ערב קודם לניצחון ההיסטורי (לא פחות!) על צרפת ביורובאסקט, התמודדו ישראל ופולין באולם בעיר קטוביץ (סמלי, לא?). ובשעת נגינת התקווה, נעמדו 11 אלף אוהדים פולנים ושרקו בוז להמנון הישראלי.
אוהדי נבחרת ישראל חוגגים ניצחון היסטורי על צרפת // צילום: תומר גבעתי ונדב דימנד
במחצית (שבה פיגרה נבחרת הכדורסל) ירד לעמדת הראיונות תומר גינת, אחד מכוכבי הקבוצה, ואמר "לא שיחקנו מספיק אגרסיבי יחסית לקבוצה ששרקו לה בוז בהמנון".
למחרת, באותה עמדת ראיונות (כעת כבר צוהלת ומחויכת בהרבה), פרץ תומר גינת למסך, במהלך הראיון עם דני אבדיה וצעק למיקרופון בקול נרגש וסוער: "שכל העולם יידע, לא שורקים בוז בהמנון של נבחרת ישראל! תגיד לכל העולם, דני - לא שורקים בוז להמנון של ישראל".
כי המשחק הזה, ובפרט הרגע הזה, היה הרבה הרבה יותר מכדורסל.
השחקנים בכחול לבן לא שיחקו (רק) על ההעפלה לשלב הבא בטורניר כי אם על הלגיטימיות של ישראל, על זכותה לעמוד גאה בקרב משפחת העמים, וגם נגד האנטישמיות המשתוללת. הם לא לחמו בעזה, כי אם בסניקרס וגופיות, אבל הם נלחמו. נלחמו בשביל ובשם משהו גדול בהרבה מכדורסל. הם נלחמו נגד הרוח הרעה שאופפת את המערב, ונגד שנאת ישראל, ובערב יום ראשון, בשעה 19:45 הם גם ניצחו. בשמנו ובשם ההמנון שלנו. עם כל הכבוד לכדורסל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
