שקופים בחצר האחורית

"אני חשה צורך עז לבקש סליחה ענקית מליטל וממשפחתה. אולי יכולנו למנוע את הרצח הנורא הזה". כך אמרה ח"כ מיכל וולדיגר ממפלגת הציונות הדתית בדיון הדחוף בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת השבוע, בעקבות רצח ליטל יעל מלניק בת ה־17. אח במחלקת הנוער בבית החולים הפסיכיאטרי הממשלתי "מעלה הכרמל" בטירת הכרמל, שאותו מלניק הכירה, הוא העצור בחשד לרציחתה. על פי חשד המשטרה, מלניק נקברה בעודה בחיים ומותה נגרם מחנק.

וולדיגר היסתה בוועדה קולות שראו בקשר בין החשוד לבין הנרצחת עניין לגיטימי: "בתקשורת מדברים על מערכת יחסים, על רומן, עם אדם שמבוגר ממנה בעשרות שנים - איזו מערכת זוגית? מדובר בניצול מיני שפל. יש מקרים רבים שברוך השם לא הסתיימו במוות, אבל מדובר בדבר אסור בתכלית האיסור, ניצול נפשי ומיני חמור".
יו"ר הוועדה, ח"כ אפרת רייטן־מרום (עבודה) אמרה בפתח הישיבה כי מאז שהדיון נקבע, החלו להגיע סיפורים ומקרים קשים שמעידים על בעיות בתחום. ח"כ שירלי פינטו (ימינה) אמרה: "בכל יום שעובר אנחנו מגלים עוד פרטים על הרצח, שמצביעים על כשל גדול שנמשך לאורך שנים וטואטא מתחת לשטיח, איפה היו כולם?". אפשר היה לחוש את התסכול של המשתתפים, ובעיקר המשתתפות, בוועדה.

ואכן, פרשת הרצח של ליטל, שטלטלה השבוע את הרשתות החברתיות, את התקשורת וגם את נבחרי הציבור, חייבת להיחקר באומץ וביושר גם על ידי המשטרה, וגם על ידי משרד הבריאות. במסגרת החקירה עלולות לצוץ שאלות קשות ורבות על בית החולים "מעלה הכרמל", שהאח החשוד ברצח עובד בו שנים רבות. לפי הטענות, כבר חזרו והועלו בפני הנהלת בית החולים טענות רבות וחריפות נגד החשוד. הטענות, כך נאמר, טויחו.
אבל החקירה צריכה לעסוק גם בכשל המחפיר, היסודי והמתמשך של מערך הפיקוח והבקרה של משרד הבריאות על בתי החולים הפסיכיאטריים בישראל. זה ניכר בהתנהלות רשויות המדינה עם מטופלי הנפש במחלקות פסיכיאטריות בבתי החולים, במרפאות בריאות הנפש של קופות החולים, בהוסטלים, במוסדות ובמסגרות של שירותי הרווחה והסעד - וגם במשטרה ובבתי המשפט.
הכשל מלווה לא רק בקיפוח תקציבי עמוק ושיטתי של אוכלוסייה זו, ובהיעדר תשומת לב פוליטית ושלטונית מספקת אליה, אלא בהתנהלות הגובלת לעיתים באדישות לגורלם של מטופלים ובני משפחותיהם. האדישות הזו מלווה בטיוח שיטתי ובזלזול בתלונות שנרשמות על פגיעות מיניות, נפשיות ופיזיות במהלך אשפוזים וטיפולים במוסדות הבריאות והרווחה.

אין רצון להקשיב

מטופלי הנפש, בכל הגילים והמינים, הם בני האנוש השקופים ביותר בחברה הישראלית. הם מטופלים במסגרות שנחשבות לחצר האחורית של שירותי הבריאות והרווחה הציבוריים בארץ. איך אנחנו לא שומעים יותר על תלונות מטופלי הנפש? מן הסתם כי מדובר בבני אדם חולים, מוחלשים ומותשים, שלרוב הם ובני משפחתם מבוישים עד מוות מעצם שיוכם למחלה פסיכיאטרית. השיח הבריאותי בישראל, שממילא עמוס לעייפה, אינו נוטה חסד ממילא - לציבור הישראלי אין מספיק רצון להקשיב למטופלי הנפש, וגם התקשורת מעדיפה להשאיר את "החצר האחורית" מחוץ לתחום.

