7 עצות שיהפכו את ליל הסדר לחוויה

שולחן ליל הסדר הוא הפורום הכי הטרוגני שאני מכיר. יושבים בו בדרך כלל אנשים ונשים שהמכנה המשותף היחיד שלהם הוא היותם בני משפחה. לא השקפה דומה, לא תחומי העניין, לא מקום המגורים, לא המקצוע ובעצם לא שום דבר בחירי. הדבק היחיד שמחבר אותם הוא סבתא משותפת, עליה השלום בדרך כלל. סביר מאוד שחלק ניכר מהנוכחים בקושי נפגשו או דיברו מאז הסדר הקודם, ולא במקרה.

שנית, בגלל גיוון הגילים - רובנו מבלים, עובדים ומתרועעים בעיקר עם בני גילנו (פלוס מינוס עשור) אך סביב שולחן הסדר יושבים בדרך כלל 3 או 4 דורות. כמעט בלתי־אפשרי ליצור איזושהי פעילות תרבותית משותפת שתתאים גם לסבא וגם לנער המתבגר. גם לפעוטות וגם לילדי בית ספר.

לקראת הערב המכונן של העם היהודי, שבע עצות איך להוציא מהערב הזה את המקסימום:

1. סעודה מקדימה - אחד המכשולים העיקריים המעיבים על הצלחת הערב הוא הרעב. שעות אחר הצהריים של י"ד בניסן הן קטסטרופה קולינרית. כבר אסור לאכול חמץ אך נהוג שעדיין לא אוכלים מצות, מה שגורם לרובנו להגיע ללילה רעבים וקצרי רוח. אכלו ארוחה משמעותית לפני כניסת החג. אל תסתפקו ב"להאכיל את הילדים". גם מבוגרים פחות נחמדים כשהם רעבים.

2. מחזרו רעיונות, מעטו בחידושים - האמירות הצרובות בי מליל הסדר אצל סבא הן אלו שהיו נאמרות שוב ושוב, כל שנה. לא החידוש המבריק, המשחק המקורי או דבר התורה הגאוני. חזרו שוב על מה שעשינו בשנה שעברה, לפני שנתיים ולפני עשרים.

3. קצרו ב"מגיד", האריכו ב"שולחן עורך" - מורי ורבי הרב יהודה ברנדס נוהג להמליץ לשמור את דברי תורה, הסיפורים והמשחקים לזמן הסעודה ב"שולחן עורך". כך מרוויחים פעמיים - גם מתחשבים במופרעי הקשב, בילדים ובשאר מי שיושב וסופר כמה עמודים נשארו עד שיגיע האוכל, וגם גורמים לזמן הסעודה להתמלא בתוכן רעיוני משמעותי ולא להיות סתם עוד ארוחה משפחתית שכוללת ויכוחים פוליטיים או חלילה רכילות.

כלל זה נקוט בידכם: בקבוצה כה מגוונת, אם הרגשתם מאוד בנוח, שהכל מושלם ומתאים ומדויק, "שיש לכם מקום" מרווח ונעים, סביר מאוד שלמישהו אחר מבני המשפחה או החבורה לא היה מקום, והוא נדחק ולא נראה. אם היה קצת צפוף, וקצת ויתרתם והצטמצמתם, סימן שעשיתם מקום למישהו אחר מבני הבית

4. ותרו על התחרות - לא "כמה אנשים היינו", לא "באיזו שעה סיימנו", וגם לא "איזה מטעמים הכנו". הערב הזה חשוב מכדי לשרוף אותו על תחרות אינפנטילית עם השכנים או עם החברות. בליל יציאת מצרים ציווה משה על בני ישראל שלא לצאת מן הבית - "וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר" (שמות יב, כב). החלק החשוב בלילה הזה קורה אך ורק בתוך הבית. אין מה לפזול החוצה.

5. כוונו לילדים - מרכז ליל הסדר הוא "והגדת לבנך", ולכן יותר משצריך לקרוא את ההגדה, צריך ליצור סביבה שמאפשרת לילדים להשתתף, לשמוע, לשאול ולהבין. כשהילדים מתעניינים הם מפריעים פחות. וכשהילדים מרוצים, גם ההורים שלהם מרוצים.

6. זכרו שלא כולם ילדים - ילדים והוריהם נוטים לשכוח את זה לפעמים, אבל בערך מגיל 12 ועד השלב שבו יש לך ילדים משל עצמך, כל פעילויות הילדים הרבה פחות מעניינות אותך. עודף הפעלות גורם לנוער, לצעירים, וגם לחלק לא קטן מהמבוגרים לאבד עניין.

7. שירו - מבוגרים בדרך כלל לא קוראים אותו ספר כמה פעמים ולא צופים באותו סרט שוב ושוב, אך בנוגע לשירים אנחנו מעדיפים בדרך כלל את הישן והמוכר. מוסיקה מוכרת לא משעממת ולשיר זה אמנם לא מצווה, אבל זה פשוט כיף. "זְמִרוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ" (תהלים קיט, נד) נאמר בתהלים, כי תורה שלא תהיה שירה, עלולה להימאס ולשעמם.

ועוד הערה קטנה לסיום - כלל זה נקוט בידכם: בקבוצה כה מגוונת, אם הרגשתם מאוד בנוח, שהכל מושלם ומתאים ומדויק, "שיש לכם מקום" מרווח ונעים, סביר מאוד שלמישהו אחר מבני המשפחה או החבורה לא היה מקום, והוא נדחק ולא נראה. אם היה קצת צפוף, וקצת ויתרתם והצטמצמתם, סימן שעשיתם מקום למישהו אחר מבני הבית. סימן ההיכר של המשפחתיות והקהילתיות הוא שמץ של צפיפות. והתנועה שבה אני קצת מתכווץ ועושה מקום לזולת, היא יסוד החיים המשותפים.

ליל הסדר הוא הערב עם ה"רייטינג" הכי גבוה בשנה. הכי הרבה יהודים ברחבי הארץ והעולם מציינים אותו וחוגגים אותו. כל המהות שלו היא להיות חלק מהקבוצה הגדולה, ולמי ש"מוציא את עצמו מן הכלל" קוראים בערב הזה בכינוי הגנאי "רשע". לכן כדאי וחשוב שכל אחד ואחת מאיתנו, מהסבא הזקן שיושב בראש השולחן, ועד הילד הקטן שעוד לא יודע להסב, יתאמצו ויצטמצמו קצת. זה נכון במישור המשפחתי ונכון גם במישור הלאומי. כך מקיימים את הכלל התלמודי הבסיסי ש"הפסח אינו נאכל אלא בחבורה".