אז למה באמת התכוון מנסור עבאס?

מיכאל מילשטיין ממפה כבר שנים את התנועות האסלאמיות בישראל, ועתה הוא מאמין למנסור עבאס. "הוא בין המנהיגים הערבים היחידים, שיש התאמה כמעט מוחלטת בין האמירות שלו בערבית לאמירות שלו בעברית", אומר מילשטיין, לשעבר ראש הזירה הפלשתינית באגף המודיעין של צה"ל וכיום ראש הפורום ללימודים פלשתיניים במרכז משה דיין.

"עבאס", מבהיר מילשטיין, "זרק בפעם הראשונה את הפצצה שלו מעל בימה תקשורתית ערבית, לפני כחודש, באולפני כל אל־ערב. שני המראיינים שלו שם כמעט נפלו מהכיסא. הוא הצליח להטריף אותם. היה בלאגן גדול באולפן, אבל לאירוע ההוא כמעט שלא היו הדים בתקשורת הישראלית, שאינה עוקבת בסדירות אחרי המדיה הערבית".

באותו משדר אמר עבאס כי בין שנרצה בכך ובין שלא - ישראל היא מדינה יהודית, משום שכך נולדה. "רעידת האדמה נוצרה", אומר מילשטיין, "כאשר בשבוע שעבר, בוועידת גלובס, עבאס הוסיף 'וכך היא תישאר' - זה הפך להוריקן שמתחולל מאז ברע"מ ובפלג הדרומי. עבאס חוטף מכל הכיוונים. רבים רואים בו בוגד שאימץ את הנרטיב הציוני והוא מאוים באופן רציני".

המהלך של עבאס הוא מהלך לעומתי לא רק מול גורמים כחמאס, הרשות הפלשתינית או אנשי הרשימה המשותפת, אלא גם מול חלק מהח"כים ואנשי המפתח במפלגתו שלו, ומול ראשי הפלג הדרומי ומועצת השורא של רע"מ. הם זוכרים עבאס אחר, שתומך בזכות השיבה; שמכנה את ישראל "מדינת אפרטהייד" ואת משטרת ישראל "משטרת הכיבוש"; שנפגש עם מחבלים משוחררים ובני משפחותיהם; ושמגדיר עצמו "מוסלמי, פלשתיני וישראלי - לפי הסדר הזה".

חלק מעמיתיו של עבאס חיבקו רק בשבועות האחרונים את ראאד סלאח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית - מסית ותומך טרור מורשע - אחרי שחרורו מהכלא. הם פגשו מסית־על נוסף, את השייח' עכרמה סברי, ראש המועצה המוסלמית העליונה; האיש שתמך בעקיפין בפיגועי ההתאבדות והסביר ש"המוסלמי אוהב את המוות ואת השהאדה, כפי שהיהודים אוהבים את החיים".

השתיקה של אבו דעאבס

אבראהים חג'אזי, אחד האנשים חזקים ברע"מ שעומד היום בראש הלשכה המדינית של הפלג הדרומי, תיאר לאחרונה את המציאות הפוליטית הנוכחית כ"גזירת גורל" ואת ישראל כ"מדינה נסיבתית". הוא צופה שבעוד כמה עשרות שנים "ישראל הנסיבתית תחלוף מן העולם", ועד אז, מציע לדבוק באדמת הריבאט והוואקף ולשאוף לשחרר אותה מכל החסויות עליה. גם שתיקתו של השייח' חמאד אבו דעאבס, יו"ר מועצת השורא של רע"מ, רועמת במיוחד. קשה לדמיין את דעאבס, שלא מזמן "התעודד מניצחון הטליבאן באפגניסטן", חותם על הדברים של מנסור עבאס.

מילשטיין מודע לכל אלה. "הכל נכון", הוא אומר, "יש מתח פנימי ברע"מ ובפלג הדרומי, אבל צריך להבין - אנחנו עדים עכשיו לאירוע מתפתח. מה שעבאס עושה זה להרעיד את השולחן, באופן שגורם לכל החפצים שעליו להסתדר מחדש, ואולי חלק מהם ייפלו על הרצפה במהלך הטלטול. אינני יודע. הוא יוצר סוג של דרמה במקום שעד עכשיו היה די מקובע בתפיסות שלו. יש הפכים בתנועה שלו, ואני לא יודע איך זה יסתיים. ייתכן שיצליח, ייתכן שייכשל".

