"שמרנות? מהפכנות? שתיהן מנציחות עיוות. אנחנו צריכים מודל חדש"

צרפתי־יהודי חוזר לשכונת ילדותו בפריז ופוגש חברת ילדות שלא ראה שנים. הוא מופתע לראות שהילדה הנוצרייה ששיחק איתה בילדותה, שינתה את חייה והתאסלמה. הוא מתקשה להסתיר את פליאתו, ושואל את חברתו מדוע בחרה בשינוי. "הייתי צריכה גבולות", היא משיבה.

הסיפור הזה מסמל בעבור ד"ר ברוך כהנא את אחד השינויים המהותיים ביותר שעוברת החברה המערבית בעידן הנוכחי. בספרו החדש, המעמיק והמיוחד, בוחן כהנא את ההיסטוריה של החברה המערבית בעיניים פסיכולוגיות - פסיכוהיסטוריה, הוא מגדיר את התפיסה הזו, מושג ששאל מספרות המדע הבדיוני של אייזק אסימוב.

הספר, "זאוס פרומתאוס ואלוהים", מציג ניתוח עומק של היסודות הרעיוניים שעליהם מבוססת החברה המערבית, כשבליבה מוצא כהנא מגמה של תנועה בין שתי תפיסות עולם - כוחנית־שמרנית ומהפכנית־רדיקלית. כהנא מייחס לכל אחת מהתפיסות מקור מן המיתולוגיה היוונית שמייצג את הכוחות האלה - זאוס, מלך האלים החזק והשליט, לעומת פרומתאוס, האידיאליסט המרדן הגונב את האש מהאלים ומעניק אותה לאדם. על גביהם מבקש כהנא גם להציג את תרומתה האפשרית של היהדות לפתרון המאבק, ואת יכולתה לכונן תרבות המבוססת על דיאלוג וחיבורים, במקום מאבקים שאינם מסתיימים.

כפסיכולוג קליני, וכמי שייסד את מכון רוטנברג לפסיכולוגיה יהודית, כהנא מנתח את החברה מתוך סקרנות, במבט מבין ומיטיב, כשגם הביקורת המופנית כלפיו נראה שמטרתה בנייה מחודשת. ספרו עמוס בהתייחסות להוגים חשובים, למחקרים, לסיפורים מן המיתולוגיה העתיקה ולמקורות יהודיים. כהנא מקבל את החולשות האנושיות וההיסטוריות, אך גם מציע אפשרויות חדשות לבנייה מחודשת.

אתה מבסס את התזה שלך על מאבק בין שני ארכיטיפים יסודיים בתרבות המערב – זאוס ופרומתאוס. מה החשיבות של שני אלה לסיפור המערבי?
"ארכיטיפים הם יסודות נפשיים שהאדם לא יכול לחיות בלעדיהם. כשיונג אומר שאהבה היא ארכיטיפ - וזו הסיבה שבכל אחת מהמיתולוגיות היתה אלת אהבה, כמו ונוס, אפרודיטה, עשתורת - הוא מתכוון שאהבה היא כוח פנימי שהוא חלק מהמהות שלנו, יסוד נפשי שלחיות בלעדיו גובה מחיר נפשי קשה מנשוא. במיתולוגיה היוונית, המאבק בין זאוס לפרומתאוס הוא מיתוס המשקף את עומק התרבות היוונית והמערבית כולה. זאוס מייצג שליטה, סדר, הוא 'שמרני', דמות ששומרת על הסדר הטוב וההיררכיה החברתית ולא כל כך אכפת לו מבני אדם. לעומתו, פרומתאוס מסמל את המהפכן התמידי, שיהיה מוכן לסבול כדי שלבני אדם תהיה אש ויהיו תרבות ורפואה.

"שני האלים האלה נלחמים זה בזה כל הזמן, פעם הראשון יותר חזק ופעם השני. כשזאוס שולט - העולם קופא, כשפרומתאוס שולט - העולם מסתחרר במהפכה עד למצב של טירוף. השאלה היא איך מצליחים להגיע לאיזון בין שני הקצוות. אם נחזור לסיפור על הצרפתייה הנוצרייה שהתאסלמה - בשפה שלי, היא היתה בקוטב הפרומתאי והיתה זקוקה למישהו שיגדיר לה גבולות, משטר, שלטון. אז היא הלכה לקוטב ההפוך.

"אני מקדיש עמודים רבים בספרי כדי להסביר שכל קיצוניות היא הרסנית, ומנסה למצוא איזון. להציג מערכת שבה זאוס ופרומתאוס יפסיקו להיות אלים. רק כך נוכל לצאת מן המטוטלת הזו. וזה כנראה תפקידו של אלוהים".

מהן התקופות בהיסטוריה שבהן שלט כל אחד מן האלים?
"אני טוען, שבאופן לא מודע פרומתאוס התחיל להופיע ולהתעצם בימי הביניים, אחרי תקופה ארוכה של שליטה זאוסית. הוא הופיע ברנסנס, אבל בצורה הכי עוצמתית רואים אותו במהפכה הצרפתית. אנשים היו בטוחים שהם עומדים בפני אושר, אור, שגשוג - אם רק יהרגו את זאוס. לכן במהפכה הצרפתית קטלו את המלך והאצולה".

מי בעד העבדות?

המאה ה־19 היתה העידן של פרומתאוס, ואז במאה ה־20, כשנדמה שהוא מנצח, הוא קורס מבחינה נפשית. "זו הסיבה שהעולם המערבי עומד כיום חסר אונים מול האסלאם - כיוון שהאסלאם הוא בעל מאפייני זאוס, ודוגל בתפיסה שאומרת שיש אל שליט אכזר שלא מוכן לשום יצירה ומכניע הכל תחת כפיו", מסביר כהנא. "לעומתו, המערב, שבנוי על העיקרון הפרומתאי, מרגיש שהעיקרון שנבנה עליו מוביל אותו לאומללות, ואכן שיעור הדיכאון צומח בצורה מפחידה. אין לאדם המערבי כיום את אותה תחושת ודאות פנימית שהיתה לאיש אירופאי במאה ה־19".

הביקורת בספר מופנית הן כלפי הימין והן כלפי השמאל. אתה מציג את הפרדוקס של השמאל, שלמען החירות המוחלטת מוכן לעריצות. את הימין אתה מבקר על חוסר מעוף, על חוסר אמון באוטופיה.
"השמאל תמיד היה מהפכני והימין תמיד שמרני. כשהלאומיות היתה מהפכנית, השמאל אימץ אותה, וכשהשמאל מרד בלאומיות - הימין אימץ אותה. זו, על רגל אחת, ההבחנה בין זאוס לפרומתאוס. השמאל דגל תמיד במהפכנות וראה בשליט מקור לרוע. החזק הוא הרע. ככה מתנהל כיום השמאל הפרוגרסיבי בארה"ב.

"הימין, בוודאי בעידן המודרני, מונע בעיקר מפחד, מהטירוף שהשמאל עשוי להגיע אליו. לכן גם הביטוי 'שמרנות' - פירושו, בהגדרה, הקפאה של המציאות בנקודה הנוכחית שלה. אפשר להבין את המוטיבציה להיות שמרן, אבל זה אומר שאם היית חי במאה ה־14, היית תומך בשריפת מכשפות, ובמאה ה־18 היית, במקרה הטוב, קורא לריכוך מודל העבדות, אבל חלילה לא לביטולה.

"שמרנות ומהפכנות הן צורות שמבטאות עיוות בעיניי. אנחנו זקוקים למודל אחר, שבו ייווצר איזון טבעי בין הארכיטיפים השונים, והמודל הזה לטעמי נמצא בעולם היהודי. במקרא לכל עם יש את האליל שלו, והמקרא אומר - יש כוח נסתר, נשגב, והוא המקור לכל הכוחות שאתם מזהים אותם כאלילים, הוא מסוגל להכיל את כולם".

כוחות נפש, אבל במינון

ברוך כהנא מחבר עולמות כבר מגיל צעיר. הוא נולד בשנת 1958 וגדל ברחוב דיזנגוף בתל אביב כחילוני. בכיתה י"ב התקרב לדת בעקבות שיחות אקראיות עם שכן, על שאלות שברומו של עולם, והתגלגל ללימודים בישיבת מרכז הרב בירושלים, שם התחבר לראש הישיבה הרב צבי יהודה קוק, שהשפיע עליו עמוקות.
כהנא התגייס לנח"ל, ולאחר השחרור למד פסיכולוגיה בבר־אילן, והמשיך לדוקטורט באוניברסיטה העברית. שם פגש את מורו ורבו - פרופ' מרדכי רוטנברג, שפיתח מודל פסיכולוגי חדש של פסיכולוגיה יהודית. כהנא התרשם מהשילוב בין שני העולמות הקרובים אליו, וחבר אל רוטנברג כדי להקים מכון לפיתוח המודל הפסיכולוגי והכשרת מטפלים. יחד איתו כתב וערך ספרים בתחום, וכתב בעצמו ספרים על הפסיכולוגיה החסידית והמודל הפסיכולוגי של כתבי הרב קוק. כיום הוא מתגורר בנווה דניאל שבגוש עציון עם אשתו וארבעת ילדיו.

אתה מציע את היהדות כפתרון לבעיית העולם המערבי בדורנו. זו התייחסות אוניברסלית ליהדות, כזו שמצהירה שהיהדות אינה נחלת בני ברק או יצהר בלבד.
"אם היית שואל את מרטין בובר או את הרב קוק, הם בוודאות היו מדברים איתך על היהדות כבעלת פן אוניברסלי. ברור שיש ביהדות צד ששייך רק לעם ישראל - אף הוגה לא אומר שגוי צריך להניח תפילין - אבל אני רוצה לדבר על המבנה המחשבתי, זה שאומר שיש מקור שממנו כל האידיאלים נובעים. שכל מה שרואים כאלילים הם בעצם התגלויות שונות של מקור אחד.

"יונג אומר שיש לכל אדם 'עצמי', והוא מופשט. אבל איך העצמי מתגלה? דרך כוחות נפש, שיונג קורא להם ארכיטיפיים. כוחות הנפש חייבים להתבטא אבל אסור שכוח אחד יתפוס את השלטון ויגיד 'כולה שלי'. זו בעצם התפיסה המטאפיזית היהודית - יש מקור אחד, יש אל, שכל הארכיטיפים, כל הכוחות שקיימים בעולם, הם התגלויות שלו. כך גם הכוח השלטוני החזק של הימין, וגם הכוח המהפכני שעומד מול השלטון - כולם התגלויות שונות של מקור אחד. זה בסיס לתפיסת עולם דיאלוגית, ובעיניי הדרך היחידה שתעצור את המטוטלת שדיברתי עליה".

איך אתה רואה את זה קורה באופן ממשי?
"נתחיל במה שמתרחש ומה שאפשר לקחת אותו קדימה: בציבור הדתי לאומי, וגם בעולם החילוני והחרדי, ישנו מאמץ ליצור תרבות אינטגרטיבית. הברכה של ימינו היא רצפים של זהויות, במקום זהויות קוטביות. אדם עוזב את הציבור הדתי אבל ממשיך ללמוד תורה בעיון גדול. רואים זאת יותר ויותר. זה לא רק אדם ברוך או דב אלבוים, שלא שייכים בהגדרה לציבור הדתי אבל רואים את היהדות מפעמת בהם, אלה גם מכוני מחקר שמהרהרים בשיטת הממשל היהודית, ובכלכלה היהודית הנכונה. נוצר שיח של שילוב בין תחומים שונים, ובתוכו גם המהלך שלנו לפתח פסיכולוגיה יהודית".
לדברי כהנא, פרופ' רוטנברג היה הראשון שחתר לצורת מחשבה משולבת שכזו, "אבל כיום יש אנשים רבים שלוקחים את צורת החשיבה המדרשית החז"לית למקומות של עיצוב קבוצות שיח וצורות ניהול. קיימת בישראל תסיסה רוחנית ותרבותית עמוקה, גם בעולם החילוני ואפילו בקיבוצים".

אז מדוע הזרם הדתי־לאומי הוא בעמדה משופרת בעיניך?
"אני מדבר על הדתי־לאומי כסוג של אידיאה, במובן של ההכרח התרבותי המוחלט למזג את התרבות המערבית, שאם נרצה או לא - אנחנו חלק ממנה, עם התרבות היהודית. אם נביט היכן בהיסטוריה נוצרו דילוגים היסטוריים - דברים חדשים שמקדמים את האנושות - אלה תמיד אירעו במקומות שדומים לישראל של ימינו - מקומות קטנים, שנמצאים במאבק קיומי ויש בהם מפגש תרבותי: ישראל הקדומה, יוון הקדומה, צפון איטליה של הרנסנס. אלו היו נקודות מפגש שבהן היה סיכוי לצאת עם בשורה חדשה.

"במובן אוניברסלי, ישראל היא אחד המקומות הכי מעניינים בעולם כיום. היוונים הקדמונים היו מאוד פרובינציאליים, ובמושגים של ימינו - שוביניסטיים. אבל בסופו של דבר, דרך הפרטיקולריות שלהם הם היו הכי אוניברסליים. כשאתה לא מוותר על העולם החברתי-תרבותי שלך, ובה בעת מנסה לפתח תרבות שתיצור אינטגרציה עם כל ההשפעות סביבך, כך אתה יוצר תרבות בעלת ערך אוניברסלי. במובן הזה אני חושב שליהדות יש ערך אוניברסלי".

"רק צמצום יביא לדיאלוג"

הפסיכולוגיה היהודית של מכון רוטנברג מבקשת להעמיד מודל פסיכולוגי מקביל אך אלטרנטיבי לפסיכולוגיה המערבית, שמצאה את השראתה במיתולוגיה היוונית. בשנות ה־70 החל פרופ' רוטנברג לשקוד על שיטתו, וכהנא הצטרף אליו בהמשך כדי לסייע לו לפתח אותה ולהקים את המכון, האמון על הכשרת מטפלים לפי התפיסות הייחודיות שפיתח.
"כשפגשתי את רוטנברג, היה לי ברור שאני הולך להקדיש את החיים שלי לפרויקט הזה", מספר כהנא. "התפיסה של רוטנברג מתבססת על האמירה הקבלית שהאל צמצם את האור האינסופי כדי שייבראו ויתקיימו עולמות, ובתוכם אנשים בעלי יכולת תקשורת עימו. הטענה שלנו היא שרק צמצום יכול להוביל לדיאלוג. בתרבות המערבית, שבאה ממקום יווני, אין מושג של צמצום, ולכן אין באמת מושג של דיאלוג, רק הצמצום של הישות העצמית מסוגל להוביל לדיאלוג אמיתי".

מבחינת סגנון השלטון שאנו חיים בו, מדובר בצורה הדיאלוגית ביותר של שלטון – הדמוקרטיה, שפותחה ביוון הקלאסית.
"דמוקרטיה בעיניי זו שיטת ממשל שבנויה על מכלול ערכים שהערך הבסיסי בתוכו הוא חירות. המשמעות האמיתית של דמוקרטיה היא שאסור שאף אחד מאיתנו יהיה אובייקט סביל במשחק ההיסטורי. אנחנו סובייקטים פעילים, זה הבסיס. לצערי, כיום הדמוקרטיה ננגסת, בכל מיני צורות, וזה דבר איום ונורא. היא ננגסת על ידי תאגידים גדולים שיש להם עוצמה לא סבירה, היא ננגסת מכיוון אחר על ידי כל מיני פונקציות שהיו צריכות להיות בשליטה של נבחרי ציבור ועוברות לשליטה של מומחים ופקידות בכירה.
"כשנבחר ציבור מנסה להשליט מדיניות, מדברים על 'פוליטיזציה'. מה זה אומר? פוליטיזציה זו בדיוק הדרך להנחיל ערכים. המצב מעיד על כך שהמערכת מתנהלת לא באופן דמוקרטי, אלא בצורה של מערכת שמריצה את עצמה. אפשר לדבר על האקדמיה והתקשורת והכלכלה ובית המשפט והפוליטיקה, אבל המערכת היחידה שהציבור משפיע עליה היא זו הפוליטית. לצערי, היא כפופה למערכת של שטיפת מוח פרסומית שהופכת אותנו לילדים - 'בא לי, מתחשק לי, אני רוצה עכשיו'. אנחנו באמת לא מספיק אחראים, והדמוקרטיה מידרדרת למשחק חטוף־ואכול של כל מיני מגזרים. כך אנחנו חוזרים לעולם טרום־דמוקרטי".

אתה מלין בספר על המושג "חוק עוקף בג"ץ" כאבסורדי.
"זה אבסורד, כי בג"ץ אמור לפרש חוקים. הריבון המחוקק הוא הציבור, לא בג"ץ. אנחנו צריכים לבוא ולחוקק את החוק דרך ההליכים שלנו, ובג"ץ צריך לבדוק אם הדברים מתנהלים לפי החוק שחוקקנו. ברגע שקוראים לחוק 'עוקף בג"ץ', המשמעות היא שהכוח נלקח מהעם. אפלטון דיבר על 'מלך פילוסוף', ובעצם הדיון עליו יצר מהפכה אנטי־דמוקרטית. הרעיון הפרומתאי מדבר על כך שהדברים באים מלמטה, ממני. אני יכול לכתוב ספר, יכול לארגן הפגנה, יכול להקים מפלגה. האש נמצאת אצלי, לא אצל האלים. העברת השרביט לבית המשפט העליון זו חזרה לזאוס. האור של האש נמצא אצלם".

יש לך הצעות לשינוי המערכת?
"אני מציע שיהיה חינוך ערכי בבתי הספר לאותם ערכים שכולם מסכימים עליהם - לאחריות, לתקשורת לא אלימה, לראיית דברים לטווח ארוך, לדיאלוג. זה צריך להיות א'־ב' של החינוך. במקביל, אני מציע להקים רשות עצמאית מעל שלוש הרשויות הקיימות, שתהיה אחראית על הדיאלוג הערכי לטווח ארוך, רשות של דיאלוג - בית עליון לענייני חוקה".

מי יישב במועצה כזו?
"יישבו בה בחירים מכל המגזרים הקיימים, שיעסקו בביטוי הערכים העליונים של החברה וכיצד מיישמים אותם. אזרחים מן השורה יוכלו לפנות לבית העליון הזה בבקשה לשינויים בחוקה, לפסילת חוקים, ואולי אפילו לכפיית חוק על הכנסת. זו לא תהיה ביקורת על הדמוקרטיה, בדיוק להפך, המטרה תהיה להעצים את הדמוקרטיה, ולהילחם בחולשות שלה".