"התעלמו מיהודים שהיו במרחק ארבע שעות טיסה"

לפני 42 שנים, בכינוס האסיפה הכללית של הפדרציה היהודית בצפון אמריקה, עלה על הבמה יונה בוגלה ז"ל ונשא נאום שהיווה נקודת מפנה בסיפור עליית היהודים מאתיופיה לישראל. "עצוב לומר כי בשעה שיהודים מכל העולם שבו לארץ אבותיהם, נשללה מקהילת 'ביתא ישראל' האפשרות להגשים את חלומם ולעשות זאת גם הם", אמר בוגלה לתשואות 3,000 איש. "כיום שונאים אותנו בשל דתנו, ואנחנו מצויים בסבל ונתונים לסכנת מוות. אם יהודי אמריקה, ישראל ושאר יהודי התפוצות לא יסייעו לנו בהקדם לעלות, אני בטוח שניכחד בתוך חמש עד עשר שנים".

לאחר אותו נאום החל מבצע אחים להעלאת יהודים באופן חשאי דרך הים והאוויר מסודאן, בין היתר באמצעות מועדון הצלילה בים האדום. ב־1984 החל מבצע משה, ואחד מסוכני המוסד שסייעו להעלות את היהודים בדרך זו היה זכריאס־יונה, בנו של בוגלה. את תמונתו אסור לפרסם עד היום, שכן עד 2010 הוא עבד במשרד ראש הממשלה, וחלק מהפעילות שביצע עדיין חשאית.

בספר חדש פורס בוגלה הבן לראשונה את סיפור חייו ופועלו של אביו - אחד האנשים המשמעותיים ביותר שהובילו לעלייה מאתיופיה למדינת ישראל, מנהיגם המיתולוגי של קהילת "ביתא ישראל". מדובר באחת הדמויות המרתקות ביותר מקרב בני העדה האתיופית, ובעת שהיה פעיל הוצע לו לשמש נשיא מדינת ישראל. במשך עשרות שנים התרוצץ ברחבי המדינה האפריקנית, הקים בתי ספר ומרפאות, ובמקביל טס לישראל ולמדינות שונות כדי לבצע לובינג מטעם עצמו לטובת היהודים שנותרו מאחור לאחר שיבת עם ישראל לארצו.

יונה בוגלה נולד ב־1908 בכפר היהודי וולקה, בסמוך לעיר גונדר, ובילדותו היה רועה צאן. אחד מאחיו הוא סבה של הדוגמנית טהוניה רובל. כשהיה בן 13 הצטרף לד"ר יעקב פייטלוביץ' ופרופ' תאמרת עמנואל, מהדמויות המרכזיות שעיצבו את דמותה של קהילת ביתא ישראל במאה ה־20, והחל ללמוד בבית הספר העברי באדיס אבבה. מאוחר יותר למד בבית הספר תחכמוני בירושלים, בפרנקפורט, בשווייץ, בפריז ובאוניברסיטת היינדלברג. לאחר מכן שב לאתיופיה ושימש מורה בבית הספר העברי - אז החל את צעדיו הראשונים במפעל חייו, כאיש חינוך ומנהיג של הקהילה היהודית באתיופיה.

גולדה התעלמה

ב־1936, עם כיבוש אתיופיה בידי איטליה, גויס יונה לחיל הרפואה ושימש מתורגמן בצבא האדום האתיופי, וב־1941 הפך למנהל מחלקת התרגום במשרד החינוך האתיופי בזכות שליטתו בלא פחות מ־12 שפות. "הקיסר היה נעזר בו, ובפועל הוא היה המתרגם הראשי שלו", מספר זכריאס. "כל התכתבות מדינית היתה דרך אבא".

היהודים באתיופיה חיו באזור גונדר וסבלו מאנטישמיות קשה, מכיוון שמדובר היה במדינה נוצרית מאוד, שהאמינה שיש להענישם בשל מותו של ישו. "אסור היה ליהודי להיות בעל אדמה, והם לא נחשבו לנתינים של המדינה", מספר זכריאס, "לא היו להם שום זכויות ואם היו מגיעים לבית משפט הם היו נתקלים בעוינות, ובתמיכה של השופטים בצד השני, גם אם הוא היה אשם".