האם ייתכן שיש חלוקת עבודה בין הקיצונים למתונים, שהכל מתואם?
מילשטיין: "לא. יש שם ויכוח אמיתי ומר. רע"מ היא גוף דמוקרטי, בעל ממדים רבים ולא מעט סתירות. יש לה שטח רחב ותוסס שכולל מערך אזרחי גדול של אגודות צדקה, מסגדים ומועדוני נוער ונשים, ובו בזמן היא גוף שכפוף לצווים של פוסקי הלכה. גם בין הח"כים, גם בתוך השורא יש מתנגדים חריפים לעבאס, אבל בסוף, זה לא גוף שמכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ. הכרעות מתקבלות שם בדרך של רוב ומיעוט ואח"כ מציגים חזית אחידה".

הציבור מנסה להבין אם, בשורה התחתונה, עבאס הכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית, או רק ציין שזאת המציאות. אם זו מהות או טקטיקה.
מילשטיין: "אני לא יכול להיכנס לנבכי נפשו של עבאס, אבל אני בפירוש יודע שמעולם לא היה פוליטיקאי ערבי בישראל שהתבטא כך. אני מאזין לו וקורא אותו, בערבית ובעברית, כבר שנים. קראתי גם רבים מכתבי הפלג הדרומי. כששמים זום על עבאס הוא אותנטי מאוד בכוונה שלו. זו אמירה שמשקפת בעיקר ריאליזם. הוא אומר לציבור הערבי: 'תכירו. זאת המציאות. מדינת כל אזרחיה? - זה לא ריאלי'. הוא מנגח את המשותפת ומאשים אותה שהיא מסממת את הציבור הערבי בסיסמאות שאין מאחוריהן כל היתכנות".

כמו משה ופרעה

מילשטיין מתייחס גם למחיר הכבד שעבאס משלם על דרכו, משני עברי הקו הירוק. "השיח נגדו מאוד חריף. הרשות הפלשתינית רואה בו בוגד ומגדירה אותו כמי שלמעשה חבר לפרויקט הציוני. מנקודת מבטו של אבו מאזן, מנסור עבאס העניק לישראל את מה שהרשות התעקשה שלא לתת לה בתקופת נתניהו: הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית.
"איימן עודה, יו"ר הרשימה המשותפת וחד"ש, מצייר את הדברים של עבאס כבושה אדירה: עודה מסביר שבכל העולם המהגר מבקש שוויון מהמדינה שאליה הגיע, בעוד עבאס לא רק שמוותר בשם הילידים (הערבים) על שוויון, אלא מקבל את הנרטיב של המהגרים (היהודים) שזו המדינה שלהם, ונסוג מהנרטיב הפלשתיני".

האם עבאס מתנהל בתוך הגבולות הדתיים וכללי ההלכה שמועצת השורא של רע"מ מתווה לו?
מילשטיין: "עבאס והפלג נשענים בין היתר על ה'פיק אל־אקליאת' - הלכות בני המיעוטים, שנועדו לתת מענה למיעוטים מוסלמים שחיים תחת משטרים לא מוסלמיים. במסגרת הזאת כבר פורסמו פסקי הלכה שמתירים למוסלמים במדינות המערב להשתלב בממשלים המקומיים, כל עוד התכלית של המהלך היא שיפור תנאי הקהילה המוסלמית. יו"ר השורא, שייח' דעאבס, הסביר בהקשר זה ש'משה דיבר בו בזמן עם עמו ועם פרעה'.

"עבאס עצמו נתלה באמירתו של שייח' עבדאללה נימר דרוויש, מייסד התנועה האסלאמית בישראל, שלפיה הערבים בישראל מצויים 'בבטן הלוויתן' ולכן הם לא יטיפו לאף מוסלמי בעולם כיצד לנהל את חייו, אך גם מבקשים מאלה שאינם חווים מציאות מורכבת כשלהם, שלא להתערב בענייניהם".

