לנתניהו יש כמה פתרונות אפשריים למשבר הגיוס. אחד מהם גרוע במיוחד עבורו

האמבוש של יו"ר ועדת החוץ והביטחון יולי אדלשטיין ביום שלישי בערב הדהים את נציגי החרדים ואת סביבת ראש הממשלה. זה היה מארב מתוכנן, אחרי חודשים של הרדמה. כולם הרגישו שהוא מורח את הזמן, לא חושף את הקלפים, מאפשר לייעוץ המשפטי לנסח את החוק שמי שאמורים לשלוט בחקיקתו הם הפוליטיקאים.

במקביל, אדלשטיין ניהל אינספור ישיבות סרק על נוסח חוק לא רלוונטי שאושר בקריאה ראשונה בממשלה הקודמת, והכל הוביל לרגע הזה - אחרי הדקה ה־90 והדדליין החרדי לפירוק הממשלה - כדי לחשוף מסמך דרקוני וחסר תכלית, שאין שמץ של סיכוי שהחרדים יסכימו אפילו לרבע ממנו.

המסמך עורר השתאות גם אצל גורמים אחרים בקואליציה, שלא העריכו עד כמה אדלשטיין מתכוון להתל בכולם עד לרגע שבו יהיה מאוחר מכדי לתקן.

אדלשטיין יודע שאף אחד לא באמת יצלול לפרטים, שדעת הקהל נוטה נגד החרדים, ושהתקשורת נגד הממשלה והקואליציה. כבר שנה וחצי הוא רואה את עצמו בסיטואציה של ווין־ווין, וייתכן שהוא צודק בזה. אך כשבוחנים את הפרטים, את ההתנהלות, מגלים שלא תמיד הסיפור הוא שחור או לבן, רעים מול טובים.

סיפור גיוס החרדים הוא מורכב - וכולם מבינים את המורכבות הזאת, דרך אגב. לכל אחד מהשחקנים על המגרש הפוליטי היתה ההזדמנות להביא חוק גיוס להצבעה או לעיון ציבורי כחלק ממצע בחירות. כולם כולל כולם - מבני גנץ, דרך אביגדור ליברמן ועד יאיר לפיד. חלק היו צריכים להעביר חוק כשהחרדים בקואליציה, חלק אחר יכלו לעשות זאת על הראש שלהם כשהם באופוזיציה.

בכל החוקים, כולל של המתנגדים הכי חריפים של החרדים, ואלה שיודעים שלעולם לא יהיו איתם באותה ממשלה, הובאה בחשבון המורכבות הזאת - העובדה שלא ניתן לתקן מציאות של 70 שנה בכמה חודשים, ושצריך להתייחס גם למתח בין האינטרס שהחרדים יתגייסו לבין הרצון שייצאו לשוק העבודה, שלא פעם מתנגשים זה בזה.

המסמך של אדלשטיין עורר השתאות גם אצל גורמים אחרים בקואליציה, שלא העריכו עד כמה הוא מתכוון להתל בכולם - עד לרגע שבו יהיה מאוחר מכדי לתקן

אבל איש מהם לא העביר או הציע להעביר חוק כמו זה שהציג השבוע אדלשטיין. חוק שלא רק מתעלם לגמרי מהאינסטינקט החרדי הכי יסודי - שלפיו תפקידה של המדינה הוא לשמור על לומדי התורה ועל מעמדם - אלא שהוא גם אצבע בעין לשותפים פוליטיים שגם אמורים לתמוך בחוק הזה, בעוד הכוונה האמיתית מאחוריו היא לגרום להם לפרוש.

מניעיו האישיים או הפוליטיים של אדלשטיין לא ברורים, אבל כאדם מנוסה מאוד פוליטית, ועוד אחד החריפים והמפולפלים, הוא יודע מצוין שאף חרדי לא יתגייס במתווה הזה, ושהיתה סיבה טובה מאוד לכך שעד השבוע, אחרי מאות שעות של דיונים, התגלה המהלך האמיתי שאליו הוביל. כרוניקה של הרדמה לצורך הסלמה.

נועד לכישלון

בשבוע שעבר התקיימה פגישה, עוד פגישה במסגרת אינספור שעות הפגישות, בין אדלשטיין לנציגי החרדים. נציג ש"ס, אריאל אטיאס, ביקש לעבור על רשימת הסנקציות נגד חרדים שלא יתגייסו. אדלשטיין סירב למסור לו את הרשימה. על המספרים, על המכסות והיעדים ועל דברים נוספים כבר התפשרתי, אמר לאטיאס, אז לפחות את הסנקציות תשאיר כמו שהן. הרי אם תעמדו ביעדי הגיוס - לא יהיו בכלל סנקציות. אטיאס חייך. הרי את העצה על הסנקציות העניק הוא עצמו לאדלשטיין, אי־אז בתחילת הדרך.

