ראש הממשלה נפתלי בנט ינסה להחזיק כמה שיותר זמן לפני שייאלץ להודות באמת. לצלוח את מושב החורף, ואם אפשר, להגיע בשלום לרוטציה שבה יקבל יאיר לפיד את המושכות. אין לו כבר בייס מצביעים לרצות, אבל שינוי המנגינה קשה. יותר מאשר לו עצמו הוא קשה לחבריו, בעיקר לאיילת שקד. לא הוא ולא היא בשלים כעת להתייצב מול הציבור ולהודיע כי ישראל הסכימה לחידוש המו"מ המדיני לחתירה לתוכנית שתי המדינות.
הדבר כבר גלוי לעין כל. גורמים בכירים בממשלה לא מסתירים זאת, כמוהם גם גורמים במחלקת המדינה האמריקנית והחל מהשבוע גם ארמונו של מלך ירדן, אבל יש עדיין משמעות לכך שבנט לא אומר זאת בעצמו ובגלוי. מרחב ההכחשה הזה עדיין חשוב לו. התהליך עוד בחיתוליו. התייצבות מאחוריו בשלב כה מוקדם תעניק דלק למתקפות האופוזיציה, וכל זה כאשר הקואליציה השברירית, בעיקר חברי ימינה, לא בשלים למתקפה כזאת. זה יכול לפרק אותם מבפנים, ואולי את הממשלה כולה.
לכן הוא ממתין. מושך זמן. למנהיגים בעולם נותן להבין שהוא לגמרי בכיוון, זה מאפשר להם להוריד את מפלס הלחץ, אולם כלפי חוץ לא זורק שום רמז. להפך. השבוע, כשנדרש להשיב להצעה לסדר מטעם מפלגת הציונות הדתית אם ישראל "מנהלת מו"מ מדיני להקמת מדינת טרור בלב הארץ" - ויתר בנט לראשונה על ההזדמנות לתקוף את האופוזיציה, ובעיקר את נתניהו, מעל במת הכנסת, ביקש לעלות לדוכן ומסר ביובש כי "ישראל לא מנהלת מו"מ מדיני להקמת מדינת טרור בלב הארץ". אמר וירד מהדוכן.
יום למחרת התברר כי באותו זמן בדיוק נועד מנסור עבאס עם מלך ירדן ודן עימו, באישור בנט, על חידוש המו"מ המדיני. ההודעה על כך לא הודלפה על ידי גורם אנונימי אלא נמסרה ישירות מהארמון לעיתון המשטר. המבוכה וההכחשה שלאחר מכן היו אמינות הרבה פחות מאשר ההודעה המקורית, האותנטית. עבאס מבין היטב את הרגישות שבה נמצאים בנט וחברי ימינה, ולמרות הביקורת שהוא סופג במגזר, בשלב הזה מעדיף להצטרף למשחק. בראיון באולפן חדשות 12 סירב להתייחס לתוכן שיחותיו המדיניות עם המלך הירדני ("זו היתה רק פגישת היכרות", אמר. כן, ברור).
עבאס נמנע בשלב הזה מלהיפגש עם אבו מאזן כדי לא ליצור מהומה. אחרי שהימר על כל הקופה בהחלטתו להצטרף לראשונה מקום המדינה לממשלה ישראלית, אין לו עניין שתיפול. בשלב כה מוקדם, אם הממשלה נופלת, רע"מ נופלת יחד איתה.
כל חברי הממשלה ממפלגות הצד הימני מילאו פיהם מים אחרי שהתברר תוכן פגישת עבאס והמלך עבדאללה. באופוזיציה תקפו. "כשקמה הממשלה אמרתי לכם שיש בה רוב מובהק לתוכנית שתי המדינות ומדינת טרור חדשה בלב ארצנו", אמר אופיר אקוניס, "אמרתי לכם שהאמריקנים יקדמו זאת, אבל לא העליתי על דעתי שקבלן הביצוע של בנט לכך יהיה מנסור עבאס".
השותפים החדשים
ביום רביעי הפסידה הממשלה בהצבעה על הצעת חוק פרטית להקמת מרכז רפואי חדש בסכנין. זאת אחרי שביום שני נאלצה הקואליציה להסיר מסדר יומה של הכנסת את כל הצעות החוק הממשלתיות מחשש להפסד. בניגוד לנאמר על ידי בנט, לפיד וליברמן במסיבת העיתונאים החגיגית שנשאו יחד במוצאי שבת בעקבות אישור התקציב, כי הממשלה מוציאה את ישראל מהבוץ שבו היתה תקועה - נראה שהממשלה רק הולכת ושוקעת בו עמוק יותר.
לממשלות שלא שולטות בכנסת אין זכות קיום. בניגוד להפלת ממשלה בגלל אי־אישור תקציב, דבר שקרה פעם אחת בלבד בהיסטוריה - בממשלה הקודמת - אינספור ממשלות נפלו בגלל איבוד שליטה. ימי רביעי הם המסוכנים ביותר. היום של הצעות החוק הפרטיות. לקואליציה אין אפשרות למשוך את החוקים בהיעדר רוב והיא נאלצת לספוג מפלות, לפעמים עם עלות כספית עצומה ובלי יכולת אמיתית לממן את אותן הצעות חוק שאושרו.
זו נקודת הלחיצה שעליה החליטו בליכוד להטיל את כל כובד משקלה של האופוזיציה. בניגוד לנטייתם הראשונית בחודשים הראשונים לכינון הממשלה, להציע הצעות חוק שיביכו את מפלגות הימין בקואליציה, ימינה ותקווה חדשה, על ידי הצעות חוק למען ההתיישבות ועבור הקהל הימני, ולתקוף אותם שבוע אחרי שבוע לאחר שיצביעו נגדן - ההחלטה שהתקבלה השבוע היתה לשנות כיוון. לא להביך את הימין בממשלה, אלא לשתף פעולה עם הרשימה המשותפת ולהביך את רע"מ. חברי הכנסת ממפלגות ימינה ותקווה חדשה אלסטיים מדי, נרפים וחלשי אופי. מלבד ח"כ עמיחי שיקלי, איש מהם לא יעז להפר את המשמעת הקואליציונית. אפילו לחוק הסדרת ההתיישבות הצעירה התנגדו השבוע. לעומת זאת חברי רע"מ הוכיחו כי בדברים החשובים להם - יפרו את התחייבויותיהם כלפי הקואליציה בלי למצמץ. הביקורת מצד הרשימה המשותפת נוגעת להם הרבה יותר מאשר תחינותיהם של עידית סילמן או יאיר לפיד.
השבוע היה רק הספתח. מאזן גנאים מרע"מ הצביע בעד הקמת המרכז הרפואי בסכנין והחוק עבר. בימים האחרונים יושבים נתניהו ויריב לוין על חבילת חוקים, שיזכו לתמיכה גורפת של הרשימה המשותפת, ובעלי פוטנציאל נפיץ מבחינת רע"מ. בינתיים יש בליכוד מי שמלין על כך ששיתוף הפעולה עם המשותפת נעשה באופן חד־צדדי, כלומר שבשלב הזה איימן עודה, אחמד טיבי וחבריהם לא עוזרים לליכוד להעביר חוקים שלהם במקביל, אולם יש סיכוי שבהמשך גם שיתוף פעולה כזה יגיע. במשותפת לא רוצים בהפלת הממשלה, אבל בהחלט מעוניינים בהבכת רע"מ.
לא עושים (ניגוד) עניינים
קשה שלא לשים לב לשתיקתם של אנשי אכיפת החוק ואושיות המשפט למיניהן, שהתעטפו בדממה וחרש מרגע שהושבעה הממשלה. היועץ המשפטי לממשלה, שבזמן הממשלה הקודמת לא היה עובר שבוע שבו לא היה מוציא מכתב וקובל על דבר מה שאישרה או מתכוונת לאשר, נעלם לפתע ונמוג לתוך הלילה. כך גם ארגוני הדמוקרטיה ושלטון החוק, שנדמו לפני חמישה חודשים ואיש לא יודע מקום מנוחתם. (השבוע קצו לרגע קט לשצוף ולרגוז על הסכם הטיעון עם חיים כץ, מהליכוד שבאופוזיציה, וחזרו מייד לתרדמתם).
מי זוכר את הימים שבהם כל פעולה וכל דבר הכי קטן היה הופך למהומת עולם. הסדר ניגוד העניינים, למשל, של נתניהו, או של שר המשפטים דאז אמיר אוחנה, שאת כל כהונתו הקצרה ליוו טענות על ניגוד עניינים בשל קרבתו לנתניהו, שמינה אותו, ושעומד במקביל לדין על ידי ראשי המשרד עליו הופקד.
כעת הכל עובר בשקט. לא רק מינויים של יאיר לפיד בקק"ל וסידורי העבודה של תקווה חדשה לכנסת, אלא גם בדברים הנוגעים בטוהר המידות. ניגוד עניינים למשל.
מתברר כי עד היום, עוד רגע חמישה חודשים מאז כינון הממשלה, יותר ממחצית שרי הממשלה טרם חתמו על הסכם ניגוד עניינים כנדרש בחוק. חמור מכך, אותם שרים השתתפו והצביעו בכל דיוני וסעיפי תקציב המדינה וחוק ההסדרים, מבלי שאיש יפקח על כך שבהצעותיהם ובהצבעתם לא היטיבו עם אדם שיש לו עימם ניגוד עניינים. יתרה מכך, לא פעם בשל ניגוד עניינים, מורים הגורמים המשפטיים לאותו שר שבשל קרבתו לאדם מסוים הוא מנוע מלעסוק ולפעמים אף להצביע על חוק או על תקנה שעשויים להיטיב עם מקורביהם באופן ישיר או עקיף.
כשהעבירה ממשלת נתניהו את מתווה הגז, כמעט נכשלה במשימתה וזאת בשל ניגוד העניינים שבו היו שני חברי קואליציה: משה כחלון וחיים כץ, שהצהירו על יחסים קרובים עם יוסי מימן.
אולם כאן, השתתפו והצביעו שרי הממשלה על מאות סעיפים ללא דיווח, ללא פיקוח ובאין מפריע. מי יודע אילו שמות יצוצו בהמשך, אחרי השלמת הסכמי ניגוד העניינים מתישהו בעתיד, של כאלה שנהנו באופן ישיר מהעברת התקציב או מאחד מסעיפי ההסדרים, שאושרו בזכות אצבע שלא היתה אמורה להיות שם. של שר שהיה אמור לפסול את עצמו אבל לא עשה זאת כי איש לא ידע ואיש לא שמע. ואולי בממשלה הנשענת על רוב של ח"כ אחד, התקציב כלל לא היה עובר בשל פסילה כזאת. אולי. לעולם לא נדע.
גדעון סער לדוגמה. גם אחרי חמישה חודשים לא חתם שר המשפטים על הסכם ניגוד עניינים. בזמן שחלף מאז התמנה לתפקיד חתם סער על עשרות החלטות בתפקיד הנחשב לאחד הרגישים בשירות הציבורי, מבלי שחתם על ההסדר ומבלי שהיועמ"ש והציבור, שאמור להיות חשוף להסדר, מודעים לכל אותם קשרים שיש לשר, שעשויים למנוע ממנו לעסוק בענייניהם.
העובדה כי סער משמש גם יו"ר מפלגה, ועוד יו"ר מפלגה חדשה שבעת הקמתה היתה זקוקה לסיוע כספי של בעלי הון רבים, מדגישה עוד יותר את הצורך שבחתימה על הסכם זה.
על חשיבות החתימה ניתן ללמוד ממסמך הנחיות היועץ המשפטי לממשלה שכותרתו: "עריכת הסדרים למניעת ניגוד עניינים בשירות הציבורי", ובו נכתב בין היתר כי "מן הראוי שמינוי המועמד לתפקיד, חתימת חוזה העסקה עימו או כניסתו לתפקיד בפועל, ייעשו רק לאחר (ההדגשה במקור) שהיועץ המשפטי של הגוף הנוגע בדבר בדק את שאלת ניגוד העניינים ולאחר שהמועמד חתם על הסדר מתאים למניעת ניגוד עניינים, ככל שהוא נדרש לכך". כאמור, סער, וכמוהו 13 שרים נוספים, לא רק שלא חתמו על ההסדר לפני כניסתם לתפקיד כנאמר, אלא גם היום טרם חתמו על הסדר זה.
כשהקים סער את תקווה חדשה, הוא גייס תרומות בסך יותר מחצי מיליון שקלים ועוד ערבויות, שבאמצעותם יכול היה למשוך כספים מבנקים בסך של יותר מ־17 מיליון שקלים. בין הערבים - אנשי עסקים ומיליונרים שעשויים להימצא בניגוד עניינים חריף עם סער, וכל זאת באין מפריע, מאחר שאין הסכם ניגוד עניינים חתום המונע ממנו לעסוק בענייניהם.
ממשרד המשפטים נמסר בתגובה כי "הסכם ניגוד העניינים של השר סער נמצא בשלבי עבודה סופיים, והטיפול בו צפוי להסתיים בתקופה הקרובה".
משחק הכיסאות
אחרי פסיקת בג"ץ כי לא יתערב בקביעת הרכב הוועדות בכנסת, ואחרי שרוב מפלגות האופוזיציה כבר תפסו את מקומן בוועדות שהוקצו להן, יצטרפו ככל הנראה ביום שני גם חברי הליכוד ויאיישו את כיסאותיהם בוועדות. אולם ההקצאות הצנועות שאפשרה להם הקואליציה עשויות להתפתח לכדי קרבות פנימיים במפלגה הגדולה בכנסת, ולכאב ראש רציני ליו"ר נתניהו.
על חמישה מקומות בוועדת החוץ והביטחון היוקרתית מתמודדים עשרה: ישראל כץ, יולי אדלשטיין, יואב גלנט, אבי דיכטר, יובל שטייניץ, מירי רגב, ניר ברקת, צחי הנגבי, אמיר אוחנה, וכנראה גם נתניהו עצמו. בוועדת הפנים - ועדה עם פוטנציאל תקשורתי אדיר בשל העובדה שמנהל אותה וליד טאהא מרע"מ, מה שיהפוך כל דיון בה לזירת איגרוף - יש לליכוד שלושה מקומות, אבל מתמודדים עליהם לפחות ארבעה: אופיר אקוניס, יואב קיש, דודי אמסלם, גילה גמליאל ואולי עוד.
באופוזיציה הציפיות נמוכות מאשר בממשלה, אבל אף פעם לא היתה מפלגת אופוזיציה כה גדולה ועם כל כך מעט מקומות לחלק. מה שאומר שסבב המינויים הזה עשוי להסתיים עם שובל ארוך של ממורמרים. הדבר האחרון שנתניהו זקוק לו כעת.
