לחזור לאונסק"ו. דונלד טראמפ לא הבין מדוע יש צורך בארגונים בינלאומיים ובהסכמים בינלאומיים, ונטש את הסכם פריז בנושא בלימת התחממות כדור הארץ, את ההסכם עם איראן ואת אונסק"ו. ישראל נטשה את הארגון זמן קצר לאחר מכן. מדובר בארגון חשוב, שישראל נהנתה מאוד משיתוף הפעולה התרבותי איתו, ואשר מועצתו קיבלה בשנים האחרונות החלטות מופרכות ומרגיזות בהקשר הישראלי. המזכירה הכללית של הארגון היא אודרה אזולאי, שרת התרבות לשעבר של צרפת, שהדבר האחרון שאפשר לומר עליה הוא כי היא אנטי־ישראלית.
במקום להישאר בארגון, ולפעול בתיאום עם המזכ"לית כדי לבטל החלטות קודמות ולמנוע החלטות הזויות בעתיד, פשוט הרמנו ידיים וויתרנו על השמעת קולנו. עכשיו מבקשת ארה"ב של ביידן לשוב אל אונסק"ו, ולשם כך היא פונה אלינו לסייע להעברת החלטה כזו בקונגרס על ידי הצטרפותנו (מה שאמור, אולי, לגרום לחלק מן הרפובליקנים להצטרף לתמיכה בחזרה לארגון). לממשלת בנט־לפיד אין שום סיבה שלא להיענות לבקשה האמריקנית ולעשות בכך גם טובה גדולה לעצמנו.
היכרות אישית. ח"כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית) הוא חבר הוועדה לבחירת שופטים. רוטמן ביקש לפגוש את השופטים המועמדים לקידום בהיררכיה, אך הדבר נמנע ממנו, בהוראת נשיאת ביהמ"ש העליון, אסתר חיות. קודמתה בתפקיד, מרים נאור, הנחתה ב־2006, את המועמדים שלא להיפגש עם פוליטיקאים בנושא קידומם השיפוטי.
בעיניי, מדובר בהנחיה בעייתית מאוד, שאיננה יכולה לחול על פוליטיקאים חברי הוועדה החשובה הזו. על תשעת חברי הוועדה מוטלת אחריות כבדה מאוד לבחור באנשים ראויים ומתאימים לתפקידי שיפוט. אפשר להנחות מועמדים שלא להיפגש עם פוליטיקאים כדי להיעזר בהם אל מול חברי הוועדה, אבל טעות היא למנוע מהם עצמם להיפגש עם מועמדים. אפשר להנחות את המועמדים שלא לענות על שאלות פוליטיות, אם יעלו במהלך השיחה, אבל זכותם המלאה של המועמדים להציג את עצמם, את פסקי הדין שלהם ואת ניסיונם בפני מי שאמורים למנותם. זו גם זכותם של הממנים. ההסתפקות בהערכות בכתב אין בה די בהכרעה שכזו.
חשוב - לא תקדים. ביקורו הפומבי של שר הביטחון, בני גנץ, במרוקו, הוא אירוע חשוב, ויש לברך עליו, אבל - בניגוד למה שהוכרז בתקשורת - אין מדובר בתקדים. ב־14 בספטמבר 1993, יום לאחר החתימה על הסכם אוסלו, ביקר שר הביטחון של ישראל ברבאט בירת מרוקו. היה זה ביקור פומבי שסוקר, מרבאט, על ידי אנשי תקשורת רבים מאוד מישראל. שר הביטחון, שר החוץ וסגן שר החוץ התארחו בארמון המלך חסן השני, והוא ליווה אותם לביקור במסגד החדש והיפה שנחנך בבירת ארצו שבועיים קודם לכן. שר הביטחון כיהן גם כראש הממשלה, ושמו יצחק רבין הי"ד.
רודיינה. היה מרגש לצפות בראיונות עם רודיינה שלאעטה, מנהלת בית הספר התיכון בעראבה, שנפצעה מירי בכינון ישיר בבית ספרה, כנראה על רקע מאמציה למנוע מכירת סמים בבית הספר. לאחר ניתוח ארוך של שש שעות להוצאת קליעים מגופה, לא היססה האישה האמיצה והרהוטה הזו להכריז כי בכוונתה לשוב בהקדם לתפקידה, כי לא תיתן לאלימות לנצח, וכי היא סומכת על המשטרה שתמצא את מי שפגעו בה.
חבל שאנשים כמותה מגיעים למודעותנו בנסיבות כאלה, אבל חשיפתה עשויה לתרום לא מעט למאבק המפרך בדעות קדומות ובתוויות שגויות.
תוכנית לסגירת הדמוקרטיה. השר לשעבר מטעם הליכוד, דוד אמסלם, הגיש תוכנית מצמררת לסגירת הדמוקרטיה הישראלית. היו שביקשו ממנו להתנצל. הוא סירב. בצדק. מי שצריך להתנצל הוא מי שידע בדיוק במי מדובר, ובכל זאת מינה אותו לשר.
