סגרים או חיסונים

העלייה התלולה במספר הנדבקים בקורונה הביאה איתה בשורות רעות, אבל גם בשורות טובות.
הבשורה הרעה הראשונה היא שמספר הנדבקים ימשיך לעלות. בקצב ההדבקה הנוכחי הוא מוכפל בכל עשרה ימים כמעט, כלומר שבעוד פחות משבועיים נעמוד על כ־10,000 נדבקים בכל יום בזן הדלתא.

הבשורה הרעה השנייה היא שעל פי כל הנתונים, כ־50 אחוז מהחיסונים נשחקו, ויעילותם פחתה. אם בישראל חוסנו כ־5.5 מיליון אזרחים, אז בין 2.5 ל־3 מיליון מהם נשחקו, ולמי שחוסנו בהם יש רק יעילות חלקית (אם בכלל) נגד הווריאנט הנוכחי של הקורונה.

הבשורה הטובה הראשונה היא שכמעט 80 אחוז מהחולים קשה בזן הנוכחי הם בני 60 פלוס. כלומר שאם רוב האוכלוסייה הזאת תחוסן בזמן הקרוב (עד כה חוסנו כ־700 אלף מתוך 1.2 מיליון איש בקבוצת הגיל הזאת), תיצבר שוב חיסוניות רחבה, וכתוצאה מכך תיבלם העלייה בתחלואה הקשה, וכתוצאה ממנה גם התמותה.

הבשורה הטובה השנייה היא שמחקרים ראשוניים מלמדים שהחיסון השלישי מזניק משמעותית את כמות הנוגדנים בגוף. זאת תופעה מוכרת: גם נגד חצבת מקבלים חיסון ראשון, ואז חיסון שני אחרי חודש, וחיסון שלישי - שנועד לקבע את המערכת החיסונית בגוף - אחרי חצי שנה. החוקרים עסוקים עכשיו בשאלה אם הקורונה תנהג אותו הדבר; אם די יהיה בחיסון השלישי כדי לקבע את המערכת החיסונית בגוף לפרק זמן ממושך ואולי לתמיד, או שבגלל השתנות הנגיף נידרש לקבל בוסטרים בתכיפות לא ברורה כדי להתמודד מולו.

האיום הקיומי חזר

הבעיה העיקרית של ישראל היא שאין לה כרגע ממי ללמוד. אין בעולם עוד קבוצת ייחוס שמקבילה אלינו, מבחינת היקף האוכלוסייה, כמות החיסונים ויעילותם. אנחנו קבוצת הייחוס של העולם בהתמודדות עם נגיף הדלתא. במידה רבה, הצעדים שיינקטו פה (ואלה שלא), ומידת יעילותם, ישפיעו על הדרך שבה יתמודדו מדינות נוספות עם הנגיף.
בריטניה היא אולי המודל הכי קרוב אלינו. יש שוני, כמובן: בגודל, וגם באופי החיסונים (בישראל ניתנו רק חיסוני פייזר; בבריטניה - חיסונים מסוגים שונים, שיעילותם משתנה), אבל השילוב בה בין מאמץ אדיר שמשקיעה הממשלה בעידוד האוכלוסייה להתחסן, לבין פתיחה מוחלטת של המשק, לא גרם בינתיים לקטסטרופות ומעורר תקוות שגם כאן ניתן יהיה להימנע מצעדים דרסטיים ולבלום את הגל הנוכחי, או לפחות להקטינו.

זה תלוי, כאמור, קודם כל בכמות המתחסנים. בבריטניה יש כיום כ־70-60 אחוז מהאוכלוסייה שהם או מתחסנים או מחלימים. גם ישראל היתה שם, אבל שחיקת החיסונים מול זן הדלתא הזניקה את התחלואה. הטענות של מתנגדי החיסונים אינן מחזיקות מים; כל המחקרים והמדדים מראים שמי שלא מתחסן מוגן פחות, הרבה פחות, בהשוואה למי שהתחסן.

גרוע מכך, זן הדלתא גורם לתחלואה קשה יותר בקרב הלא מתחסנים בהשוואה לווריאנטים הקודמים של הקורונה. מאחר שהוא שכלל את מנגנוני השכפול שלו כדי להתמודד עם הנוגדנים, הסימפטומים שלו קשים יותר אצל לא מחוסנים שחלו. אם מוסיפים לכך את העובדה שלא מחוסנים נדבקים יותר, וכתוצאה מכך גם מדביקים יותר, קשה באמת להבין את הגל הנוכחי של ההתנגדות לחיסון, שכקודמיו מציל חיים, פשוטו כמשמעו.

העלייה התלולה בתחלואה מייצרת, כתמיד, לחץ עצום על מקבלי ההחלטות לנקוט צעדים דרסטיים. המילה "סגר" נזרקה השבוע לאוויר בתקשורת בתדירות כל כך גבוהה, שהיה לה אפקט מעשי: אנשים לא רצו לקחת סיכון, וביטלו הזמנות לחופשות, למופעים, לחתונות. ההשפעה הכלכלית של זה כבר מורגשת, ומן הסתם תאמיר. יש ענפים שלמים שרק יצאו מהקורונה, וכבר נקלעו שוב לאיום קיומי. הצגות הילדים, למשל, יתקשו להתקיים מרגע שכל ילד יצטרך להביא בדיקה שלילית; חלק ניכר מהמופעים כבר בוטלו. גם עולם התיירות ספג מכה אנושה מרגע שכמעט כל העולם הוכרז כחייב בבידוד בחזרה לישראל; המוני נוסעים ביטלו טיסות, וסוכני הנסיעות נדרשים שוב להחזיר כספים ולצבור הפסדים.

טוב תעשה הממשלה אם תיתן לכך תשובות לפני המכה, ולא אחריה. יש לא מעט היגיון בטענתה שלא צריך לרוץ לסגר רביעי. גם רוב המומחים, כולל החיצוניים, לא משוכנעים שהצעד הזה הוא בלתי נמנע. התקווה היא שעם העלייה בהיקף החיסונים בקרב האוכלוסייה הבוגרת - והרחבתו לאוכלוסיות צעירות יותר - יירדו ממדי ההדבקה ובמשתמע גם ממדי התחלואה הקשה, וניתן יהיה לחיות שוב לצד הנגיף.

ממילא, האפקטיביות של הסגרים דועכת מפעם לפעם, והחשש הוא שהישראלים יתקשו לחיות עם סגר נוסף ורבים לא יצייתו לו. לכן מחפשים כעת פתרונות אחרים כגון הרחבת השימוש בבדיקות מהירות, גם אם האפקטיביות שלהן נמוכה בהשוואה לבדיקות המטוש.

בגלים הקודמים של הקורונה התנגד משרד הבריאות בתוקף לבדיקות המהירות. כעת הוא הבין (באיחור, אבל טוב מאוחר מלעולם לא), שעדיפה יעילות חלקית על חוסר ידיעה. כמו בכל דבר בקורונה, גם בבדיקות מהירות בריטניה היא המובילה העולמית; מודל שנבנה באוניברסיטת אוקספורד קבע כי בדיקה מהירה שמתבצעת פעם ביומיים נותנת אינדיקציה רחבה מספיק, שמאפשרת להנחית את היקף ההתפרצויות של התחלואה.

הווריאנט הבא

השימוש בסל רחב יותר של פתרונות מאשר סגר אוטומטי מתחייב גם לנוכח העתיד. אף אחד לא יודע מה צופנת המגיפה. האם היא תדעך מתישהו בקרוב, או תלווה אותנו שנים ארוכות. במרכז המידע והידע של אמ"ן עוקבים אחר ההתנהלות של הנגיף ברחבי העולם, ואחר ההתמודדות של המדינות השונות מולו. יש מדינות (בדרום אמריקה ובמרכזה) שהמצב בהן קטסטרופלי, יש מדינות (מזרח אסיה, אוסטרליה) שהמצב בהן טוב יחסית, יש מדינות (ארה"ב וחלק גדול מאירופה) שעדיין מוקדם לקבוע לגביהן, ויש מדינות (אפריקה) שפשוט אין מידע מספק על מה שקורה בהן.

המעקב הזה כולל גם חיפוש מתמיד אחר הווריאנט הבא - האפסילון. יש כמה מועמדים לכך (בעיקר במרכז אמריקה ובכמה מדינות בארה"ב), אבל הבעיה היא שאין מספיק מידע רציף ואמין. כדי לזהות את הווריאנט הבא נדרשת מדינה שיש בה שילוב של כמות גדולה של מחוסנים עם תחלואה גבוהה בזן הדלתא, שתידחק אל מול איום חדש שיופיע. אם חלילה יופיע זן חדש, הוא יאתגר גם את המנה השלישית. המחסום החלקי שהוצב בדמות בידוד לחוזרים מחו"ל נועד לשלוט בכך; הוא מחייב גם שיתוף פעולה של הציבור, שכדי לממש אותו נדרשות יותר אכיפה והרתעה.

בימים הקרובים ישוב פיקוד העורף לפעילות נרחבת במאמץ לבלום את התפשטות הנגיף. ספק אם נראה חיילים ברחובות כמו בגל הראשון, אבל טוב עושה הצבא שהוא נכנס מתחת לאלונקה. כל כוח זמין יהיה יעיל כדי להרחיב את מעגל המתחסנים והנבדקים; רק כך תיבלם התחלואה, ואולי גם יימנע הסגר הבא.