לח"כים אין מושג על מה הם מצביעים. פלא שזו התוצאה?

"העברות תקציביות" - מאחורי שתי המילים האפורות והמשמימות האלו עומדות לא פעם טלטלות מרחיקות לכת שמשפיעות על החיים, ובעיקר על הכיס, של כולנו. אבל כמו במקרים רבים, החשוב ביותר סמוי מן העין, והמשמעות האמיתית של ההעברות האלה נסתרת לא רק מאיתנו מאזרחים, אלא לפעמים גם מפני הח"כים שמצביעים עליהן.

תזכורת קטנה: ההעברות התקציביות הנדונות בוועדת הכספים של הכנסת, שעליהן דיווחנו כאן בשבועות האחרונים, הן תיקונים שמתבצעים בתקציב המדינה כדי להעביר כספים ממטרה אחת לאחרת. הצרה היא שקשה לעקוב אחריהן, וקשה עוד יותר להבין לאן עובר הכסף עובר בפועל.

על פניו, תקציב המדינה מציין מטרות מוגדרות וכמה כסף יש להקדיש להן. אפשר להתווכח על סדרי העדיפויות שבאים לידי ביטוי בתקציב, ויש שיטענו שהם שגויים או גרועים; אבל לפחות הכל מתנהל בהליך מסודר, שבמסגרתו נבחרי הציבור מצביעים באופן מושכל ובדעה צלולה על אותן המטרות.

לא לחינם דיוני התקציב נערכים בפורמט מרתוני, עד השעות הקטנות של הלילה; יש עימותים, יש עקיצות, יש פשרות משונות ונודה באמת, יש גם סחטנות - אבל לפחות מתקיים דיון של ממש. לא כך בהעברות התקציביות, שמתבצעות לעיתים קרובות בניגוד לנוהלי ועדת הכספים: עם טעויות לא מעטות בסכומים, בלי הפירוט הנדרש - ובלי שהח"כים יוכלו לעשות את עבודתם ולפקח כראוי על השינויים בתקציב המדינה.

חומרת הבעיה רק מתחדדת כשמאזינים לדבריו של שורד השבי שגב כלפון, שסיפר היום (רביעי) בראיון לרשת ב' בתאגיד השידור כמה קשה לשקם את החיים אחרי שנתיים בשבי. חלק מהקושי ניכר, כמובן, גם במצבם הכלכלי של מי שיצאו מהגיהינום בעזה. הממשלה מעבירה מיד ליד סכומי עתק - ועוד לא דיברנו על הכספים הקואליציוניים - אבל לשיקום החטופים לא נשאר. וכשהח"כים עצמם לא בטוחים על מה הם מצביעים, זה הכל חוץ ממפתיע.