לא כולם מסכימים עם מילשטיין. המזרחן ד"ר מרדכי קידר, עמית מחקר במרכז בגין־סאדאת (אוניברסיטת בר־אילן), אינו מאמין למילה אחת של יו"ר רע"מ. "עבאס", מעריך קידר, "כדרכם של האחים המוסלמים, מחפש דרך לבטל את קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי בדרכים אסלאמיות - בדרך של ג'יהאד אזרחי שעליה הוא מדבר גלויות, בדרך של 'תַּקִייַה' - הסתתרות והונאה, בדרך של 'ח'ודעה' - רמייה. הוא בסך הכל צייר מציאות, אבל לא הכיר בה. הוא וחבריו מתעתעים בנו ומנסים להרדים אותנו".

מה זה ג'יהאד אזרחי?
קידר: "הפירוש המילולי לג'יהאד הוא התאמצות והשתדלות. כשיש לך נשק או חגורת נפץ, אתה מבצע את ההשתדלות באמצעותם, אבל כשאין לך אפשרות להשתמש בהם, אתה עושה ג'יהאד אזרחי, מטבע לשון שגם עבאס משתמש בו. זה ג'יהאד שבו המוסלמי עושה במסגרתו כפי יכולתו ואפשרויותיו. ההגירה לאירופה מכונה על ידי מוסלמים רבים 'ג'יהאד ההגירה'. הולדת ילדים - גי'האד הילודה.

"כאשר בארה"ב חקרו את קרן הולילנד, שהעבירה כספים לחמאס שם, נתפס מסמך שהזכיר את 'ג'יהאד ההתבססות'. חברת הבנייה הכי גדולה בלבנון נקראת 'ג'יהאד הבנייה' ויש גם 'ג'יהאד כלכלי' של תמיכה בארגוני BDS. וג'יהאד תקשורתי באמצעות רשתות תקשורת כאל־ג'זירה וערוץ אל־אקצא של חמאס. אני, כחוקר, זיהיתי 20 סוגי ג'יהאד.

"כשמנסור עבאס מדבר על ג'יהאד אזרחי, הוא למעשה מתכוון לומר שעל המוסלמי לעשות את המיטב במקום שבו הוא חי, כדי לקדם את האסלאם לטובת אנשיו שלו על חשבון האחרים. יש לו גם גב דתי לכך - ה'פיק אל־אקליאת', 'הלכות בני המיעוטים', שמתירות לו להתגמש, להטעות ולהתאים את התנהלותו כמו זיקית לסביבה משתנה, בהתאם לצבע של הסביבה, ואחד האמצעים הוא ה'תקייה'".

"אידיאולוגיה הרת אסון"

עבאס אמר שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ושכזאת היא תישאר. זה "תקייה" (הונאה)?
קידר: "הוא דיבר על מציאות, הוא מציין עובדה. אבל על פי התנועה האסלאמית, למדינת ישראל כמדינה יהודית אין זכות קיום. את זה עבאס לא שינה. ישראל מלכתחילה לא היתה צריכה לקום, היא לדידם תאונה היסטורית. מנסור עבאס הולך בדרכם המסורתית של האחים המוסלמים שמתאימים את עצמם, את דבריהם ואת מעשיהם לסביבה המשתנה. כל התנהלותו כפופה לתפיסה הזאת, שמטרתה להרדים את האויב. כך בדיוק התנהלו האחים המוסלמים במצרים, וכך מוחמד מורסי עלה לשלטון".

מנסור עבאס אינו דואג באופן אמיתי לאזרחי ישראל הערבים?
"ודאי שהוא דואג להם, ולכן הוא מבקש להיכנס למעגל מקבלי ההחלטות; לדאוג שהציבור ייתן לו כוח, לצבור מספיק עוצמה פוליטית, ואז להשתלט על המדינה היהודית ולחסלה. הוא בדרך לכך. מדוע אתה חושב שבמצרים, בתוניסיה ובעוד מדינות ערביות הוציאו את תנועות האחים המוסלמים אל מחוץ לחוק? שם מבינים את המציאות ויודעים בדיוק עם מי יש להם עסק".

