קאי וגנר עמד מול שיר חרמש והקשיב לסיפורה. חרמש, אחותו של עומר חרמש ז"ל שנרצח בכפר עזה בבוקר 7 באוקטובר, סיפרה כיצד היא, בעלה ושני ילדיהם הקטנים - הצעיר שבהם תינוק בן חמישה ימים בלבד - הצליחו לשרוד את הטבח. ארון שהסתיר את הכניסה לממ"ד בביתם שבקיבוץ מנע מהמחבלים למצוא אותם. אחיה עומר, אוהד מושבע של הפועל תל אביב, לא שרד. ראש עיריית ברלין מחה דמעה מעיניו. לאחר הטקס הוא ניגש אל חרמש, שוחח עימה ארוכות והחזיק את ידיה.
המפגש התקיים בשבוע שעבר בבית העירייה האדום בברלין, באירוע פתיחת התערוכה Unbroken, העוסקת בספורט היהודי והישראלי בעקבות מתקפת חמאס. התערוכה, ביוזמת הקונגרס היהודי העולמי ומכבי העולמית, מנציחה בין היתר ספורטאים חובבים, אוהדים ואנשי ספורט שנרצחו ב־7 באוקטובר.
שלוש שנים קודם לכן, בימים שלאחר הטבח שביצע חמאס ביישובי הדרום והאלם שהעולם הוכה בו, הורה וגנר להניף את דגל ישראל מעל בית העירייה. מאז הוא הפך לאחד הקולות הבולטים בגרמניה בתמיכה בישראל ובמאבק באנטישמיות. אלא שכעת, לאחר שלוש וחצי שנות כהונה, הוא נערך לעזוב את התפקיד, ואת מקומו עשויה לתפוס אליף ארלפ ממפלגת השמאל הרדיקלי "די לינקה".
בראיון מיוחד ל"ישראל היום" שקיימתי עימו בברלין לרגל פתיחת התערוכה וגנר אינו מסתיר את חששותיו מהמהפך הפוליטי המסתמן. לדבריו, העובדה שדי לינקה סיימה במקום הראשון בבחירות האחרונות בעיר עלולה לפגוע בביטחון היהודים והישראלים בעיר, ולעודד גורמים אנטישמיים להקצין את פעילותם.
"לא מרגישים בטוחים"
בבחירות לפרלמנט של ברלין, שנערכו ב־20 בספטמבר, זכתה די לינקה ב־25.7% מהקולות והפכה למפלגה הגדולה בעיר. מפלגתו של וגנר, האיחוד הנוצרי־דמוקרטי (CDU), ירדה ל־18.8%. מפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD) זכתה ב־16.3%, הירוקים ב־14.3%, והסוציאל־דמוקרטים (SPD) ב־12.1%.
לדי לינקה, לירוקים ולסוציאל־דמוקרטים יש רוב של 91 מתוך 153 מושבי הפרלמנט המקומי, ובתחילת אוקטובר פתחו שלוש המפלגות בשיחות גישוש להקמת קואליציה. עם זאת, קיימת גם אפשרות להקמת קואליציה חלופית בהשתתפות CDU, הירוקים והסוציאל־דמוקרטים.
אחת מהסוגיות שמעכבות את המגעים היא היחס לאנטישמיות ולישראל. ב־8 באוקטובר הגיעו שלוש מפלגות השמאל להבנות בנושא, ובכללן הכרה בזכות הקיום של ישראל, שסללו את הדרך להמשך השיחות. לטענת הירוקים והסוציאל־דמוקרטים (SPD), סוכם גם שדי לינקה לא תצרף לסיעתה בפרלמנט את חברת המפלגה שמייצגת את רובע נויקלן. ברובע מתגוררת אוכלוסייה גדולה ממוצא ערבי וטורקי, וסניף המפלגה בו, שסביב התבטאויות פעיליו בנוגע לישראל התעוררו מחלוקות חריפות, נחשב הקיצוני ביותר נגד ישראל במפלגה.
ב־12 באוקטובר גבר הלחץ, כשהקנצלר פרידריך מרץ כינה את די לינקה בברלין "שמאל קיצוני ורדיקלי במיוחד", קרא לירוקים ולסוציאל־דמוקרטים להפסיק מייד את השיחות עימה, והזהיר כי שיתוף הפעולה איתה בברלין עלול להכביד גם על הקואליציה הארצית שבראשה הוא עומד. למרות זאת, יום לאחר מכן צירפה די לינקה את חברת הפרלמנט מנויקלן לסיעתה, והירוקים והסוציאל־דמוקרטים השעו את השיחות באותו ערב. בדי לינקה טוענים כי ההסכמות לא הופרו, אך עתיד הקואליציה בראשות ארלפ אינו ברור כעת.
שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, האם אתה חושב שהנפת דגל ישראל וההצהרות הפומביות שלך הותירו חותם? האם היית פועל באותה דרך גם לנוכח ההתנגדות הפוליטית שהתעוררה?
"הייתי נוקט בדיוק אותם צעדים. מבחינתי, אלה לא היו מחוות סמליות, אלא עדות לעמדה שלנו. אחרי מתקפת הטרור ב־7 באוקטובר היה צורך בהצהרה חד־משמעית - ברלין עומדת לצד ישראל ולצד היהודים בעיר שלנו. תקופות קשות חושפות את עומק האמונות והערכים שלנו. אני מאמין שלגרמניה, ובמיוחד לברלין, יש אחריות לעמוד בסולידריות עם ישראל ולהגן על החיים היהודיים. שום דבר מזה לא השתנה".
נתוני האנטישמיות בבירת גרמניה ממחישים את האתגר: ארגון RIAS, המתעד תקריות אנטישמיות, דיווח על 2,197 אירועים בברלין בשנת 2025 - ממוצע של שישה ביום. אמנם מדובר בירידה לעומת 2,521 אירועים ב־2024, אך המספרים עדיין גבוהים משמעותית מאלה שנרשמו לפני מתקפת חמאס. משטרת ברלין רשמה באותה שנה 2,268 עבירות בעלות רקע אנטישמי, עלייה של 24.3% לעומת השנה הקודמת (שני הגופים משתמשים בשיטות מדידה שונות).
אני שואל את וגנר אם התחזקותן של AfD מימין ודי לינקה משמאל, עד כדי התמודדות על השלטון, מסכנת את החיים היהודיים בברלין.
"כן", הוא עונה בלי היסוס, "אני מודאג מאוד מההתפתחות הזאת. האנטישמיות מגיעה מהימין ומחוגים אסלאמיסטיים, אבל היא קיימת גם בדמות אנטישמיות תוקפנית הממוקדת בישראל, המגיעה מחלקים מהשמאל. אני רואה בעיה חמורה מאוד מהסוג הזה במפלגת די לינקה בברלין. היא מתחילה בשלילת זכות הקיום של ישראל, ונמשכת בסובלנות כלפי רטוריקה אנטישמית או בהמעטת חומרת השנאה לישראל בקרב חברי המפלגה עצמה. כך תורמת די לינקה ליצירת אווירה בעיר שלנו שבה יהודים כבר אינם מרגישים בטוחים".
ארלפ, מועמדת די לינקה לראשות העיר, מבטיחה לפעול להגנה על הקהילה היהודית, ואף הציגה תוכנית בת חמישה סעיפים בנושא. אולם בתוך המפלגה קיימים פערים משמעותיים ביחס לישראל, ובייחוד בין ההנהגה לבין פעילים בסניפים מסוימים.
ארלפ אומרת שהיא רוצה לקדם את החיים היהודיים בעיר, אבל מסניף המפלגה בנויקלן נשמעים דברים שונים מאוד. למי משני הקולות האלה אפשר להאמין?
"אי אפשר להפריד בין אליף ארלפ לבין הסניף של המפלגה בנויקלן. אלה שני צדדים של אותו מטבע", אומר וגנר. "פלגים של די לינקה בברלין נבחרו לא למרות עמדותיהם כלפי ישראל והאנטישמיות בשורותיהם, אלא בגללן. אילו די לינקה היתה מפגינה תמיכה משכנעת ועקבית בחיים היהודיים, היא היתה עלולה לאבד דווקא את המצביעים האלה".
ומה בנוגע לגברת ארלפ עצמה?
"אינני מכיר שום פעולה רצינית שהיא נקטה עד היום כדי להיאבק באנטישמיות במפלגתה. זה כולל גם את תוכנית חמש הנקודות שלה להגנה על החיים היהודיים, שאינה שווה את הנייר שעליו נכתבה. אני מאוד מקווה שלמרות הכל, המפלגה הזאת לעולם לא תעלה לשלטון בברלין. עכשיו זה תלוי בירוקים וב־SPD".
וגנר מייחס לחלקים בדי לינקה תמיכה אלקטורלית שמקורה בעמדות אנטי־ישראליות, אך מפלגתו היריבה דוחה את הטענה שהיא מקבלת אנטישמיות בשורותיה. גם המועצה המרכזית של יהודי גרמניה הביעה דאגה מהתבטאויות של חברי די לינקה, וקראה למפלגה לפעול נגדם.
האם קואליציית שמאל בראשות די לינקה תסכן את החיים היהודיים והישראליים בברלין?
"כן, אני רואה בכך איום. לא רק בגלל העמדות הבעייתיות בתוך המפלגה עצמה, אלא גם בגלל המסר שממשלה בראשות די לינקה תשדר. אני חושש שכוחות אנטישמיים ואנטי־ישראליים בברלין ירגישו שקיבלו רוח גבית, יבחנו עוד יותר את הגבולות וינקטו עמדה תוקפנית יותר. אבל עיר כמו ברלין זקוקה בדיוק להפך - עלינו להגן על החיים היהודיים והישראליים ולהיאבק באנטישמיות, בלי קשר לזהות הקבוצה הפוליטית או החברתית האחראית לה".
מברלין לגרמניה כולה
ההתחזקות של די לינקה בברלין מתרחשת במקביל לעליית AfD בחלקים אחרים של גרמניה, בעיקר במזרח המדינה. בסקסוניה־אנהלט קיבלה מפלגת הימין הקיצוני כמעט 44% מהקולות בבחירות בספטמבר. שתי ההתפתחויות מציבות את מפלגות המרכז בפני מציאות פוליטית מורכבת.
בגרמניה מתקיים כבר שנים דיון על "חומת האש" הפוליטית, שנועדה למנוע שיתוף פעולה עם AfD. היחס לדי לינקה שונה, בין היתר משום שהמפלגה כבר השתתפה בקואליציות ברמה המקומית והאזורית. אך עבור וגנר, עמדותיהם של חלקים במפלגה בנוגע לישראל מחייבות גם את הירוקים ואת הסוציאל־דמוקרטים להציב גבולות.
כיצד גרמניה יכולה להיחלץ מהלחץ שמפעילים עליה הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני? האם חומת האש עומדת להתפורר?
"אני מאמין שלמה שמתרחש עכשיו בברלין יהיו השלכות על גרמניה כולה. אם הירוקים וה־SPD יסללו את הדרך לכניסתה של די לינקה, שהקצינה את עמדותיה, לבית העירייה האדום, הדבר יהפוך על פיה את כל מערכת הקואורדינטות הפוליטית.
"למה שמתרחש עכשיו בברלין יהיו השלכות על גרמניה כולה. עצם העובדה שבדיונים כעת עולה השאלה כמה אנטישמיות אפשר לקבל ממחישה את חומרת הבעיה"
"עצם העובדה שבדיונים המתנהלים כעת עולה השאלה כמה אנטישמיות אפשר לקבל, ממחישה את חומרת הבעיה. אני משוכנע לחלוטין שמפלגות המרכז הדמוקרטי אינן יכולות להרשות לעצמן לסטות מדרכן בגלל לחצים משמאל או מימין. תפקידן להחזיר לעצמן את אמון הציבור, להצביע בגלוי על הבעיות, לקבל החלטות ולהבטיח שמוסדות השלטון יתפקדו ביעילות".
יש הטוענים שהמדיניות של אנגלה מרקל, בשיתוף הסוציאל־דמוקרטים, תרמה לאקלים הפוליטי הנוכחי. האם נעשו טעויות שאפשרו את עליית די לינקה?
"אני חושב שיהיה קל מדי לטעון שהמצב הפוליטי הנוכחי נובע מאנגלה מרקל או מממשלה גרמנית מסוימת. אנחנו חיים כבר שנים בחוסר ודאות קיצוני - מלחמה באירופה, דאגות כלכליות, הגירה, סכסוכים חברתיים - והשאלה היא אם מוסדות השלטון עדיין מסוגלים למלא את תפקידם באופן אמין.
"בתקופות כאלה קל יותר לפופוליסטים ולקיצונים פוליטיים להצליח. אנחנו רואים זאת בבירור. בסקסוניה־אנהלט AfD זכתה בכמעט 44% מהקולות בבחירות לפרלמנט המקומי. ובברלין, די לינקה, AfD ומפלגת BSW קיבלו יחד הרבה יותר מ־40% מהקולות השניים, הקובעים את הייצוג היחסי בפרלמנט. כל מי שנמצא בעמדת הנהגה חייב לשאול את עצמו מה הוא יכול היה לעשות טוב יותר. אבל הפתרון אינו לרדוף אחרי התשובות הפשוטות שמציעים הפופוליסטים. התשובה היא מוסדות שלטון מתפקדים, שמזהים בעיות באופן ברור ובאמת פותרים אותן".
טניס בהפסקת חשמל
התבוסה של ה־CDU בברלין אינה נובעת רק מהתחזקות די לינקה. בינואר האחרון נקלע וגנר למשבר שפגע קשות באמינותו הציבורית. מתקפת הצתה על תשתיות החשמל בדרום־מערב ברלין הותירה כ־45 אלף משקי בית ואלפי עסקים ללא אספקת חשמל בעיצומו של החורף. בעוד הרשויות עסקו בטיפול בתקלה, וגנר יצא לשחק טניס במשך כשעה. בתחילה הציג את פעילותו באותו יום באופן שהותיר את הרושם כי עסק ברציפות בניהול המשבר, ובהמשך הודה במשחק.
הפרשה עוררה ביקורת ציבורית נרחבת. ביולי הודיע וגנר שלא יתמודד לכהונה נוספת. הוא נותר בתפקידו עד לכינון הממשלה הבאה, אך ההחלטה סימנה למעשה את סיום דרכו בראשות העיר.
בחרת לא להתמודד שוב, בעקבות משבר הפסקת החשמל. במבט לאחור, האם זו היתה ההחלטה הנכונה? ומה אתה חושש שלא ישרוד את חילופי השלטון, ככל שכאלה יתרחשו?
"מבחינתי, פוליטיקה פירושה לקבל אחריות. זה כולל גם את ההחלטה מתי הגיע הזמן למשהו חדש. אני פחות מודאג מהמורשת האישית שלי, ויותר חושש מהשאלה אם עקרונות מסוימים ימשיכו להתקיים - התנגדות ברורה לאנטישמיות, סולידריות עם ישראל, מוסדות חזקים ויעילים, והשאיפה לא רק לתאר בעיות אלא גם לפתור אותן. אני מאוד מקווה שברלין לא תאבד גובה בתחומים האלה. רבים מהשינויים שהובלנו בשלוש וחצי השנים האחרונות היו חיוניים לעיר הזאת".
בשיחה שקיימתי במהלך ביקורי בברלין, בכיר גרמני הציע הסבר רחב יותר לקשיים של ההנהגה המקומית. לדבריו, וגנר מייצג במידה מסוימת את טיפוס הפוליטיקאי שהוביל את ברלין בשני העשורים האחרונים - מנהיגים שצמחו בפוליטיקה העירונית, חלקם ילידי ברלין, המכירים כל פינה וסמטה בעיר, אך אינם מצליחים תמיד לתרגם את ההיכרות הזאת לעוצמה פוליטית.
לטענת הבכיר, ראשי העיר של השנים האחרונות לא תמיד ניחנו בכוח הפוליטי ובתחכום הדרושים כדי לשרוד משברים ולהוביל שינויים משמעותיים. בעבר, הוא הזכיר, הנהגת ברלין שימשה גם קרש קפיצה לפוליטיקאים בדרכם לצמרת השלטון הפדרלי. וילי ברנדט, שכיהן כראש עיריית מערב ברלין ובהמשך היה לקנצלר גרמניה, הוא הדוגמה המובהקת ביותר. גם ריכרד פון וייצזקר עבר מלשכת ראש העיר לתפקיד נשיא גרמניה.
התמונה מורכבת יותר כשבוחנים את ראשי העיר האחרונים. קלאוס ווברייט כיהן במשך יותר מ־13 שנים, ואילו פרנציסקה גיפיי הגיעה לעירייה לאחר שכבר כיהנה כשרה בממשלה הפדרלית. ובכל זאת, יש באבחנת הבכיר כדי להאיר את סיפורו של וגנר. הוא נולד במערב ברלין, צמח בפוליטיקה המקומית ומכיר היטב את העיר, אך מתקשה לסיים את כהונתו בתנאים שקיווה להם.
במהלך כהונתך נקטת קו נחרץ נגד האנטישמיות והמחאות נגד ישראל. האם שילמת על כך מחיר פוליטי?
"אני לא חושב שאפשר להכליל עד כדי כך, אבל ברור שההתנגדות הנחושה שלנו לאנטישמיות בהחלט גייסה חלק ממצביעי די לינקה".
וגנר נזהר כאן מלטעון שהמאבק באנטישמיות הוא שהביא לתבוסתו. הוא מכיר בכך שעמדותיו עוררו התנגדות בקרב חלק ממצביעי השמאל, אך לא מנסה להציג את עצמו כמי שאיבד את השלטון רק בשל תמיכתו בישראל.
"ברלין זקוקה ליהודים"
אתה מסיים שלוש וחצי שנים בבית העירייה האדום. מהו השלב הבא מבחינתך? האם המאבק באנטישמיות יישאר חלק מפעילותך גם לאחר שתעזוב את התפקיד?
"נראה מה יקרה בהמשך. כל סוף הוא התחלה חדשה. אבל דבר אחד ברור לי מאוד - המאבק באנטישמיות אינו מוגבל לתקופת כהונה. אמשיך להתייצב נגד אנטישמיות בכל מקום".
יום לאחר פתיחת התערוכה, וגנר יצא לביקור קצר בישראל לציון שלוש שנים לטבח. במהלך הביקור נפגש עם ראשי העיריות תל אביב וירושלים, רון חולדאי ומשה ליאון, והגיע גם לקיבוץ רעים. בראיון, שנערך ערב נסיעתו, שאלתי אותו מה היה רוצה לומר לישראלים שחוששים להגיע לברלין או להמשיך לחיות בה. עבור הישראלים המתגוררים בעיר שאלת זהותו של ראש העיר הבא נוגעת גם לתחושת הביטחון ברחובות, לאפשרות לדבר עברית במרחב הציבורי ולחופש לבטא את זהותם.
"אני רוצה לומר להם: ברלין זקוקה לחיים יהודיים וישראליים, והיא רוצה בהם. אני יודע שכיום ישראלים ויהודים רבים שואלים את עצמם אם ברלין היא עדיין המקום המתאים עבורם. אבל אני משוכנע שההישגים שלנו בשנים האחרונות יחזיקו מעמד, כי החיים היהודיים הם חלק חיוני מברלין. הקשרים בין העיר שלנו לישראל הם קרובים, דינמיים וחזקים. אנחנו יכולים - ואנחנו חייבים - להמשיך לבנות על היסודות האלה".
המפגש עם שיר חרמש בבית העירייה האדום העניק לדברים הללו משמעות אישית. וגנר, ששלוש שנים קודם לכן הורה להניף את דגל ישראל מעל אותו בניין, מצא את עצמו מאזין לעדות על הטבח בכפר עזה ומתקשה להסתיר את דמעותיו. כעת, כשכהונתו מתקרבת לסיומה, לא ברור עד כמה המדיניות שהוביל כלפי ישראל והקהילה היהודית תישמר לאחר חילופי השלטון. ההכרעה נמצאת בידי המפלגות המנהלות את המשא ומתן הקואליציוני, והשלכותיה יורגשו גם בקרב אלפי הישראלים שבחרו בברלין כביתם.