סין ורוסיה משאירות אבק

ארה"ב נרדמה בשמירה מול הרוסים והסינים, שפיתחו טילים גרעיניים היפרסוניים ויכולת להשמדת לוויינים בחלל • במקביל חותרים האמריקנים תחת היכולת ההתקפית של ישראל נגד איראן

במקום לעמוד על שלו, הנשיא ביידן יישר קו עם עמיתו הסיני // צילום: אי.אף.פי

בשבועות האחרונים נחשפה אמת קשה בעלת השלכות אסטרטגיות מרחיקות לכת. ארה"ב כבר לא מעצמה כל־יכולה, רחוק מכך. יותר ויותר מתברר כי בעוד האמריקנים חוזרים כבר שנים על התנגדותם ל"חימוש החלל" - הסינים והרוסים כבר שם, עם כל החימוש הרלוונטי. ארה"ב נותרה חסרת הגנות.
ב־16 בנובמבר שיגרו הרוסים טיל לחלל, שפוצץ לוויין ריגול רוסי מיושן שהיה ממוקם קרוב מאוד לתחנה הבינלאומית. הלוויין התפרק ל־1,500 חתיכות, כל אחת גדולה מספיק לסכן את תחנת החלל.


לסין יש כבר הרבה זמן טילים המסוגלים לתקוף לוויינים, וגם טכנולוגיות לייזר וחסימה אלקטרונית המסוגלות לפגוע בתקשורת לוויינית. בחודש שעבר עלתה סין מדרגה ביכולות ההתקפיות שלה נגד מערך הלוויינים של ארה"ב. היא שיגרה לוויין בעל זרוע רובוטית לחלל בשם שיז'יאן 21. כפי שהעיד הגנרל ג'יימס ליווינגסטון מחיל האוויר באפריל, "זרוע רובוטית שממוקמת בחלל יכולה לשמש בעתיד מערכת לפירוק לוויינים אחרים". לסין יש אפוא יכולת קבועה בחלל לתקוף לוויינים.
פגיעה במערך הלוויינים האמריקני עלולה לגרום לשיתוק הכוחות המזוינים של ארה"ב ובעלות בריתה, כמו גם לשיתוק המשק האמריקני ובמידה רבה הכלכלה הגלובלית. על פי מפקד זרוע החלל האמריקנית, הגנרל דיוויד תומפסון, עיקר המאמץ האמריקני כעת מופנה לצמצום הפגיעות של מערך הלוויינים באמצעות עיבויים וביזורם. אבל זה ייקח זמן וידרוש תקציבים גדולים, כדי לצמצם משמעותית את הפגיעות שלהם. תומפסון לא דיבר על פיתוח יכולות התקפיות נגד מערכי הלוויינים של סין ורוסיה, אם כי, ברמה התיאורטית לפחות, האמריקנים יכולים לתקוף את הלוויינים שלהם עם טילים קיימים. הטכנולוגיה לפיתוח לוויין התקפי כמו השיז'יאן 21 גם לא זרה להם. אבל בינתיים, לא נראה שהאמריקנים מעוניינים ללכת בכיוון הזה.


המכה הראשונה חוזרת


מה שמדאיג עוד יותר מהאיום על מערך הלוויינים האמריקני, הוא הנשק ההיפרסוני שהרוסים והסינים מפתחים ומשלבים במערכי הנשק הגרעיני שלהם. מהירות היפרסונית היא פי חמישה עד עשרים ממהירות הקול. על פי הגנרל ג'ון הייטן, סגן ראש המטות המשולבים של ארה"ב, בחמש השנים האחרונות ביצעה סין מאות ניסויים של טילים היפרסונים. ארה"ב ביצעה תשעה. הסכנה העיקרית של הטילים האלה היא שהם מכוונים מרגע השיגור ועד רגע הפגיעה. בשילוב עם מהירות התעופה האדירה, היכולת שלהם לשנות כיוון לאורך כל טווח השיוט הופכת אותם קשים לזיהוי ובלתי ניתנים ליירוט.


באמצע אוקטובר דווח שבקיץ האחרון סין ביצעה ניסוי של טיל היפרסוני גרעיני, שהצליח להקיף את כדור הארץ לפני שהאיץ לעבר המטרה שאליה כוון. האמריקנים הופתעו מאוד מהניסוי הסיני. הסברה בוושינגטון עד אז היתה שסין נמצאת במרחק של שנים מיכולת טילית היפרסונית מהחלל. עד אוגוסט השנה, רק לרוסים היתה יכולת מוכחת בתחום. החל מאוגוסט 2018, הרוסים ניסו והציבו ארבע מערכות היפרסוניות בים, באוויר, ביבשה, ומהקיץ האחרון - גם בחלל.
הגנרל הייטן אמר בשבוע שעבר כי הטיל הסיני נראה לו כמו "מערכת לשימוש כמכה ראשונה"; כלומר, בסיס למתקפת פתע גרעינית נגד ארה"ב. וכאמור, לארה"ב אין כיום יכולת התגוננות כנגד טילים מהסוג הזה.