קידר מכנה את ההשתלבות של עבאס ותנועתו בממשלה ובקואליציה כ"לבנוניזציה של מדינת ישראל". לבנון, הוא מזכיר, "נולדה כמדינה עבור הנוצרים והיתה פעם מדינה נורמלית. באיזשהו שלב, הנוצרים שם הפסיקו לדבר האחד עם השני והחלו לריב. אז כל אחד מהצדדים הניצים שם פנה לתנועה האסלאמית של לבנון, שזו חיזבאללה, שהחל משנות ה־80 אינה רק ארגון טרור אלא גם מפלגה לבנונית. כך חיזבאללה השתלט על המדינה".

בישראל, סבור קידר, מתרחש תהליך דומה. "המדינה היתה אמורה להיות מדינה יהודית, אך מכיוון שהיהודים אינם מסוגלים להסתדר ביניהם, כל צד בוויכוח הפנים־יהודי פונה למוסלמים. כבר היום לא ניתן לקבל החלטה מבלי שהתנועה האסלאמית תאפשר זאת. יש לכך משמעויות מפליגות, שאנו בישראל מדחיקים אותן. התנועה האסלאמית עושה לנו בית ספר. הם מגיעים לשלטון כדי לממש את האידיאולוגיה שלהם, שהיא הרת אסון בעבורנו".
על פי קידר, עבאס הוא "הפנים הנחמדות" של התנועה האסלאמית, שיש בה את ד"ר ג'קיל ואת מיסטר הייד. זה, לדבריו, "האופי של תנועות האחים המוסלמים בכל מקום בעולם. לפלג הצפוני שהוצא אל מחוץ לחוק ולפלג הדרומי שמתנחמד אלינו יש אותה מטרה", הוא אומר, "שניהם רואים במדינה מעשה שטן, לא לגיטימי. כל אחד נלחם במדינה בדרכים אחרות. אני מעדיף את שייח' ראאד סלאח, שלפחות אומר לנו את האמת בפרצוף. עבאס משקר לנו בפנים".

אתה לא מגזים? ראה את האיומים על חיי עבאס. את הביקורת שהוא סופג: בוגד, שפל, גוי של שבת".
קידר: "אני לא מאמין למילה שלו. תסביר לי מדוע הסרטון שלו עם הדיבורים על ג'יהאד אזרחי לא הופץ גם בעברית? איומים על חייו? ייתכן. אבל לא הייתי פוסל גם את האפשרות שחלק מזה מבוים. הדוקטרינה של האחים המוסלמים היא השתבללות על פי המצב בכל זירה וזירה. היות שאצלנו יש משבר פוליטי כבר יותר משנתיים, הם קפצו על העגלה ומנצלים את המצב באופן אופטימלי מבחינתם".

מתי בכל זאת תאמין לעבאס?
קידר: "ביום שהוא יעמוד על בימת הכנסת ויקרא לבן שלו להתגייס לצבא ולהכיר במדינת ישראל כמדינת העם היהודי. מלכתחילה, לא בדיעבד. לא 'תקייה'; לא העמדת פנים שמותר למוסלמי לבצע במסגרת הג'יהאד. רק אז אאמין לו".

"עמוק בדנ"א"

ודיע עואודה, סופר ועיתונאי פוליטי ותיק בתקשורת הערבית, מומחה ופרשן לענייני המזרח התיכון והחברה הערבית, נזכר השבוע שכבר בשנת 1996, בקדנציה הראשונה של נתניהו כראש ממשלה, אמר לו הח"כ לשעבר עבד אל־מאלכ דהאמשה - אז יו"ר רע"מ - כי מפלגתו תהיה מוכנה לשתף פעולה עם נתניהו ועם הליכוד.