ברגע של גילוי לב, אטיאס אמר לאדלשטיין כי בשורה התחתונה, מבחינה תקשורתית, רק הסנקציות רלוונטיות. אפשר לכתוב אילו מספרים שרוצים ולזרוק שיעורי גיוס ככל העולה על הרוח - בסוף בודקים מה קורה למי שלא מתגייסים, מהם העונשים שיוטלו עליהם. ופה יהיה המבחן שלך, אמר אטיאס. השר לשעבר מש"ס כמובן לא התכוון שאדלשטיין יחריף את הסנקציות מעבר לדברים הרגילים שהיו על הפרק בעבר, כמו שלילת הנחת מעונות, שלילת יציאה לחו"ל ושלילת ההטבות המגיעות בחוק למשרתים - דבריו נועדו יותר כדי לדרבן אותו להתגמש על השאר.

אלא שמתברר שאדלשטיין לקח את הטיפ הרבה יותר מדי ברצינות. בליל שלישי, כשהנציגים החרדים ראו את רשימת הסנקציות שהוא מציע במסגרת החוק, הם נדהמו ונתמלאו זעם. "ככה מתייחסים ללומדי תורה?!" צעק אחד מהם. הרי לאריתריאי שהסתנן באופן לא חוקי לישראל יהיו יותר זכויות מאשר ללומדי התורה אם החוק הזה יעבור, אמר.

שר בכיר, שכבר ראה חוקי גיוס בכמה ממשלות בעבר ואף עסק בהם באופן אישי ואינטנסיבי, אמר שגם הוא עצמו הופתע מאוד כשראה את רשימת התנאים של אדלשטיין לאישור החוק. "זה לא חוק גיוס", אמר, "זה חוק לפירוק הממשלה. כבר ראיתי חוקי גיוס, כולל כאלה שנעשו ללא שיתוף החרדים וללא צורך בתמיכתם - אבל כזה מסמך לא יכול לעבור בשום אופן, ויולי יודע את זה מצוין. מה עוד שבמקרה הזה דרושה תמיכה חרדית בחוק, לפחות חלקית, כי באופוזיציה אין אף גורם אחראי שיצביע בעד - אפילו אם היה כתוב בו ש־100% מהחרדים חייבים להתגייס מחר בבוקר לגולני, ואין שום סיכוי שהחרדים יוכלו לתמוך בחוק כזה. זה חוק שנועד להביא לפרישתם מהממשלה, חד־משמעית".

כשהקול הקיצוני גבר

אחת הנקודות בחוק שעליהן הצביע אותו שר היא הסעיף שקובע שסנקציות יוטלו על לא־משרתים, גם אם קיבלו דחיית גיוס ופטור כדת וכדין. זה דבר לא נתפס, אמר. הרי כל המשמעות של מכסות ויעדי גיוס היא כדי שמספר מקבלי הפטור יקטן. כלומר, שמי שלא באמת לומד יתגייס, כדי שאלה שכן נשארים ללמוד יוכלו לעשות זאת. אבל בחוק של אדלשטיין יישללו לאותם לומדים בהיתר זכויות רבות, בלי קשר לפטור שקיבלו. כזה סעיף לא היה באף מתווה בעבר, לא של לפיד ולא של ליברמן.

שר בכיר, שכבר ראה חוקי גיוס בכמה ממשלות בעבר ואף עסק בהם באופן אישי ואינטנסיבי, אמר שגם הוא עצמו הופתע מאוד כשראה את רשימת התנאים של אדלשטיין לאישור החוק. "זה לא חוק גיוס", אמר, "זה חוק לפירוק הממשלה"

הלאה, הוא ממשיך. בחוק של אדלשטיין יש התייחסות לסנקציות מוסדיות. הגיוני שיהיו סנקציות כאלה, היות שאחריות ועד הישיבות לעמוד ביעדי הגיוס בכל מחזור, ואם לא - תקציביהם ייפגעו. אלא שהיה הגיוני שהפגיעה תהיה דיפרנציאלית. כלומר, ככל שהעמידה ביעדי הגיוס תהיה חסרה - כך יופחתו התקציבים. אלא שבמתווה של אדלשטיין נקבע שאם לא תהיה עמידה בלפחות 95% מיעדי הגיוס - יפחתו תקציבי הישיבות לאפס(!). זה לא הגיוני בעליל, וגם במקרה הזה לא היה סעיף כזה בשום מתווה בעבר.

מי שתרמו לאדלשטיין להוציא את תוכניתו אל הפועל הם, מה לעשות, הנציגים החרדים עצמם. במשך שנה וחצי הם נתפסו באמירות שערורייתיות, גילוי אטימות מוחלט, דחייה של כל ניסיון להתקרב ולהתפייס באמצעות ערך הגיוס לצה"ל - אם לא במעשים, לפחות בגילוי אמפתיה - ובעיקר במתן גיבוי לכל התבטאות קיצונית שמזלזלת במשרתים, בציבור הציונות הדתית ובחיילי המילואים, הנושאים השנה בנטל שמעולם לא נשאו בו.

כי אפשר להכביר מילים על ערך לימוד התורה גם בלי להיתפס למילים כמו "נמות ולא נתגייס", או לאיומים לעזוב את הארץ אם יחויבו בגיוס. פעם נוספת הוכח כי בכל מה שקשור למנהיגים רוחניים האוחזים במפלגות פוליטיות, הקול הקיצוני תמיד יגבר.

ועוד דבר הוכח פעם נוספת: ברגע האמת, אין דבר כזה ש"ס. מאז היווסדה ועד היום, במקום להיות מפלגה ספרדית גאה עם מועצת חכמי תורה עצמאית, שלא מהססת ולא מגמגמת לומר את דעתה בהתאם לאינטרסים של הציבור הייחודי שלה - המפלגה הספרדית מעדיפה להכפיף את עצמה למנהיגים הליטאים ולהיכנע להם. הרב שך הוא שהקים את ש"ס, וכנראה חלק מהדנ"א המפלגתי שלה נותר כפוף לו ולממשיכי דרכו.

לא סיפקו את הסחורה

בסביבתו של אדלשטיין לא מקבלים את אופן הצגת הדברים, ודוחים את המתקפות עליו. לדבריהם, לא היתה שום מריחה או הסתרה, למעט זו שהוכתבה לו על ידי הייעוץ המשפטי של הוועדה ושל הכנסת. מדובר באירוע מורכב מכל הכיוונים, אמרו. הרי היועצת המשפטית לממשלה כבר הודיעה שהיא תתנגד לכל חוק. בניגוד אליה, הייעוץ המשפטי של הכנסת קבע שאפשר להעביר חוק, ובלבד שיתמלאו בו תנאים מסוימים.

במקום מפלגה ספרדית גאה עם מועצת חכמי תורה עצמאית, שלא מהססת לומר את דעתה בהתאם לאינטרסים של הציבור הייחודי שלה, ש"ס מעדיפה להכפיף את עצמה למנהיגים הליטאים ולהיכנע להם

המשמעות היא אדירה: בבג"ץ תיאלץ היועמ"שית של הוועדה ושל הכנסת לעמוד מול העותרים נגד החוק ומול היועמ"ש של הממשלה, ולהגן עליו. זה לא אירוע פשוט. התנהלותו של אדלשטיין נבעה כולה מקצב הזמנים שהכתיבה היועמ"שית של הוועדה. היא ביקשה שיעברו על כל סעיף וסעיף בחוק המקורי, זה שאושר בקריאה ראשונה, זה שהעביר בני גנץ בכנסת הקודמת. היא זו שהכניסה את הסנקציות כתנאי לאישור החוק - היא, ולא יולי. אלה נועדו כדמי רצינות לבג"ץ, שלא יפסול את החוק כפי שפסל את כל החוקים הקודמים בטענה לאי־שוויון.

כעת עומדות בפני נתניהו שתי אפשרויות: לזרום עם האפשרות של בחירות ולנסות לתמרן מעט את לוח הזמנים - לא מדובר בעיכוב של חודשים, אלא בשבועות בודדים לכל היותר - או לנסות להציל את הקואליציה. והדרך היחידה הנראית לעין שבה ניתן לעשות זאת - וגם זה לא בטוח יעבוד - היא להדיח את אדלשטיין.

אם החוק לפיזור הכנסת אכן יעבור בקריאה טרומית ביום רביעי, ראש הממשלה לא יוכל למרוח את הזמן יתר על המידה, משני טעמים מרכזיים: כדי לא להיראות כמי שחושש מבחירות ודוחה אותן בתרגילים - וגם כי החרדים, מרגע שזו תהיה ההחלטה הסופית, ידרשו לקיים בחירות כמה שיותר מהר, כדי לא לפספס את התקציב הבא.

אם נתניהו יחליט להקריב את ראשו של אדלשטיין, עליו לוודא קודם שהחרדים אכן קונים את זה ושהבחירות נמנעות כתוצאה מכך, וכן שחוק הגיוס אכן יעבור, אף שהדחתו עשויה להביא להתנגדות לחוק מצד גורמים נוספים בליכוד ובציונות הדתית. התסריט הגרוע ביותר מבחינתו הוא להדיח את אדלשטיין וגם ללכת לבחירות. כך הוא גם ייצא כמי שנכנע לחרדים, וגם ממשלתו תיפול כשסיפור גיוס החרדים ייהפך לנושא מרכזי בבחירות, לפחות בתחילת הקמפיין - בשורה רעה לליכוד.

הרבה ליכודניקים שאלו את עצמם אם לא הגיעה השעה לפרק את הברית ארוכת השנים עם המפלגות החרדיות. בשלב הזה, נראה כי שני הצדדים מאוכזבים זה מזה: בליכוד ציפו שהחרדים יתמכו בממשלה עד הרגע האחרון, וימשיכו גם בממשלה הבאה ובאלו שאחריה כל עוד ניתן - והחרדים, מנגד, ציפו שאחרי שנים רבות של מערכות בחירות בזו אחר זו, כולל הליכה לאופוזיציה, שבמהלכן נצמדו לליכוד ולא עברו לגוש השני, הם יזכו בתמורה להצלחה ולשיתוף פעולה בדבר האחד והיחיד שהם ביקשו במסגרת הברית הזאת: חוק גיוס. נכון לעכשיו, זה לא קרה.