יורשי הטרור: הארגונים שיתחרו על השליטה בעזה ביום שאחרי חמאס

עם חיסולו האפשרי של מוחמד סינוואר, חמאס מוצא את עצמו כמעט ללא הנהגה. מי ששרדו הם מח"טים בזרוע הצבאית, שיקבלו את המושכות: עז א־דין אל־חדאד וראא'ד סעד. לפי ההערכה בישראל, גם מח"ט רפיח מוחמד שבאנה שהה במתחם, וייתכן שנהרג בעצמו. לא זאת בלבד, אלא על שהרוב המוחלט של חברי הלשכה המדינית בעזה, פורום "ממשלת הצללים", חוסלו או עזבו לחו"ל.

על רקע זה, נראה שמעמדם של ארגוני הטרור האחרים בעזה עתיד רק להתחזק. לא מדובר רק בג'יהאד האסלאמי, שעוד מצליח לשגר רקטות מעת לעת; פרט לחמאס פועלים ברצועה יותר מ־15 ארגונים ותאים קטנים יותר. חלקם פועלים בתור שלוחות של איראן, אחרים קרובים לסביבת דאעש ואל-קאעידה.

הג'יהאד האסאלמי: האח הקטן והאכזרי

לפי הערכות, ערב טבח 7 באוקטובר, פעלו תחת הג'יהאד האסלאמי  כ־10,000 מחבלים. הארגון השני בגודלו בעזה נוסד על ידי פתחי שקאקי ב־1981, ושאב השראה מהמהפכה האסלאמית באיראן. כיום מומחים מעריכים שהוא כפוף ישירות למשמרות המהפכה ברפובליקה האסלאמית, ושואב ממנה סיוע בגובה עשרות מיליוני דולרים.

בניגוד לחמאס, מנהיגיו הבכירים של הג'יהאד האסלאמי עדיין חיים בחו"ל: המזכ"ל זיאד נחאלה, סגנו מוחמד אל־הינדי וראש הזרוע הצבאית עכרם אל־עג'ורי. המבנה שלו בעזה היה דומה לזה של חמאס – 24 גדודי מחבלים, שכל אחד מהם אחראי על גזרה אחרת. בעקבות קריסת משטר אסד, שבו תמך הג'יהאד האסלאמי כחלק מהברית שלו עם הציר האיראני, עלה שלטון של מורדים אסלאמיסטים. על הרקע הזה, נעצרו כמה מבכירי הג'יהאד האסלאמי בסוריה, ואחרים עזבו למדינות אחרות.

ועדות ההתנגדות: חמולות קיצוניות יותר מחמאס

הארגון השלישי בגודלו בעזה, אחרי חמאס והג'יהאד האסלאמי, הוא ועדות ההתנגדות - שמפעיל "זרוע צבאית" בשם גדודי סלאח א־דין. בתחילת המלחמה חוסל ראש הזרוע, ראפת חרב חוסיין אבו הלאל. הארגון מורכב מפורשים שהגיעו מחמאס, מפת"ח, מהחזית העממית ומארגונים אחרים. מי שהקים אותו בימי האינתפאדה השנייה הוא אבו ג'מאל סמהדאנה, טרוריסט פלשתיני ששיתף פעולה עם חמאס.

ההבדלים בין הפלגים נוגעים בעיקר לדרך, ולא למטרה. לחמאס, שמקורו באחים המוסלמים, יש אסטרטגיה ארוכת טווח, בעוד הארגונים האחרים סבורים שיש לפעול כבר כעת להקמת ח'ליפות, ולרדוף את "הכופרים" מבית ומחוץ

במסגרת זאת, הארגון חפר מנהרות הברחה בציר פילדלפי ונהנה מתמיכה של חיזבאללה ואיראן. סמהדאנה עצמו חוסל במקרה בתקיפה ב-2006. בעקבות כך, הארגון התפצל לשלושה:

• הפלג המרכזי של "ועדות ההתנגדות העממית".
•  "תנועת ההתנגדות העממית".
• ג'ייש אל-אסלאם.