על פי המדווח, פרויקט חץ־4 שישראל מפתחת עם האמריקנים נועד בין השאר לפתח מערך זיהוי ויירוט של טילים היפרסוניים. היות שבינתיים אין טילים היפרסוניים במזרח התיכון, המשמעות היא שלראשונה ישראל מפתחת טכנולוגיה עם ארה"ב, שמיועדת בראש ובראשונה להגן על ארה"ב.
בפורום ביטחוני בקנדה בסוף השבוע שעבר, הודה גנרל תומפסון שלארה"ב אין כיום נשק היפרסוני. היא מפתחת אותו, אבל יידרשו כמה שנים עד שתגיע למקום שהסינים והרוסים נמצאים בו היום. במילים אחרות, במשך השנים הקרובות לרוסיה ולסין יש יתרון אסטרטגי שלא היה להן מעולם על ארה"ב. המערך ההיפרסוני בשילוב היכולות האנטי־לווייניות של שתי המעצמות הופכים את ארה"ב לפגיעה יותר משהיתה מאז מלחמת העולם השנייה.


המבחן הבא - אוקראינה


כל זה היה פחות מדאיג אילו ארה"ב היתה מפגינה רצינות ואמינות אסטרטגית מול בעלות בריתה ואויביה כאחד. אבל המצב הוא ההפך הגמור. הדוגמה הבולטת ביותר לחוסר הרצינות של האמריקנים בתחום ההתקפי היא ההתמודדות שלה מול איראן.
בשונה מבעיית מרוץ החימוש בחלל, לארה"ב יש יכולת לפרק את היכולות הגרעיניות של איראן יחסית בקלות. אבל היום ברור לבעלות בריתה של ארה"ב, ובעיקר לאויביה, שלממשל ביידן אין שום תוכניות לעשות זאת. יתר על כן, ההדלפות ל"ניו יורק טיימס" מבהירות שכמו בימי ממשל אובאמה, ממשל ביידן לא מסתפק באי־עשייה, אלא חותר נגד היכולת של בעלות בריתו, ובראשן ישראל, למנוע מאיראן להפוך למעצמה גרעינית.
מול סין ורוסיה המצב לא שונה כל כך. בעוד רוסיה מציבה כוח של קרוב למאה אלף לוחמים בגבול אוקראינה, וקייב מזהירה שפלישה רוסית מתוכננת לעוד חודש בערך, רק השבוע התעורר הממשל האמריקני. הוא שוקל אפשרות לשגר נשק הגנתי ויועצים צבאיים לאוקראינה, והטלת סנקציות יחד עם האירופאים נגד רוסיה - אם זו תתקוף.
בגזרה הסינית המצב קשה הרבה יותר. בשבוע שעבר ניהל ביידן פסגת זום עם מנהיג סין שי ג'ינפינג. השיחה התקיימה בין השאר על רקע איומים סיניים גוברים נגד טייוואן, מלווים בפעילות אווירית מאיימת. כפי שהעיד לאחרונה קולונל (בדימוס) גרנט נושם מהמרכז למדיניות ביטחון בוושינגטון, אם ארה"ב לא תגן על טייוואן, "אמינות ארה"ב באסיה וברמה הגלובלית תיהרס".
על רקע האיומים הסיניים הגוברים נגד טייוואן, אפשר היה לצפות שביידן יבהיר לשי ג'ינפינג כי ארה"ב לא תשקיף מהצד אם בייג'ין תמשיך באותה דרך. אלא שההפך קרה. הסינים דיווחו שביידן יישר קו עם שי בסוגיית טייוואן והנשיא האמריקני גם לא מחה על הפעילות התוקפנית של סין בחלל או בפיתוח הנשק ההיפרסוני.


בשילוב בעלות בריתה, ארה"ב היא עדיין המעצמה החזקה ביותר בעולם. היא עדיין יכולה להכריע בשדה הקרב את יריביה ולתמוך בבעלות בריתה. אבל מול איראן, סין, רוסיה, אפגניסטן ובכלל - האמינות האסטרטגית של ארה"ב, המחויבות שלה לביטחונה, לאינטרסים שלה ולבעלות בריתה, חשובות לא פחות, ואולי אפילו יותר, מהיכולות שלה. ומה שרואים היום מצד ארה"ב זו הפגנת רפיסות וחולשה מעוררת חמלה, כשם שהיא מפחידה. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכירi