"סופת האומיקרון" בפתח - ובממשלה לא ערוכים לבואה

השבוע, כשנשאל אחד השרים על ההתנהלות הממשלתית בנושא הקורונה, השיב: "בנט היסטרי", והוסיף לדברים דוגמה. "ביום ראשון שעבר מינה בנט במהלך ישיבת הממשלה את אביגדור ליברמן ואורנה ברביבאי לצוות שרים לבחינת החלת תו ירוק בקניונים. ביום שלישי, עוד לפני שהשניים כנראה בכלל דנו בנושא, הוא מיהר להודיע שלמעשה כבר החליט על תו ירוק לקניונים. כמה ימים אחרי זה, בעקבות לחץ ציבורי, התקפל".

קשה היה שלא להבחין השבוע בתזזית שאחזה בראש הממשלה בנט, מרגע שהתחוורו ממדי ההדבקה של האומיקרון וגל התחלואה הצפוי. כמי ששם את כל יהבו בחיסונים, נאלץ רה"מ להתמודד לא רק עם האדישות הציבורית אלא גם, אולי בעיקר, עם שלוות הנפש של שריו הבכירים. בעוד הוא מכנס מסיבת עיתונאים מיוחדת, שבה לא בישר דבר וכל תכליתה, כך נראה, היתה ליצור את הדרמה הנדרשת שתניע את ההמונים למתחמי ההתחסנות ברחבי הארץ - משווה שר האוצר שלו את האומיקרון לשפעת, ושרת החינוך שמסרבת להכניס את החיסונים לבתי הספר מקבלת גיבוי מראש מפלגתה (שרים בכירים נוספים יצאו השבוע מגדרם לפרגן לה ולהביע את תמיכתם בהחלטותיה).

הקורונה היא "אישיו" מרכזי עבור בנט. למעשה, עם קילוף סמכויות רה"מ והעברת מרכז הכובד של ההחלטות לשרים עצמם, ובהתחשב בכך שרה"מ עצמו נמצא בדעת מיעוט כמעט בכל נושא שיבקש להעביר בהצבעה בפורום השרים - נותרה למעשה הקורונה הנושא המרכזי, אם לא היחידי, שבו הוא יכול לקבל החלטות ולהשיג תוצאות. בנט גם התבלט מאוד כמי שמתיימר לדעת איך מתגברים על המגיפה בשבתו באופוזיציה בממשלה הקודמת, אבל לקרב הזה הוא יוצא לבדו. ללא השרים שאמורים לגבות אותו, שחלקם תוקעים לו מקלות בגלגלים, והיתר סתם נעלמים.

השבוע כינס בנט, לראשונה זה תקופה, את קבינט הקורונה. מבחינת רה"מ מדובר בגוף מיותר ומזיק. כל מה שנאמר בו מודלף, וכיום הוא בעיקר משמש כר פורה לסגירת חשבונות בין השרים. בנט מעדיף לעבוד בפורום המצומצם יותר שייסד, שבו חברים רק הוא ושר נוסף לפי העניין, יחד עם גורמי המקצוע. אם בממשלה הקודמת קבינט הקורונה היה פורום יוקרתי שכל שר נאבק על כיסא בו, ממש כמו בקבינט המדיני־ביטחוני, היום היחס אליו הוא בעיקר כמו לקוץ בישבן. לפיד וליברמן אפילו ביקשו להעביר חוק שיפטור אותם מההשתתפות בו, ושרים אחרים פשוט לא מתעניינים. אבל בנט לא יכול היה שלא לכנס את הקבינט אחרי שהגדיר את הסיטואציה התחלואתית הנוכחית כשעת חירום. נכון לעכשיו, פרט לדיונים ולהתייעצויות, מסיבות עיתונאים והכרזות, לא התקבלה שום החלטה מעשית שתקדים תרופה למכה, פרט לסגירת השמיים למרבית העולם וממנו. וזה לא שבנט לא רוצה, הוא פשוט לא יכול.

מסיבת העיתונאים שלו השבוע נשמעה יותר כמו פינת הטיפים של אודטה מאשר הכרזה של ראש ממשלה. בנט הפציר, כמעט התחנן, שמי ששומע אותו ילך להתחסן ולחסן את ילדיו, הזכיר כי יש לעטות מסיכה, ובעצם הטיל את האחריות על מה שעתיד להתרחש בגל התחלואה שלפנינו על תושבי ישראל. המסר שעבר מרה"מ בין השורות היה כי הממשלה אינה יכולה לסייע לאזרחיה בעתיד הנראה לעין, ולכן מכאן ואילך כל אחד נדרש לאחריות על עצמו ועל משפחתו.

אין שינוי, אין פיצוי

ולא מדובר באחריות רק מבחינת מצבם הבריאותי של האזרחים, אלא גם הכלכלי. השבוע התחילה הממשלה להעביר את הכספים הקואליציוניים שהובטחו לרע"מ במסגרת תקציב המדינה. 140 מיליון שקלים הועברו, באמצעות ועדת הכספים, לרשויות הערביות, מתוך 35 מיליארד השקלים שיעברו בשנתיים הקרובות. סכומי העתק, שמעולם לא שולמו למפלגה כלשהי במסגרת הסכמים קואליציוניים, כנראה רוקנו לגמרי את קופת האוצר, שמסרב בתוקף להעניק פיצויים לאלה שנפגעו כתוצאה מהחלטות הממשלה בנושא הקורונה.

הבעיה הגדולה של אותם נפגעים, ואלה שצפויים להיפגע בשבועות הקרובים, עצמאיים ושכירים כאחד, היא שמי שיושב בראשות המשרד הוא אביגדור ליברמן. מאז ומתמיד התמסר לכל גחמות פקידי משרדו ולא נקף אצבע כדי להוביל מדיניות עצמאית. לכן היה שר מאוד נוח לפקידים. כך היה במשרד החוץ, שאליו נכנס ב־2009, אז כאיש ימין מובהק שהבטיח לשנות את הדיבור במשרד משיח אוסלו, כפי שהוא כינה, לשיח של זכויות היהודים על ארצם. אולם מהר מאוד התברר לצירי המשרד המבוהלים שלא דובים ולא יער. הדבר האחרון שמעסיק את המתנחל מנוקדים זו ההתיישבות ביו"ש ואפשר להמשיך כרגיל.

כך גם היה במשרד הביטחון. יישור קו מוחלט עם הקצינים והמפקדים הבכירים ללא שום מילת ביקורת או עמדה עצמאית. לכן, כשפרש מתפקידו והודיע על פירוק השותפות עם הליכוד, בטענה כי מדיניותו כלפי רצועת עזה אינה מיושמת בגלל נתניהו, נשמעו לא מעט פרצי צחוק בלשכות הבכירים בקריה. על איזו מדיניות כלפי עזה הוא מדבר, תהו, הרי מעולם לא השמיע מילה אחת בנושא.

וכך גם עכשיו כשר האוצר. הפקידים אומרים, ליברמן מבצע. הם אומרים שאין כסף לפיצויים, אז אין כסף לפיצויים. ליברמן הכנוע כבר יעשה עבורם את העבודה. הרי מי ציני וחסר אכפתיות יותר ממנו כדי לעמוד מול ציבור שנפגע כלכלית והגיע לפת לחם ולהרהיב עוז לומר להם לחפש עבודה אחרת, כפי שעשה עם מורי הדרך.

"זו חוצפה ועזות מצח שלא היתה כמותה", אמר יו"ר ארגון העצמאים בהסתדרות אברהם בז'ה. "יש ענפים שכבר נפגעים מהחלטות הממשלה שהתקבלו, כמו בתחום התיירות והתעופה. ויש ענפים שכבר נפגעים למרות שלא היתה שום החלטת ממשלה בנושא, כמו בתחום התרבות וכל מה שדורש התקהלויות. הרי רק הרמזים על סגר ועל גל תחלואה משאירים אנשים בבתים. הממשלה יכולה לטעון עד מחר שלא החליטה על סגר ולכן לא תפצה, אבל בפועל אנשים נפגעים. עצמאי שלא עובד - מה יעשה עם העובדים שלו? ישלח אותם הביתה? הרי אין מתווה חל"ת מאז התחלף השלטון".

לדברי בז'ה, אם לא יהיה מתווה פיצויים, הממשלה תיפול. "אנשים ייצאו לרחובות", הוא מבטיח.

בבידוד, עולות המחשבות

ביום רביעי שעבר הגיע בנימין נתניהו להתאמן בחדר הכושר של הכנסת, ומאוחר יותר התברר כי מנהל המכון, ששהה בקרבתו, היה חולה בקורונה. על פי הוראת קצין הכנסת נכנס נתניהו לבידוד של שבוע בביתו, שם רשם את אחד השבועות הגרועים ביותר שלו מבחינה פוליטית. כשכבר לא משמשים בתפקיד ראש הממשלה, ובמיוחד כשנמצאים בבידוד משמים בבית, יש כנראה הרבה פנאי להתעסק בזוטות.

לפני יומיים הפתיע נתניהו רבים כששיתף פוסט שתוקף בחריפות את ה"ליכודניקים החדשים", אותה קבוצה שמנסה להגיע למוקדי הכוח במפלגה באמצעות מפקד המוני, אף שמבחינה אידיאולוגית רבים מהם לא קשורים לליכוד ולא מצביעי ליכוד. באותו פוסט שרבב גם את שמו של ישראל כץ כמי שלא נלחם בתופעה ואף נותן לה יד.

לדעת רבים, מלחמתו של נתניהו בליכודניקים החדשים מוצדקת. מפקד במפלגה דמוקרטית, דבר שהולך ונעלם מהנוף הפוליטי הישראלי, נועד לשתף המונים במסגרת המפלגתית ולא לשמש לגורמים חיצוניים לחתור תחתיה. ההוגנות הבסיסית מחייבת כי מי שמתפקד למפלגה גם מאמין לערכיה וגם מצביע עבורה בבחירות, דבר שלטענת מתנגדי הליכודניקים החדשים לא לגמרי נכון לגביהם. הטענה כלפיהם היא שרבים מהם, כביכול, קראו ברשתות החברתיות להצביע למפלגות אחרות המתחרות בליכוד.

אבל מכאן ועד להיזכר ערב החלטת בית הדין של התנועה שדן בסילוקם, שיש לתקוף אותם ויחד עימם את כץ, שנחשד כמשתף פעולה עימם - הדרך עוד ארוכה. הרי רק כמה ימים קודם לכן שיתף נתניהו תמונה שלו ושל רעייתו סועדים יחד בחברת ישראל כץ ורעייתו כחברים ותיקים מימים ימימה.

הפוסט נגד כץ היכה אותו בתדהמה. לחבריו בליכוד סיפר כי שום דבר שקרה בינו לבין נתניהו לא גרם לו לצפות למתקפה גלויה וחזיתית כזאת, והודה כי הוא חש פגוע וכעוס. באותן שיחות הפריך קשר בין הביקורת מצד יו"ר האופוזיציה לבין סירובו לאשר אבטחה לשרה ויאיר נתניהו על חשבון התנועה, ואמר כי בקשה כזו כלל לא באה לפניו וממילא לא יכול היה לסרב או לאשר. עוד אמר כי מי שהבהיר שלא תהיה אבטחה למשפחה הוא נתניהו עצמו, שבאמצעות דובר בליכוד הוציא הודעה המבהירה זאת.

ולא רק את כץ תקף נתניהו השבוע בשבתו בבידוד הביתי שנכפה עליו. גם את ניר ברקת, ואת יובל שטייניץ וצחי הנגבי הנחשבים למקורביו. זאת אחרי שהתברר כי אותם חברי כנסת, אבוי, היו מליצי יושר על הליכודניקים החדשים בפני בית הדין.

התחושה בליכוד היא שנתניהו החליט להוריד את הכפפות ולהתייצב מול כל מי שקורא עליו תיגר. יש שרואים בכך סימן לשובו של המנהיג. שנתניהו סוף כל סוף עומד על שלו. אולם יש כאלה שטוענים כי הדבר יוצר אווירה עכורה בסיעה, מוביל לקרבות פנימיים ומחליש את המאבק האמיתי - מול בנט והממשלה.

"הגיע הזמן שנתניהו יסיר את הכפפות מול ברקת וכץ אחרי כל מה שספג מהם", אמר בכיר בליכוד, "הליכודניקים החדשים זו מלחמה אמיתית והסיוע שהם מקבלים מכץ הוא סטירת לחי מבחינת נתניהו. ברקת בונה את עצמו כאלטרנטיבה לנתניהו בתוך הליכוד. לא מכריז הכרזות, אבל בונה צוות ומטה, מקים מערך ושופך כסף רב כבר עכשיו. הקש האחרון היה הסקר השבוע, זה שכולם מיהרו לפרשן שברקת בראשות הליכוד טוב יותר לתנועה ולימין מאשר נתניהו. מבחינת נתניהו ייתכן שברקת מימן את הסקר עבור התקשורת, בחש בו, או לפחות תדרך את הכתבים".

נוסף על כך, התחילו השבוע נתניהו ויריב לוין להפעיל את ה"מלשינון", שבמסגרתו חושפים השניים ברשתות החברתיות את שמות הח"כים מהליכוד שלא הגיעו להצבעות חשובות במליאה. הדבר מתסיס עוד יותר את האווירה במפלגה, ומייצר, לדברי כמה מהם, תחושות של אי נעימות ואפילו של אובדן שליטה מצד נתניהו.

עוד חוליה חסרה

עזיבתו המסתמנת של אריה דרעי את הכנסת בעקבות עסקת הטיעון בינו לבין הפרקליטות, היא מכה לא קלה לנתניהו ולאופוזיציה. דרעי הוא פיבוט מרכזי באופוזיציה והיעדרותו צפויה להיות מורגשת.
בישיבות הנהלת האופוזיציה בימי שני, היה דרעי זה שנותן את הטון ומכתיב את הקצב. הוא זה שהחליט למשל בשבוע שעבר כי האופוזיציה צריכה לטרטר את הקואליציה בלילות ארוכים ודיונים מייגעים. מנגד, לא פעם הוא חותר להסכמים ושיתופי פעולה נקודתיים. בדרך כלל עמדתו מתקבלת.

אף שמי שמוביל את האופוזיציה הם נתניהו ולוין, העניקו השניים לא פעם את המושכות לדרעי והעניקו לו את האפשרות לתמרן ולהחליט כיצד לפעול. עבורם דרעי הוא גם איש קשר חשוב בינם לבין הסיעה החרדית האחות - יהדות התורה, וגם להנהגה של סיעת רע"מ והרשימה המשותפת - ציר שהניב לא מעט שיתופי פעולה בחצי שנה האחרונה.
דרעי אמנם ימשיך להוביל את ש"ס, אבל ההערכה היא כי מטבע הדברים, מרגע שיעזוב את הכנסת - פעילותו בזירה הזאת תפחת משמעותית. וזה כאב ראש נוסף לנתניהו.