שני התאים האחרונים מזוהים עם חמולת דר'מוש, הכוללת כמה מיליציות חמושות בעזה, שחלקן ניהלו בעבר קשרים לפת"ח ואף למוחמד דחלאן. כשחמאס עלה לשלטון, הן ניסו בתחילה לערער את שלטונו בשיתוף פעולה עם פת"ח - אלא שבהמשך, גורמים בחמולות הללו הפכו קיצונים יותר מחמאס.

השבוע דיווחו מקורות פלשתיניים על חיסולו של בכיר בוועדות ההתנגדות בידי כוח מיוחד של ישראל בלב חאן יונס. לפי העיתון הסעודי "א-שרק אל-אווסט", הבכיר, אחמד סרחאן, היה אחראי על חטיפת ישראלים בטבח 7 באוקטובר, ששוחררו בהמשך.

גדודי המוג'האדין: הפלג שחטף ורצח את משפחת ביבס

פלג טרור אחר שעלה לכותרות הוא גדודי המוג'האדין. מדובר בהתארגנות שהתפצלה מתנועת פת"ח באמצע שנות ה-2000, ושאנשיה היו משויכים בעבר לתת-התארגנות בתוך "גדודי חללי אל-אקצא". כמו ארגונים אחרים, גדודי המוג'האדין היו חברים בחמ"ל המשותף של הפלגים הפלשתיניים בעזה, שמנוהל בידי חמאס. גם אז, הקבוצה עבדה בתיאום עם מחבלים מארגונים אחרים בעזה, ופעלה תחת חסות ארגון חמאס. מחבלי גדודי המוג'האדין היו מעורבים בחטיפה וברצח של שירי, כפיר ואריאל ביבס. בחודשים האחרונים חוסלו כמה מבכירי הארגון. בחטיפה השתתף גם פלג קטן יותר בשם "אדוני השממה".

כמו חמאס, הג'יהאד האסלאמי וג'ייש אל-אסלאם, גם ארגוני הטרור האלו מזוהים עם זרם הסלפייה – כלומר, עם האסלאם הפונדמנטליסטי. בבסיס הזרם הזה עומדת השאיפה לחדש את ימי האבות באסלאם, "הסלף", ולהקים שלטון ח'ליפות "כמו פעם", במאה השביעית לספירה. ההבדלים בין הפלגים נוגעים בעיקר לדרך, ולא למטרה. לחמאס, שמקורו באחים המוסלמים, יש אסטרטגיה ארוכת טווח, בעוד הארגונים האחרים סבורים שיש לפעול כבר כעת להקמת ח'ליפות, ולרדוף את "הכופרים" מבית ומחוץ.

החזית העממית והחזית הדמוקרטית: המעורבות ברצח רחבעם זאבי, והפיצול הגדול

שני ארגוני טרור נוספים שפועלים בעזה הם החזית העממית והחזית הדמוקרטית. מדובר בשני ארגונים שהיו מזוהים בעבר עם השמאל הקיצוני, ברוח בריה"מ. כיום הם מנהלים קשרים עם איראן וחיזבאללה. יחד הם השתתפו עם חמאס בטבח 7 באוקטובר. מזכ"ל החזית העממית אחמד סעדאת מרצה 30 שנות מאסר מאז 2008 ואחראי לרצח השר רחבעם זאבי. במהלך המגעים לעסקת חטופים דווח כי חמאס דרש את שחרורו יחד עם סמלי טרור נוספים. החזית הדמוקרטית, מנגד, התפצלה מהחזית העממית בשלהי שנות ה-60. מנהיג הארגון הוא נאיף חוואתמה בן ה-90, שחי בסוריה. עד כה דיווח הארגון שעשרות ממחבליו נהרגו בקרבות עם צה"ל.

