"מספר הפצועים מתאונות קורקינט לא הגיוני. אנשים יוצאים לבילוי אקראי, וחייהם משתנים ללא הכר"

ד"ר אמל חורי
מומחה לכירורגיה אורתופדית
מנהל החטיבה האורתופדית במרכז הרפואי תל אביב, איכילוב. בוגר בית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית, מומחה לטראומה אורתופדית וסיבוכיה.

ד"ר אמל חורי, החופש הגדול בשיאו, ותושבי תל אביב לא מוותרים על הקורקינטים, שאיתם גם מגיעות לא מעט תאונות. רק מתחילת השנה טיפלתם ביותר מאלף איש שנפצעו בתאונות המערבות כלים חשמליים, ויש כמובן גם מי שמקפחים את חייהם.
"המספרים שאנחנו נתקלים בהם כמעט לא הגיוניים. בין 2017 ל־2020 התקבלו אצלנו 3,300 מקרים של תאונות קורקינט. אני מדבר על כ־1,000 פציעות בשנה, רק באיכילוב. אף על פי שהשנה אין נתונים סופיים, הרושם שלי הוא שגרף הפצועים ממשיך לעלות".

אלה פציעות שממש הפכו לאופייניות למטרופולין של ת"א. במה אתם נתקלים?
"פציעה מקורקינט מאופיינת בכמה אלמנטים. ראשית, מדובר במהירויות שאינן טריוויאליות. זו פיזיקה פשוטה וכל שינוי קטן במהירות עלול להחמיר את הפציעה. אנחנו רואים הכל: אדם שהתנגש בחפץ, בעובר אורח, ברכב. תאר לעצמך שזקנה חוצה את הכביש, ומתנגש בה קורקינט במהירות של 10 קמ"ש. זה עלול להביא לפציעה קטלנית. הקורקינט הנאיבי והתמים למראה, אותו אחד שלא דורש רישיון ואין עליו פיקוח, יכול להרוג בן אדם".

מה רואים בחדרי הניתוח והטראומה?
"פציעות ראש, גפיים עליונות, תחתונות, וגם בעמוד השדרה. ממחקר שבוצע באיכילוב, עולה כי בשנים 2020-2017 נצפו אצלנו יותר פציעות בגפה העליונה מאשר בגפה התחתונה, כתוצאה מניסיון להגנה עם הידיים מהנפילה. מבחינת המכניזם - נפילה עצמונית מהקורקינט מהווה 85 אחוזים מהמקרים. כלומר, רוב המקרים הם אנשים שאיבדו שליטה ונפלו. חלק מהם, משהו כמו 8 אחוזים מהמקרים, מאופיין בהתנגשות עם מכונית.
"אירועים שבהם שני רוכבי קורקינט התנגשו האחד בשני מהווים 3.3 אחוזים מהמקרים, ואילו תקריות שבהן קורקינט פגע בהולך רגל מהוות 3.5 אחוזים מהמקרים. כ־8.5 אחוזים מהפצועים סובלים מחבלות ראש, אך לא ידוע כמה מהם היו עם קסדה.
"אני נמצא שנים רבות בתחום, וראיתי המון דברים. פצוע מקורקינט, שנראה כפי שאמרתי כלי תמים למראה, יכול לעבור בחלק מהמקרים ניתוחים מורכבים שנמשכים כמה שעות. חלקם גם נשארים עם נכות קבועה שמשפיעה על איכות חייהם. לעיתים, חלק מהם יבלו שנה בשיקום, כשחלק מהזמן הם מושבתים. אלה כמובן פרקי זמן שאינם פרופורציונליים לתמימות שמיוחסת לכלי".
בילוי תמים יכול להפוך לחלוטין חיים של אנשים.
"נכון. אנשים יצאו לבילוי אקראי, לסידורים או לעבודה - וחייהם משתנים לפתע לבלי היכר. בשנה שעברה הגיעה אלינו צעירה בת 28 שנפלה מקורקינט חשמלי ונחבלה ברגל ימין. במיון קיבל אותה ד"ר אור שקד, מתמחה בחטיבה שלנו. היא שברה את עצם השוק, וסבלה משבר פתוח שהצריך ניתוח דחוף לקיבוע חיצוני. לאחר טיפול בחדר טראומה ושבועיים של אשפוז במחלקה היא עברה המרה לקיבוע פנימי ושוחררה הביתה. לאחר כמה חודשים היא הגיעה למיון עם כאבים, ובצילום גילינו שבר חומרה - הברגים נשברו מהפלטה. היא הזדקקה לניתוח חוזר, והתהלכה עם קב עד לחצי שנה לאחר הניתוח האחרון".

