראיני "משטר נאו־נאצי", להאשים אותו בדיכוי השפה הרוסית ולהעליל עליו עלילות משלל סוגים ומינים, שתכליתן אחת - ליצור את תדמית האויב.
לאחרונה, להאשמות הרגילות התווספה נימה חדשה, מסוכנת מאין כמוה: משרד ההגנה הרוסי הצהיר שחברות צבאיות פרטיות אמריקניות הובילו למזרח אוקראינה נשק כימי במטרה לייצר פרובוקציות נגד רוסיה. לטענה המוזרה לא הובאו שום הוכחות, אך היא עשתה את שלה - צבעה את אוקראינה כאיום ישיר על רוסיה וכמי שזוממת מהלך תוקפני.
הקרקע הוכנה לעליית מדרגה ברטוריקה הרשמית, וזו אכן לא איחרה לבוא. לפני כשבוע, במסיבת העיתונאים המסורתית לציון סוף השנה, פוטין קרא לאוקראינה "מדינה מלאכותית" והפליג בתיאור חוסר הצדק הגלום בכך שנכללו בשטחה "שטחים רוסיים מסורתיים". לא קשה לנחש את ההמשך הטבעי לשרשרת הטיעונים שהוא מנסה לבנות: אם אין עם אוקראיני, ואם מדינתו המלאכותית השתלטה על שטחים רוסיים, הרי כל מהלך מלחמתי שישיב את הבנים האבודים לחיק המדינה הרוסית - מוצדק ומבורך.
הכוחנות המחריפה של הקרמלין מוקרנת לא רק החוצה. שנת 2021 "הצטיינה" בסדרה של התקפות על החירויות הפוליטיות שעוד נותרו לאזרחי רוסיה פנימה. סיום השנה, כמה סמלי, היה בהתאם: בית המשפט העליון של רוסיה הורה לסגור את הפעילות של "ממוריאל", אגודה התנדבותית שפעלה משלהי ימי ברית המועצות ושקדה על חשיפת פשעי המשטר הטוטליטרי בברית המועצות ועל הנצחת קורבנותיו.
כמה חודשים מוקדם יותר, "ממוריאל" סווגה כ"סוכנת זרה", אבל המשטר לא הסתפק בכך והוביל לפירוקה המוחלט של האגודה. נציג התביעה בדיון נימק זאת בלשון שכאילו נלקחה מהזמנים הסובייטיים, וטען ש"ממוריאל" יוצרת תדמית שקרית של ברית המועצות כמדינה טרוריסטית.
במקביל, הצבא הרוסי ריכז כוחות לא מבוטלים לאורך הגבול הארוך של מדינתו עם אוקראינה. כמה מאמצעי התקשורת במערב הזדרזו לפרסם את התוכניות המשוערות של תקיפה רוסית עתידית, בלי לפרט אם מדובר בתוכניות שהודלפו ממקור מוסמך או שמא בהערכת המומחים.
גט כריתות למוסקבה?
כך או כך, הפרסומים דיברו על התקפה על אוקראינה משלושה כיוונים: מחצי האי קרים, מאזור הגבול בין אוקראינה לרוסיה ומשטחה של בלארוס. יש לציין שנכון לעכשיו אין נוכחות צבאית רוסית בבלארוס, אך נשיאי שתי המדינות לא שללו את האפשרות שאם ברית נאט"ו תמשיך למקם את מערכות הטילים שלה במדינות מזרח אירופה, דוגמת פולין ורומניה - בלארוס תזמין את הרוסים לפרוס את צבאם, לרבות יחידות הטילים הגרעיניים, בשטחה.
מרקוב ממהר להרגיע שבתקופת החגיגות של השנה החדשה לא צפויה התלקחות צבאית. "כולם יחכו לתוצאות של סבב המשא ומתן הצפוי בין רוסיה לארה"ב בז'נבה, שתחילתו נקבעה לראשית ינואר", לדבריו.
