"7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיו? אני חושב שזו יכולה להיות אחת מנקודות המפנה הגדולות ביותר בהיסטוריה היהודית. אולי הגדולה ביותר מאז נפילת בית המקדש בשנת 70 לספירה, מאז הכיבוש הרומי, משום שהיהדות שרדה.
"היא הפכה לאלופת העולם בהישרדות באסונות, אך מעולם לא התמודדה עם אסון כמו שאנו מתמודדים איתו כעת, שהוא אסון רוחני עבור היהדות עצמה. משום שמה שקורה עכשיו בישראל עלול, לדעתי, להרוס ולבטל אלפיים שנות חשיבה, תרבות וקיום יהודיים.
"התרחיש הגרוע ביותר שאנו עומדים בפניו כעת הוא הפוטנציאל של קמפיין טיהור אתני בעזה ובגדה המערבית, שיוביל לגירוש של שני מיליון פלשתינים משם, להקמת ארץ ישראל השלמה, להתפוררות הדמוקרטיה הישראלית וליצירתה של 'ישראל חדשה', המבוססת על אידיאולוגיה של עליונות יהודית ועל סגידה למה שהיו ערכים אנטי־יהודיים לחלוטין במשך אלפיים השנים האחרונות".
יובל נח הררי דיבר. יונית לוי הקשיבה והנהנה. הוא נתן את נבואת החורבן ההיסטרית שלו בקול שקט ורגוע. אנשים קוראים לו אינטלקטואל. באמת, אינטלקטואל הבית של האליטות הפרוגרסיביות. אומרים שהוא מוערך. אחרי הכל, לא היה פילוסוף יהודי שמכר כל כך הרבה ספרים מאז מנדלסון, שפינוזה והרמב"ם. ביחד.
הררי מתפקד כהוגה המיועד עבור מעמד ניהולי גלובלי, שכבר מזמן ביצע מיקור חוץ לחרדותיו הפילוסופיות. הצלחתו, כמובן, מעולם לא היתה עניין פילוסופי, אלא תופעת שוק. ברק אובמה, התגלמותו של הקפיטליזם המאוחר והנאור, המליץ עליו. הוא היה פיצ'ר, רכיב הכרחי במבנה־העל הליברלי. הוא נאם בקפלן.
אנשים רבים המליצו על הספר. אולי הם לא קראו אותו. אנשי מדע קראו אותו. הם אמרו את אותו הדבר. כל אחד בתחומו. "הוא איש חכם", חייכו. "הוא כותב היטב, אבל בתחום שלי הוא לא דייק". היו אי־דיוקים - ועדיין קראו לו פילוסוף מכובד.
בלשנים קראו את הצהרותיו על שפה ומצאו אותן מקובלות באופן כללי, למעט החלקים שעסקו ספציפית בשפה. ביולוגים ציינו ששימפנזים, למעשה, אינם צדים צ'יטות. אנתרופולוגים הצביעו על אי־הבנה בסיסית של מסורות שבעל פה, על ספירה שגויה של ציידים־לקטים. סוציולוגים הבחינו שכינוי של כסף וחוק "פיקציות" הוא אי־הבנה יסודית של כוחו התפקודי של סדר מדומיין. רשימת התלונות הספציפיות והמפורטות הללו היתה ארוכה, ובסופו של דבר, בלתי רלוונטית. צרכני המוצר לא רכשו עובדות; הם רכשו תחושה של הבנה בעולם שכבר מזמן הפך לבלתי ניתן להבנה.
תזת הליבה פשוטה, אלגנטית בניהיליזם שלה, מותאמת באופן אופטימלי לצריכה על ידי אנשים החושדים, עמוק בפנים, שחייהם שלהם חסרי משמעות. הרצון החופשי הוא אשליה. משמעות כשלעצמה היא רק מצב חולף של הביוכימיה שלנו. דתות, אומות, חוקים, כולם פיקציות. אושר הוא עניין של הנמכת ציפיות ותרגול מדיטציה, פרויקט העצמה אינדיבידואלי עבור חסרי המזל הביוכימיים.
ההסבר של הררי למונותיאיזם - עסקה פרימיטיבית עם אל מקומי - הוא פישוט גס שהיה מבייש אפילו את האנתרופולוג האתיאיסט המיליטנטי ביותר, אך הוא שירת את מטרתו וצמצם את המורכבות העצומה והמפחידה של הרוחניות האנושית לעסקה אינפנטילית.
אבל לא רק הדת - גם המדע מסרב בעקשנות ליישר קו עם הררי. נוירולוגים קובעים שלא ניתן לפטור את הרצון החופשי בקלות כזו. ביוכימאים ציינו שמשמעות ה"פיקציה" משנה באופן מוכח את הביוכימיה, ולא רק להפך. כלכלנים וסוציולוגים ניסו להסביר ש"פיקציה" משותפת כמו מדינה היא למעשה מציאות מוחשית בעלת כוח מדיד. מחקרים רפואיים על מדיטציה ועל בודהיזם הצביעו על השפעות מינימליות, לעיתים קרובות זניחות, ובעיקר מבוססות הייפ. המבנה האינטלקטואלי של הררי הוא הולוגרמה.
בשנת 2015, בספרו "ההיסטוריה של המחר", טען הררי כי "עידן העמידה חסרת האונים מול מחלות טבעיות הסתיים". כשהגיע נגיף הקורונה, אירוע ביולוגי צפוי, התזה לא בוטלה אלא התהפכה באופן חלק: המגפה הייתה כעת ההוכחה לצורך במעקב ביומטרי כולל, שכבת שליטה גלובלית חדשה. עוד תירוץ לממשלה עולמית.
לאחרונה נראה שמעמדו התערער. ממשיכו של קאנט הפך לעוד כותב בינוני ברשתות החברתיות. וכך, מול תהום חוסר הרלוונטיות, הוא עשה את מה שצפוי. הוא עבר לתקוף את ישראל. כרגיל אצל הררי, היו בדבריו סתירות.
לפני שנתיים הוא נאם בקפלן ואמר שהמדינה לא תשרוד את "ההפיכה המשטרית". הוא הזהיר מאנרכיה. כעת הוא מאיים שישראל תשרוד כתיאוקרטיה. הררי זיהה, בביטחון של מדריך טיולים היסטורי מנוסה, את המלחמה בעזה כנקודת מפנה פוטנציאלית המתחרה בחורבן הבית השני. בתקופה הנוכחית הוא רואה שלילה מוחלטת של אלפיים שנות אבולוציה תרבותית ואינטלקטואלית. נורא, מבחינתו.
הררי מתפייט על ערכים יהודיים. הערכים היהודיים שהררי מתפייט עליהם הם אותם ערכים מדומיינים, פיקציות, שקר ציבורי משותף, שבהם ידע להיכנס לפני רבע שעה. לפני כן הוא כתב שערכים הם פיקציה. שקר משותף. הררי כתב שערכים עוזרים לאדם לסבול.
אם הררי היה אדם רציני, הייתי מניח שכדי לאמץ מחדש את הערכים היהודיים הנושנים הוא מתכוון לשוב לגור בתחום המושב ולהתחבא בעליית הגג כשבן זוגו נאנס ונשחט על ידי קוזאקים. אני לא מעוניין. אבל אפשר לנשום, הוא לא אדם ישר מבחינה אינטלקטואלית.
יובל נח הררי הוא סימפטום למחלה של המאה ה־21, שאותה אבחן ניטשה כבר במאה ה־19. מחלתו של האדם האחרון. הסיוט של ניטשה הוא החזון של הררי: עולם ללא עקרונות, אהבה או חלום. עולם שבו אדם אינו נושא עיניו לכוכב. עולם בלי אלוהים, בלי פילוסופיה. ניטשה מזהה את הסכנה בחיים בלי סמכות מוסרית שבאה מחוץ לאדם.
הררי עושה בפילוסופיה את מה שיאיר לפיד עושה בפוליטיקה. חסר ידע אמיתי, רווי סתירות. הוא התגלמות "בגידת האינטלקטואלים". חוסר היכולת להבדיל בין עובדה לבין מה שהוא רוצה שהיא תהיה. הררי מלבה את האש במדורת הבורות.
יונית לוי מהנהנת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