פלג נוסף של מחבלים שמשתתף בחמ"ל הארגונים של חמאס הוא "החזית העממית – המפקדה הכללית". מדובר בארגון שייסד הטרוריסט הפלשתיני אחמד ג'יבריל אחרי שהתפצל מהחזית העממית ב-1968. הרקע לפילוג היה הנאמנות של ג'יבריל למשטרו של אסד האב בסוריה; הוא עצמו מת ב-2021. המזכ"ל הנוכחי טלאל נאג'י, שחי בדמשק, נעצר החודש ליומיים בידי המשטר האסלאמיסטי החדש, בראשות אחמד א-שרע (אל־ג'ולאני).

ההתארגנויות העצמאיות: קבלני הביצוע של חמאס

ברצועת עזה פועלים גם ארגוני טרור של פורשי פת"ח למיניהם, שמאוגדים תחת לפחות ארבע התארגנויות "עצמאיות" של גדודי חללי אל-אקצא, שגם נתמכים על ידי איראן. מלבדם, פעלה "תנועת שוחרי החופש הפלשתינית". את הפלג הזה ייסד אחמד אבו הילאל, שניהל אותו עד לפרישתו ב-2021, אז נשבע אמונים לחמאס. כמו הפלגים של פורשי הפת"ח, מחבלים אלה נחשבים לא פעם כקבלני ביצוע של חמאס.

* * *

עד כה מנינו 12 ארגונים שפועלים בשיתוף פעולה עם חמאס: הג'יהאד האסלאמי, ועדות ההתנגדות, שלוש החזיתות, ארבעה פלגים של גדודי חללי אל-אקצא, הארגון של אבו הילאל, גדודי המוג'האדין ו"אדוני השממה". ארגונים אלה השתתפו אפילו באימון משותף לפני המלחמה, שעליו פיקד איימן נופל, מפקד חטיבת מחנות המרכז בחמאס, ומי שאחראי על הקשר התיאום עם הארגונים האחרים. במהלך המלחמה הוא חוסל.

דאעש ואל-קאעידה: נאמנים רק לעצמם

נוסף על הארגונים האלה, קיימים כמה תאי טרור שאינם נאמנים לחמאס. תאים אלה מעוניינים להקים ח'ליפות שנאמנה לדאעש או לאל-קאעידה. הפלג העזתי המרכזי שמזוהה עם אל-קאעידה הוא ג'ייש אל־אסלאם (צבא האסלאם); כפי שהוזכר מקודם, מדובר בהתפצלות של ארגון ועדות ההתנגדות, בעלת קשרים לחמולת דר'מוש.

חמולה זו, אגב, הוזכרה למרבה הפלא כאופציה לחלוקת סיוע הומניטרי בשלב מוקדם יותר של המלחמה. ב-2007 חטפו אנשי ג'ייש אל-אסלאם את העיתונאי הבריטי אלן ג'ונסטון, ששוחרר לאחר ארבעה חודשים. שני עיתונאים אמריקנים נחטפו על ידי אחד התאים המזוהים עם ג'ייש אל-אסלאם, המכונה "גדודי הג'יהאד הקדוש". לצד ועדות ההתנגדות העממית וחמאס, ג'ייש אל-אסלאם היה מעורב גם בחטיפת גלעד שליט ביוני 2006. תאים אלה הואשמו על ידי בכירים במצרים בשיתוף פעולה עם תאי הטרור של דאעש בחצי האי סיני, ואף בפיגוע בכנסייה באלכסנדריה ב-2011. הארגון קיבל אחריות לפיגועי טרור נוספים במצרים.

פירוק הרצועה מנשק: משימה בלתי אפשרית?

כך או אחרת, קשה לקרוא מפת כוחות של ארגוני הטרור השונים בעזה ולא להגיע למסקנה עגומה מאוד. אף שקיימות תוכניות שונות לפירוק הרצועה מנשק במסגרת הסכם עם חמאס, ריבוי הארגונים הפועלים בה מטיל בספק רב את היכולת להוציא תוכנית כזו אל הפועל. חלק מהתאים שהזכרנו כאן כלל לא נאמנים לחמאס, או כפופים לגורמים אחרים, כמו איראן. לנוכח התובנה הזו, עתידה של רצועת עזה בסוף המלחמה לוט בערפל אף יותר.