חשיפה: הדו"ח המטלטל שישנה את פני מערכת אכיפת החוק

בימים הקרובים, אולי בעוד שבועות בודדים, יפרסם משרד המשפטים את המלצת הצוות שמונה לבחון את המבנה הארגוני של מח"ש. ההמלצה תהיה חד־משמעית: מח"ש לא יוכל להיות יותר חלק מפרקליטות המדינה, וראש המחלקה ימונה באופן שתישמר עצמאותו גם מול הפרקליט והיועמ"שית. המלצות הצוות, שהגיעו לידי "ישראל השבוע", יעניקו רוח גבית משמעותית לחוק של בכיר מח"ש לשעבר, ח"כ משה סעדה, לא רק להוציא את המחלקה מפרקליטות המדינה, אלא גם להסמיך אותה לחקור פרקליטים ויועמ"שים. אחרי שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, חוק מח"ש הוא טלטלה של ממש למערכת המשפט וכמוהו כגדיעת זרוע מזרועותיה של הפרקליטות.

במאי 23' פרסם מבקר המדינה דו"ח מיוחד בנושא מח"ש, ובו נקבע כי "כפיפות המחלקה לפרקליטות המדינה ושיתוף הפעולה ההדוק בין הפרקליטות והמשטרה, עלולים בנסיבות מסוימות להציב אתגר הטומן בחובו ניגוד אינטרסים מבני ומעלים צורך בבחינה של היבטים ארגוניים ותפקודיים, שיבטיחו עצמאות מלאה של כלל הגורמים האמונים על מערך הטיפול בתלונות כלפי שוטרים". המבקר, מתניהו אנגלמן, המליץ גם הוא להוציא את מח"ש מידי הפרקליטות, וציין בדו"ח כי הוא קורא לשר המשפטים להקים צוות לבחינת העניין, לבדוק את ההיבטים השונים של המהלך ולראות אם ואיך אפשר להוציאו אל הפועל.

כמה חודשים אחר כך מינה שר המשפטים יריב לוין את הצוות על פי המלצת המבקר: מנכ"ל המשרד, איתמר דוננפלד, המשנה ליועמ"שית שרון אפק, סגן נשיא בית המשפט המחוזי ת"א פרופ' עודד מודריק, השופט המחוזי בדימוס דוד רוזן והסנגורית הציבורית הראשית ענת מייסד כנען. הדו"ח כבר כתוב ומוכן לפרסום.

בדו"ח, שיפורסם כאמור בקרוב, אחרי דברי ההקדמה על שיטת עבודת הצוות, העדויות הרבות שגבה, ושמיעת הערותיהם של עשרות עובדי מח"ש, פרקליטות, בעבר ובהווה, קובע הצוות: "יש להבטיח את העצמאות ואת אי התלות של כל גורם האמון על ניהול ההליכים בקשר להתנהלות שוטרים... קיים ניגוד עניינים בין מח"ש למשטרה בכך ש: 1. מפלג המודיעין במח"ש מורכב משוטרים מושאלים. 2. ישנה תלות תפקודית של מח"ש במשאבי המשטרה הפוגעת בעצמאות המחלקה". והסעיף המרכזי ביותר: "כפיפות מח"ש לפרקליטות המדינה עלולה בנסיבות מסוימות להציג אתגר הטומן בחובו ניגוד אינטרסים מבני".

הצוות קובע בדו"ח כי הבעיה היא לא הכפיפות של מח"ש לפרקליטות, אלא בכלל לעובדה כי מי שעומד בראש המחלקה הוא איש פרקליטות. "העומד בראש מח"ש הוא פרקליט בדרג פרקליט מחוז", נכתב, "ועד עתה ראשי מח"ש באו מקרב עובדי הפרקליטות. אולם לנוכח מבנה היחידה, תפקידה וסמכויותיה, בין היתר, עולות שאלות בנוגע לכשירות הנדרשת למילוי התפקיד בהצלחה (האם הכשירות הנדרשת לעומד בראש הארגון היא בהכרח של פרקליט, או שמא יש צורך באדם בעל רקע, ניסיון והכשרה מתחום החקירות והמודיעין), לערובות הנדרשות להבטחת עצמאותו של מנהל מח"ש וכיו"ב".

בלימת ההידרדרות

בפרק ניגודי העניינים עם הפרקליטות מציין הצוות כי "כפיפותה של מח"ש לפרקליטות, והקשר ההדוק בין הפרקליטות למשטרה, מייצרים ניגודי עניינים מבניים בסוגיות שעלו והוצגו בפני הצוות". בין ניגודי העניינים המצוינים בדו"ח: חקירות בכירי משטרה שנמצאים בקשר תמידי עם הפרקליטות, אופן מינוי מנהל מח"ש וכפיפותו לפרקליט המדינה, חקירות מתנגשות כאשר שוטר שאמור להיחקר במח"ש הוא חלק מחקירה מתנהלת נגד אזרחים, מה שעשוי לשבש את החקירה העיקרית, וחקירת התביעה המשטרתית שמלווה לא פעם על ידי הפרקליטות - מה שיביא למצב שמח"ש אמורה לחקור את הפרקליטות עצמה.

