שנה אחרי פרוץ הקורונה, במארס השנה, שווי 100 החברות הגדולות בעולם זינק לכ־32 טריליון דולר - רק במעט פחות מהתמ"ג של ארה"ב וסין יחדיו. אם נניח שעשרה קבין של עושר ירדו לעולם, אז שישה מהם נטלה ארה"ב: 60% מ־100 הגדולות בעולם הן חברות אמריקניות, ורק עשירית סיניות; ב־30% האחרות חולקות יתר מדינות העולם. כך למשל, אחת מהן קנדית, אחת אוסטרלית, אחת סעודית, שתיים הודיות, שתיים מהונג־קונג, אחת מטייוואן, ושלוש יש ליפן, גרמניה, שווייץ, הולנד ובריטניה.
את דירוג החברות הגדולות עושים בכמה אופנים - או באמצעות הדו"חות השנתיים שהחברות מפרסמות, התוצאות בשטח, ואז מדובר בדירוג שנתי, או באמצעות שווי שוק ואז למעשה מדובר בדירוג יומי, בסוף כל יום מסחר בבורסות. יש שתי דרכים להשתחל למקומות הראשונים ברשימה המכובדת הזו - להתחיל בקטן ולגדול, או לפרוץ לשם ולבעוט.
אפל, ארמקו (חברת הנפט הסעודית), מיקרוסופט, אמזון, גוגל, פייסבוק, טנסנט הסינית, טסלה, גוגל וברקשייר האת'וויי - הן העשירייה הפותחת של החברות הגדולות בעולם. כדי להיות שם הן נדרשו למקם עצמן בתחום שמעניין את השוק העולמי ולמכור הבטחה ענקית. הן כמובן גם צריכות לעשות את המהלכים הראשונים בדרך למימוש ההבטחה.
עם פתיחת המסחר השבוע, טסלה זינקה ופרצה את מחסום הטריליון דולר. מי שרץ לבדוק כיצד זה השפיע על החיסכון הפנסיוני שלו לא יוכל לזהות השפעה ישירה כל כך - מדובר בהשקעה של שברירי האחוז, אם בכלל. הזינוק במניה הוא תולדה של החלטת הבעלים הגאוני של החברה, אילון מאסק, שכנראה גם הפעם העדיף עסקה לטובת המשקיעים מאשר את שיקולי החברה לטווח הארוך.
במסגרת העסקה טסלה תספק 100 אלף מכוניות לחברת ההשכרה הרץ עד לסוף השנה הבאה, 2022. לפי שעה לא פורסם באופן רשמי שווי העסקה, אך די ברור שאחד מבעלי האינטרסים דאג להפיץ אותה - 4.2 מיליארד דולר. השמועה הזו הספיקה בשביל להזניק את החברה ב־200 מיליארד דולר.
משום מה העסקאות האלה מזכירות לי ישיבה בבית קפה, "מלכודת תיירים" באחד המקומות התיירותיים ביותר באיטליה: הילדים מתפתים לגלידה ועוגייה, והמלצר החביב מגיע בכל 10 דקות להתנצל על העיכוב בהזמנה, ורגע לפני שאנחנו עוזבים מגיעה לשולחן חלק ממנה ועוד דברי חנופה וכבר לא נעים, אז נשארים. אחרי שעה ארוכה אנחנו פונים למלצר ומבקשים את החשבון הגואל והוא עונה בחביבות מתוקה "זו המומחיות שלנו". וזו אכן היתה המומחיות של בית הקפה הזה, שבחר את המיקום המושלם וסיפק מקום ישיבה והבטחה למשקה צונן ומשקה חם ואפילו תופינים, אבל הבין שלא חייבים לספק את כל אלה כדי לזכות בתייר הבא.
משל המלכודת האיטלקית
אז אולי ההשוואה הזו לטסלה לא לגמרי הוגנת, אבל אי אפשר להימנע מהשאלה - מהי מומחיותו הגדולה יותר של אילון מאסק: טיפול בחברה, או טיפול במניה? או באנלוגיה - השירות, השתייה והקפה, או המיקום והחשבון?
מאסק אלוף במיקום החברות שלו בלב החלומות של המשקיעים, וכמו שניתן להבין ממיקום "מלכודת התיירים" בחוויה האיטלקית שלי, "מלכודת" דורשת מיקום והבטחה.