באחד המסמכים שאיתר בנו, סוקר יונה בפני המלך היילה סילאיסי הראשון רצח אכזרי של 72 אנשי בתא ישראל בין השנים 1947-1941 באשמת "בודה" - עין הרע וכישוף. כעשור לאחר מכן, ב־1958, סיפר יונה כי היהודים הואשמו במותו של ראש כנסייה שנפטר כתוצאה ממחלה. במחאה נשרף הכפר היהודי הסמוך.

אלא שבניגוד ליהודי אירופה ואפילו ליהודי עדות המזרח, ליהודי אתיופיה כמעט לא היו נציגים שידחפו ויסייעו להעלאתם למדינת ישראל. הם היו תושבים סוג ב' במדינת עולם שלישי, נרדפים ומדוכאים, ולא ידעו כיצד להילחם. בוגלה שם לעצמו למטרה להקים בתי ספר יהודיים כדי לשפר את השכלתם של בני העדה ובמקביל החל לפעול למען עלייה.

"ב־1948, כשאנשי העדה שמעו שמדינת ישראל קמה, נדדו כולם לאדיס אבבה במטרה לעלות לארץ, אבל זה לא היה בראש של מנהיגי המדינה. היו המון תירוצים, שיש לנו מחלות מידבקות, דברים מזעזעים. יונה, שהפך לנציג של בני העדה, לא רצה לספר להם את כל הסיבות. הוא לא רצה לומר להם שמדינת ישראל לא רוצה אותם. הוא התכתב עם מנהיגים יהודים, לא רק בארץ ישראל אלא גם בארה"ב ובאירופה, וגייס אותם כשותפים למאבק. אף על פי שהקים מוסדות חינוך, כל הרעיון היה עלייה לארץ ישראל. הוא לא רצה שהילדים יתפתחו ויישארו אזרחים באתיופיה, אלא שיעלו ויהפכו לאזרחי ישראל".

בשיא כוחה מנתה רשת החינוך שייסד יונה 33 בתי ספר, כולם למען השכלתם של ילדים יהודים. המאבק שניהל כמנהיג הבלתי רשמי של יהדות אתיופיה היה כפול: מצד אחד נגד השלטונות האתיופיים שהערימו קשיים עצומים על פעילות יהודית במדינה, ומנגד - בגורמים הישראליים שסירבו לסייע להעלאת היהודים לארץ.

זכריאס מספר: "גולדה מאיר הגיעה בשנות ה־60 לאתיופיה ופגשה את הקיסר. היא היתה בגונדר, 20 ק"מ מהמרכז של היהודים, ואמרה שאין לה זמן לבקר אותם. הלכה למפלי הנילוס, לראות חיות, לזה היה לזה זמן. יונה התחנן לפגוש אותה והיא סירבה. זה בלתי נתפס - מנהיג של מדינת ישראל שסירב לפגוש בן אדם אחד ולשמוע מה הוא רוצה לומר".

טבעת החנק מתהדקת

זכריאס מספר כי אביו לא היה נוכח רבות בילדותו, מכיוון שהקדיש את כל כולו לפרויקט יהודי אתיופיה, מכתת את רגליו מכפר לכפר, נעצר לעיתים בשל פעילותו על ידי השלטונות אך ממשיך ללא לאות.

ב־1971 עלה זכריאס לישראל והחל ללחוץ עם חבריו על הממשלה להעלות את היהודים בהפגנות הראשונות, בעוד אביו פועל למען העלייה באתיופיה, שאז כבר היתה נתונה במלחמת אזרחים קשה. "סיפרנו את הסיפור המזעזע של מה שמתרחש באתיופיה. בעלי אדמות גירשו ורצחו יהודים, ואפילו הפכו אותם לעבדים במקרים מסוימים". יונה, מצידו, סירב לעלות לישראל כל עוד בני עמו נמצאים בניכר.