לסיכום קובע הצוות: "לנוכח המפורט לעיל, הצוות מצא כי מיקומה הנוכחי של מח"ש, התלות במשטרת ישראל והיות היחידה חלק מפרקליטות המדינה, מייצרים ניגודי עניינים, בנסיבות שונות, ומעוררים קושי מבחינת עצמאות הגופים האחראים לתלונות נגד שוטרים. ההשלכות העיקריות של המצב האמור הן פגיעה קשה בשלטון החוק ובאמון הציבור במערכת אכיפת החוק".

המלצות הצוות בסיכום הדו"ח הן הוצאת מח"ש מהפרקליטות לגוף עצמאי, מינוי ראש מח"ש שייעשה באופן שיבטיח את עצמאותו, מנכ"ל משרד המשפטים הוא שממנה את ראש מח"ש, למח"ש תהיה סמכות תביעה מחוץ למערכת הפרקליטות והתביעה הכללית. עוד נקבע כי אחריות הייעוץ המשפטי לממשלה והפרקליטות על מח"ש לא תהיה עוד בכפיפות ישירה כמו עכשיו, אלא "נורמטיבית, מקצועית, להנחיות רוחביות וכלליות". כל חברי הצוות אישרו את ההמלצות למעט אחד - שרון אפק, נציג היועמ"שית. עבורם זו מלחמה שרק עכשיו נפתחת.

אלכסנדר המילטון, אבי המשטר האמריקני ואחד ממנסחי החוקה בארה"ב, כתב בחיבורו המונומנטלי "הפדרליסט", לגבי יחסי הכוחות בין הרשות המבצעת לרשות השופטת, כי כוחה של האחרונה הוא דווקא בכך שאין לה ארנק ואין לה חרב. 225 שנה אחרי כן, במדינת ישראל, שאימצה אף היא עם היווסדה את ערכי הדמוקרטיה, מרחף סימן שאלה גדול אם אותה קביעת יסוד ביחס לרשות השופטת עודנה מתקיימת, בעיקר סביב סוגיית החרב. בעוד האירועים האחרונים רק ממחישים יותר ויותר עד כמה גדול אותו סימן שאלה, בעיקר לגבי גופים כמו המשטרה וצה"ל, הרי שיש גוף אחד שבו אין סימן שאלה כלל, אלא סימן קריאה חותך וחד.

אין הכוונה לשב"כ. ביום שאחרי רונן בר ישתנה הקו המנחה את הארגון כפי שהשתנתה המשטרה. כפי שהשתנה שירות בתי הסוהר. הכוונה למח"ש. בלי החוק החדש, גם אם יתחלפו עשר פעמים מנהלי המחלקה, הכפיפות תהיה אותה כפיפות, הראש אותו ראש, והחרב של מערכת המשפט תמשיך להיות מונפת אל על (מח"ש היא חלק מהפרקליטות שטכנית משויכת לרשות המבצעת, אולם בפועל משמשת זרוע של הרשות השופטת בתוך הממשל).

במערכת המשפט יודעים זאת, ומנהלים, כאמור, מלחמת חורמה לבל איש יגזול מהם את הרשות החוקרת היחידה העומדת לרשותם בכפיפות מוחלטת. כשניסה אמיר אוחנה כשר המשפטים להקים ועדת חקירה ממלכתית על מח"ש, נבלם על ידי היועמ"ש מנדבליט. כשניסה לעקוף זאת על ידי ועדת בדיקה ממשלתית, טורפד על ידי בג"ץ.

החוק של ח"כ סעדה להפריד את מח"ש מהפרקליטות נתקל בתגובת־נגד קיצונית של היועמ"שית, וגם דו"ח מבקר המדינה, שהגיע לאותה מסקנה בדיוק, זכה למתקפות מצד אלה המנסים לשמר בכוח אצלם את המחלקה על סמכויותיה ויכולת הפעלתה ללא כל פיקוח ובקרה.

יתרה מכך, החוק קבע כי מח"ש תוכל לחקור את הפרקליטות עצמה, בדיוק כפי שהורחבו סמכויותיה לחקור אנשי שב"כ, מלבד אנשי משטרה - ייעודה המקורי של המחלקה. אם החוק יעבור, ישתנו סדרי עולם. לראשונה תהיה כתובת להגשת תלונה נגד פרקליטים. שיטות חקירה פסולות, האזנות סתר שלא כדין, עינויים בחקירה, חיפושים ללא צווים - כל אלה ייחקרו בידי המחלקה החדשה שלא תהיה כפופה יותר לא לפרקליט המדינה ולא ליועץ המשפטי לממשלה. החוק של סעדה עבר בקריאה טרומית ובכנס הקיץ אמורה החקיקה להתקדם.

נדמה כי איש מהעוסקים בסוגיית מח"ש לא העלה בדעתו את גודל ההידרדרות שאליה מובל הארגון בעת הנוכחית. כזרוע חקירתית הכפופה ישירות לפרקליט המדינה והיועמ"שית, הפכה מח"ש למעין יחידה פרטית. מחקירת תלונות על שוטרים הפכה למוציאה לפועל של חיסול חשבונות וחקירות פוליטיות. כמו של קובי יעקובי, ראש שירות בתי הסוהר למשל, שנעצר בברוטליות במח"ש, על אף ששירות בתי הסוהר כלל לא כפוף למח"ש אלא למשטרה הרגילה.