"זאת היתה אמירה מהפכנית", נזכר עואודה, "אבל הדברים הללו בראיון שדהאמשה העניק לי לא עוררו מהומה, כי באותם ימים, מבחינה מספרית, נתניהו כלל לא היה זקוק לרע"מ וגם לא היתה בשלות לכך. זה היה חיזור חד־כיווני, שהמחיש כבר אז עד כמה הפרגמטיזם והמעשיות טבועים עמוק בדנ"א של רע"מ".

כיצד אתה מבין, אפוא, את דבריו מחוללי הסערה של מנסור עבאס בעניין המדינה היהודית?
עואודה: "עבאס אמנם ניסה להבהיר אחרי הסערה שעורר כי רק ביקש לתאר מציאות ולא הביע עמדה, אבל אם נחזור למה שאמר, גם בכל אל־ערב וגם בוועידה של גלובס, נמצא שהוא נקט עמדה, ולא רק תיאר מציאות. לי אין ספק שהוא רצה להעביר מסר כמעט גלוי, שצריך להשלים עם זה שמדינת ישראל היא מדינה יהודית. המסר הוא עוד נגזרת מהתפיסה של השתלבות בשלטון ובממשלה, תפיסה שזוכה לתמיכה רחבה בציבור הערבי בישראל".

ועדיין יש הבדל בין השתלבות בממשלה לבין הכרה לכאורה במדינת ישראל כמדינה יהודית.
עואודה: "נכון. ההכרה היא עוד שני צעדים קדימה. זה למעשה אימוץ של הנרטיב הציוני ההיסטורי. לדעתי, מנסור עבאס העריך שאמירה כזאת תשרת אותו בתוך הממשלה, ותזרז את יישום ההסכם הקואליציוני".

יש לו גב בציבור הערבי לאמירה הזאת?
עואודה: "יש לו גב בציבור הערבי להשתלב בממשלה ולפעול למען צורכי האזרחים הערבים. אין לו גב בציבור הערבי להכיר במדינת ישראל כמדינת העם היהודי. הביקורת שהוא ספג היתה גורפת. היא באה גם מחוץ לרע"מ אבל גם מתוך המפלגה. ח"כ וליד טאהא הסתייג מפורשות מהאמירה הזו. אבראהים חג'אזי, ראש הלשכה המדינית של הפלג הדרומי, הבהיר שמה שמחייב זו אמנת התנועה האסלאמית. ח"כ אבראהים צרצור, לשעבר ראש הפלג הדרומי, ומסעוד גנאים, לשעבר יו"ר רע"מ, מתחו על עבאס ביקורת בוטה וגם במועצת השורא של היום יש מעט מאוד תמיכה לאמירה הזאת".
אבל מועצת השורא לא גינתה ולא תיקנה את עבאס.
עואודה: "שמעתי מבפנים שהחליטו לאפשר לו לתקן בעצמו את האמירה שלו".

נניח לרגע שהמשמעות של דברי עבאס היא אכן הכרה בישראל כמדינה יהודית - האם הציבור הערבי בארץ בשל לעכל זאת?
עואודה: "לא בעתיד הנראה לעין. אם בבוא היום יהיה הסכם שישים סוף לסכסוך, אז ייתכן שבתמורה לביטול חוק הלאום, ערביי ישראל יכירו במדינת ישראל כמדינה יהודית, לא רק כתיאור מצב. כיום, כאשר החברה הערבית עדיין בתהליך של התקדמות לאזרחות שווה, אין בשלות לכך".

עואודה סבור שעבאס הרחיק לכת בדבריו. "הוא דיבר כאילו הוא משקיף על אירוע מרוחק שמתרחש בהונדורס", אומר עואודה, "אני לא בטוח אם בזמן אמת, כאשר עבאס אמר את הדברים, הוא היה מודע לכך שהוא למעשה מאמץ את הנרטיב ההיסטורי הציוני ומוחק את הפלשתיני. הביקורת קצת החזירה אותו לתלם. הוא שיפץ את דבריו ותיאר אותם כהכרה בעובדה קיימת, ולא בהכרח כהכרה, ולמרות זאת הדברים נאמרו. אי אפשר למחוק אותם. יש לכך משמעות לא מבוטלת".