מובן שהבחירה של מאסק כבר בראשית המיליניום בחברה לייצור ולשיווק של מכוניות חשמליות היא בחירה גאונית במיקום. מאסק החל את הניסיונות הראשונים לייצור מכונית חשמלית בעצמו. זה יתרון גדול שבעל החלומות והמוח העסקי הוא גם המעצב הראשי של החברה.
אלא שהניסיונות הראשוניים הללו לא ממש צלחו לו, עד שהצליח לקדם את הרעיון ולהשתלט על החברה. רק לפני שנה מניית טסלה נכנסה למדד S&P500 ודי מהר פרצה את מחסום החצי מיליארד דולר. והנה שנה לא פשוטה חלפה לה, והחברה הכפילה את שווייה.
מאסק הוא איש של חלומות גדולים, אבל גם איש של עשייה שממקד את תשומת הלב במשקיעים, גם כשזה בא על חשבון הלקוחות. העסקה הזו אומרת שגם אם קצב הייצור של טסלה ימשיך לעלות ברבעונים הבאים, לפחות אחת מתוך 10 מכוניות שייוצרו תופרש לטובת העסקה עם הרץ, מה שיאט עוד יותר את ההיצע הגובר לשוק הכללי.
העסקה הזו יכולה להיראות תמוהה נוכח הביקוש העצום למכוניות טסלה ויכולת הייצור המוגבלת של החברה. מדוע להקצות כל כך הרבה מכוניות לגוף אחד, במחיר מופחת, במקום לספק את הביקוש במחיר מלא? מנהלי שיווק ממולחים אכן מתאמצים ליצור ביקוש יתר, אך חשוב שהוא ייעשה במידה הנכונה, מכיוון שאם מגזימים באי־היענות לביקוש - הוא הופך לאכזבה.
בינתיים, השמועה אומרת כי טסלה תמכור להרץ כל מכונית ב־42 אלף דולר. נזכיר שבתחילת השנה הנוכחית הרץ נקלעה לחובות אדירים, ורק בזכות חוק הגנה מפני נושים הצליחה להתאושש ולחמוק מחדלות פירעון. האם כעת החלפת 20% מצי הרכבים שלה למכוניות יקרות יותר היא הצעד הנכון ביותר מבחינתה? גם מבחינתה ראוי להבחין בין נכון לחברה לבין נכון למניה, כי המניה של הרץ זינקה ב־10% בשל ההחלטה הזו. הצהרה על רכישה של 100 אלף מכוניות חדשות זו הפגנת עוצמה וביטחון, בהנחה שזו לא התאבדות.
בין הבטחה למציאות
ימים יגידו אם 100 אלף מכוניות אכן יסופקו במועד שנקבע, ואולי גם נדע אם 4.2 מיליארד דולר הוא אכן הסכום ששולם לחברה, או שמא הרבה פחות. אבל כבר עכשיו ניתן לראות שמדובר בעסקה משתלמת למשקיעים בשתי החברות.
בכל מקרה מאסק הוא גיבור השווקים בשנים האחרונות. הוא פיצח את סוד התקופה שבה אנו חיים - הוא אשף התמרון המושלם בין השוק הריאלי לשוק הפיננסי. כדי להבין את היחס בין ההבטחה למציאות בשטח, די אם נזכור שטסלה מכרה ב־2020 כחצי מיליון מכוניות; היא הגבירה השנה את קצב הייצור וכנראה תשלים מכירה של כ־800 אלף מכוניות. טויוטה הוותיקה והמוערכת מכרה ב־2020 לא פחות מ־9.5 מיליון מכוניות ומסתפקת בקצת יותר מרבע מהשווי של טסלה. קבוצת דיימלר AG - המחזיקה במותגי היוקרה מרצדס בנץ, מייבאך, סמארט, כולל חטיבות המשאיות, האוטובוסים ויתר כלי הרכב והמנועים, קבוצה הכוללת אחזקות פיננסיות, נדל"ניות ואחרות - נסחרת בעשירית מהשווי הנוכחי של טסלה.
התמחור הזה אומר שהמשקיעים מניחים שהעבר לא משנה להם בכלל. בצדק, הם מתמחרים את 20 השנים הבאות, כי הקודמות הרבה פחות מעניינות. ומה אם הם טועים? זה פשוט, יהיו ידיעות רועשות בתקשורת, מחיקת שווי, ונעבור לתחזית מזג האוויר.
