אני לא מלומד גדול או בכלל, וגם לא אנתרופולוג, אבל אני מניח שכדי להבין תרבות כלשהי שווה לבדוק את מיתוס הבריאה הקדום שלה. אז בואו נספר לכם את האגדה הבדואית העתיקה על בריאת העולם.
מן הרוח הסובב את הארץ ברא אלוהים את הבדואי, שהוא חופשי כרוח ונודד כמוהו. ממש כמו בשיר של ברוזה. מן הענן הכבד המביא גשם ברכה על הארץ ברא אללה את הגמל, שכמו הענן, כבד ומביא ברכה לבעליו. אחר כך ירה הבורא חץ ויצר ממנו את הסוס, שהוא מהיר כחץ וקולע למטרה. נטל חופן אדמה מעפר הארץ, וברא את החמור שהוא מושפל ונדכא עד עפר. ומהגללים של החמור יצר האל את הפלאח. מ.ש.ל - אם הפלאח הערבי המעבד את אדמתו ורועה את כבשיו נוצר בדרך זו, אז כנראה מותר לדרוך עליו, לגנוב ולשדוד ממנו. קל וחומר אם הפלאח יהודי.
נקודה למחשבה: כל היישובים היהודיים בישראל מוקפים גדר. אין ולו יישוב ערבי אחד המוקף גדר. אז איך זה שרוב הגניבות החקלאיות מתבצעות אצל היהודים?
שמעו סיפור. ביולי האחרון, ערב חג הקורבן, חשקה נפשם של שני צעירים תושבי יטא בדרום הר חברון בכבשים, יען כי מחיר הכבשים יקר ואילו בשרם נחשק. לפיכך, ניסו הפלאחים הפלשתינים לגנוב בחשכת הליל כמה כבשים מהיישוב הבדואי חורה.
לרוע מזלם של הגנבים הם לא היו מוצלחים בעסקי הגניבה, ולעומת זאת, בני המשפחה הבדואים היו ערניים, שמעו אותם בדיר, הזעיקו את השכנים, תפסום ופירקו להם את הצורה באופן יסודי ביותר. נאמר כך, ראיתי את הסרטון של ה"אחרי". הפלאחים מדרום הר חברון קשורים באזיקונים, מדממים, מכנסיהם מוכתמים בשתן ובעיניהם פחד מוות.
לאחר שהוכו ורכבם נמעך בעזרת טרקטור מקומי, הפלשתינים גורשו מהמקום והוזהרו שלא לחזור אליו לעולם. ואל דאגה, הם לא יחזרו. בדוק.
אתר החדשות 'הקול היהודי' פנה אז למשטרת ישראל ונענה: "לא מוכרת כל תלונה בנושא המצוין בפנייתך. ככל שתתקבל במשטרה תלונה... היא תיבדק ותטופל בהתאם".
עכשיו שוו בנפשכם שדבר דומה היה מתרחש במושב יהודי. כתבה מתייפחת ב"הארץ" פלוס שלושה טורים במאמרי הדעה לפחות. מהומה בכנסת והיסטריה בטוויטר. ואז חקירה, כתב אישום על תקיפה ובונוס תביעת פיצויים של הגנב. איך אני יודע? כי אני זוכר את "הערבים הירוקים".
באפריל 1996 תפסו שני בוקרים ממושב מולדת בעמק יזרעאל צמד גנבים בשטחי המרעה שלהם. זה היה אחרי תקופה ארוכה של גניבות והתסכול היה גדול. השניים הועלו לג'יפ, נלקחו למושב, הופשטו ונצבעו בירוק מכף רגל ועד ראש. אחר כך הוסעו לכביש ושולחו בחזרה אל כפרם בצפון השומרון.
קצין הביטחון של קיבוץ בית השיטה הבחין בשניים, המשטרה הוזעקה ועצרה אותם. לא את הגנבים. את הבוקרים. הם הואשמו בבית המשפט המחוזי בנצרת בעבירות חטיפה ותקיפה בנסיבות מחמירות.
התיק נגד שני הערבים נסגר לאחר שטענו להגנתם כי נקלעו לאזור בחשכת הלילה כדי ללקט זעתר. זאת, למרות טענת הבוקרים כי המשטרה לא מצליחה להגן עליהם מפני פולשים מאזור הרשות הפלשתינית, ורכושם הפך הפקר עד כי לא נותרה להם ברירה אלא לנסות ליצור הרתעה בעצמם. שופט המחוזי ניסים ממן לא התרשם והטיל עליהם מאסר בפועל. התביעה ערערה לבית המשפט העליון והשופטת דליה דורנר החמירה בעונשם. אחד קיבל שנה, והשני - שנה וחודשיים.
"המשיבים עשו דין לעצמם בכך שחטפו, היכו והשפילו שני אנשים בשל חשד כי הללו נכנסו לאזור על מנת לגנוב בקר", כתבה דורנר, "לנוכח מכת הגניבות ביישובי האזור, יחס מקל למבצעי עבירות אלימות שמטרתן הרתעה מגניבה, עשוי לעודד עבריינות מן הסוג הנ"ל. העונשים הקלים שהוטלו על המשיבים מחטיאים את המטרות, שבעיניי - בפשעים מסוג זה - הן בעלות משקל מכריע: הוקעה והרתעת הרבים". הבנתם?
לפני שבועיים הזכרתי כי עד התבססות הציונות, היו יהודי ארץ ישראל ידועים כ "אולאד אל־מות" - ילדי המוות, קרי מי שאפשר להרוג בהם ככל שרוצים, משום שלא היה מי שינקום את דמם בחברה שבה גאולת דם היתה הדרך היחידה להגן על היחיד בסביבה שאין בה שלטון מרכזי חזק. הנקמה אמנם מושמצת כרגש פרימיטיבי ונחות, אולם ככל הנראה יש בה כורח אבולוציוני.
גם כליאת פושעים בבתי סוהר יש בה עונש והרתעה, נקמה ממוסדת ומעודנת יחסית המבוצעת בידי המדינה.
נקמת הדם הערבית, "אלת'אר", בניגוד לגאולת הדם היהודית הקדומה שיוחדה לרוצח עצמו, תקפה גם על בני משפחתו. אצל הבדואים נקמת הדם היא חובה מוחלטת. הם חייבים לנקום כדי להחזיר את הכבוד ואת אמון בני שבטם, אחרת ייחשבו מוגי לב.
המיתוס המכונן של הנקמה הערבית הוא האגדה שמראשו של הנרצח יוצא לאחר המוות עוף משונה שנקרא "האמה" הזועק מעל הקבר "אסקוני, אסקוני" - השקוני, השקוני. במה להשקות? בדם הרוצח. נקמת הדם הערבית היא צורך הרתעתי בחברה שבה לא קיים שלטון מרכזי וכל דאלים גבר.
הבדואים אומרים: "אל בדואי אחד' תארו בעד ארבעין שנה וקאל: איסתעג'לת" - כלומר, הבדואי נקם כעבור ארבעים שנה ואמר: נחפזתי".
הבדואים - לא כולם, כמובן - משמרים מסורת ארוכה של בוז לשלטון, שלטון שבטי החי על פי חוקי המדבר בישראל של המאה ה־21. שוד, גניבה והברחות כדרך חיים. כאמור, מבלי להכליל - באופן די ברור אנו חיים בשתי מערכות חיים מקבילות.
המחשבה שמתן המיליארדים למנסור עבאס ישנה את הקוד הגנטי - היא גזענות של ציפיות נמוכות. איך אתם רוצים למגר פשיעה ואובדן משילות? עם הכשרת בנייה לא חוקית בנגב? עם חיבורים פיראטיים לחשמל? אולי עם שר לביטחון הפנים שמאמץ את הנרטיב הערבי המתקרבן שלא מסוגל לקחת אחריות.
השמאל האוריינטליסטי שלנו על נספחיו החדשים מתעקש להתייחס לערבים הישראלים כאל הפרא האציל, כאל הנייטיבס שאין ביכולתם לקחת אחריות על חייהם. חברה שלמה שנמצאת ליד ומעל החוק. הרי אתם שם ברעננה, מודיעין או רמת גן לא יכולים לסגור מרפסת בלי רישיון, והם בונים ארמונות וילבינו להם הכל.
ניסיון העבר הקרוב מלמד שהשקעת כסף במגזר לא פותרת את בעיית הפשע אלא רק מעצימה אותו, משום שכנופיות הפשע משתלטות עליו.
חייבים להחליף דיסקט.