בסוף שנות ה־70 הידרדר מצבם של יהודי אתיופיה והם היו נתונים בסכנה אמיתית. ב־1977 החל אחד המבצעים הנועזים ביותר של מדינת ישראל להעלאת יהודים. פרדה אקלום, אחד מאנשי החינוך שפעלו עם יונה, יצר קשר עם דני לימור, איש המוסד, והשניים יחד החלו להעלות יהודים באמצעות מועדון הצלילה בים האדום - אתר הצלילה המזויף שבחסותו עלו לישראל יהודים רבים בסיוע אנשי שייטת 13. בהמשך החלו אנשי המוסד ביחד עם חיל האוויר להעלות יהודים באמצעות מטוסי הרקולס.

אלפים מבני ומבנות העדה האתיופית עזבו את בתיהם ויצאו לדרך מסוכנת במדבריות סודאן במטרה להגיע למדינת ישראל. ליונה בוגלה היה חלק מהותי בסיוע, לאחר שהקים מושבה חקלאית על גבול אתיופיה־סודן שמטרתה המוסווית והאסטרטגית היתה סלילת נתיב בריחה.

אלא שפעילותו הנמרצת סיכנה את חייו. בפברואר 1978 כתב בוגלה לחברו חיים הלחמי: "בשבועות האחרונים אני חש שביטחוני בסכנה. החלטתי לעזוב את אתיופיה ולעלות לישראל". אלא שהמשימה לא היתה פשוטה מאחר שיונה היה איש ציבור מוכר.

בתחילה נעשה ניסיון להטיסו לרומניה במסווה של ענייני עבודה, אך אנשי הביטחון האתיופי סירבו לאשר לו את הטיסה. לאחר מכן ניסה שגריר ישראל לשעבר חנן עינור להעלות אותו לארץ בעזרת ראש הכנסייה האתיופית בישראל, אך גם יוזמה זו נכשלה. לבסוף הצליח לעלות דרך אתונה, ועם הגעתו נפגש עם ראש הממשלה דאז מנחם בגין ועם אישי ציבור נוספים, ודיווח להם על מצבם העגום של בני קהילת ביתא ישראל.

שנה לאחר עלייתו, ב־1978, החלה להתפתח לראשונה אפשרות אמיתית להעלות יהודים לישראל. בנובמבר 1979 נשא בוגלה את נאומו מעורר ההשראה ופורץ הדרך בפני האסיפה הכללית של הפדרציה היהודית בצפון אמריקה. בזכות נאומו התקבלה באותו היום החלטה היסטורית להכרה בזכויותיהם של בני ביתא ישראל כיתר יהודי התפוצות.

יונה ראה את חלומו הולך ומתגשם לנגד עיניו. הוא התגורר עם בני משפחתו בפתח תקווה וסייע לעולים החדשים שזרמו לישראל להיקלט, מקדם כל אחד ואחד מהם בחיוך ובעזרה. ב־1987, עשור לאחר שעלה לישראל, הלך יונה בוגלה לעולמו. זכריאס: "כל העבודה שלו באתיופיה לא היתה בריאה לו. הוא היה הולך במשך שעות, מבקר בכל הכפרים, בלי ארוחות מסודרות. כבר כשהגיע לישראל היה חולה, ובסופו של דבר נפטר כתוצאה ממחלותיו".

הבעיות עוד רבות

בוגלה, כנראה היהודי הבכיר ביותר באתיופיה, נטמן בהר המנוחות בסמוך לחלקת נשיא המדינה יצחק בן צבי, שסייע לו במהלך השנים. גם מורו, פרופ' תאמרת עמנואל, קבור בסמוך אליו. זכרו הונצח ברחובות על שמו בנתניה ובראשון לציון, ובכיכר ברמלה.

סיפורו של בוגלה הוא במידה רבה סיפורה של קהילת ביתא ישראל במאה ה־20. ההתמודדות עם אנטישמיות, הרצון העז להשכלה ולחינוך, ובעיקר התשוקה לעלות לירוסלם - אותו חלום בן 2,000 שנה. כ־20 אלף בני אדם יצאו לישראל דרך סודאן במהלך שנות ה־70 וה־80, ו־4,000 מתוכם נספו בצעידה המתישה ובהמתנה לעלייה במחנות הפליטים. 16 אלף האחרים עלו לישראל. במבצע משה, שאותו זכה בוגלה לראות בחייו, עלו בתוך כחודש וחצי יותר מ־6,300 יהודים, בין היתר בעזרת בנו. במבצע שלמה, שנערך במשך 36 שעות במאי 1991, הועלו לארץ יתר 14 אלף היהודים מקהילת ביתא ישראל שנותרו באתיופיה.

זכריאס מעלעל במסמכים הישנים בהתרגשות. במשך שנים ארוכות פעל בשירות מדינת ישראל, ועוד טרם פרישתו התחיל לאסוף חומר, בין היתר מהארכיון הציוני. התכנון המקורי היה לפרסם חוברת ב־2008 לרגל 100 שנה להולדתו של אביו, בצמוד לאירוע ענק שנערך לזכרו בבנייני האומה בירושלים בהשתתפות רה"מ אהוד אולמרט. אך לאחר שגילה את כמות החומר השתכנע זכריאס שיש צורך לפרסם ספר של ממש.

"על כנפי יונה", שיצא לאחרונה בהוצאת צמרת, הוא אמנם סיפור חייו של אביו, אבל בפועל מדובר בספר הראשון שמסכם במידת מה את ההיסטוריה של קהילת ביתא ישראל בגיבוי מסמכים.

זכריאס אינו מסתיר את העובדה שהספר מבקר את יחסה של מדינת ישראל מאז ועד היום כלפי בני העדה: "במכתביו של אבא מאותן שנים היה תסכול רב. העלו יהודים מתימן, קוצ'ינים מהודו, אבל למה לא את יהודי אתיופיה? הביאו תירוץ אחרי תירוץ. אם היו מבקשים להציל פליטים מהמזרח הרחוק כולם היו מתגייסים, אבל התעלמו מעם שהיה במרחק של ארבע שעות טיסה. היתה התעלמות, הזנחה, ואבא שלי היה היחיד שהיה שם בשבילם. הפצע הזה, אף על פי שאנחנו 50 שנה במדינת ישראל, עדיין קיים. אנחנו עדיין לא באותה הרמה, עדיין לא נפתרו כל הבעיות".

"אנחנו כאן בזכות החלום של יונה, כי מדינת ישראל לא רצתה אותנו", אומר איינאו פרדה סנבטו, פעיל בעדה האתיופית מרשימת מפלגת הציונות הדתית, שמסייע לזכריאס לשמר את זיכרון אביו. "בשבילי הוא קודש הקודשים, מודל של נחישות ומודל לחיקוי. מבחינתנו הוא כמו משה רבנו, אדם שהציעו לו להיות סגן קיסר אתיופיה והוא סירב, אמר שהוא רוצה להציל את העם שלו. המטרה של הספר היא לחשוף את הזהות ההיסטורית של בני העדה. יש לנו עבר, יש לנו חיבור לארץ ישראל ולמדינת ישראל. זוהי הזדמנות ראשונה לחברה הישראלית להכיר את ביתא ישראל, להכיר אדם אחד עם חלום גדול, שהביא אותנו לארץ".

זכריאס אומר כי לצערו, כיום הדור הצעיר של ביתא ישראל אינו מכיר את אחד האבות המייסדים שלו, וזו סיבה נוספת וחשובה להוצאת הספר. "צעירי העדה היום מחקים את השחורים בארה"ב - ההליכה, ההתנהגות, התספורות. זה חבל. יש לנו היסטוריה מדהימה ויש לנו במה להתגאות. רוב הדור המבוגר כבר לא בעולם הזה, ומי שכן כבר בן 80 או 90, אבל הם יודעים מה היה - הם חלמו להגיע לארץ ישראל אבל לא ידעו כיצד להיאבק, ויונה היה שם בשבילם. אולי כשבני הדור הצעיר יקראו את הספר הם יבינו. הוא היה משה רבנו שהוביל אותנו לארץ המובטחת".