אני מניח שיש הרבה סיפורים קשים בעקבות השימוש בכלי. יש חרטה בקרב הפצועים, או שהם מתכוונים לשוב לרכיבה על קורקינט?
"אמנם יש תסכול מהפציעה, אבל לא התרשמתי שאנשים מתחרטים או לא יעלו על קורקינט פעם נוספת. אני כן מתרשם שפעמים רבות פצועים מייחסים את התאונה לנסיבות, ולכל דבר אפשרי, אך לא לכך שהכלי מסוכן. זה מזכיר רוכבי אופנוע שנפצעים, אבל חלקם הגדול ממשיך לרכוב בהמשך חייהם".

לזכות ברע משני העולמות

איזה פרופיל של אנשים מגיע אליכם כתוצאה מפציעות הקורקינט?
"לרוב מדובר בצעירים, אבל אנחנו נתקלים גם ביותר ויותר בני 50-40 שמשתמשים בקורקינטים, משום שכך הם מגיעים לעבודה, כולל רופאים באיכילוב. מבחינת יחס גברים־נשים, היחס הוא בערך 50-50, עם נטייה קלה לטובת נשים שנפצעות קצת יותר. ממוצע הגילים שמגיעים אלינו עומד על 33.9, וכמובן יש חריגים לכאן ולכאן. ילדים, לעומת זאת, אנחנו רואים מעט מאוד".

חלק מהפצועים מגיעים אחרי ששתו?
"בישראל אין חוקים ברורים לבדיקת אלכוהול בחדרי מיון כך שזו לא רוטינה, אבל כשמגיעים לאיכילוב צעירים בשעות לילה, אחרי בילויים, אפשר להניח שבחלק מהמקרים היה מעורב גם אלכוהול. אני קורא לכל מי שרוכב על קורקינט, שיעשה זאת במיגון מקסימלי, עם ערנות, וללא שתיית אלכוהול, שעלולה להגביר את הסיכוי לתאונות. לצערי אין חוק בנושא הזה".
המהירות בתאונות של דו־גלגליים, למשל קורקינטים או אופניים חשמליים, עולה. עדיין רואים הבדל בינן לבין תאונות דרכים שמערבות מכוניות?
"בגדול, הפציעות מתחלקות לפי עוצמת האנרגיה שגורמת הפגיעה. קיים, למשל, שוני בין רוכב אופנוע שהתנגש ברכב במהירות של 100 קמ"ש לבין אדם שנפל מקומה שלישית בזמן עבודה. אני כן יכול לומר שהפציעות של האופניים החשמליים נוטות להידמות לאלה שנצפות במכוניות. זו פציעה עם אנרגיה גבוהה, אך ללא מיגון. במקרה הזה, אותו אדם שמעורב בתאונה 'זוכה' ברע משני העולמות: הוא גם עושה תאונה במהירות גבוהה, וגם אין לו מיגון שמציעות מכוניות.
"לא מזמן נתקלנו בשני צעירים שנסעו על אופניים חשמליים, ובמהלך הנסיעה התנגש בהם מערבל בטון. רוכב אחד עף מהאופניים אבל למזלו לא נפגע, ואילו השני הגיע לחדר מיון עם פציעה קטלנית, אפשר לומר אנושה - עם שבר פתוח באגן, פציעה בטנית קשה ביותר, ואנחנו עדיין נלחמים על חייו".
"בהתייחס לקורקינטים, בדרך כלל מי שנהרג בתאונות האלה מאבד את חייו בגלל פציעות ראש קשות, או דימום בלתי נשלט. אמנם שימוש בקסדה מוריד את שכיחות פציעות הראש, אבל לפעמים יש מקרים שזה חסר סיכוי".

לשרוד בג'ונגל

קסדה אמנם מסייעת, אבל עושה רושם שרוב האנשים לא חובשים אותה. מנתוני עמותת אור ירוק וקרן עזריאלי מ־2020, עולה שברחבי הארץ 58 אחוזים מהרוכבים כלל לא חבשו קסדה בעת נסיעה על קורקינטים, ו־53 אחוזים לא צייתו לתמרורים ולרמזורים. חלקם גם רוכבים עם אוזניות ומשתמשים בטלפונים.
"ממה שאני רואה מהסתכלות על השטח, יש יותר מודעות לאמצעי מיגון, בעיקר לאחר קמפיינים רלוונטיים, או, לצערנו, אחרי תאונות טרגיות למיניהן. אבל המצב רחוק מלהיות מושלם מבחינת חבישת קסדות, מה גם שאין חוק שאוכף את השימוש במיגון. מצד שני יש מעט מאוד שבילים ייעודיים לקורקינטים ורמזורים רלוונטיים, וזה כך בת"א ובערים נוספות".

בכל זאת, אנחנו כן רואים שעיריית תל אביב הסבה נתיבי תנועה לשבילי אופניים.
"יש יותר שבילי אופניים, אבל זה עדיין רחוק מאוד ממה שצריך. אם הייתי מחוקק - הייתי חוסם את אזור מרכז העיר ומייעד אותו רק לכלי רכב דו־גלגליים, או לחלופין מגביל את כניסת הרכבים. צריך להבין, זה מאוד הגיוני להשתמש בקורקינט, במיוחד בעיר כמו תל אביב, שהיא שטוחה יחסית, מישורית. הקורקינט הוא קטן, נייד - עולה ויורד איתך לרכבת ולאוטובוס. הוא גם זול ונגיש - אתה יכול לסרוק קוד, לקחת את הכלי ובסיום להניח אותו היכן שנוח לך. אז אמנם מדובר בכלי מושלם, אבל אין את התנאים עבורו".

ילדיך מתקרבים לקורקינטים או לאופניים חשמליים?
"לא. וגם אני לא. אף שלאור הדברים שאמרתי, יש בכך מן הפיתוי. בת"א זה כמעט מתבקש. מצד שני, זה פחד אלוהים להסתובב בעיר בשעות עומס. צריך להישמר ולהתגונן מכל הצדדים, אנשים עוברים אותך בזיגזגים. זה כמו ג'ונגל שמחייב דריכות יתר.
"גם הרוכב הכי זהיר לא שולט במתרחש. מי שחושב שהוא שולט בסצנה משום היותו רוכב מצוין - טועה; והאמת היא שהוא מאוד פגיע. וזה נכון גם לאופנועים. הילדים שלי יודעים שהכלים האלה מחוץ לתחום עבורם. אין שאלה בכלל. בעיניי אופנוע הוא כלי קטלני, ואם היה בידי הכוח הייתי מוציא אותו מהחוק. אתה לא יודע מתי תגיע הפציעה ובאיזו חומרה היא תהיה".

חוקרים באונ' קליפורניה מצאו אשתקד שבתוך ארבע שנים נראה פי ארבעה יותר פגיעות כתוצאה מקורקינטים חשמליים. אתה סבור שזה יהיה גם המצב בישראל?
"לא יודע אם פי ארבעה, אבל תירשם עלייה, וזאת כתוצאה מהכנסת הקורקינטים השיתופיים. אגב, בקורונה, כשציפינו לראות פחות פציעות, הרושם הכללי היה שלא כך הדבר".

יש לך קולגות בערים אחרות בעולם שנתקלים בפחות פציעות מהסוג הזה בזכות תכנון עירוני מותאם?
"קח את הולנד. כבישים בערים מותאמים מראש לאופניים. אתה מסתובב בהולנד וכל כפר קטן מיועד לשבילי אופניים, וכמובן זה יכול לשמש גם קורקינטים. אף שאני לא מכיר לעומק את המצב בערים אחרות בעולם, אני כן יודע שאיכילוב הפך להיות מהמובילים העולמיים בכל מה שקשור לפציעות קורקינט. בעל כורחנו הפכנו להיות אחד המרכזים הכי מנוסים בתחום הזה".

ברמה הלאומית, המערכתית, מה עושים כדי להתמודד עם המצב?
"אין ספק שאנחנו חייבים לייעד תקציבים ומשאבים כדי לטפל בחולים האלה, זו אפידמיה שפוגעת בערים נוספות מעבר לתל אביב. ברמה הלאומית, נדרשת מוכנות של הכבישים, הגבלות על גיל ומהירות ואכיפה על סוגיה, לרבות איסור נסיעה על מדרכות. אולי גם נדרש שיטור מיוחד לקורקינטים, כדי להגביר את ההרתעה".

כשהאגרסיה מתפרצת

מלבד קורקינטים, במה אתם עוד נתקלים בחטיבה האורתופדית?
"אם להתייחס לפציעות של דו־גלגליים בעיר, אנחנו רואים אוכלוסייה מבוגרת וקשישה, הרבה שברים גריאטריים, בכמות אדירה, אולי הכי הרבה בארץ. מדובר בשברים מסביב לאגן, שברי צוואר הירך למיניהם. מובן שנתקלים אצלנו בפציעות עבודה כתוצאה מענף הבנייה בת"א, נפילות מגובה לדוגמה.
"לחדר המיון באיכילוב יש צוות טראומה מאוד מיומן שמטפל בכל הטראומות הללו. לי עצמי יש תת־התמחות בטיפול בטראומה אורתופדית. הטיפול בחלק מהשברים דורש כירורגיה מאוד מורכבת, ויש טיפול גם בפצועים רב מערכתיים, שם נדרש טיפול רב־תחומי - כירורגים, אורתופדים, פלסטיקאים ונוירוכירורגים. הדגש אצלנו הוא על טראומות אורבניות, שנצפות כאן בשכיחות הרבה יותר גבוהה ביחס לכל מקום אחר".

הזכרת קודם את הפציעות בקורונה. אתה מזהה פציעות פיזיות שנגרמו כתוצאה מסטרס בעקבות מצב התחלואה והמצב הכלכלי?
"כל תאונות הדרכים מושפעות במידה מסוימת מסטרס. תראה מה קורה בכבישים. אני קורא לזה 'ריבאונד אפקט' של אחרי הקורונה. הקורונה היתה כאן במלוא הכוח, ויום אחד, עד לא מזמן, כאילו נעלמה. אבל אנשים נפגעו נפשית וכלכלית. אני רואה את רף העצבים הגבוה של אנשים מדי יום כשאני נוסע מירושלים לת"א. הכביש הוא כמו תרמומטר להלך הרוח האנושי. האגרסיות, העצבים והתסכולים יוצאים בכביש. אני נתקל בעצבים שלא מתאימים לסיטואציה. אנשים מאבדים את יכולת השיפוט, אני שומע על מי שנהרג בגלל ריב על חניה. ומובן שאנשים שנוטים להתעצבן ויכולת השיפוט שלהם מתערערת - עלולים להיות מעורבים בתאונות".

בחטיבה האורתופדית באיכילוב יש בסך הכל תשע יחידות למכלול הסוגיות האורתופדיות, ובהן גם יחידת המחקר. איך אתה צופה שייראה עתיד הטיפול האורתופדי בשנים הקרובות?
"לחדרי הניתוח שלנו מוכנסת יותר ויותר רפואה מונחית מחשב, שכוללת טכנולוגיות הדמיה מתקדמות וניווט ממוחשב. אנחנו נמצאים, למשל, בתהליך לרכישת רובוט שיהיה ראשון מסוגו בארץ שמבצע החלפת ברך. אם בשני העשורים הקודמים עסקנו בכיצד לקבע את השבר, תוך שימוש במתכות, ברגים ומסמרים - הרי העשורים הבאים יעסקו יותר בחיבור השבר מבחינה ביולוגית. זה סוג של מעבר מפרזול ונגרות, אם תרצה, לביולוגיה והנדסת רקמות".

יבוא אדם עם שבר ותטפל בו באמצעות זריקה?
"למשל, כן. זו אמנם לא בהכרח המטרה, אבל זו אחת האופציות שכבר מתרחשת, אולם לא ברמה המתוחכמת שאנחנו שואפים אליה. היום אנחנו יודעים להזריק חומר באזור השבר שמהווה תחליף לשתל עצם. אנחנו מעודדים את יצירת העצם מחדש. בעתיד, אם נרצה לגרום לשבר להתחבר אופטימלית, זריקה יכולה לעודד תאים להתגייס לחיבור השבר, לעודד אותם להגיע לאתר מסוים שבו קיים השבר, אבל בהיגיון ובסדר מסוימים. עניין הוויסות בתחום שלנו הוא מאוד עדין. כך או כך, כפי שאמרתי, 20 השנים הבאות יהיו שנות הרובוטיקה והביולוגיה בתחום האורתופדיה, בדגש על השילוב ביניהן. וזה צפוי להיות שילוב מסעיר ומרתק מאין כמוהו". 

להצעות ולתגובות: Ranp@israelhayom.co.il