החורף יהיה קר מהצפוי

השבוע נפוצו ברחבי אירופה תסריטים אפוקליפטיים. מחירי הגז המשיכו להאמיר ולנפח את הוצאות האנרגיה של משקי בית של מדינות שלמות. פרשנים ואזרחים נמלאו חשש שהמשבר לא יסתיים בפגיעה בכיס, ושבשל המחסור בגז תושבי היבשת לא יוכלו להאיר ולחמם את בתיהם בחורף הקרוב. גם אם הפניקה - המתודלקת במראות של מחסור בדלק ברחבי בריטניה - מוגזמת, איש אינו מכחיש את חומרת המצב: הגז יככב כנושא מרכזי במפגש פסגה של מנהיגי האיחוד האירופי בשבוע הבא.

בוויכוח המתלהט סביב השאלה כיצד אירופה מצאה את עצמה ללא מקור אנרגיה בסיסי, בולטים שלושה הסברים. הראשון תולה את האשם בנשיא רוסיה ולדימיר פוטין ובנכונותו להפוך את מאגרי הגז הגדולים והזמינים של מדינתו לכלי נשק גיאו־פוליטי. הרוסים מעוניינים להפסיק את אספקת הגז לאירופה דרך אוקראינה, שנואת נפשם, ולהזרים את הגז דרך צינור חדש, Nord Stream 2. כל עוד המערב, ובעיקר ארה"ב, מונע את הפעלת הנתיב החלופי הזה, הרוסים יעצרו את הזנת הגז ללקוחות אירופאים ויביטו בנחת בזינוק המחירים.
ההסבר השני מדגיש את הפן הכלכלי: על מדינות אירופה היה לדאוג מראש לגיוון במקורות האנרגיה, ומשלא עשו זאת - נתקעו עם ספקית ראשית אחת, רוסיה, שתנצל את בלעדיותה כדי לגרוף רווחים. ההסבר השלישי מזהה את הבעיה בוויתור פזיז מדי על פיתוח מקורות אנרגיה מסורתיים, דוגמת נפט וגז, לטובת אנרגיה מתחדשת. כל הביצים בסל של אנרגיה ירוקה, מאבחנים המצדדים בהסבר הזה, אבל היא לא מספיקה כדי לענות על כל הצרכים האנרגטיים הגלובליים.

לאונרדו בלודי, מומחה בעל שם לביטחון אנרגטי מאיטליה, מוצא את גרעין האמת בכל ההסברים, ומוסיף אליהם הסבר משלו. "אנחנו מתמודדים עם מצב קשה וחסר תקדים", אומר בלודי ל"ישראל השבוע", "בתוך כחודש מחיר הגז קפץ מ־600 דולר ל־1,000 מטר מעוקב ליותר מ־1,000 דולר, אחר כך זינק כמעט ל־2,000 דולר, ולדעת המומחים מגמת העלייה תימשך. נוסף על השילוב של סיבות גיאו־פוליטיות וכלכליות, אני מייחס זאת לשינויי האקלים ולתגובה אליהם".

בלודי מסביר כי "מצד אחד, חווינו חורף קר מאוד וקיץ חמים מאוד, מה שהגביר את צריכת הגז והעמיד את תכולת מאגרי האחסון של הגז ביבשת על 70 אחוז בלבד. במקביל, מיעוט הרוחות והגשם באירופה הפחית את כמות האנרגיה המופקת על ידי טורבינות הרוח ותחנות הידרואלקטריות. מצד אחר, התגובה הנמהרת לשינויי האקלים הרתיעה את המשקיעים ואת בעלי המניות בתחום האנרגיה מלהשקיע בגז ובנפט, מתוך רצון לצבוע את שוק האנרגיה בירוק. פחות השקעות משמע פחות ייצור. לא שאני מתנגד למעבר לאנרגיה ירוקה, אבל צריך היה לשאול את עצמנו אם אנו מוכנים לכך. צריך היה לנקוט גישה זהירה ופרגמטית יותר".

בסוף כולם דואגים לעצמם

יש עוד כמה היבטים שהקשו על אירופה להתחרות בשוק האנרגיה. "ארצות אסייתיות, שרעבות לאנרגיה עבור כלכלותיהן הצומחות, מוכנות לשלם כל מחיר תמורת גז טבעי נוזלי, לכן המדינות המפיקות מעדיפות למכור אותו מזרחה", מסביר בלודי. "אם הגז הנוזלי בכל זאת יגיע לאירופה, היעדר האחידות בתשתיות יכשיל את אספקתו החלקה למדינות האיחוד האירופי. מבחינת תשתיות גז, אירופה אינה מאוחדת. יש הרבה מתקנים לגז נוזלי בספרד, למשל, אלא שאנחנו לא מסוגלים להזרים אותו מספרד לצרפת, ומצרפת לגרמניה".
בלודי, ששימש עד לאחרונה סגן נשיא לקשרי ממשל של ענקית האנרגיה האיטלקית ENI, יודע דבר או שניים על יחסי הגומלין בין האנרגיה לפוליטיקה. לדבריו, האיחוד האירופי טעה בגדול כאשר התמכר לרגולציה פנימית, ולא בנה מנגנון רכישה חזק מול מפיקות הגז.

