המחברות של שושני

דמותו המסתורית של החכם מר שושני הילכה קסם על כל מי שפגש בו, וגם על אלו שלא. שנים רבות אחר מותו של הגאון היהודי, שהסתיר את שמו האמיתי, הרושם שהותיר על תלמידיו לא חלף. עד עתה, כל הידע סביב מר שושני עוגן בעיקר בסיפורים שעברו מפה לאוזן. כעת, נחשפות לראשונה לציבור הרחב כ־50 ממחברותיו האישיות, אשר נתרמו לאחרונה לספרייה הלאומית ומונגשות לקהל הרחב.

מעט מאוד נכתב על תורתו של מר שושני, מי שהיה מורם של כמה מהדמויות היהודיות הבולטות של המאה ה־20 וסייע לעצב את השקפתם של עמנואל לוינס, אלי ויזל, אנדרה נהר, שלום רוזנברג ואחרים. כעת, צוהר חדש נפתח ומאפשר לצלול אל עולמו הסבוך והמורכב של האיש. אך עדיין, מתברר כי לא מדובר במשימה פשוטה כלל וכלל.

"יש לגשת אל המחברות של מר שושני ככורה זהב", מכריז ד"ר יואל פינקלמן, אוצר אוסף היהדות בספרייה הלאומית, "כתב היד שלו קשה מאוד לפענוח, אבל זה לא רק עניין זה. מר שושני לא כתב פסקאות מסודרות על התפיסה הדתית שלו או על כל נושא אחר; הוא בחר בחלקי משפטים, בתרגילים מתמטיים, ראשי תיבות שבהם הצפין את רעיונותיו. היה לו אוצר מילים משלו, ואם מצליחים לחבר בין כמה פעמים שמילה מסוימת מופיעה במחברות, אפשר להתחיל לפענח את כוונותיו".
פינקלמן מעיד כי הטיפול בארכיון המחברות של מר שושני היה "עבודה של חיבור נקודה לנקודה וניסיון להבין מה האדם הזה ידע, איך חשב, וכיצד בנה את התפיסה הדתית והחינוכית שלו. כמו כל ארכיון טוב - נדע מה משמעותו רק אחרי עבודה מחקרית מעמיקה".

אף על פי שמר שושני נפטר לפני יותר מחמישים שנים, בשנת 1968, עד היום לא ניתן היה למצוא את כתביו. ככל הידוע, ישנן כמאה מחברות שכתב בימי חייו, אך תלמידיו הקרובים שמרו עליהן בסוד ומיעטו לחשוף אותן לאחרים.
המציאות השתנתה לפני כמה שנים, כשבמכירה פומבית בינלאומית הופיעו שש מחברות של שושני למכירה. הן נמכרו בסופו של דבר בסכום אסטרונומי של כ־16 אלף דולר. בעקבות המכירה הפומבית החליט פרופ' שלום רוזנברג, אחד מתלמידיו הקרובים של מר שושני, שאף נכח לצידו ברגע מותו, לאפשר לספרייה הלאומית לסרוק את 50 המחברות שבידיו לספרייה. לרגל קבלת האוסף תערוך הספרייה הלאומית אירוע מקוון בשם "רב, נסתר וגלוי - חידת מר שושני", שיתקיים ביום חמישי הקרוב.

תרגיל זיכרון או תאריך?

המורכבות בפענוח כתבי היד של מר שושני הצריכה התעסקות עמוקה יותר מזו הנדרשת בדרך כלל בקטלוג כתבים חדשים לספרייה. דויד לנג, ארכיונאי בספרייה הלאומית, מספר כי התוכן במחברות מגוון. "יש במחברות עיסוק בכל מקצועות היהדות - מקרא, תלמוד, הלכה, אגדה, הגות, מחשבת ישראל, פילוסופיה יהודית, קבלה, תורת המוסר וחסידות. יש גם עיסוק רב במתמטיקה ובפיזיקה, וניכרת התעניינות של מר שושני בהיסטוריה של המדעים. בד בבד, שזורים במחברות גם קטעי הגות, שמלמדים כי מר שושני התעניין במהות של יחסי מורה ותלמיד, סמכות הלכתית והתנהגות מוסרית".
האם דמותו הייחודית של מר שושני מצטיירת מן המחברות הללו?
לנג: "ניכר בבירור שהוא ידע בעל פה תנ"ך, תלמוד ופרשנויות של התלמוד. סגנון הכתיבה במחברות תמציתי וקצרני. ישנן כל מיני טכניקות כתיבה שמר שושני השתמש בהן בשביל לקצר את תהליך הכתיבה, או בשביל לכמוס את רעיונותיו. לדוגמה, הוא מרבה להשתמש בראשי תיבות, אבל לא באלו המוכרים, אלא בציטוט של טקסטים מן המקרא או מן התלמוד בראשי תיבות. לעיתים לא מופיע ציון של המקור שממנו שאוב הציטוט, ואז גובר האתגר בפענוח. ישנו גם מקבץ עמודים עם טבלאות שרשומים בהן מספרים או רצפי אותיות. יש שמשערים שמדובר בתרגילי זיכרון שמר שושני תרגל את עצמו. לתחושתי, ייתכן שמדובר בחישובי לוח שנה, או בחישובי מולד הלבנה".

לנג, לדבריו, ביקש אישור מיוחד מהנהלת הספרייה להתעכב יותר מהרגיל על כל פריט. "אחד האתגרים בקריאה במחברות של מר שושני הוא להבין מה הנושאים שבהם עוסקים התכנים הכתובים במחברת", מספר לנג. "לעיתים קרובות נדרש זמן על מנת להבין מה הנושא שמלכד את העיסוק בכמה עמודים רצופים. ממילא עבודה בקצב השגרתי לא מאפשרת לי כארכיונאי לספק את התיאור הנדרש בקטלוג, לכן קיבלתי אישור להשקיע יותר זמן בעבודה על המחברות".

למה אין עוגייה

עבור פרופ' רוזנברג, הוגה דעות ותיק ששימש בעבר ראש החוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, העולם מתחלק לשניים - אלה שהכירו את מר שושני ואלה שלא הכירוהו. הוא עצמו פגש בו באורוגוואי, לשם נסע במיוחד מעיר הולדתו בואנוס איירס כדי לפגוש במורה שאגדות נכרכו סביבו. מאז דבקה נפשו במי שיהיה מורו כל חייו, על אף הזמן המועט שבילו זה לצד זה.
"הכרתי את שלום בראשית שנות ה־60 ומרגע היכרותנו המפגש שלנו היה תמיד משולש - הוא, אני ומר שושני", נזכרת ד"ר רינה רוזנברג, רעייתו של שלום רוזנברג ופסיכולוגית קלינית בהכשרתה. "שושני ליווה אותנו כל הזמן, שלום לא הפסיק לדבר עליו, כך שבשנת 1967, כשהיינו בשליחות בבואנוס איירס, הענקתי לשלום מתנה - נסיעה לפגוש את מר שושני במונטיבדאו, אורוגוואי".

שושני הגיע לאורוגוואי לאחר שנים של נדודים בין ירושלים, אלג'יריה, צרפת, וגם שנתיים בקיבוצים הדתיים בישראל בשנות ה־50. הוא נודע כגאון בל יתואר, הזוכר בעל פה את כל כתבי התנ"ך, התלמוד והזוהר, ובעל ידיעות מרשימות במדעים, בשפות ופילוסופיה.
שמו האמיתי היה ככל הנראה הלל פרלמן. הוא נולד בבריסק שבבלארוס בשנת 1895, נודע מילדות כעילוי בעל זיכרון אדיר, למד ביפו אצל הרב קוק ושמר בקנאות על פרטיותו ועל שמו המקורי, שלא גילה ברבים. זיכרונו הייחודי סייע לו להימלט מאימת הנאצים, כאשר במלחמת העולם השנייה נתפס בצרפת אך הציג עצמו כמוסלמי, ולא כיהודי. כדי לבדוק את טענתו הזמינו הנאצים את המופתי הראשי של צרפת, ולאחר שיחה של כשלוש שעות עימו יצא המופתי מהחדר והכריז - זהו מוסלמי קדוש. התחנה האחרונה בחייו היתה אורוגוואי שבדרום אמריקה, שם נפטר במפתיע.
"הוא הרגיש שאורוגוואי כל כך רחוקה, מקום קטן, שיש פחות סיכוי שגם לשם תגיע מלחמה", אומרת רוזנברג. כמה שנים לאחר המתנה שהעניקה לבעלה, היא נסעה יחד עימו לסמינר של בני עקיבא למורים יהודים, לשם הגיע גם מר שושני. "ישבנו בעיירה קטנה וחמודה והוא היה יושב בחדר שלו ומלמד. הוא לא הגיע לחדר האוכל, ואכל רק בחדרו. הוא היה כריזמטי ומרשים. שלום אמר לי שהוא אמר שהוא מעדיף ללמד נשים כי לטענתו - הראש שלהן עוד לא התקלקל על ידי הישיבות. הוא ממש שלט בשיטות פסיכולוגיות שונות, והיה ברור שהיה לו חשוב לחבר בין הפילוסופיה המערבית ליהדות".
גם אם לא למדה איתו, המפגש הקרוב עם שושני אפשר לד"ר רינה רוזנברג להכיר מקרוב את הדמות המסתורית ואת מה שמסקרן אותה. "יצאנו לטיול באחד הימים. הבן הבכור שלנו היה בן שנתיים ועמדנו לפני האוטובוס שהסיע אותנו. שושני נעמד לידנו ויואב, בני, ביקש עוגייה. אמרתי לו שאני מצטערת, אבל אין. יואב שאל - מה זה אין? ושושני כל כך התלהב. איזו שאלה! אלה הדברים שהוא חיפש. להסתכל על הדברים בצורה פתוחה. השאלה אצלו היתה חשובה יותר מהתשובה".

במהלך אותו סמינר, בשנת 1968, נפטר שושני במפתיע. "בערב שבת אחד הוא פתאום לא הרגיש טוב", נזכרת רוזנברג. "שלום ועוד כמה אנשים לקחו אותו לבית חולים מקומי ושם הוא נפטר. שלום הרגיש מאוד רע עם מה שקרה, וחשב שאפשר היה להציל אותו, לא היה שם אפילו חמצן לתת לו. מאותו רגע שושני החל להפוך למיתוס. אבל הוא לא היה מיתוס אז. הוא היה צריך להתחבא. אז גם התורה שלו כתובה בצורה של מחבואים, בצפנים ורמזים".
היחס בין מורה לתלמיד
העבודה על פענוח מחברות שושני מלווה את פרופ' רוזנברג מאז קיבל אותן לידיו. בשנים האחרונות צירף לעבודת הפענוח סטודנטית שלו, הודיה הר שפי (סמט), שחקרה אותן וכתבה תזה המפותחת כעת לעבודת דוקטורט.

כמו בסרט "מטריקס", הר שפי מרגישה "הנבחרת". היא לא ידעה ששושני יהיה מושא הכתיבה שלה. פרופ' רוזנברג העביר לה את הכתבים הנדירים לאחר שיחות ארוכות של מורה ותלמידה.
"יום אחד, אחרי שנים של שיחות לאחר שיעורים, פרופ' רוזנברג ביקש ממני לצלם מסמכים במקום שאיש לא מכיר, והשביע אותי לתת לאיש לגעת בהן. בהתחלה לא הבנתי שהן מיועדות לי ושהצילומים בעצם יישארו אצלי, שהרעיון הוא שאנסה לפענח את מה שכתוב במחברות. כך התחלתי, ישבתי יחד עם פרופ' רוזנברג ועבדנו על פענוח המחברות".
על אף הקושי הגדול בפענוח המילים ותוכנן, הצליחה הר שפי לדלות מתוך ערבוביית המילים תמות משמעותיות, הנוגעות בעיקר לתורת הפרשנות של מר שושני. "במחברות מצאתי את שושני כמורה", היא אומרת, "זה נושא שהעסיק אותו - היחס בין מורה לתלמיד, תפיסת עם ישראל כתלמידים שמחפשים אדם שיוביל אותם. מעניין גם לראות את היחס שלו לחכמי ישראל, כיצד הוא מבקר אותם מתוך תחושת כבוד עמוקה. הוא נכנס לדברי החכמים ובוחן את דבריהם, מתפלמס איתם. זה מעורר השתאות בעיניי. הוא קורא את המפרשים השונים כפי שבעלי התוספות קראו את הגמרא, ומציג כיוונים של המקור מתוך שליטה רחבה בידע עליו. יש לו מוכנות עמוקה להיות חלק מהשיח של החכמים ולהגיב אליו, לתפוס עצמו כחלק מהשיח ולא מחוצה לו".