לנטייה של משרד הבריאות, בתי החולים וקופות החולים שלא להתייחס ברצינות מספקת לפגיעה במטופלי הנפש ולתלונותיהם יש דוגמאות רבות, קשות, מקוממות, ולעיתים אף טרגיות. כך, למשל, בנובמבר 2020 נחשף ב"ישראל היום" פסק דין יוצא דופן שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, שלפיו הנהלת בית החולים הפסיכיאטרי הממשלתי "מזור" בעכו התנכלה לבילי רייכמן, אח שעובד זה שמונה שנים במחלקה סגורה לגברים, והענישה אותו. רייכמן נענש "בגלל תלונותיו על ליקויים במחלקה שבה הוא עובד".
הפרשה יוצאת הדופן נחשפה בעקבות התביעה של רייכמן, שטען כי ההנהלה מנסה לפגוע בתנאי עבודתו, העמידה אותו תחת מבחן ופיקוח וניסתה לפטרו, רק בגלל שהוא חזר והתריע באומץ במשך חודשים רבים על כשלים רבים שחלקם סיכנו את חייהם של מאושפזים במחלקה, וכן על הזנחה והפקרת חולי נפש במחלקה הסגורה שבה עבד. אלא שלמעשה עד היום לא ניתנו תשובות של משרד הבריאות והנהלת בית החולים לפרשה, והנהלת בית החולים מסרה אז שהיא דוחה את כל הטענות נגדה.

בפרשה נוספת שנחשפה ב"ישראל היום", התגלתה עדות מזעזעת של רופא מתמחה שעבד בבית החולים הפסיכיאטרי הממשלתי "מעלה הכרמל", שהועלתה במסגרת התביעה שלו על הפסקת עבודתו בבית החולים. הרופא שטח בבית הדין טענות על טעויות רפואיות קשות בטיפול הרפואי, שהעמידו את המטופלים בסכנת חיים. המחדלים היו רבים: מתן טיפול תרופתי שגוי למטופל, טעות בזיהוי חולה, מנהל מחלקה שהיה עסוק ברפואה פרטית וזנח את מחלקתו, ורופאים מתמחים שחסר להם מידע רפואי בסיסי.

באותה עדות, סיפר הרופא על עבודה של מתמחה שאחראי בתורנות במשך 26 שעות ברציפות על 150 חולים - ללא כל עזרה ותמיכה של רופא בכיר, חשף את סיפורו של חולה שהתאבד בגלל השגחה כושלת, וכן מקרה מזעזע של טיפול מוטעה בנזעי חשמל ללא הרדמה למטופלת, על ידי רופאה מתמחה. גם בפרשה זו בית החולים "מעלה הכרמל" דחה את כל הטענות נגדו. כרגיל, וכצפוי, העדות של הרופא נותרה עד היום יתומה, ללא חקירה יסודית של משרד הבריאות.

הרשת מחוררת

כינוס החירום של הוועדה בכנסת מעיד כי אולי הפעם, רצח נערה בת 17, שנותרה חשופה, ללא כל מנגנוני הגנה, הצליח לחדור את חומת האדישות הגבוהה של המערכת ושל הציבור ביחס למטופלי נפש ומצוקותיהם. ורד וינדמן, מנכ"לית המועצה לשלום הילד, אמרה בדיון כי "המקרה של ליטל יעל צריך להרעיד את אמות הסיפים. מדובר בנערה שהיתה במערכת בריאות הנפש, במקום שבו כבר ביקשנו בעבר לקיים ועדת בדיקה על מקרה אחר שהתרחש בו, ושם הוגש לאחרונה כתב אישום על תקיפה מצד מאבטח".

לאחר מכן החריפה וינדמן את הטון, וקבעה כי "מדיניות, נהלים ותקנות נכתבים היום בדם של ילדים. זה צריך להיפסק. את הנערה האומללה כבר לא נוכל להציל, אבל אולי את הבאים כן. רשת ההגנה על הילדים צריכה להיות צפופה ולא מחוררת".
אסור שמטופלי הנפש השקופים ימשיכו להיפגע, לעיתים עד למותם, הרחק מעין הציבור. כדי שזה יקרה, הגיעה העת שהמערכת הפסיכיאטרית תועדף תקציבית. יש לשפר את תנאי האשפוז והטיפול של החולים, לעודד התמחות של רופאים בפסיכיאטריה באמצעות תגמול וליצור מנגנון פיקוח ובקרה אמיתי, לא מטייח וסתמי. רק כך, הרופאים הפסיכיאטרים ועובדי הסיעוד במערכת בריאות הנפש לא יפעלו כ"גילדה" שעסוקה פעמים רבות בהגנה על חבריה, ובסגירת שורות מפני חקירת האמת. שר הבריאות ניצן הורוביץ, לטיפולך.