למה הוראת השעה שמונעת טרור חייבת להימשך?

ב־31 במארס 2002, ימים ספורים לאחר הפיגוע בליל הסדר במלון פארק בנתניה, התרחש פיגוע התאבדות במסעדת מצה בחיפה, שבו נרצחו 16 ישראלים, ובהם שלושה אבות עם ילדיהם. המחבל המתאבד, שאדי זכריה טובאס, היה אזרח ישראלי שהתגורר בג'נין. אמו נג'יה, בת הכפר מוקבלה שבתחום המועצה האזורית גלבוע, נישאה 30 שנה קודם לתושב ג'נין, ואף על פי שמעולם לא חזרה למוקבלה, המשיכה להחזיק באזרחותה הישראלית.

כך, מתוקף נוהל "איחוד משפחות", זכו נג'יה, בעלה וכל ילדיהם - ובהם המחבל המתאבד - באזרחות ישראלית. שאדי ניצל את את אזרחותו ואת חופש התנועה שלו כדי להגיע לחיפה, שם ביצע את הפיגוע המחריד. כשליש ממשקי הבית בכפרו מוקבלה הם זוגות מעורבים - פלשתינים וערבים־ישראלים.

באותם ימים, עוד בטרם תוקן בהוראת שעה חוק האזרחות והכניסה לישראל באופן ששולל אזרחות או תושבות ישראלית מפלשתינים תושבי יו"ש ועזה שנישאו לערבים ישראלים, ניצלו עשרות מחבלים פלשתינים את אזרחותם הישראלית כדי לפגע ביתר קלות בתחומי ישראל. אלא שהכל נעשה גם שנים אחרי תיקון החוק, ושנים לפני המחלוקת הפוליטית שהתקיימה השבוע על הארכת תוקפו.

בנובמבר 2012 ניצל מתאזרח נוסף את תעודת הזהות הכחולה שלו מתוקף חוק איחוד משפחות - מוחמד עבד אל־ג'פאר נאצר מפארג'ה - כדי לבצע פיגוע באוטובוס בתל אביב, שבו נפצעו 26 ישראלים. באוקטובר 2015 היה זה מהנד אל־עוקבי בן 21 מהעיירה חורה, בן לאם מעזה ולאב ישראלי, שרצח את החייל עומרי לוי בתחנה המרכזית בבאר שבע. בדצמבר 2017 רצח חאלד אבו ג'ודה מהעיירה כסייפה שבנגב את סמל רון־יצחק קוקיא בתחנת אוטובוס בערד. גם אבו ג'ודה היה דור שני לפלשתינים מהשטחים שנישאו לערבים־ישראלים.

מתאזרח נוסף שהפך לישראלי ב־1993 לאחר שנישא לספא טמיש, אזרחית ישראלית ילידת חיפה, היה עומאר ברגותי, ממייסדי תנועת ה־BDS העולמית, כיום תושב עכו. ברגותי אמנם אינו טרוריסט אך סבור שהיהודים אינם עם, תומך במימוש זכות השיבה, ומסויג מדיאלוגים בין ישראלים לפלשתינים. לפני שנים אחדות שלל משרד הפנים את תוקף מסמכי הנסיעה הישראלים שלו.

לפי נתוני מערכת הביטחון לשנים 2016-2001, בני הדור השני לאיחוד משפחות מעורבים בטרור פי שלושה יותר מחלקם היחסי באוכלוסייה. הם מהווים כ־5 אחוזים מהמגזר הערבי, אך מהווים כ־15 אחוזים מהמעורבים בטרור מקרב ערביי ישראל. כאשר מדובר בצאצאי איחוד משפחות תושבי ירושלים, המעורבות שלהם בטרור גדולה פי 12 מחלקם היחסי באוכלוסייה.
המגמה הזאת בולטת גם בקרב תושבי הנגב, שבו בני הדור השני לאיחוד משפחות מהווים כ־12 אחוזים מכלל האוכלוסייה. בשנים 2017-2000, 44 מתושבי הנגב היו מעורבים בטרור לסוגיו (פיגועים, כוונות פיגוע, גיוס של מפגעים או סייענים, העברת כספים לפעולות טרור, רכישת נשק ואמצעי לחימה או סחר בהם).

פוטנציאל הגיוס

שופט בית המשפט המחוזי בחיפה אברהם אליקים, שאישר לפני שנים אחדות שלילת אזרחות מעלאא זיוד - מחבל מאום אל־פחם שבאוקטובר 2015 דרס ודקר ארבעה בני אדם באזור גן שמואל - ציין בפסק דינו כי "בני דור ב' לאיחוד משפחות כזיוד (בן לאב פלשתיני) נמצאים במתח מובנה בין שתי נאמנויות או שתי זהויות".

לאחר שעיין בחוות דעת מסווגת של שב"כ, כתב השופט אליקים על הדור השני לאיחוד משפחות שמעורב בטרור: "אף שהם נולדו וגדלו כאזרחים ישראלים, הם עדיין שומרים על זהות פלשתינית ומדינת ישראל נתפסת בעיניהם כמדינת אויב הנמצאת בסכסוך עם עמם. למעגל המשפחתי, לנוכח קשרי משפחה עם יהודה ושומרון ורצועת עזה, יש השפעה מובנית בחינוך ובהזדהות עם המנטליות והנרטיב הפלשתיניים. נוסף על כך, הם באים במגע עם סביבה שאינה פוסלת טרור ואינה שוללת אלימות כלפי הציבור בישראל". אליקים העיר עוד כי "גם ארגוני הטרור מסמנים אוכלוסייה זו כבעלת פוטנציאל לגיוס לצורך פעילות טרור על רקע שותפות ערכית, יכולתם לתנועה חופשית והתמצאותם באשר למדינת ישראל".
זהו אפוא הרקע הביטחוני להוראת השעה שמחודשת מדי שנה מאז 2003 ושוללת אזרחות, תושבות ולעיתים אף שהייה בתחומי ישראל מבני זוג פלשתינים שנישאו לערבים־ישראלים. ב־6 ביולי, בעוד שבועיים, יפקע תוקפה של הוראת השעה, אך נכון לעכשיו הממשלה החדשה אינה מצליחה לגייס רוב לאישורה. ארבעת הח"כים של רע"מ, שאנשיה הוקירו בעבר מחבלים ובני משפחותיהם, הודיעו שלא יתמכו בחידוש ההוראה. גם ח"כ אבתיסאם מראענה ממפלגת העבודה ואנשי מרצ, השר לשיתוף פעולה אזורי עיסוואי פריג' וח"כ מוסי רז, הודיעו שלא יתמכו. הליכוד ומפלגות הגוש שלו, שמדי שנה תמכו והובילו את הארכת הוראת השעה, מבקשים עתה לנצל את היעדר הרוב של הקואליציה ומאיימים להצביע נגד.

המתנגדים לחוק - מטעמים פוליטיים שנועדו להביך את הממשלה או מטעמי זכויות אדם - מציעים חלופה: משמאל מדברים על פשרה בדמות תיקונים בהוראת השעה, שתרכך אותה עוד, כך שתתיר למשל לבני הזוג הפלשתינים לנהוג ברכב בתחומי ישראל; שתאפשר לשלם להם ביטוח בריאות ממלכתי, ואף תעניק אזרחות ל־2,000 המשפחות שהגישו בקשת איחוד משפחות לפני שחוקקה הוראת השעה ב־2003 (הצעת ח"כ מראענה).

מימין, מציג הליכוד עמדה ששוללת את הארכת הוראת השעה, אך מציעה במקומה חוק חלופי קבוע, "חוק יסוד ההגירה". על ההצעה החדשה חתומים אנשי הציונות הדתית, הליכוד, ש"ס, יהדות התורה וח"כ עמיחי שיקלי. על פי ההצעה הזאת - שאנשי ימינה בהיותם באופוזיציה ניסו לקדמה - ייקבעו בפעם הראשונה בחקיקת יסוד, ולא בהוראת שעה, הכללים בנוגע לכניסה לישראל ולקבלת מעמד של תושבות ארעית, תושבות קבע או אזרחות ישראלית, וכן הסמכות לאסור עליהן או לשלול אזרחות של תושב ואזרח ישראלי. על פי הצעה זו אף תישלל מאדם שאינו אזרח או תושב ישראל הזכות לפנות לערכאות על מנת לקבל אישור כניסה לארץ.

רוב יהודי כתנאי

כשנשיא בית המשפט העליון לשעבר אשר גרוניס הוביל ב־2012 את החלטת הרוב, שדחה את אחת העתירות נגד הוראת השעה, הוא קבע כי "זכויות אדם אינן מרשם להתאבדות לאומית". גרוניס וכמה מעמיתיו אמרו למעשה כן לאיחוד משפחות אבל לא בתוך ישראל, ובפועל ביקשו לחסום מתאזרחים מסוגו של טובאס שהתפוצץ במסעדת מצה בחיפה.
למרות השיח הביטחוני שאותו ביטא גרוניס ושיח הזכויות שכנגדו, שאותו ביטאו בעבר שופטי המיעוט כמו הנשיאים לשעבר אהרן ברק ודורית בייניש, מתנהל במקביל כל העת שיח נוסף, אולי חשוב יותר: השיח הדמוגרפי־לאומי. בבסיסו עומדת הנחת היסוד, שאותה היטיבו לאחרונה להגדיר מחדש שני משפטנים בכירים מפורום קהלת: פרופ' גדעון ספיר וד"ר אביעד בקשי.

