השבוע מלאה שנה מאז נלקח לבית עולמו הרב הלורד, יונתן זקס זצ"ל, שהיה רבה של בריטניה ומנהיג שהצליח לתווך את היהדות וערכיה כמתנה נהדרת לעולם כולו. לזכרו אני מבקשת להביא רעיון מופלא שלו על פרשת השבוע, שיש בו בעיניי גם אמירה אקטואלית לנעשה בימים אלה בארץ.
הפרשה אמנם נקראת חיי שרה, אבל היא בעצם מספרת לנו על מותה של שרה ועל הרכישה של השדה בחברון בידי אברהם בהרבה כסף, כדי לקבור בו את שרה. חשבו רגע על אברהם. הוא בן 137 שנים. אשתו אהובתו הרגע נפטרה, בנו יצחק הוא רווק בן 37 לפחות. ושתי ההבטחות הגדולות שהבטיח לו האל טרם קוימו: ההבטחה הראשונה היא על ירושת הארץ: "אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם" - שבע פעמים מבטיח ה' לאברהם את ירושת הארץ, והנה אין לו אפילו פיסת אדמה משלו לקבור בה את שרה.
ההבטחה השנייה היא על זרעו: "הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם", אבל יצחק בנו אפילו לא נשוי. אברהם מתחיל במעשה קטן. לא מחכה לנס, וקונה את שדה עפרון, אגב - לא רק חלקת קבר אלא "הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה", כלומר אברהם קונה מקום שיהיו בו חיים.
דונם ועוד דונם, עז ועוד עז, בשיטת גאולת הקרקעות של חנקין, שלוש וקק"ל. אברהם מתחיל להגשים את ההבטחה. והוא גם שולח את אליעזר למצוא לבנו שידוך. הרב זקס לומד מאברהם שאמנם אלוהים מייעד לנו את עתידנו אבל אנחנו אלה שצריכים לפעול, לשנות עולם, לקחת אחריות: "אנחנו לא מה שה' עושה לנו אלא מה שאנחנו עושים בשבילו", הוא כותב במשפט נפלא.
נדמה שהתנועה הציונית כולה למדה מאברהם והפנימה שתהיה לנו ארץ רק אם נשקיע מאמצים וכסף, ונדרוש לרשום על שמנו עוד שדה ועוד עץ. נכון שלנגד עינינו נדמה לעיתים שהמפעל הציוני שוכח מה ערכה של אדמה, ומוותר על הבעלות בהרבה מאוד שטחי ארץ. נכון שנראה לפעמים שגאולת קרקעות הפכה להיות מושג שמאוד לא "פוליטקלי קורקט" לדבר עליו או לבצע אותו. אבל אפשר תמיד להיזכר באברהם אבינו. הוא לא התייאש, והוא אמנם לא ראה את כלל הבטחות מתקיימות בחייו, אבל הוא ידע שלפחות הדורות הבאים ימשיכו במסע אל היעד.
הכותבת היא אשת תקשורת, ראשת הפרויקטים "זושא" ו"חכימא" לאיסוף והנגשה של סיפורי חכמי העם היהודי
אוצר מילים
אברהם מבקש לקנות אחוזת קבר מאת עפרון כדי לקבור את שרה. לאחר דין ודברים אומר עפרון: "אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר". המפרשים מבינים את המשפט בערך כך: "השדה שווה ארבע מאות, אבל עזוב, בינתיים תקבור". רש"י מתייחס ל"ביני ובינך" וכותב כך: "בין שני אוהבים כמונו מה היא חשובה". ה"ביני ובינך" מובן לפי רש"י כביטוי של קרבה. הבנה זו קצת דומה לשימוש שאנו עושים לעיתים במילה "בינינו", כמילה המבטאת איזה זיקה, אולי קצת סודית, בין הדובר לנמעניו. "בינינו, שנינו יודעים שהייתי מוותר על הביקור הזה, אבל הנימוס מחייב...".
כתיבה: דניאל שרשבסקי
בשיתוף עם 929 - מיזם ישראלי תרבותי בראשות הרב בני לאו, המנגיש את התנ"ך בשיח פתוח www.929.org.il