הר שפי כתבה בתזה שלה על שיטת "הפשט הכפול" של שושני: "בכתבי הקודש היהודיים יש תמיד רובד נסתר שנגלה רק דרך הסדקים שיש בכתב, דרך החלקים בכתבים שנדמים כטעויות. לפי שושני, זהו רובד נוסף של משמעות שלא היה עולה בקריאת הפשט הראשונה. זה עיקרון לימודי שבהחלט עולה מהמחברות".
פענוח המחברות מאפשר לרבים שהכירו את דמותו של שושני רק מסיפורים להיפגש עם התוכן שמילא את עולמו, גם אם עדיין נותר בו מן המסתוריות, שכנראה לעולם לא תעזוב את דמותו של המורה המסתורי. "שושני לא רצה בחייו שכתביו יתפרסמו. הוא לא אהב שמסכמים בשיעורים שלו ולא הסכים שיפרסמו סיכומים של השיעורים שלו או דברים שכתב", מסבירה הר שפי. "היה לו הרבה כבוד והרבה זהירות מול המילה הכתובה.
"הוא רצה שאנשים יְלַמְּדוּ וְיִלְמְדוּ נכון, יהיו זהירים בלימוד שלהם ויבינו לעומק, וניסה לתת לזה כלים בדרך ההוראה שלו - להוות דוגמה למי שעושה את זה ולדאוג שהמסורת לא תיעלם. הוא היה ארון ספרים מהלך ורצה להעביר את זה הלאה. אין יותר אחריות מזה למסורת, לדאוג שלא תישכח. יש שלל אגדות וסיפורים סביבו, אבל אני חושבת שהעיקר במחברות הוא הדרך שנסללת אל ההגות שלו, אל המחשבה שלו, ופחות ה"רכילות" סביבו".

סיפור יהודי אוניברסלי

פרופ' חנוך בן פזי, חוקר משנת לוינס שהדריך את הודיה הר שפי בכתיבת עבודתה, ממקם את פועלו של שושני בצומת דרכים שחוו יהודים באירופה במחצית הראשונה של ה־20. "שושני שייך לאותה קבוצת צעירים ממזרח אירופה שהגיעו למערב והתפעלו מהנאורות, ממאגרים של ידע שנפתחו בפניהם. אותו דבר קרה לרב סולובייצ'יק, לאברהם יהושע השל, לרבי מלובביץ'. האנשים הללו ניסו לשמור על העולם התורני שלהם, אך רצו בכל זאת להיות חלק מהעולם הנאור. זו משימה מסובכת. בסופו של דבר כל אחד מהם עשה את המסע שלו".
פרופ' בן פזי צלל אף הוא אל תוך העולם הסבוך והמורכב של מחברות שושני, ומצא שם פנינה הגותית והיסטורית מעניינת. "אחת הדוגמאות שזיהיתי נוגעת להתייחסות לספרו המאתגר של זיגמונד פרויד, 'משה האיש ואמונת הייחוד'", הוא אומר, "הספר זכה להרבה ביקורות, חלק בנוגע לביסוס או להיעדר הבסיס ההיסטורי והארכיאולוגי. בביקורת המפורסמת של מרטין בובר, הוא תמה כיצד פרויד, אדם רם מעלה, הוציא ספר כושל כל כך תחת ידיו.

"אבל אז אתה מתבונן בהערות הקצרות של שושני, ורואה שהוא ניגש באופן אחר לסוגיה. הוא לא מחפש את ההבנה ההיסטורית, אלא מבקש לשבור את דפוסי המחשבה הרגילים, וכך לאפשר לתבנית העומק להופיע. כך מתברר שאת תבנית העומק אפשר לעגן בפסוקים מהתנ"ך ובמסורת הפרשנית היהודית, אם מכירים אותה על בוריה ואם מעיזים לקרוא אותה באופן אמיץ".

האם גאונותו של המורה נותרת נחלתו של העם היהודי בלבד? בן פזי מציע זווית מורכבת יותר. "ברור שמבחינה היסטורית־ביוגרפית מדובר בסיפור יהודי לגמרי", הוא אומר, "מצד שני, אם נסתכל על תלמידיו ונבחן לאן שושני הוביל אותם, נגלה שאצל כולם הופיעה מחשבה אוניברסלית של היהדות. ההשפעה של שושני על המחשבה המערבית, באופן עקיף, היא הרבה יותר גדולה ממה שאנו חושבים".