תיק פתוח

בשנת 2005 התכנסה בקריית הוותיקן ברומא ועידה של 30 תיאולוגים מרחבי העולם, בידם מסמך בן 41 עמודים ובפיהם בקשה מהאפיפיור החדש, בנדיקטוס ה־16: אנא הוד קדושתך, בטל את הלימבו.

על פי ההגות הקתולית, הלימבו (גבול בלטינית) הוא אזור של אחרי־המוות שאליו מגיעות נשמות שטרם הספיקו לחטוא, אך גם לא הספיקו להיטהר על ידי טבילה. נשמות אלה נידונות לשהות אינסופית על הגבול שבין העולמות. כיוון שלא חטאו - לא יוכלו לכפר על עוונותיהן בכור המצרף. כיוון שלא הוטבלו ולא טוהרו מהחטא הקדמון - לא יזכו להגיע לגן עדן. בעיה.

הלימבו לתינוקות יצר משבר אמוני גדול לקתולים בעולם השלישי, וכאב ראש לכנסייה. הורים שאיבדו את תינוקותיהם התקשו להשלים גם עם הרעיון האכזרי שנשמות ילדיהם יתעו לנצח על לא עוול בכפן, הרחק מחסדו של אלוהים. לתיאולוגים היה פתרון. במסמך שהגישו לבנדיקטוס קבעו כי גם ללא טבילה - ייהנו התינוקות מחסד האל, וכי הלימבו לתינוקות מעולם לא היה מעיקרי האמונה הקתולית.
חלפו שנתיים, שכן לא ראוי שאפיפיור שזה עתה נבחר יבטל בחופזה קונספט אמוני ותיק, אך ב־2007 בישר בנדיקטוס: הלימבו בוטל.

הקתולים דמיינו לימבו בעולם הבא, ואילו אנחנו, יהודי מדינת ישראל, המצאנו את הלימבו המשפטי. בלימבו שלנו נמצא כל מי שהמשטרה והפרקליטות שלחו אליו, עם דגש על נבחרי ציבור. גם הלימבו הישראלי, כמו זה הקתולי, הוא אזור גבולי שבו חקירות משטרה יכולות להימשך יומיים, או שנתיים, או עשור. הפרקליטות תחליט אם להגיש כתב אישום אם לאו - לך תדע מתי, ולמה. אם לסגור תיק אם לאו, ומאיזו עילה, וכל זה בלימבו שבין חוק לבין נוהל לבין הנחיה לבין "לא משנה מה החוק ומה הנוהל - המשטרה והפרקליטות יעשו מה שהן רוצות".

סכנותיו של הלימבו המשפטי לא חמקו מעיני נבחרי הציבור שלנו. בשנת 2016 הטיל ח"כ יאיר לפיד משימה על אחד מאגפי המחקר של הכנסת: הוא ביקש לבדוק "הסדרי חקיקה המגבילים את משך הזמן שעומד לרשות המשטרה לסיים חקירות פליליות, וכן את משך הזמן שבמסגרתו נדרשות רשויות התביעה לקבל החלטה בדבר העמדה לדין פלילי או סגירה של תיק החקירה" במדינות שונות, כולל ישראל. נראה כי לפיד, כמו אחרים לפניו, חש שקיימת אפשרות - ולו תיאורטית, ולו שמץ קצה־זנבו של חשש - שלעיתים רשויות החוק מתמהמהות בהליך הפלילי באופן שעולה לכלל מה שעלול להיקרא "עינוי דין". והמעונה הוא לא החוק, אלא אדם שהחוק נטפל אליו.

ניסיונות להגביל בחקיקה את משך חקירות המשטרה לא צלחו, אך ישראל היא לא הדמוקרטיה היחידה שמוזכרת במחקר, שאין בה הגבלות בחוק על משך חקירות משטרה. מצד שני, ישראל בתבונתה פתרה את הבעיה הזו באופן הייחודי לה, והפקידה את הסמכות, גם לזה, בידי היועמ"ש.
בשנת 2010 קבע היועמ"ש דאז יהודה וינשטיין גבולות, ובשנת 2014 עדכן אותם: חקירת משטרה תימשך בין שישה ל־18 חודשים, תלוי בחומרת העבירה. אחר כך עומד לרשות הפרקליטות זמן קצוב כדי להחליט אם להגיש כתב אישום או לסגור את התיק, גם כאן על פי חומרת העבירה: מחצי שנה ועד שנתיים. וכך, הפושע המתועב ביותר, זה שחשוד בעבירות המין או האלימות החמורות ביותר, אמור להתייסר לא יותר משלוש שנים וחצי עד שיידע אם יעמוד למשפט או ימשיך בחייו.

ועכשיו נדבר על אריה דרעי, ועל עסקת הטיעון שהציע לו היועמ"ש מנדלבליט.
חקירת ענייניו הכספיים של דרעי נפתחה רשמית בשנת 2016. היועמ"ש הטרי אביחי מנדלבליט אישר. כעבור שנתיים המליצה המשטרה להגיש נגדו כתב אישום בעבירות מס, ולהידור מצווה הוסיפה גם "מרמה והפרת אמונים", עבירה מומצאת שאיש אינו יודע מהי, ולכן שימושית בכל הנוגע לטיפול בנבחרי ציבור. הפרקליטות לקחה את הזמן שלה, שתהיה בריאה, וכעבור שנה, ב־2019, המליצה על הגשת כתב אישום. היועמ"ש לא התרשם. בהקלטות שפרסם השבוע עמית סגל בחדשות 12, נשמע מנדלבליט אומר: "תיק דרעי בא אלי כתיק שחיתות מאוד חמור, חקירה של נושאים ודברים כאילו שזה נראה 'וואו' גדול, כן? מהתיק הזה לא נולד אפילו עכברון, זאת אומרת כלום".

אבל בכל זאת, חוקרי להב 433 טרחו, חקרו, נתנו עבודה - איך אפשר ככה לזרוק את פרי עמלם לפח? וכמו בנדיקטוס, גם מנדלבליט הבין שאין לפעול בפזיזות כשסוגרים - אם סוגרים - את הלימבו, או תיק יוקרתי כמו של דרעי. כיוון שראש של יועמ"ש יהודי הוא מעמיק ורציני בהרבה מזה של אפיפיור, העניק מנדלבליט לדרעי שש שנים של חוסר ודאות. את כל תקופת כהונתו כיועמ"ש, כפליים ממשך הזמן המקסימלי שקבע היועמ"ש לגבי חקירות על עבירות מהקצה החמור של הספקטרום. דרעי, שחשוד בסך הכל בכמה עבירות מס לכאורה, זכה בשש שנים של תיק שאינו פתוח ואינו סגור, שש שנים של כתב אישום שיוגש או שלא יוגש. שש שנים של עינוי. שש שנים של המתנה למוצא פיו של יועמ"ש שנמצא בלימבו בעצמו.

כן, כן, גם למנדלבליט יש תיק פלילי שאינו סגור ואינו פתוח. בשנת 2014 הוא נחקר באזהרה על מעורבותו בפרשת הרפז, ומאז - הוא כסומא בארובה. עילת הסגירה של התיק - אם יש כזו - לא ידועה לו, ולא לנו. ייתכן ששלמה למברגר, המשנה לפרקליט המדינה, יודע דבר - וייתכן שלא. כמעט שמונה שנים מענה הפרקליטות את היועמ"ש. רגשותיו הוקלטו על ידי ראש לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נוה, ונראה שטיבם לא מוטל בספק:
"אין לי החלטה בתיק שלי שמאיזה עילה זה נסגר, (שי ניצן, פרקליט המדינה) לא מוציא החלטה.

מושך, אתה יודע. יש לו זמן. והוא עושה לי את זה בכוונה. אני לא יודע מה לעשות... יש לי תיק פתוח. מב"ד (ממתין לבירור דין). לא קיבלתי עילת סגירה... מה אני צריך רישום משטרתי? על מה? מה זה השיטה הזו שמחזיקים בגרון בן אדם. כאילו, למה?".
בנדיקטוס תיקן את עוול הלימבו. מנדלבליט הגדיל אותו, והצטרף לחבורת המענים.