לא למדו כלום. צדקה עשה הקדוש ברוך בישראל, בכך שהביא למינויו של גדעון סער לשר החוץ. מאז מונה לדיפלומט הראשון שלנו, הוא עושה הכל כדי להרחיק מאיתנו את המדינות שטרם התרחקו מאיתנו. השבוע הצליח למנוע את ביקורם ברמאללה של שרי חוץ מוסלמים, שלרוב מדינותיהם יחסים דיפלומטיים עם ישראל. הסבר משרד החוץ: מדובר ב"מפגש מתריס של שרי חוץ לדיון שמטרתו קידום הקמת מדינה פלשתינית. מדינה כזו תהפוך בוודאות למדינה טרור בלב הארץ. ישראל לא תשתף פעולה עם מהלכים שנועדו לפגוע בה ובביטחונה". לא פחות.
הבנת את זה, ברוך? המדינות הערביות שהכירו בנו והקימו שגרירויות בישראל, ואשר שגריריהן שבו למולדתם לאחר תחילת המלחמה, מנועים על ידינו מלפגוש את נשיא הרשות הפלשתינית, אשר הכריז כי חמאס גרם בטבח 7 באוקטובר לנכבה הפלשתינית השנייה. האם זו האסטרטגיה החדשה של ממשלת ישראל? לקרוע את החוטים שעדיין לא נקרעו בינינו לבין שכנינו? למנוע מהם להגיע לרמאללה, כי ברור לנו מראש שמטרתם לדבר על קידום הקמת מדינה פלשתינית, דיון המהווה סכנה ביטחונית? האם המטרה שלנו היא לפגוע באותן מדינות שלקחו על עצמן סיכון לא קטן מול דעת הקהל שלהן, ולהרוס את הסכמי אברהם שנתניהו גאה בהם כל כך?
מילא הממשלה מתנגדת להקמת מדינה פלשתינית, אבל למנוע את השיחה עליה? 147 מדינות בעולם מכירות במדינה פלשתינית, חלקן ידידות ותיקות של ישראל. מעתה לא יורשו נציגיהן להגיע לרשות הפלשתינית ולדבר עם הנשיא עבאס על האפשרות הזאת? אם לא די בהחרמת ישראל על ידי גורמים רבים כל כך בחודשים האחרונים, עכשיו אנחנו פעילים בהחרמת עצמנו.
יתרה מזאת, ראשי ממשלות ישראל הכריזו קבל עם ועולם על תמיכתם בפתרון שתי המדינות עד שהוקמה ממשלת נתניהו־בן גביר־סמוטריץ'. אריאל שרון, כראש הליכוד וכראש הממשלה, עשה זאת בנאום לטרון שלו, נתניהו עצמו כראש הליכוד וכראש הממשלה עשה זאת בנאום בר־אילן וחזר על כך בנאומיו בעצרת האו"ם. יאיר לפיד, כראש יש עתיד וכראש הממשלה, עשה זאת גם הוא בבר־אילן. אחרי כל זה יכולה ישראל לעשות את המהלך ההזוי של מניעת מפגש מדינות ערב שחברו אלינו, עם הנשיא הפלשתיני? שיניתם דעתכם כי אתם רוצים להעניש את חמאס, אחרי שטיפחתם אותו, ואינכם מבינים כי זהו עונש לרשות הפלשתינית ופרס לחמאס? כנראה לא הבנתם שהאינטרס הישראלי הוא הפוך.
להשתחרר מן האחריות. כששרים דיברו מהבטן, כאילו אין עולם ואין מוסר יהודי ואין דין בינלאומי, הציעו להרעיב ולהצמיא את תושבי עזה והסבירו כי אין ביניהם חפים מפשע, רתח עלינו העולם ודרש שנדאג למחסורם של העזתים. כשאפשרנו להעביר מיני מזונות (ישראליים), על חשבוננו או על חשבון הברון, ותושבי הרצועה התנפלו על המזון (והיו ששילמו על כך בחייהם), טען העולם כי אנחנו הורגים חפים מפשע. מישהו יכול לטעון כי שום דבר שנעשה לא יעניק לנו זיכוי, אבל יש מהלך שיפטור אותנו מזעמו של העולם.
מי שהחליט להישאר ברצועת עזה אחרי שהמלחמה הסתיימה בניצחון חד־משמעי של צה"ל על ארגון הטרור, אחראי למצב שנוצר. במקום להגיע להסדר שיביא לשחרור כל חטופינו וליציאת צה"ל מעזה, הפכנו אחראים לגורל העזתים. מי שאחראי לגורלם חייב להזין אותם, ומי שמנסה להזין אותם ייתקל בהמונים שיעוטו על המזון ויציגו אותנו כחסרי לב. הדרך היחידה להימנע מן המצב הזה, שבו אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי, היא לשים קץ למלחמה המיותרת הזו, לצאת מן הרצועה ולהביא בכך לשחרור החטופים. האחריות לתושבי עזה לא תהיה עלינו.
