1. המשחקים האולימפיים, שייפתחו בטוקיו ביום שישי הבא, אמורים היו להיות ניצחון הרוח האנושית על מגיפת הקורונה. אירוע שאליו מתכנסים הספורטאים הטובים בעולם, עם קהלים שמגיעים מכל קצוות תבל. הם אף היו אמורים לבסס את העובדה שלפיה האנושות החליטה לא להיכנע לנגיף אלא לחיות לצידו.
אלא שבפועל, הפכו המשחקים למאבק בין היפנים לוועד האולימפי הבינלאומי על אופי האירוח והתאמתו לתקופת המגיפה. עתה, בהתקרב טקס הפתיחה, שני הצדדים צריכים לשלב ידיים למשך 16 יום, בתקווה שמה שייזכר מטוקיו 2020 (2021, אבל מי סופר), אלו לא היציעים הריקים אלא ההישגים הספורטיביים.
בפעם הקודמת שיפן אירחה משחקים אולימפיים, בשנת 1964, נשברה בתחרויות כמות שיאים חסרת תקדים, כזו שלא היתה מאז תחילת המשחקים המודרניים ב־1896. היפנים, שחבוטים מהמתנה, כמו גם הוועד האולימפי הבינלאומי, יחתמו על הנתון הזה גם הפעם.
2. אוזלת היד היפנית כל הדרך למשחקים כמעט בלתי נתפסת, בטח ביחס לדימוי הקפדני של המארחת. יפן לא השכילה לדחוף את מבצע חיסוני הקורונה, ובטוקיו עצמה רק 15 אחוזים מהאוכלוסייה קיבלו את החיסון השני. זה אולי שיעור סביר יחסית לעולם, אבל לא לעיר שמארחת את אירוע הספורט הגדול בתבל, שנהוג לדמותו לניהול מלחמה.
לפי סקרים שהתקיימו ביפן במהלך השנה החולפת, ברור היה שאזרחי יפן לא ששים לארח את המשחקים במדינתם - בגלל החשש מכניסת וריאנטים של נגיף הקורונה, אך גם בשל הסחרחורת הכלכלית שתלווה את המדינה בהיעדר תיירים וקהל במשחקים.
האם אזרחי יפן לא מיהרו להתחסן כי רצו למנוע מהפוליטיקאים שלהם את אירוח המשחקים? מדובר באחת מהקונספירציות הרבות הקשורות במאבק שבין היפנים לוועד האולימפי. אם מחפשים הסברים הגיוניים, ודאי שהבחירות הצפויות במדינה באוקטובר, לצד שערוריית ההערה הסקסיסטית שבעקבותיה התפטר נשיא הוועדה המארגנת של המשחקים, לא הוסיפו ליציבות שכה דרושה למבצע לוגיסטי וחברתי עצום ממדים כאולימפיאדה.
אבל המשחקים ייצאו למרות הכל לדרך, והיפנים מבינים שבתום החגיגה, הם יישארו עם החשבון.
3. אז היפנים לא התנהלו מי יודע מה, אבל מה חלקו של הוועד האולימפי הבינלאומי בסאגת טוקיו? ובכן, אחת ההאשמות העיקריות כלפי הוועד היא בעצם הדחייה של המשחקים - כיוון שלאחר מעשה, ניתן לקבוע כי איש בוועד לא ניצל את השנה שחלפה כדי לקדם פתרון ופורמט יצירתי לקיום המשחקים.
בשנה שעברה, כשהיה ברור שהמשחקים לא יתקיימו במועדם המקורי, הוועד הציב שתי אופציות בלבד: קיום המשחקים ב־2021, או ביטולם עד למשחקים האולימפיים הבאים בפריז 2024. הגופים המסחריים ניצבו עם הגב לקיר, ההערכות דיברו על נזקים ישירים של יותר ממיליארד דולר, וממשלת יפן חששה מאוד מנזק תדמיתי. ביטול המשחקים היה מצטייר כמו כניעה לנגיף, ומאידך פגיעה בכבוד היפני. לכן, הדחייה היתה בגדר הפתרון הסביר.
אבל מבחן הזמן הוכיח חד־משמעית: יפן לא הצליחה להתמודד עם הקורונה בהצלחה לעומת העולם המערבי, שזה עתה סיים אליפות אירופה בכדורגל מוצלחת ביותר, עם חגיגת פיינל פור בלונדון שבה נהרו מיליונים ברחובות בלי מסיכות.
על הוועד האולימפי הבינלאומי היה לזהות מראש את הקושי של מדינת האי להתמודד עם הנגיף. לחלופין, הוועד התיר ליפנים להטיל הגבלות כמעט בלתי אפשריות במתחמי המשחקים. הפרוטוקול לעיתונאים זרים שיגיעו לסיקור התחרויות הלך והוקשח עם הזמן, עד כדי שהפרוטוקול הנוכחי כולל מעקב והגבלות שמזכירות ניסוי חברתי סטייל "האח הגדול".
כאשר המשלחת האוגנדית נחתה ביפן בדרך לאוסקה כשבאמתחתה וריאנט דלתא פלוס - ההיסטריה עלתה שלב. אחר כך ספורטאי סרבי הודה שנדבק במחנה אימונים במדינה לקראת התחרויות. מפלס ההיסטריה הרקיע שחקים, והוביל להחלטה הסופית והדרמטית משבוע שעבר: קהל לא יורשה להיכנס לתחרויות במשחקים האולימפיים, לראשונה בהיסטוריה.
אבל בכך לא תמה הביקורת על הוועד האולימפי ונשיאו תומאס באך. כזכור, לפני המשחקים האולימפיים בריו, צץ בעולם נגיף הזיקה. מספר לא קטן של ספורטאים ותיירים ביטלו את הגעתם לריו, ועדיין האולימפיאדה נרשמה כסיפור הצלחה. תקדים הזיקה גרם לאנשי הוועד ללגלג בשנה שעברה על ההיסטריה העולמית, ולהתייחס בביטול גם כאשר הקורונה תקפה לראשונה בחורף שעבר. בסוף, הזלזול והעיכוב בתגובה הובילו לדחיית המשחקים האולימפיים, מול יציעים דוממים.
4. המותג האולימפי, כמו יתר מוסדות הספורט הוותיקים, נמצא בעיצומו של קרב מאסף מול העולם החדש. קונסולות המשחקים, נטפליקס, ספורט האקסטרים - כל אלה נוגסים בתשומת הלב של הנוער והופכים את האולימפיאדה לאירוע נישתי.
אם פעם נדיה קומנצ'י ריתקה למסך עולם שלם עם סיפור אישי בלתי ייאמן, היום יכול לעשות זאת גם כוכב ריאליטי מצויד בחשבון טיקטוק. העולם השתנה, ילדים ברוב מדינות העולם לא חולמים להפוך לזורקי כידון מטילי כדור ברזל מקצוענים. התהילה עברה, בין השאר, לעולם הווירטואלי של הגיימינג.
פרנסי המותג האולימפי מבינים את המצב ומנסים להתאים את המשחקים לרוח התקופה. האם מדובר בקרב אבוד מראש? השאלה הזו תמשיך להדהד עוד זמן רב אחרי טוקיו 2021.
5. כאשר ההתמודדות על אירוח המשחקים האולימפיים ב־2024 יצאה לדרך, המדינות שהציעו את מועמדותן החלו לנשור בזו אחר זו, למעט פריז ולוס אנג'לס. הוועד האולימפי, שחשש להפסיד גם את שתי ערי הענק הללו, יזם פשרה, שלפיה פריז תארח את המשחקים ב־2024 ואילו לוס אנג'לס אחריה, ב־2028. במילים אחרות - בשנת 2017 נבחרה מארחת למשחקים שיתקיימו יותר מעשור לאחר מכן.
עד הופעת הקורונה, אפשר היה לחשוב שמדובר במהלך מבריק שמציל מותג יוקרתי, אבל עם הופעת הווירוס, התבררו נזקי המהלך: היפנים חלמו על הזזת המשחקים ל־2024, ובעצם על הזזת המשחקים עד 2032, מתוך ידיעה שיש כבר מארחת נבחרת: לוס אנג'לס. אבל החוזים נחתמו, הצרפתים עובדים במהירות והאמריקנים כבר אישרו תוכניות.
ההיסטוריה תכה שוב השבוע, כאשר בריסביין האוסטרלית תהפוך לעיר הראשונה בהיסטוריה שתזכה לקבל אירוח משחקים אולימפיים מבלי שניצבת מולה אף עיר יריבה במרוץ לאירוח המשחקים האולימפיים ב־2032.
לראשונה בהיסטוריה, לא נקבל את התמונות המרגשות של מדינות המתמודדות ראש בראש על אירוח האולימפיאדה. חלק מהערים המתמודדות ויתרו עם הזמן, חלקן לא הציגו רמה נדרשת למועמדות, וחלק אחר קרסו תחת הקורונה. עתה רק נותר להרהר איזה עולם זה יהיה, ואילו משחקים אלו יהיו, כשספורטאי העולם יגיעו ליבשת האוקיאנית, באולימפיאדה הראשונה באוסטרליה מאז סידני 2000.