השניים קובעים כי "קיומו של רוב יהודי מוצק הוא תנאי ללגיטימיות של הגדרת מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי". הם גם צופים ש"אם בני העם היהודי יחדלו מלהוות רוב במדינת ישראל - ואף אם ייוותרו רוב, אך יאבדו את העדיפות המספרית המובהקת - תאבד לבלי שוב זכותם להגדרת מדינת ישראל כמדינת לאום יהודית".
מי שמוביל כבר עשרות שנים את השיח הדמוגרפי־לאומי, שאף נרמז מעט בפסיקות בית המשפט בעניין הוראת השעה, הוא הגיאוגרף והדמוגרף פרופ' ארנון סופר (86), לשעבר ראש המרכז למחקר של המכללה לביטחון לאומי, שחוות דעתו בעניין אף הוגשה לבית המשפט.

סופר, שעימו שוחחנו השבוע, העריך כבר לפני עשור שאם יבוטל חוק האזרחות ויתאפשר איחוד משפחות ללא הגבלה בתחומי מדינת ישראל, ייכנסו לישראל בתוך עשור כ־200 אלף פלשתינים; בתוך 20 שנה - כחצי מיליון פלשתינים; ובתוך 40 שנה כ־1.5 מיליון. כל זאת רק מכוח איחוד משפחות. הוא מזהיר גם היום כי תוספת כזאת, בשקלול הריבוי הטבעי, תגדיל את מספר הערבים והפלשתינים בישראל מ־21 אחוז כיום ל־31 אחוז בעוד 20 שנה ול־41 אחוז בעוד 40 שנה. בסופו של דבר, לדברי סופר, הפלשתינים יהפכו בעוד 60 שנה לרוב של 51.5 אחוז בתוך מדינת ישראל. "התחזית שלי בתוקף ולא השתנתה באופן מהותי", הוא אישר השבוע, והפציר בכנסת לחדש את תוקפה של הוראת השעה.

התיישבות כעובדה

לפי עו"ד דוד פטר, שחקר את הסוגיה בפורום קהלת יחד עם ד"ר בקשי, הוראת השעה בלמה גל גדול של התאזרחות. הנתונים שהעלה פטר מלמדים על שלוש תקופות שונות בסוגיית הפלשתינים המתאזרחים.
בתקופה הראשונה, במהלך 26 השנים שבין 1967 (מלחמת ששת הימים) ל־1993 (הסכמי אוסלו) התאזרחו באישור כ־65 אלף פלשתינים, כ־2,500 נפש בשנה. בתקופה השנייה, במהלך העשור שבין אוסלו ועד תיקון הוראת השעה ב־2003, התאזרחו באישור עוד 135 אלף פלשתינים, כ־13,500 נפש בשנה. בתקופה השלישית, מאז חקיקת הוראת השעה ועד השנה שעברה (2020) התאזרחו כ"חריגים מאושרים" 54 אחוז ממבקשי האזרחות, ובסך הכל 48 אלף פלשתינים נוספים (כ־2,820 נפש בשנה).
המספר הגבוה של החריגים המאושרים הוא נגזרת של החלטות בג"ץ, שאמנם דחה כמה פעמים עתירות שהוגשו נגד הוראת השעה ואישר להמשיך ולהאריך אותה, אך בד בבד חייב את הכנסת ואת הממשלה למתן ולרכך אותה, להפוך אותה לפחות גורפת ולקבוע לה חריגים הומניטריים משמעותיים. בסך הכל, התאזרחו אפוא באישור מאז 1967 כ־250 אלף פלשתינים מתחומי יו"ש ועזה - בני ובנות זוג של ערבים וערביות ישראלים עם ילדיהם.

אלא שפרופ' סופר סבור שהמספר הכולל גבוה בהרבה, וקובע כי תופעת איחוד המשפחות הפכה אסטרטגיה למימוש זכות השיבה בדלת האחורית. הוא טוען כי לצד המתאזרחים באישור לאורך השנים, מאות אלפים קבעו את מקום מושבם בין ערביי ישראל ללא אישור ובדרכי עורמה.
סופר, שתמך בתוכנית ההתנתקות, שכנע את רה"מ לשעבר נתניהו להקים את הגדר נגד המסתננים בגבול הדרומי ואף היה מעורב בניסוח חוק הלאום, אומר כיום: "ערביי יו"ש עושים מאיתנו צחוק. אנו משחקים לידיהם כאשר איננו אוטמים הרמטית את הגדר מולם. מי שרוצה לחצות לשני הכיוונים אינו מתקשה לעשות זאת".

לדברי סופר, "במגזר הבדואי הסיפורים על ירידה בילודה הם בלוף גדול. הבדואים קונים נשים בירדן וביו"ש, ומביאים אותן לאזור הר חברון הדרומי ולכל אזור נבטים. בעבר קיבלתי נתונים על 16 אלף נשים ללא תעודת זהות שנכנסו לבירה, ובנגב - על 12 אלף נשים כאלה. זה קורה גם בצפון. בנגב הצפוני, שאותו ישראל עומדת לאבד, הגברים נהגו לשלוח ללידה את הנשים שהם קנו ביו"ש, כשהן מצוידות בתעודות הזהות של נשותיהם הישראליות. רק כשבדקו את סוג הדם של האישה גילו את התרמית, אבל כך נולדו ברמייה עשרות אלפי אזרחים ישראלים קטנים".

ח"כ צבי האוזר ממפלגת תקוה חדשה, עד לאחרונה יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, היה מעורב בשנה שעברה מתוקף תפקידו בהארכת הוראת השעה. האוזר אומר שישראל אמנם מחויבת בשוויון זכויות פרט ללא הבדל דת, גזע או מין, אלא שלדבריו האינטרס של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי אינו מתיישב עם הרעיון של אזרוח עשרות אלפים שהם בעלי זיקה בסיסית עוינת למדינה ומשתייכים לעם הפלשתיני, שעימו יש לנו סכסוך אתני. האוזר מדגיש כי אזרוח בסיטונות אף אינו מתיישב עם הרעיון שעוגן לאחרונה בחוק יסוד הלאום.

"מניעת אזרוח של נתיני ישות עוינת למדינה אינה יכולה להישאר רק בגדר דיון ביטחוני גרידא", אומר האוזר. הוא מציע "לבחון בצורה כנה, אמיצה והוגנת אם צבר זכויות אישיות, במקרה זה במסגרת איחוד משפחות, אינו עלול להתגבש לכדי זכות קולקטיבית שמשרתת רצון לשנות את הגדרות היסוד של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי".

לא ממהרים לשום מקום

עדי שורץ, שחיבר יחד עם עינת וילף את הספר "מלחמת זכות השיבה", מעיר כי אין בהכרח תוכנית מסודרת של המתאזרחים, שמטרתה להחליש את ישראל דמוגרפית. "זה לא שהמתאזרחים יושבים ואומרים: אנו חלק מתוכנית להרוס את מדינת ישראל. האדם הפרטי מרמאללה, מחברון ומיפו, וגם הבדואים מהנגב, אינם מתכוונים בהכרח כפרטים להרוס אותנו כמדינה יהודית". לדבריו, הסיפור האמיתי "הוא סביבה וקולקטיב ערבי גדול שמקיף אותנו, שאינם מכירים לא בגבולות שלנו ולא בישות שנקראת מדינת ישראל".

"מבחינת הקולקטיב הזה" אומר שורץ, "כל הפרויקט של מדינת ישראל, שליהודים יש בו רוב, כלל אינו לגיטימי וצריך לחסלו. בראייה הזאת, סוגיית איחוד המשפחות היא עוד כלי. הואיל וכל המרחב הוא ממילא שלהם ואין הבדל בין חברון, באר שבע, אשדוד ואשקלון - זה אכן מימוש זוחל של זכות השיבה בעוד דרך ובקצב שלהם. הם לא ממהרים לשום מקום".
שורץ מציע להביא בחשבון שאנחנו נמצאים בסכסוך ובקונפליקט פתוח עם חלקים מהעם הפלשתיני, לעיתים סכסוך מזוין, וגם לזכור שארגונים פלשתיניים רבים מדברים בגלוי על הנשק הדמוגרפי כנשק נגד ישראל. "יש עשרות ציטוטים בחברה הפלשתינית לכך. ברור שכמדינת הלאום של העם היהודי, אנחנו חייבים להתגונן, והוראת השעה או כל אמצעי דומה הם בהחלט לגיטימיים במסגרת ההתגוננות".