כתבה שפורסמה השבוע ב"ניו יורק טיימס" חושפת יחס משפיל לעובדים, בעיקר לעובדות, בחברת הענק עליבאבא בסין. בעקבות חשיפת שורת מקרים מזעזעים, הכוללים אונס נשים בידי מעסיקיהן, חדירה לא ראויה לפרטיות העובדים ועוד, נאלצה החברה לאמץ כללים ברורים בעניין.
זוהי רק טעימה קטנה מהפערים התרבותיים הבלתי נתפסים בין מה שאנחנו מכנים "העולם המערבי", לבין סין שמתחקה אחרי העולם המתקדם הזה ובכמה תחומים אף מובילה אותו. העולם המערבי מגיב בזעזוע לידיעות האלה, אבל אם נחשוב על זה רגע באופן מציאותי, פחות שיפוטי ומיתמם, הרי שמבחינות רבות סין נמצאת כיום בדיוק במקום שבו היו ארה"ב ומדינות אירופה בשנות ה־60 וה־70 של המאה הקודמת: יחס משפיל לנשים, הטרדות מיניות במקומות העבודה, אפליה מגדרית וגזעית. גם העולם המערבי לא נולד חסין לתחלואות האנושות.
הפעם הקודמת שנרשם זעזוע בעולם המערבי מהתרבות הסינית היתה בסוף השנה שעברה. מאז, השית הממשל הסיני שורה של הגבלות על ענקיות האינטרנט שלו, כמו אותה עליבאבא, שכעת, אחרי הנפילה, נסחרת לפי שווי של 436 מיליארד דולר, וטנסנט, שבחודש שעברה נחתכה ב־100 מיליארד דולר. יחד הן איבדו יותר מרבע טריליון דולר משוויין בעקבות החלטת הממשל. אלא שהחברות הללו זכו במגבלות ביושר.
מגיפה תקשורתית
אמיר גל אור, מנכ"ל קבוצת אינפיניטי מדיקל ונשיא לשכת המסחר הישראלית בסין, אומר ל"ישראל היום", כי "הסינים נתנו לחברות הסיניות לפעול בחופשיות כמו שבמערב לא מאפשרים להן. כך הן הפכו לחברות ענק. לכן הרגולציה שמשיתים עליהן לאחרונה היא חלק מתהליך ההתבגרות".
גל אור מסביר כי חברות כמו עליבאבא וגיימינג התרחבו לתחום של מימון מבלי להגביל אותן בתחומי העיסוק, כמקובל במערב, והנפגעות מהרגולציה החדשה הן החברות המקומיות ולא הזרות.
ובכל זאת, האם צעד כזה שהממשל הסיני נוקט אחרי הקורונה, או כפי שנשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ הקפיד לכנות "הנגיף הסיני", לא מוסיף לפגיעה באמון בסין? גל אור מודה באווירת המשבר ואומר כי "אנשי עסקים שואלים עצמם שאלות קשות בתחומים רבים כתוצאה מהתערבות ממשל סין בחברות הגדולות, כגון האם אכן מדובר בתיקון רגולטורי, או שמא מדובר בהליך שיוביל להלאמה של החברות? השאלות הללו מובילות לסיכונים משני סוגים: הסיכון הפיננסי שנובע מהפגיעה בחברות הגדולות בסין, והסיכון שבפגיעת המאקרו בסין. זאת, בנוסף לסיכונים האחרים".
עד כמה הקורונה פגעה בסין ובממשל הסיני, באמון של האזרחים בממשל?
גל אור מפתיע בתשובה, שלפיה "הקורונה עשתה רק טוב לממשל. היא חיזקה את האמון בו, כי מבחינתם הם התגברו על המגיפה והעולם המערבי לא. מבחינתם הכעס הוא על העולם המערבי שלא פעל בנחישות כדי לבלום את המגיפה. בעולם העסקי הקורונה היא יותר עניין תקשורתי. אנשים שחיים את המציאות מול סין מבינים שאין לה שום משמעות. חוסר האמון מתבטא כבר בתמחור, אבל מעבר לתחושות האלה ולתמחור - מי שחי את העולם העסקי מבין שאי אפשר בלי סין.
"סין משפיעה על 86 מדינות באופן ישיר - פרויקט דרום־מזרח אסיה, חלקים ממזרח אירופה, דרום אמריקה ועוד - חתומות על הסכמי תשתיות ועל הסכמים משמעותיים אחרים. יש מדינות, כמו תאילנד, פקיסטן, לאוס ומדינות באפריקה שחותמות על הסכמים מול סין במטבע המקומי שלה - RNB, וזה ילך ויתרחב עם חדירת המטבע הדיגיטלי שממשל סין השיק, כך שאי אפשר להתעלם ממנה".
אז לאן פנינו בהתנגשות הזו בין התרבויות?
"חשוב לזכור שהפער בין התל"ג הסיני לזה של ארה"ב הולך ומצטמצם בעשור האחרון, מאז המשבר ב־2009. כיום, עם תל"ג של כ־15 טריליון דולר, סין מהווה כ־70% מהתל"ג של ארה"ב. מובן שבמונחים של תוצר לנפש ההפרשים בין המעצמות גדולים הרבה יותר".
הגבלה כן, התעלמות לא
גל אור צופה שלושה תסריטים מרכזיים: "תסריט סביר אחד הוא שהמאבק יישאר סביב ההגמוניה הכלכלית, ויישאר מרחב לשיתופי פעולה לצד התחרות; תסריט אמצע הוא שהמאבק יידרדר לנתק שלא יאפשר שיתופי פעולה משמעותיים; בתסריט החמור יותר היחסים יידרדרו למאבק שכולל חזית צבאית. ברור שסין היא אתגר לארה"ב, והעוינות האידיאולוגית קיימת משני הצדדים, אבל רצוי מאוד לשמור עליה בגבולות שיאפשרו שיתופי פעולה. מובן שצריך להמשיך לפתח יכולות צבאיות, אבל להשאיר ערוצי תקשורת פתוחים ולמנוע הידרדרות לא רצויה לעימות צבאי".
למי להערכתך יש סיכוי טוב יותר לנצח במרוץ הזה?
"סין היא לא בריה"מ. זה לא ייגמר בהכרעה של אחד הצדדים. בסופו של דבר ההגמוניה תיבחן בכל אזור בנפרד. אף אחד מהצדדים לא יצליח להוציא את השני מהמשחק, וצריך לזכור שבינתיים אין חלופות לסין בעולם. צריך לשים לב שגם באותם מקומות שלכאורה מתפתחות בהם חלופות לסין, בעלי הבית הם סינים. סין עצמה התפתחה, והיא מחפשת חלופות לקווי הייצור שלה".
ומה צריכה להיות המדיניות של ישראל כלפי סין במאבק הזה מול ארה"ב?
"הלחץ האמריקני על ישראל להימנע מהידוק הקשר עם סין, לא מייצג את המדיניות האמריקנית עצמה. המציאות בשטח היא שלצד ההתבטאויות, האחיזה של חברות אמריקניות בסין רק גדלה. כך שקודם כל ישראל צריכה לקבל החלטה אסטרטגית ברורה בעניין".
עד כמה אתה אישית מעורב בסין?
"גרתי בסין 13 שנים, עד הקורונה. שני הילדים שלי למדו שם, והם דוברי סינית שוטפת ועדיין גרים שם. הנפקנו את אינפיניטי מדיקל בישראל, וגייסנו כסף בתפיסה של קרן השקעות. אנחנו פונים למעשה ל־100 חברות וסטארטאפים בתחום הרפואה בארץ, בדגש על רפואה דיגיטלית, ומשתפים פעולה עם גופים בסין. מלבד זאת, אני משמש נשיא לשכת המסחר בין המדינות, ואנחנו מסייעים לחברות ישראליות רבות במציאת קשרים מתאימים בסין".
מהם האתגרים המרכזיים של סין כיום?
"בשנים האחרונות מתמודדת סין עם מחסור בכוח אדם ועם עידוד ילודה אגרסיבי. הממשל מממן חתונות ומסייע להורים. אגב, גם המגבלות שהושתו על הרגולציה נועדו בין היתר לעודד ילודה. הטענה המרכזית של זוגות צעירים נגד ילודה היא עלות גידול הילדים. אנחנו מעריכים שהמהפכה הבאה בעולם היא המהפכה הפיננסית. סין ערוכה לכך עם המטבע הדיגיטלי, שנועד לבנאם את המטבע שלה ולהפוך לשחקן משמעותי יותר בעולם".