החוק של ח"כ סעדה (בתמונה) להפריד את מח"ש מהפרקליטות נתקל בתגובת נגד קיצונית של היועמ"שית, וגם דו"ח מבקר המדינה שהגיע לאותה מסקנה בדיוק, זכה למתקפות מצד אלה המנסים לשמר בכוח אצלם את המחלקה על סמכויותיה ויכולת הפעלתה ללא כל פיקוח ובקרה

מסע הציד נגד נאמני השלטון של היועמ"שית ובר, ושיתוף הפעולה בינם ובין הארגונים שהם מופקדים עליהם, הולידו שורה של חקירות שערורייתיות ונבזיות נגד מקורבי השר בן גביר, נגד מקורבי נתניהו, נגד המשטרה עצמה במהלך הזוי לבדיקת חדירת כהניסטים לשורותיה, פרשת קטארגייט שפתאום נעלמה, ואולי רק לקחה הפסקה, חקירת עיתונאים בסיטונות, ועד לשיטות חקירה השמורות למחבלים רק כדי להשפיל איש שב"כ שהדליף מסמך שהביך מאוד את רונן בר.

מתברר כי אחרי ולמרות הכל, הכפיפות לממשלה, לדרג הנבחר, עושה טוב לארגונים החמושים והחקירתיים. ואילו כשהם יוצאים מידיה (כפי שעשה בג"ץ בהחלטתו להשאיר את בר בכוח) הם מרשים לעצמם לפרוק כל עול. אין ערך דמוקרטי שלא נרמס. אין גבולות בחקירה, ואין קווים אדומים.

העליון במבחן התביעה

בקרוב תעמוד מערכת המשפט באחד המבחנים הגדולים ביותר שלה. זה יקרה כאשר תידון תביעתו של איש העסקים אמיר ברמלי, המרצה 14 שנות מאסר על עבירות צווארון לבן לאחר חקירה ממושכת של רשות ניירות ערך, נגד לא אחר מאשר שופט העליון חאלד כבוב, על סך של יותר ממיליון וחצי שקלים. מדובר באותו שופט שהרשיע אותו וגזר עליו את שנות המאסר הממושכות. בכתב התביעה עולות טענות להתנהלות בעייתית לכאורה של השופט כבוב, כאשר היה שופט מחוזי בתל אביב.

בכתב התביעה נטען כי בעת שהשופט כבוב דן בענייניו של ברמלי, התקיימה לכאורה פגישה חשאית בינו ובין בנו של השופט, עו"ד וואליד כבוב, בידיעת אביו השופט, שבה הוצעו לברמלי שותפויות עסקיות שלהן לא יכול היה לסרב בשל העובדה שהוא נמצא באותה העת בידיו של השופט כבוב, ובמהלכן הוציא סכומי עתק שבסופו של דבר לא ראה מהם כל תמורה.

מדובר בפעם הראשונה שמוגשת תביעה נגד שופט עליון. התביעה הוגשה לבית משפט השלום בתל אביב, אולם כלל לא ברור מי ואיך יוכלו לדון בה, בשל העובדה שהנתבע הוא שופט בית המשפט העליון.

"זה אירוע משפטי חסר תקדים שעולה על כל דמיון", אומר פרקליטו של ברמלי, עו"ד אפרים דמרי, "שופט מכהן ובנו חוברים יחד לסחוט ולגזול כספים מנאשם, ואחרי שקיבלו כמעט מיליון שקל, השופט שולח את הנאשם לכלא - אפילו בהוליווד עוד לא חשבו על תסריט כזה. יש כאן הזדמנות היסטורית למערכת המשפט להוכיח שהיא פועלת ללא משוא פנים.

"הראיות והעובדות לא משאירות מקום לספק - השופט כבוב ובנו קיבלו מברמלי כ־950 אלף שקל באמצעות מתווכים בזמן המשפט. ברמלי לקח אחריות על הטעויות שהוא עשה בהתנהלות העסקית שלו. ההבדל הוא שאת ברמלי שלחו לרצות עונש מאסר, ואת השופט כבוב שלחו לכהן בבית המשפט העליון. ברמלי נערך להגשת בקשה למשפט חוזר כדי לתקן את העוול שנעשה לו. יש ראיות בלי סוף לכך שנעשה לו עוול כבד בחסות הפרקליטות".

השופט כבוב מסר באמצעות דוברות הרשות השופטת: "ברמלי הוא עבריין הונאה מורשע שנדון לעונש מאסר ממושך. פסק הדין אושר בבית המשפט העליון. ברמלי ניסה לפסול אותי ערב מתן פסק הדין ונדחה - גם בהחלטתה המנומקת של נשיאת בית המשפט העליון. תביעתו היא כל כולה טענות ממוחזרות שנבדקו, ונדחו, לאחר שנמצא שאין להן כל יסוד".