גניבת הבחירות נעשתה בשיטה הידועה של מצג שווא ומשבר גדול

הפסיכוזה המטלטלת שהשתלטה על חיי הציבור בישראל מאפשרת את קיום הממשלה החדשה • מאי גולן כבר מזמן לא מתרגשת מהטענות כלפיה להסתה • גם כאשר יש טענות קשות נגד היועמ"ש אביחי מנדלבליט, מצמרר לחשוב מה יקרה כשלא תהיה שום סמכות מאזנת מעל לראש התביעה

השתוללות מהפכנית אנרכיסטית שנמשכה כשנה וחצי. המחאה נגד ראש הממשלה // צילום: אורן בן חקון

גניבת הבחירות נעשתה בשיטה הידועה של יצירת רעש מתמיד ומצג שווא של משבר גדול, שממנו תגאל אותנו כעת הממשלה החדשה

גניבת הבחירות מתבצעת בטכניקה ישראלית ייחודית. בארה"ב קיימות טכניקות שונות שנוסו בהצלחה במקרים שונים בעבר. מבלי להתייחס לבחירות של נובמבר 2020, הנשיא בוש הבן "גנב ביושר" את הבחירות של שנת 2000 וקיבל על זה גושפנקה חוקית. כולם מכירים את הזיופים ב־1960 במדינת אילינוי ובייחוד בשיקגו, שם סידר ראש העיר דיילי ניצחון לג'ון קנדי. מה שפחות ידוע זה שלינדון ג'ונסון, שרץ כסגנו של קנדי, ארגן עם אנשיו את גניבת הבחירות בטקסס. באותם זמנים ניתן היה לסדר שם כל תוצאה רצויה.

אבל הדבר החשוב הוא שגניבת הבחירות על ידי כנופיית הארבעה - בנט, סער, ליברמן ולפיד - היא מהלך כפוי בסיומה של השתוללות מהפכנית אנרכיסטית שנמשכה כשנה וחצי, משך כל תקופת הקורונה. זו אחת השיטות לביצוע מהפכה. יוצרים טלטלה בלתי פוסקת, מייצרים אירועי חיכוך שמזמינים אלימות, פורצים גדר וגבולות.

מערכת המשפט, שמבינה מה קורה מול עיניה, משתפת עם זה פעולה. מטמטמים את הציבור. מה שקרה במרכז ירושלים פעם ופעמיים בשבוע, היה מפגן של השתלטות על רחובות ואזורים שלמים. מי שלא גר בירושלים יכול היה להתעלם מהאדנות המתגרה הזאת, שהכריזה על שלטונם למשך שעות ולפעמים ימים בבירת ישראל. הם חיללו את בית ראש הממשלה בהתנחלות השאנטי ברחוב עזה.

אולפני הטלוויזיה היו זירת קרב לרעש תעמולתי בלתי נסבל, מתמשך, כמו הצופרים והתופים שמתחו את עצבי תושבי מרכז ירושלים ימים רבים. כאשר מישהו המזוהה מהימין איבד את השליטה בעצביו, מייד גויסו השלטונות להתריע מפני אלימות הימין והסתה. הם פרצו את המעטפת בדברי הנאצה וההסתה לרצח ראש הממשלה נתניהו ובני משפחתו.

היכלי בית המשפט העליון שימשו במה לאינספור דיוני בג"ץ ביוזמת אליעד שרגא ושיבוטיו. אלה לא נועדו לעשיית צדק, אלא למתוח את עצבי הציבור וליצור דרמות מוטרפות ומתח פוליטי בלתי נסבל. הם ניצלו את הקורונה כדי להגביר את האנרכיה, וגרמו לדימום האנרגיה של הציבור שנזקק לכוחות נפשיים כדי להתמודד מול המגיפה. את המסע התניעו וגם הובילו במשך תקופה ארוכה קצינים בכירים בדימוס. לפעמים רמטכ"לים לשעבר ולפעמים קצינים מזוהים, שהיו בעברם מפקדי יחידות מיוחדות וגיבורי טיס.

אין צורך לפרט את הדרכים שקיימות בימינו במדיה החברתית, במהומות רחוב, בכותרות ובדיווחים מהשטח, המעצימים את כל אלה. גם הראיונות הכועסים והצורמים שניהלו מגישי תוכניות חדשות עם ראש הממשלה נועדו לשפוך בנזין על מדורת חוסר היציבות. אך כל זה לא פגע ביציבותו ובתפקודו של ראש הממשלה נתניהו. בתוך המשפט שנפתח וסיפק זירת מטענים נוספת, הוא המשיך לנווט את עוצמתה של ישראל למיגור המגיפה ולעיסוק בסוגיות הגרעין האיראני, הבריתות המדיניות והכלכלה.

את הטלטלה הרועשת המהפכנית מנסים להשקיט באמצעות נורמליזציה של הטירוף. זאת הממשלה של בנט ולפיד. הפסיכוזה המטלטלת שהשתלטה על חיי הציבור בישראל מאפשרת את קיום הממשלה החדשה. הציבור זוכה לקצת שקט, אך מתחת למכסה ששמים עליו, בצורת ממשלה שבראשה ראש סיעה של שישה מושבים, ובמקום אכיפת חוק במגזר הערבי, האויב יהיה כמו בימי רבין ופרס: הימין.

בלי פילטר

מאי גולן כבר מזמן לא מתרגשת מהטענות כלפיה להסתה, גם לא אחרי השימוש השנוי במחלוקת ב"מחבלים מתאבדים"
ההתרחשות מוכרת. אדם לא מוכר נראה יורד במדרגות בניין מגוריך, סוחב בידיו טלוויזיה. בואו ניזכר בימים הטרום־פלזמטיים, כשאפשר היה לזרוק טלוויזיה גדולה מהחלון של קומה 5. דיירים מסתכלים עליו בהשתאות וחלקם שואלים אם הם יכולים לעזור לו. רק דיירת אחת מבינה מה הולך. היא צועקת: "גנב! תתפסו אותו!".

השבוע זאת היתה חברת הכנסת מאי גולן. בזמן שטובי האנשים הסתבכו וניסו להבין ולתאר באלף מלים את התמונה המעוותת של הפוליטיקה הישראלית, הגדירה גולן את הסצנה שבה מככבים נפתלי בנט, איילת שקד וגדעון סער במלים קיצוניות: "מחבלים מתאבדים". בהתחלה חשבתי שזאת וריאציה קצת מסורבלת לביטוי הנפוץ ברחוב, כשמשתמשים מדי פעם בביטוי "מתאבד שיעי". אפילו ח"כ יועז הנדל אמר את זה כבר לפני כחודשיים למי ששוחח איתו בטלפון: "אתה רוצה להגיד עלינו שאנחנו מתאבדים שיעים? כן, אנחנו מתאבדים שיעים".
שאלתי את גולן אם כבר קיבלה הזמנה לחקירה על הסתה. "דבריי לא היו בגדר הסתה", היא אומרת. "עמר בר לב אמר בזמנו שראש הממשלה מגיע לבית הלבן כמו מתאבד שיעי כדי לפוצץ את היחסים עם ארה"ב. השתמשתי בביטוי בתור מטאפורה למשימת התאבדות. מחבלים מתאבדים יודעים שאין להם לאן לחזור. וכאן - להבדיל אלף אלפי הבדלות - גדעון סער ונפתלי בנט יודעים שאין להם לאן לחזור. הם איבדו את הציבור שלהם, שבאמצעותו נבחרו לכנסת".

שאלתי אותה אם גם היא חושבת שזו פשוט גניבת בחירות. "חד־משמעית", השיבה, "ההרפתקאות של בנט ושקד עלו לימין בשלטון. מה שעשו עכשיו זו מרמה בכוונה תחילה. בנט ידע מההתחלה מה הוא עושה. זה פיגוע לדמוקרטיה".

גולן עושה אבחנה בין בנט ושקד לבין סער. ברית האחים עם לפיד לא נפסקה אף פעם. היא נועדה כבר לפני שנים להפיל את נתניהו ואת הליכוד. "אין שם אידיאולוגיה", היא אומרת על בנט ושקד. ועל סער היא מוסיפה "הכרתי אותו. לא יכול להיות שהשנאה מעוורת עיני צדיקים. היה לי קשר קרוב אליו. הוא היה שר פנים מצוין, ופעל נכון מול המסתננים בדרום תל אביב. גדעון עכשיו זה לא האיש שהכרתי. אני חושבת שהוא נסחף למקום הזה כשראה הזדמנות להחליף את ביבי נתניהו, גם במחיר עקרונותיו. בנט הוא איש של אקזיטים. הוא לקח עסק כושל, מפלגה דתית לאומית; שדרג אותה, וכמו עסק מכר אותה למרבה במחיר".
גולן לא מאמינה שאת בנט ושקד אפשר להזיז, מכל הסיבות שמנתה. "אבל רוב האנשים שלהם מתעוררים עם זיעה קרה בלילה. הם באו להשפיע על עם ישראל; ורק ההבנה שהם מסכנים את העם היהודי תגרום להם לסגת מהמהלך".
היא חושבת שדחיית מצעד הדגלים כבר נעשתה ברוח ממשלת בנט־לפיד. היא עצמה תכננה להשתתף אתמול בהפגנת מחאה בעיר העתיקה על ביטול מצעד הדגלים, ובינתיים נקבע מועד אחר.

אביחי מנדלבליט // צילום: יוסי זליגר,

רפורמת סרק מסוכנת

פיצול תפקיד היועץ המשפטי, שמקדם גדעון סער, עלול להוליד שני מוסדות מקבילים שכוחם המצטבר חזק מכוחו הנוכחי
פיצול תפקיד היועמ"ש כשמולו תפקיד חדש, ראש התביעה הכללית, הוא רעיון שגדעון סער וכמה מקורבים אליו מסתובבים איתו לא מעט שנים. זה רעיון שרוכב על הביקורת שהלכה ונבנתה נגד מערכת המשפט, ובייחוד נגד תפקודו של בית המשפט האקטיביסטי והתעצמות היועץ המשפטי לכדי מפלצת של סמכויות. השופט בדימוס אמנון סטרשנוב כתב באחד מעיתוני הערב, שזה התפקיד עם הכי הרבה סמכויות במדינה, ולפי דעתו זה למעלה מכוחות אנוש. בני אדם ניכסו סמכויות, אך בסוף מתברר שיש להם יותר מדי צלחות על המגש.
הסוגיה לא ממש תפסה אש במוקד הדיון הציבורי. מאחד היועצים המשפטיים בעבר שמעתי התנגדות נחרצת. זאת גם עמדת מערכת המשפט. ואני חושב שלאור הניסיון הקיים בישראל בנוגע לרפורמות של תפקידים בכירים, התוצאות הן קשות כשמשקללים את התוצאות הבלתי נחזות. יש חשש כבד שאם הפיצול יתבצע זה גם מה שיקרה עם תפקיד היועמ"ש. זו רפורמת סרק, שמסתירה מאחוריה את ההגנה שגדעון סער יעניק לפרקליטות תוך העצמת כוחה. זאת ואף יותר מכך.

במאמר מסוף 2009 ציין פרופ' מני מאוטנר כמה מקרים שבהם היועץ המשפטי לא מילא את המצופה ממנו במחלקת זכויות האזרח של נאשמים מסדר גודל של חיים רמון ואהוד אולמרט. היועמ"ש דאז הגן על הפרקליטות "ולא על זכויותיו החוקתיות של האזרח רמון", כתב מאוטנר. "זכויותיו החוקתיות של אהוד אולמרט כנאשם נפגעו באופן קשה" בפרשת העדתו של משה טלנסקי. אכן, אותה עדות נשאה אופי של משפט ראווה כאשר התקשורת משתפת פעולה, מחוסר יכולת להבין כיצד פרקליט המדינה לדור משתמש בה.
במצב הנוכחי, גם כאשר יש טענות קשות נגד היועץ המשפטי מנדלבליט, מצמרר לחשוב מה יקרה כאשר לא תהיה שום סמכות מאזנת ושוקלת שיקולים חוקתיים ולאומיים מעל לראש התביעה. אפשר לדמיין מה היה קורה אם "התובע הכללי" העצמאי ביחס ליועץ המשפטי היה מריץ את תיקי נתניהו. הוא היה יורה לכל הכיוונים והיינו חיים בעולם של עוד שני תיקים, הצוללות בוודאי, כשהאינטרס הסמכותני של התובע הוא להפליץ עוד ועוד מפלצות משפטיות.

התחזית הסבירה, כפי שטען מאוטנר, היא שהפיצול עלול להוליד שני מוסדות מקבילים שכוחם המצטבר יהיה חזק מכוחו של היועץ המשפטי, שאפילו היום נהנה מעוצמה אדירה. אך גם עם כל הביקורת על היועמ"ש הנוכחי, עדיין יש סיכוי שבמקרים מסוימים הוא יגן על זכויות חוקתיות של חשודים ונאשמים. כאשר גם המעט הזה ייעלם, נחיה בעולם חקירות וכתבי אישום חסר מעצורים.

מחוץ לפרוטוקול

משה דיין תואר כמי שהתמוטט במהלך מלחמת יום הכיפורים, אבל כמו במקרים רבים - הכל דיבורים. עיצוב התודעה על חשבון הפרוטוקולים
מה עוד ניתן ללמוד מחשיפת פרוטוקולים נוספים של הקבינט במלחמת יום הכיפורים? בעיקר אישור וחיזוק למה שכבר היה ידוע. מה שבולט זה עד כמה שר הביטחון משה דיין, ואיתו הצמרת הצבאית, לא העלו בדמיונם מצב צבאי כפי שנוצר על ידי הצבא המצרי בצליחת התעלה והתחפרותו בצד המזרחי של תעלת סואץ. לא התקבל על דעתם שהצבא המצרי מסוגל לחצות את התעלה מול אש צה"ל וחיל האוויר, וכל זה ביחס הפוך לחזית רמת הגולן, שם הסכנה מופנמת ונלקחת ברצינות.

מה שמתבהר עוד זה עד כמה נושא סוריה תעתע בקברניטים בשעות שלפני פרוץ המלחמה. יש בתמלילי הדיונים הסבר מסוים למצב הביש שבו נתפס חיל האוויר כשחלק גדול ממטוסיו חמוש לקראת מכה אווירית מקדימה. שרי הקבינט לא היו סגורים על פתיחת המלחמה ממש במתואם ובמקביל על ידי מצרים וסוריה. חשבו שאולי הסורים לא ייכנסו מייד. ואז מרבית הדיון בקבינט בשעתיים שלפני פרוץ האש נסב על מה דינה של סוריה כשפורצת המלחמה בגדות התעלה. הוחלט שבמצב הזה אפשר יהיה להכות גם את סוריה; לכן שומרים מטוסים ערוכים למשימה שלא בוצעה, וחיל האוויר פחות או יותר היה בנפקדות בחזיתות כשפרצה האש.

ראש הממשלה גולדה מאיר פולטת שם לפני פרוץ המלחמה, שאומרים 18:00 אבל זה לא הגיוני, לדעתה. יותר הגיוני שזה 16:00. דבר ששוב מעורר סימן שאלה לגבי הנעילה על שש בערב בתור שעת השי"ן. אם גולדה חשבה על זה, איפה היו המפקדים?
בדור הפוליטי הנוכחי מוכרת בכל עוזה התופעה שתוך כדי, ובייחוד לאחר אירועים ביטחוניים, יש אינספור הדלפות שמיועדות לצייר את ראש הממשלה או את הרמטכ"ל או את בנט באור שלילי או חיובי. בהיעדר הפרוטוקולים, כך קרה גם במלחמת יום הכיפורים. במשך שנים תואר דיין כמתמוטט, וכעבור יום־יומיים מאבד את סמכותו "המיניסטריאלית". אין לזה שום סימוכין בדיוני הקבינט. דיין מפוכח, תופס לפני כולם את גודל הברוך, מתאושש, ויודע מה צריך לעשות ואיך לדרג את סדר העדיפויות. מלבד הלוחמים עצמם, מנהיגותו של משה דיין הצילה את רמת הגולן.

חיפשתי את הייאוש והקריסה של הממשלה ב־7 באוקטובר וב־9 באוקטובר, ולא מצאתי. לא נמצאו בין השורות סימנים לדיבור על ברירת שמשון. גולדה דיברה על ממד שההיסטוריונים מתעלמים ממנו: "על מה שאנו עושים ממילא העולם לא יסלח לנו, ואחר כך האלופים יתווכחו אם עמדנו בפני השמדה או לא. אני לא אומרת כי אנו עומדים עתה בפני השמדה, אך לא עמדנו עד כה בפני דבר כזה. לו היה איזה כוח מוסרי בעולם, היה הוא שופט מה הרוסים עשו ועושים לנו". 

כדאי להכירi