באיחוד גלגלו בימים האחרונים שני רעיונות, שעשויים למתן את התלות של היבשת באספקת גז חיצונית: רכישת גז מרוכזת ויצירת רזרבות אסטרטגיות של גז. לא ברור מדוע לא היה אפשר לממש את שניהם עוד לפני פרוץ המשבר. אילו יכולות האחסון התת־קרקעיות של גז באיחוד האירופי היו גבוהות יותר, ניתן היה לקנות גז בזול בשנת 2020 ולקדם את פני הרעה.
גם לרכישה מרוכזת יש יתרונות - היא הופכת את אירופה לשחקן ענק שמסוגל לבקש ולקבל הנחות במחיר של גז. האם ההצעה מתיישבת עם עקרונות של שוק חופשי ועם רצונן של רבות מחברות האיחוד לנהל מדיניות כלכלית עצמאית, שאינה תלויה בבריסל? לא ממש.

מדינות אירופיות שלא רצו או לא יכלו לחכות להחלטות קולקטיביות, מיהרו לדאוג לעצמן, "לשבור את המשמעת" ולפנות לרוסים בבקשה לנהל משא ומתן ישיר ומזורז לגיבוש הסכמי גז בילטראליים. הונגריה היתה הראשונה לחתום. בהתאם לתנאי החוזה שנכרת עם חברת "גזפרום", מונופול הגז הרוסי, הונגריה תבטיח את קבלת הגז הרוסי עד סוף שנת 2036.

בעקבות ההונגרים גם סרביה, שאינה חברה באיחוד, ביקשה ממוסקבה תנאים מועדפים. לדברי נשיאה אלכסנדר ווצ'יץ', בשעה שאחרים משלמים הון תועפות, הסרבים ימשיכו ליהנות ממחיר נמוך של 270 דולר ל־1,000 מטר מעוקב. אולם להנחה נדיבה שכזו יהיה גם מחיר בדמות הימנעותה של סרביה מכניסה לנאט"ו, והמשך רכישות נשק ואמל"ח רוסי עבור צבאה. אירופה יכולה לפתור לגמרי את המשבר אם רק תתחייב לקנות את הגז הרוסי שיוזרם אליה באמצעות Nord Stream 2, טען ווצ'יץ', וזה בדיוק מה שרוצים לשמוע בקרמלין.

העיכוב שעולה ביוקר

לנוכח המשבר העצום באירופה, רבים מהרהרים אם צינור הגז EastMed, שמתוכנן להזרים את הגז הישראלי והקפריסאי ליוון ולאיטליה, יכול היה להיות פתרון משלים. מיזם EastMed חשוב מבחינה גיאו־פוליטית ולא רק מבחינה כלכלית, וראוי שכולם ישתתפו בו, אבל בדרך למימוש הרעיון יש לפתור כמה בעיות.
ראשית, צריך שהפרויקט ימומן על ידי האיחוד האירופי. בלי הסובסידיות הוא לא יתקדם. שנית, מדובר במיזם מורכב מבחינה טכנית, במיוחד לאור עומק הים. הוא בר־מימוש, אבל צריך יהיה לספק את הפתרונות הטכניים. שלישית, נחוץ לסלק את המכשול שהציבו הטורקים.

כזכור, טורקיה ולוב חתמו על הסכם להסדרת הגבול בין המים הכלכליים הבלעדיים של שתיהן, ובפועל חילקו את הים התיכון לאורכו. ההסכם בלתי חוקי מבחינת הדין הבינלאומי, אבל הטורקים שלחו את צי המלחמה שלהם כדי לאכוף אותו, והאיחוד נרתע מלהתייצב מולם.

כדי לתקן את הבעיה שנוצרה, על ארה"ב והאיחוד האירופי להפעיל לחץ על טורקיה ולוב. מבט כללי על EastMed מבהיר שהתבזבז זמן רב, ואירונית יותר העובדה שיום לפני ההכרזה על יציאת הפרויקט לדרך - התברר שדווקא מצרים גילתה מאגר גז ענק בים. EastMed התעכב יותר מדי, וכעת צריך להדביק את הפיגור שנוצר.