הוא מעריך שההחלטה על הפעלת כוח צבאי במקרה שארה"ב לא תיעתר לתביעות הרוסיות - כבר נפלה. בד בבד, הוא לא מפספס את ההזדמנות ללגלג על ההנהגה האוקראינית. לדבריו, ביום מסיבת העיתונאים של פוטין, כל הצמרת האוקראינית - החל מהנשיא וולודימיר זלנסקי ועד לחברי הפרלמנט, המושלים וראשי הערים - ביטלו את כל הלו"ז המתוכנן.
"הם ישבו מרותקים למסכים וצפו במסיבת העיתונאים של הנשיא האמיתי, כדי ללמוד או לפחות לנחש מהדברים של פוטין את גורלם", מעיר מרקוב ומבטא בכנות את היחס של שליטי ארצו כלפי המדינה השכנה. רוסיה אינה מאוימת על ידי אוקראינה ואינה חוששת מכוונות ההתפשטות של נאט"ו. מה שמפחיד את שליטי הקרמלין באמת זה תסריט שבו אוקראינה נותנת גט כריתות למוסקבה ובוחרת סופית בדרך של דמוקרטיה והצטרפות למדינות המערב. אם תדבק בדרך זו, ואם תגיע להצלחה ושגשוג, עלולים גם אזרחי רוסיה לשאול את עצמם - ואת שליטיהם - מדוע עליהם נגזר לחיות תחת משטר בעל מאפיינים שונים כל כך.
רשת של חבלה
למרבה ההפתעה, דווקא באוקראינה טון האיומים הנשמעים מהקרמלין אינו מעורר פאניקה, ואפילו לא התרגשות מיוחדת. אולי האוקראינים פשוט התרגלו לשכנה הגדולה והיהירה ממזרח, אולי הם למדו לקח מן הריכוז הגדול הקודם של צבא רוסיה בגבול שהסתיים בלא כלום, ואולי ברצונם לשדר ביטחון עצמי נוכח העננים המתקדרים ממזרח.
הדעה הרווחת בקייב גורסת כי הרוסים לא חפצים במלחמה, ואווירת האיומים המתודלקת ממוסקבה אינה יותר מאחיזת עיניים. בעיצומו של מסע ההפחדות בתקשורת המערבית, שניבא את הפלישה הרוסית ואפילו נקב בתאריכים מדויקים, רמטכ"ל צבא אוקראינה ולרי זלוז'ני חלק עם עמו מידע יותר מרגיע. "הרוסים מרכזים כעת בגבול עם אוקראינה 52 גדודים, וזה שמונה גדודים פחות ממה שהיה לפני ימים אחדים", אמר, ולא הוסיף דבר.
"אין זה אומר שהאוקראינים יושבים בחיבוק ידיים ואינם מתכוננים", מסביר שמעון ברימן, היסטוריון ועיתונאי, מומחה לאוקראינה. "למקרה של פלישה רוסית הם הכינו, בין היתר, רשת של יחידות חבלה, שנועדו לפעול בעורף האויב. כדי להפעיל רשת כזו בעת הצורך, הוטמנו ברחבי המדינה סליקים של נשקים ותחמושת. זה אולי לא יכול לבלום את הפלישה, אך יכול להכאיב מאוד לכוחות הפולשים ולהסב להם נזקים משמעותיים".
מקס בוז'נסקי, חבר "ראדה", הפרלמנט האוקראיני, ממפלגת השלטון של הנשיא זלנסקי ואחד הדוברים הבולטים של הסיעה, אומר כי הוא "משוכנע שלא תהיה מלחמה, וכאשר אני מדבר על מלחמה אני מתכוון למשהו גדול וגלובלי יותר מאשר ההתנגשות בין רוסיה לאוקראינה". לדבריו, "הבלוף של עמידה על סף מלחמה משרת הן את רוסיה והן את ארה"ב, כדי לקדם את ההסדרה מחדש של יחסי הכוחות בעולם, מעין 'הסדר יאלטה 2.0', בדומה לוועידת יאלטה שהתקיימה לקראת סוף מלחמת העולם השנייה וקבעה את מתאר חלוקת אזורי ההשפעה בין המעצמות ואת כללי המשחק המקובלים ביניהן".
לדברי בוז'נסקי, "ארה"ב הולכת לקראת סדרה של מגעים דיפלומטיים עם רוסיה, שבסופם יוגדרו כללי משחק חדשים, ולממשל האמריקני נוח לחדד את דחיפות המשימה באמצעות האווירה של איום במלחמה, כדי שניתן יהיה להציג לבוחר האמריקני את ההסדר העתידי מול מוסקבה כהישג וכניצחון גדול של ממשל ביידן".
בוז'נסקי סבור שהמטרה המיידית של הרוסים צנועה בהרבה מן ההתרברבות של ז'ירינובסקי ושל חבר מרעיו החולמים על שיקום ברית המועצות בגבולותיה הרחבים: "הם מתכוונים שלא לאפשר את כניסת אוקראינה לנאט"ו, אבל לא מעוניינים לספח את אוקראינה בכוח אל המדינה הרוסית. מבחינתם, די אם לצידם תהיה אוקראינה ידידותית או לכל פחות ניטרלית. הם לא צריכים ולא מסוגלים לכבוש, לבלוע ולעכל מדינה בעלת אוכלוסייה של 40 מיליון איש (שברובם יהיו עוינים לכובש הרוסי) ובעלת תשתיות רעועות והרוסות".
נאט"ו כגורם מייצב
במערכת הבינלאומית של היום, ההשפעה והשליטה נעשות בדרכים אחרות, ולא בהכרח באמצעות כיבוש צבאי. "הרוסים השקיעו משאבים ומאמצים עצומים בבניית צינור הגז נורד סטרים 2, שתפקידו להוביל את הגז הרוסי לאירופה, ואילו ההתקפה הצבאית נגד אוקראינה תוביל בוודאות לסנקציות כלכליות מכאיבות, ובתוכן השבתת הצינור הזה", אומר בוז'נסקי.
המטרה האסטרטגית של רוסיה, לדברי בוז'נסקי, כרוכה בהשתלבות במארג הכוחות העולמי, שבו היא תשחק תפקיד משמעותי, ובו יתחשבו בה כפי שמתחשבים לדוגמה בצרפת או בגרמניה. "כדי שזה יקרה, במוסקבה מעוניינים למכור את הגז למערב אירופה וליהנות מפירוק ההשקעה וממחיר שמאמיר פי 10. לדעתי, היעד האמיתי של רוסיה הוא מערב אירופי ולא אוקראינה, והאמצעי הוא מסחרי ולא צבאי".
אפשר להסיק מדבריך שאוקראינה יכולה בינתיים להיות רגועה?
"קשה להרגיש ממש רגועים כאשר ריכוז כוחות של כ־120 אלף חיילים מצוי על הגבולות, ובכל זאת אני רואה באופק מגמה של התייצבות ביחסים בין רוסיה לארה"ב, וכנגזר מכך גם את המניעה של ההתנגשות הצבאית בין רוסיה לאוקראינה. חלוקת העולם לאזורי השפעה חדשים, שלקראתה אנו הולכים, מציבה בפני אוקראינה אתגר אחר: כיצד להבטיח שאוקראינה והאינטרסים שלה לא יוקרבו בהסדר הגלובלי בין המעצמות".
לדבריו, אם ההסדר יקבע שאוקראינה לא תוכל להצטרף לנאט"ו - מדינות המערב, ובראשן ארה"ב, יהיו חייבות להציע מנגנון אחר, שיבטיח את שלומה ואת שלמותה של אוקראינה. "הפתרון יכול לבוא בדמות 'מזכר בודפשט 2.0' - להבדיל ממזכר בודפשט המקורי משנת 1994, שהבטיח את עצמאותה של אוקראינה ואת ריבונותה בשטחיה תמורת הוויתור האוקראיני על חלקה בארסנל הנשק הגרעיני הסובייטי, והופר על ידי הרוסים בשנת 2014. הפעם יידרש מנגנון מעשי ויעיל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו