כמו שבשבת בסופה

במסיבת העיתונאים שערך השבוע רה"מ נפתלי בנט בעניין המאבק בקורונה, דיבר הכתב עופר חדד בשם אזרחים רבים. "אדוני ראש הממשלה", אמר, "אתה מבלבל אותנו. אתה מחליט על תו ירוק בקניונים, וברגע האחרון, סיבוב פרסה. קורא לחסן ילדים, ואז אנחנו מגלים עדויות ששרת החינוך, בלשון המעטה, מסרבת לגייס את מערכת החינוך. אתה מבקש מאזרחי ישראל לא לטוס לחו"ל ואז משפחתך טסה למלדיביים. אדוני, מה הציבור אמור להבין?".

למדיניות המבולבלת של רה"מ בנט בכל הקשור לקורונה, יש קו משותף עם המדיניות המבלבלת והמכשילה שלו בכל הקשור לפלשתינים, לאמריקנים, לאיראן, לבדואים, ליהדות התפוצות ולמשק. בכל אחד מהתחומים הוא אומר דבר אחד ועושה את ההפך.

רה"מ בנט אמר שהחלפת נתניהו על ידיו תביא לשיפור ניכר ביחסי ישראל עם ממשל ביידן, לאחר שיו"ר הליכוד דירדר את היחסים עם ארה"ב עד עברי פי פחת בגלל קרבתו לנשיא לשעבר דונלד טראמפ ולמפלגה הרפובליקנית. אבל במציאות קרה ההפך. על פי דיווח ערוץ 13, הנשיא ביידן לא עונה לטלפונים מרה"מ בנט כבר שלושה שבועות. מזכיר המדינה טוני בלינקן לא מוכן לשמוע על איראן.

מבחינת הממשל - ישראל היא כובשת, והדבר היחיד שמעניין את ביידן ובלינקן (B&B) ושות' הוא שישראל תפסיק לכבד זכויות קניין של יהודים ביהודה, שומרון וירושלים המאוחדת. על איראן אין מה לדבר כל עוד ישראל לא שוללת את זכויות היהודים לבנות בעטרות, בגוש עציון ובשומרון.

מדברים על בנייה, לפלשתינים

ג'ייק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי של ביידן שנחת בארץ ביום שלישי, לא הגיע כדי לדון באיראן כפי שאמרו דוברי הממשלה, אלא לדרוש שהממשלה תאסור על יהודים לבנות. ומול זה, לרה"מ בנט אין מדיניות. הוא אמנם מסרב לקבל את התכתיבים של וושינגטון, אבל שר הביטחון שלו, בני גנץ, מפרק את הישיבה בחומש, מכשיר אלפי מבנים בלתי חוקיים שהאירופאים בנו לפלשתינים בשטח C, ומאשר עוד אלפי מבנים לפלשתינים באזורים הקריטיים לביטחון המדינה.

ומחומש, בחזרה לאיראן. על פי גנץ ולפיד, איראן אוטוטו עוברת את הסף והופכת למדינה בעלת יכולת גרעינית צבאית עצמאית. ומה המדיניות של רה"מ בנט מול זה? יום אחד מתפרסמת תוכנית מפורטת של תקיפה ישראלית נגד מתקני הגרעין של איראן, וביום אחר מתפרסמת הודעה שלפיה אין לישראל יכולת לתקוף את מתקני הגרעין. רק אמריקה תציל אותנו.

האמירות הקוטביות משקפות מצב בתוך חדרי הדיונים, שבהם, ככל הנראה, סוגיית הגרעין האיראנית מוצגת כבחירה בין הכל או לא כלום. אין אמצע. אין מערכה מדינית. אין מגע עם המורדים האיראנים שנמצאים בכל יום ברחובות המדינה ודורשים את הפלת המשטר. אין חבלה במתקנים. אין פגיעה מודיעינית. או שכל חיל האוויר עולה לאוויר להשמיד את מתקני הגרעין, או שהאמריקנים יושיעו. המחיר - ויתור על הריבונות.

מאיפה זה בא? מה הגורם הראשי למצב הסחרור והכישלון?
כדי להבין את עומק הבעיה של רה"מ בנט, צריך לחזור מהכור בפורדו לרעננה, לקורונה. עד כה, רה"מ בנט יישם החלטה אחת דרמטית. הוא סגר את שערי הארץ לכל מי שאינו מחזיק בדרכון ישראלי. לא משנה אם אתה סבא לנכדים ישראלים או שכבה שלמה של תלמידים יהודים שהתכוונו ללמוד בארץ סמסטר או שנה. לא משנה אם האחיין שלך נרצח בפיגוע ורצית לבוא לניחום אבלים. אתה ושכמותך לא תבואו בשערי ישראל.

ההחלטה זכתה עד כה בעיקר לביקורת מהזווית הכלכלית. על פי איגוד סוכני הנסיעות, המשמעות של סגירת השערים לתיירים היא אובדן פרנסה לכמאה אלף מדריכי תיירים ומשפחותיהם. אבל, יש מחיר אחר, יהודי.

בושה מוסרית בשערי הארץ

בשבוע האחרון, הולכים ומתרבים המחאות של יהודים בחו"ל, שחשים בצדק נטושים ומנודים. ישראל אמורה להיות המולדת של העם היהודי באשר הוא שם. והנה, היא עושה הפרדה לא על בסיס סטטוס החיסונים אלא על פי סוג הדרכונים.
כפי שזעק הרב וורן גולדשטיין, רבה הראשי של דרום אפריקה, לאחר שהמנחמים שהגיעו לבקר את משפחת אלי קיי הי"ד סורבו להיכנס בנתב"ג ונאלצו לחלל שבת ולטוס בחזרה: "זאת בושה מוסרית ולא ניתן להגן על הצעד הזה בטעמים של ביטחון בריאותי. המשך הקיום וההצלחה של ישראל תלוי במימוש סיבת קיומה, והיא - להיות מדינה יהודית. אם אתה מפר את הזהות היהודית של המדינה היהודית, אם אתה מסיר את תכלית קיומה, מדובר באיום קיומי".

יש כמובן פנים לכאן ולכאן בסוגיה. על פניו, ניתן להגיע לתוצאות סבירות בכל הקשור למניעת הדבקה אם מאפשרים כניסה לארץ לאלה העומדים בתנאים של התו הירוק לרבות חיסונים, בדיקות PCR ובידוד. אבל נראה כי הקול של הציונות כלל לא נשמע בדיוני הקורונה של רה"מ בנט.

בפתח הדיון של קבינט הקורונה ביום שלישי, אמר רה"מ בנט: "אנחנו דנים פה על ליבת המדיניות. כמי שנושאים באחריות - אין בידיים שלנו ברירות טובות".
דבריו של רה"מ בנט הם ה־א"ב של קביעת מדיניות - בחירה בין חלופות לא מושלמות והובלת מהלכים שסופם מי ישורנו. כל תורה מדינית מתחילה עם שלושה מרכיבים - דרך, ניסיון ותמיכה ציבורית. לרה"מ בנט אין דרך. היו לו בעבר עמדות. הוא כתב ספר על איך לעצור מגיפה. הוא פרסם תוכנית להחלת ריבונות ישראל בשטח C. היו לו קמפיינים מפורטים על איך מפרקים את חמאס. אבל כדי להקים ממשלה עם השמאל ורע"מ הוא נטש את כולם - יחד עם המצביעים שלו. וכעת אין לו גם תמיכה ציבורית.

אשר לניסיון - הניסיון של רה"מ בנט הוא לא של עשייה. הוא ניסיון שיווקי. רה"מ בנט לא נאלץ אף פעם לרקום עסקאות סבירות אך לא מושלמות המבוססות על ברירות לא טובות. הוא מכר מוצרים - סטארטאפים, תוכניות, ספרונים, קמפיינים.
אז היום כשרה"מ בנט מגיע לשולחן הדיונים הוא לא מדינאי מנוסה. הוא שבשבת.

את הנזק שחולל לציונות עם האיסור האכזרי והלא מושכל של כניסת יהדות התפוצות לארץ, ניתן לתקן בנקל על ידי יישום כללי התו הירוק על נכנסים מחו"ל, תהיה אזרחותם אשר תהיה. לתקן את הנזק שגורם ראש ממשלה ללא דרך, ללא ניסיון וללא ציבור, בשאר התחומים - יהיה קשה הרבה יותר.

לקריאת הידיעה באנגלית >>