יש יותר מדרך אחת להיות יהודי

קצפה של עירית לינור, בטור שפורסם במוסף זה ב-29.11.2021, יצא על השקת השדולה לחופש דת והתחדשות יהודית פלורליסטית, בהובלת רב רפורמי (ח"כ גלעד קריב), ח"כ חילונית (מיכל רוזין) וח"כ אורתודוכסי (משה טור פז). בפרט התרעמה לינור על אמירותיה של שרת התחבורה, מרב מיכאלי, לפיהן פעם יהדות והתחדשות היו מילים נרדפות, ואמירה נוספת לפיה יש לשחרר את הכותל המערבי שהפך לבית כנסת חרדי. לינור טוענת שהתנועה הרפורמית כשלה בישראל ושברירת המחדל של אזרחי המדינה היא היהדות האורתודוכסית.

לא היה טעם להגיב על דברים אלו של לינור אלמלא היו לא רק פשטניים להחריד אלא גם לא מדויקים, בלשון המעטה. אכן, הפצת פייק ניוז הפכה במקומותינו ללגיטימית, אבל בכל זאת ראוי להעמיד דברים על דיוקם.

נתחיל ממה שאמור להיות ידוע לכל. היהדות הרפורמית מייצגת את רוחה של היהדות לאורך השנים, יהדות שהאמינה בפולמוס ובשבעים פנים לתורה. דווקא האורתודוכסיה החרדית, שקפאה על שמריה לפני מאתים שנה, היא-היא הרפורמה האמיתית ביהדות (על קביעתו של החת"ם סופר כי "חדש אסור מן התורה" נאמר שהיא בעצמה קביעה חדשה). כל הקונספט של תפיסה יהודית אחת, המחוברת לשלטון, שמעתיר עליה תקציבים ואז טוען שזו הדרך היחידה, הוא המצאה שמתקיימת רק במדינת ישראל.

גם למיעוט יש זכויות

הטענה שאנחנו רוצים לתקן את האורתודוכסיה המקולקלת מחמיצה את כל הרעיון של פלורליזם יהודי, שהתנועות הלא אורתודוכסיות וכל תנועת ההתחדשות היהודית מטיפות לה. אין כל נסיון למנוע מאורתודוכסים וחרדים לממש את זכותם לחופש דת (הטענה שדרשנו תפילה מעורבת בכל חלקי הכותל חסרת שחר). כל שאנו מבקשות הוא לתת גם לרפורמים, לקונסרבטיביים ולאורתודוכסיים רבים שאינם מזדהים עם הרבנות החרדית - לממש את זכותם לחופש דת על פי אמונתם. זוהי כל מהותה של הדמוקרטיה, שמעלה על נס את עקרונות השוויון וחופש הדת.

איש אינו טוען שהרפורמיים הם הזרם הדתי הגדול בארץ, אבל נזכיר ללינור שבדמוקרטיה גם למיעוט יש זכויות. לפי סקר של המכון למדיניות העם היהודי משנת 2018, 800,000 (!) ישראלים מזדהים עם הזרמים הרפורמי והקונסרבטיבי. לינור לא תחליט עבור מאות אלפי ישראלים מה היהדות שלהם, ולא תקבע שבמדינת ישראל יש רק דרך אחת להיות יהודי ויהודיה.

התנועה הרפורמית לא רק פועלת להשוואת זכויותיה, אלא גם מפלסת את הדרך עבור הקולות המתונים בתוך האורתודוכסיה שהרבנות הראשית החרדית אינה מייצגת אותם, והם מציעים אלטרנטיבות לרבנות בתחומי הנישואין, הגיור, הכשרות והרבנות הקהילתית – אלטרנטיבות שנסמכות על הישגיה של התנועה הרפורמית. גם אותם לינור לא סופרת.

הטענה של לינור כי לרפורמים אין ענין ביהדות, אלא אם הם יכולים לרתום אותה לטובת קידום זכויות אזרח, מדהימה ממש. מעבר לעובדה שקידום זכויות האזרח במדינה דמוקרטית אמור להיות מטרה נעלה, לינור מתעלמת לחלוטין מהעובדה שהרבנות החרדית משתמשת בדת כקרדום לחפור בו כבר עשורים רבים, בסיוע מסיבי של מעמד שלטוני וכספי ציבור.

נמשיך להציע יהדות סובלנית

אשר לטענה לפיה עזרת ישראל בכותל פתוחה ומטופחת, משוחררת מהתערבות רבנים אבל שוממה רוב ימות השנה - מאיפה להתחיל בכלל? מכך שבמצבה הנוכחי המוזנח עזרת ישראל אינה מהווה אלטרנטיבה אמיתית לרחבה המרכזית? מכך שבניגוד לתקציבי העתק של הקרן למורשת הכותל, המדינה לא משקיעה ולו שקל אחד בפרסום המקום כך שרבים כלל אינם מודעים לאלטרנטיבה? מכך שהשכם והערב מגיעים גורמים חרד"ליים ומנסים להשתלט על המקום? או מכך שלמרות הכל, העזרה שוקקת משפחות ויחידים שמגיעים למקום להתפלל ולקיים טקסי בר ובת מצווה?

ולבסוף, יש להתקומם על הצביעות בטענה שהתנועה הרפורמית מתנגדת לתקומת העם היהודי בארצו. מעבר לעובדה שהרפורמים בארץ מעורים בכל שדרותיה של החברה הישראלית ושהתנועה הרפורמית בתפוצות תומכת פוליטית, כלכלית ומוסרית במדינת ישראל, לינור מתעלמת מהאנטי ציונות המובהקת של היהדות החרדית – עובדה שלא מפריעה ללינור לצדד בהותרה על כנו של המונופול החרדי על היהדות.

אז בעוד לינור תמשיך להכפיש, אנחנו נמשיך להציע יהדות שפויה וסובלנית, ואזרחי ואזרחיות ישראל ימשיכו לנהור בהמוניהם לתנועה הרפורמית בחגים ובאירועי חיים משמעותיים. בעוד לינור תמשיך להטיף לכך שרק היא יודעת מה נכון (ובעיקר מה לא נכון) עבור כולנו, אנחנו נמשיך לקדם את התפיסה המהפכנית, שמעוגנת גם בהכרזת העצמאות, של שוויון זכויות ללא הבדל דת, גזע ומין וחופש דת ומצפון.

הכותבת היא מנהלת המרכז הרפורמי לדת ומדינה