פרופ' דוד פסיג חוקר עתידים
ראש המעבדה למציאות מדומה, הפקולטה לחינוך, אונ' בר־אילן. במסגרת עונת התרבות החדשה של בית אריאלה, יעביר את הקורס המקוון "היום שאחרי הקורונה - מבט אל העתיד"
פרופ' דוד פסיג, לקראת הראיון איתך קראתי תחזיות שלך מן העבר. מעניין לראות איך דברים התגלגלו במציאות. כך למשל, לקראת סוף שנת 2019 התייחסת לתסריט של מגיפה עולמית.
"זה היה בתקופה שדברים עוד כלל לא היו ברורים, אבל כן היה לי ברור שאנחנו לקראת אירוע גלובלי. לא רק בגלל הסוגיה הווירולוגית, אלא בשל מערכות פוליטיות פנימיות ובינלאומיות שתרמו להתפרצות ולא תפקדו כפי שהיינו רוצים. כך שההערכה היתה שאם יתפרץ וירוס כלשהו, החברה הגלובלית של ימינו לא תדע להגיב נכון בשל תחלואותיה המבניות".
אבל בשורה התחתונה, תחזית קונקרטית לא הגיעה, לפחות לא כזאת שהעולם התכונן לקראתה. וכאן אולי שווה לומר משהו על המדע שמאחורי חקר העתיד. יש אומרים שאולי מספר המשתנים גדול מדי בעידן שלנו והידע האנושי עדיין לא מספיק - מה שמביא אותנו לשגות בתחזיות. אתה נוטה להסכים?
"ראשית, הציביליזציה האנושית הגיעה לשלב שאם היא לא תזהה תהליכים לפני התרחשותם ותתכונן אליהם בהתאם, היא עלולה לבצע טעויות קולוסאליות שיהיה קשה לצאת מהן. שנית, אמנם אין לנו כלים שמסוגלים לשקלל את כל המשתנים הקיימים, אבל אנחנו מגיעים לתקפות ניבוי של 70-60 אחוזים. כשנזהה דבר במהימנות של 30 אחוזים, לא נתייחס. אבל כשמזהים משהו במהימנות גבוהה, 70-60 אחוזים כאמור, זה יהיה פשע לא להתייחס לזה".
אם לחזור לקורונה - לפי התחזיות שלך, אם אוכלוסיית העולם תגיע ל־70 אחוזים מתחסנים - הקורונה תדעך עד 2025. סביר שהתרחיש הזה יקרה? הרע מאחורינו?
"אני לא חושב שהרע לחלוטין מאחורינו, אבל אנחנו מתקדמים בקצב טוב. אני כן יכול לומר שזו כנראה תהיה המגיפה הכי קצרה בהיסטוריה של המין האנושי. גם משום שזו תהיה המגיפה הראשונה שיש לה חיסון, שפותח שנה בלבד אחרי ההתפרצות, גם בגלל קיומן של תרופות, וגם משום שהמודעות הולכת ונעשית גדולה יותר לווירוסים. והווירוס הזה הוא אולי מתנה גדולה למין האנושי - כזה שמכין אותנו לווירוסים אחרים, ויבואו כאלה. בשורה התחתונה אנחנו ג'ונגל של וירוסים וחיידקים שנאבקים זה בזה".
בעתיד ההתמודדות תהיה יעילה יותר?
"השאיפה היא שבמקום שייקח שנה לייצר חיסון לווירוס הבא ואחרי 4-3 שנים נחסן את רוב האנושות, נייצר חיסון בתוך 6-4 שבועות, וכך נתגבר על מגיפה כזאת בתוך כשנה, אחרי שרוב האנושות חוסנה".
הפרימיטיביות שבקריאה
היעילות הזאת תקפה גם לגבי מחלות ונגיפים אחרים - סרטן, אלצהיימר, שפעת, איידס?
"המין האנושי עושה התקדמות בלתי רגילה בכל התחומים הללו. בעבר, אדם שחלה בסרטן היה נפטר בתוך חודשים. היום מצליחים להאריך את חייו גם ב־15 שנים, שלא לדבר על מקרי החלמה. את האלצהיימר אנחנו מבינים יותר. העובדה הפשוטה היא שלפני 200 שנים - תוחלת החיים הממוצעת העולמית היתה 25 שנים. כיום, לפי ארגון הבריאות העולמי, הממוצע של שנות החיים הבריאות בעולם עומד על 73 שנים. זה המון. תוסיף על כך 10-5 שנים של מחלות זקנה.
"במדינת ישראל, ממוצע תוחלת החיים הכללית עולה בערך בשנתיים בכל עשור. תוריד מזה חצי שנה של מחלות, כך שבכל עשור אנחנו 'מקבלים' עוד שנה וחצי בריאות - זה המון. מעולם המין האנושי לא עשה כזו התפתחות, ואני טוען - למה בכלל שתהיה תקרה?"
גם אתה סבור שהאדם שיחיה 150 שנים כבר נולד?
"כן. ואם לא 150, אז 130. מדובר בזן אחר לחלוטין של היצור האנושי. יש לו כבר שם אצל העתידנים - לא הומו־סאפיינס, אלא הומו־יוניברסליס. זו תודעה ואדם אחרים לחלוטין - אדם שמתהלך עם ניסיון ותודעה של 120 שנה, לא 80-70. אז הילדים האלה כבר נולדו. תוסיף לכך מחקרים שמעידים על עלייה באיי.קיו של 17 אחוזים בממוצע במחצית השנייה של המאה ה־20. הילדים שלנו חכמים הרבה יותר, וגם יחיו יותר".
את העלייה באיי.קיו אנחנו מייחסים לאפקט פלין - העלייה הממוצעת באיי.קיו שנמדדה במדינות רבות בעולם במאה ה־20. ממה היא נובעת?
"מאז המצאת הדפוס לפני כ־600 שנים התקדמנו בצורה בלתי רגילה בהבנת 'האות המתה'. אבל בסוף, קריאה וכתיבה הם אמצעי הבעה פרימיטיביים. הם מלאים ניואנסים שלא ניתן להעביר בצורה ברורה. הדור הצעיר משתמש בתמונות, קולות, וידאו - באמצעים מתוחכמים מעבר לאות המתה, ולכן כשהם קוראים - זה משעמם. אבל הסביבה שלהם עשירה בגירויי חושים רבים, ולכן ניכרת ההתקדמות במנת המשכל. הם אולי קוראים וכותבים פחות, אבל תראה איך הם מביעים את עצמם בטיקטוק".
"הציונות לעד? זו טעות"
בנושא אחר - את הספר האחרון שלך, "המפלה החמישית", אתה פותח בתרחיש בעל סבירות גבוהה - מלחמת אזרחים. בימים של אלימות הפושה בציבור, אתה מודאג?
"זו אכן אחת המגמות הברורות שקורמות עור וגידים בסבירויות גבוהות. מדובר בתהליך מתפתח שדומה לתהליכים שישויות לאומיות אחרות עברו, ואנחנו לא שונים מהן. גם לפני רצח רבין אמרו אצלנו שזה לא יקרה, אבל בסוף, ככל מערכת, אנחנו מתנהלים לפי דפוסים".
מהו הדפוס שאתה מזהה במקרה זה?
"תהליך של ניסוח ייעוד ללאומיות לישות הלאומית החדשה, עובר בתהליך כואב של מלחמת אזרחים. ישויות מדיניות ולאומיות שקמו במבנה דומה לישראל, חוות אלימות לאחר שלושה־ארבעה דורות, ובין היתר על כך אני מתבסס בתחזית שלי. לרוב זה מתחיל ברצח מנהיגים ומאוחר יותר במלחמת אזרחים. זה קורה כשהגורם המאחד את המדינה מתחיל להתפורר. ההשלכות הן לא רק עימותים בלתי פוסקים בבית המחוקקים, אלא אלימות שתביא לרצח של עשרות הרוגים".
אתה מרים כאן דגל. מישהו מתייחס?
"אני חושב שמעטים מבינים שיש כאן בעיה אמיתית. אנשים אומרים לי - 'אנחנו רק צריכים להתאחד'. אך זה לא בהכרח יעצור את המגמה המדאיגה הזו כי הרכבת כבר יצאה לדרך".
אתה גם מציע פתרונות?
"הדרך היחידה היא לנסח ברית ייעוד - רעיון מגבש שכל הקבוצות בתוך אותה ישות מסכימים לו, ויחדיו הם שואפים להשיגו. הקמנו את מדינת ישראל על בסיס קונצנזוס שלפיו יש להפסיק את הגורל המר של העם היהודי באמצעות בית לאומי. אבל לכל הקבוצות שחברו יחד בבניית הבית, היתה דעה אחרת. בשלב מסוים הדבק החד־פעמי הזה מתפרק, כפי שקרה לקבוצות אחרות בהיסטוריה".
בספר אתה מציין שבעוד כמאה שנים ישראל לא תהיה מורכבת עוד מהקבוצות המוכרות לנו כיום, ושלמעשה לא נראה יותר, למשל, זרם דתי־לאומי, חרדים, חסידים, חילונים או ליטאים.
"לאורך כל ההיסטוריה כמעט, מרבית הזרמים בעם היהודי היו סוג של שיקוף לתהליכים אחרים שהתרחשו מחוץ לעם היהודי, החל מממלכות וכלה בציונות. הרי ציונות היא בסופו של דבר שיקוף לתהליך של לאומיות בהיסטוריה של המין האנושי. והיהודים לקחו את זה והשתמשו בתהליך הזה כדי לממש את הלאומיות שלהם".
והתהליכים החיצוניים משתנים כל הזמן.
"זה העניין. לכן, לבוא ולומר ש'הציונות לעד' - זו טעות, כי הציונות כאמור היא שיקוף לתהליכים חיצוניים, וכשאלה משתנים - אז דברים ישתנו גם אצלנו. זה נכון גם לגבי תהליכים של חילון, חרדיות. התנועה החרדית קיימת בסך הכל 300 שנים לכל היותר. אז עדיין תהיה חלוקה, יהיו קבוצות, אבל מסוג אחר".
אתה מדבר גם על לידה מחדש של העם היהודי. מתי זה יקרה ואיך בדיוק?
"אנחנו כבר בתהליך הזה, ולמעשה הלידה המחדש קרובה מתמיד. עברנו לא מזמן נקודת ציון משמעותית בהיסטוריית העם היהודי. אחרי 2,600 שנים מאז חורבן בית ראשון - הקהילה היהודית הגדולה ביותר יושבת בישראל; 45 אחוז מהעם היהודי יושב בישראל, יותר מ־7 מיליון איש. ארה"ב, שהיתה הקהילה הגדולה ביותר, ירדה מתחת ל־6 מיליון.
"בעוד כעשר שנים 50 אחוז מהעם היהודי יישב בישראל. ובעוד 30 שנים יחיו 18 מיליון יהודים בעולם ו־12 מיליון מתוכם בישראל. שני שליש מהעם היהודי יחיה בישראל. מעולם לא היה כזה מצב, אפילו לא בימי בית ראשון. לקח לנו 100 שנים בלבד להתאושש דמוגרפית מהשואה: לפני מלחמת העולם השנייה היו כ־18 מיליון יהודים בעולם, כ־12 מיליון מתוכם היו באירופה. זה היפוך טוטאלי של ההיסטוריה. זה תהליך שאנחנו נמצאים בתוכו ולא מבחינים בו. יש כאן לידה מחדש, עיצוב מחדש של העם היהודי".
פרדוקס הקִדמה
חלק מהעניין הדמוגרפי טומן בחובו הצטמקות של מעמד הביניים, מה שיביא לכך שאנשים רבים ימצאו את עצמם ללא תעסוקה. בכלל, בעתיד אתה צופה שרוב האנשים כלל לא יעבדו.
"לאורך 200 השנים האחרונות, נוצר מצב שבו האוכלוסייה העובדת מהווה 65 אחוזים מכלל אוכלוסיית העולם. 65 אחוזים שלמעשה תמכו ב־35 אחוזים נוספים - נשים בהיריון, אנשים בגמלאות, אנשים חולים. המשך התהליך הזה הוא באוטומציה בלתי רגילה, קרי מכונות שיחליפו אנשים בעבודות רוטיניות. ואז נגיע למצב שבו כוח העבודה יירד ל־50 אחוזים, ועוד 50 אחוז נתמכים".
מילה קשה, נתמכים.
"אלה לא נתמכי סעד, אלה אנשים שישתתפו בפעילות התנדבותית, לימודים. וזה הופך את החברה שלנו לאמפתית יותר כלפי מי שנמצא בתהליכים ובמצבים שונים בחייו. החברה האנושית לא תזדקק לכל כך הרבה ידיים כשתהיה אוטומציה בלתי רגילה. ואנחנו לאט־לאט מתקרבים לחזון נבואי שכל אחד יושב תחת גפנו ותאנתו, הגם שזה עשוי לקחת מאות שנים".
זה מצב בריא לאנשים, לנפש האדם?
"היום אנחנו מגדירים את עצמנו בעיקר לפי העיסוק שלנו. מי אמר שזה הדבר היחיד? יבוא יום שאנשים יגדירו את עצמם לפי העשייה שלהם ולא לפי העיסוק שלהם. זה חזון יפה. מי לא מייחל לשבתונים, רגיעה, חשיבה?"
בכל זאת, למי שכן יישאר בשוק העבודה, מה יהיו הקריירות המבטיחות במאה ה־21?
"במאה ה־20, מי שזכה לקריירות טובות הוא מי שידע לתת שירותים למיניהם - חינוך, רפואה, ביטחון. ב־30 השנים האחרונות, מי שעבד בתעשיית המידע, קרי יצירת מידע ושימוש בו - זכה לעדנה. כעת אנחנו נכנסים לעוד שלב בהתפתחות - מה עושים עם כמויות גדולות של מידע ואילו תובנות מייצרים ממנו. למשל 'ווייז', שמייצרת מידע שקשור למקומות שאנחנו נמצאים בהם.
"מי שיעסוק בייצור ידע - אלה התעשיות של 30 השנים הבאות. כל מי שיעסוק בבינה מלאכותית, שתנסה לייצר תבונה מתוך כמויות גדולות של מידע, יהיה מסודר לחלוטין. כל מי שיעסוק בפתרון בעיות קולוסאליות של היום, כמו למשל פתרון בעיות תחבורה, יהיה מסודר גם הוא. המין האנושי נמצא בצפיפות הולכת וגוברת. כרגע 50 אחוזים מהמין האנושי גרים בערים. בתוך 50 שנים כמעט 80 אחוזים מהמין האנושי יתגוררו בתוך ערים. אי אפשר יהיה לעבור ממקום למקום. מי שיפתור לנו את הבעיות הללו, תחבורה ומוביליות בתוך מקומות צפופים, יזכה גם הוא להכנסה גבוהה".
אחד התרחישים הסבירים שתביא בעקבותיה הצפיפות הוא בנייה מתחת לקרקע בישראל, אפילו 100 קומות. נשמע דמיוני.
"בעוד 30 שנים יהיו במדינת ישראל 16 מיליון איש. אף פעם לא ישבו על חתיכת הקרקע הזו 16 מיליון איש. ובעוד 80 שנים, בסוף המאה, יישבו פה 24 מיליון איש. איפה תשכן אותם? זה חייב להיות כלפי מעלה וכלפי מטה. למגורים של מטה יש יתרונות - באזור חם כמו שלנו ניתן לבנות בית מקורר וזול יותר. בהתחלה העלויות קצת יקרות יותר, אבל בהמשך המגמה מתהפכת. הטכנולוגיות הללו כבר בפיתוח, ואפילו בצורה תעשייתית במקומות שונים בעולם".
לסיום, אני רוצה לשאול אותך, לו היינו מקפיאים היום אדם שישוב לחיים בסוף המאה, עוד 80 שנים, הוא יופתע ממה שיראו עיניו?
"אנחנו מדברים על שנת 2100. הוא יקום ויראה חברה מאוד ויטאלית, מעצמה אזורית ואפילו עולמית. הוא יראה חברה שיש בה הרבה מאוד ילדים וצעירים, חברה שאיש לא דמיין. הוא יראה אנשים שעובדים מעט, אוכלים טוב, נוסעים בעולם, עם חירות שלא הכרנו. ובצד זאת, הוא יראה אנשים שאינם מרוצים - מעצמם, מהמנהיגות, מהארגונים. זה מאפיין אותנו לאורך כל הדורות. זה נקרא פרדוקס הקִדמה - ככל שטוב יותר, אנחנו מרגישים רע יותר. אבל לצד הדברים הטובים - גם ב־2100 יהיו בעיות ופקקים בכבישים, בעיות רפואיות, עם השכנים. אבל ככלל, ישראל תהיה אי בעולם לא שפוי, בטח כשמדובר על המזרח התיכון".
להצעות ולתגובות: Ranp@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו