יש "ימין לגיטימי" ויש "ימין לא לגיטימי"; נתניהו שויך לקבוצה השנייה

ביום שלישי הפיצו ברשתות שמועות שבנימין נתניהו עומד להפציץ באיראן, כמוצא אחרון. במקביל, עו"ד אביה אלף, שהובילה את החקירות נגד אביגדור ליברמן בזמנו, אמרה בהתייחס להפקדת משרד האוצר וועדת הכספים בידיו: "אני סומכת על הפקידות במשרד האוצר שתגן על מנגנוני התקציב, על ההוצאות ועל החלוקות לטובת כלל אזרחי ישראל".

בכנס לשכת עורכי הדין באילת, נכנסה אלף באמצע המופע של ליברמן, כשהעיתונאית שרון שפורר שאלה אותו שאלות קשות ומביכות, כמו במה הוא פחות מושחת מראש הממשלה נתניהו. אחר כך נשמע ליברמן ממלמל מתחת לשפמו הגזוז, "זאת פרובוקציה של ביבי". כאילו בכך פתר את כל הקושיות והסוגיות; ואכן זה נתיב המילוט המקובל - להאשים את ביבי.
גם בשאלות שהופנו לעבר ליברמן על המיליונים שהפקיד מרטין שלאף בחשבונה של בתו, כאילו הוא "לא פחות" מושחת, חבוי הנרטיב השמאלני "ביבי מושחת". אז לסיום נאמר, ראש הממשלה בנימין נתניהו איננו מושחת. מול התפיסה המקובלת ששקעה בתודעת הציבור שרק הימין יכול לדאוג לביטחון ישראל ולאינטרסים הלאומיים, בייחוד מניעת הקמתה של מדינת טרור, היה השמאל, והמעמד השליט חייב להציב נרטיב כוזב אלטרנטיבי. שחיתות. לכך הוקדשו שנות דור שלבסוף נשאו את הפירות הבאושים.

אחד החוקרים הגדולים לשעבר במשטרה, למשל, נשמע כאומר: "ליברמן מושחת עשרת מונים מנתניהו". העיתונאי גיא רולניק אמר זאת, ובדרכו גם גידי וייץ בשיחה מוקלטת שנמצאת ברשת.
אביה אלף האשימה בזמנו את היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, שידע בטכניקות שונות למוסס את תיקי ליברמן. היא תיעדה זאת בספרה. היום היא אומרת שבמשרד האוצר קשה יותר לבצע את המעשים הפליליים שנעשו על ידי שרי "ישראל ביתנו" במשרדים אחרים בממשלה. באוצר, הפיקוח והפקידות היא ברמה אחרת - והיא צודקת. זה שהורשעו בישראל ביתנו שרים וחברי כנסת עדיין לא אומר שהמפלגה היא ארגון פשע.
אבל כבר לפני כמה שנים אמר לי אחד הליברמנולוגים, שאצל ליברמן הפוליטיקה היא נגזרת של עולם העסקים שלו. אם מחליטים על הגדלת תקציבים לפיתוח "הנגב והגליל", מייצרים בשביל זה צנרת; היא יכולה להיות מאוד ארוכה ומחוררת.

אז מאחורי כל עשן הדיבורים והפטפטת החגיגית, לרגל מה שנראה כסוף הכהונה הארוכה של בנימין נתניהו, מוכרים את המדינה לליברמן. האיש שהמערכת נעמדה על הרגליים האחוריות כשמונה לשר הביטחון, מקבל עכשיו את המשרד החשוב בממשלה והופך למעשה לראש ממשלת פנים. הממסד הביטחוני התנגד כל השנים, שלא לומר חתר נגד רה"מ נתניהו. עם כניסת ליברמן לביטחון, ממש בימים אלה לפני חמש שנים, ניתן האות להגביר את המאמץ להפלת נתניהו.
היום אלו אינם חילופי שלטון רגילים במשטר דמוקרטי, אלא הפלת שלטון. נתניהו עוזב את לשכת ראש הממשלה לא כמי שהפסיד בדרך לגיטימית בבחירות, אלא כמי שהקנוניה נגדו צלחה. היה זה לפני חמש שנים שאפרים הלוי, ראש המוסד לשעבר, אמר בראיון ל"אל־ג'זירה" שזו תחילת הסוף של שלטון נתניהו. הוא לא אמור היה לשרוד בשלטון כשהילארי קלינטון נכנסה לבית הלבן. לבסוף זה לא קרה וזה לא קרה, ונתניהו, עם הנשיא טראמפ, הובילו תקופה בלתי רגילה במגרש המדיני והביטחוני.
אהוד ברק, שניצב בקודקוד של הממסד הביטחוני בדימוס, זעק שכל אחד יפעל ממקומו כדרוש. "נצטרך לקום מהכיסאות שלנו", הוא רמז להתקוממות הדרושה כדי להפיל את ראש הממשלה.

תנועת ההתנגדות האמיתית

רק נתניהו פעל כראש ממשלה נגד המוסכמות השליטות, לכן היה חשוב להפוך אותו "למשסה ומפלג"
אנשים בעלי תפקידים בכירים לשעבר חדורים בתיאוריות קונספירציה על ביבי. מי שמדבר על תיאוריות המאפיינות את הימין הקיצוני, צריך לבדוק מה קורה בקרב אנשים ששירתו בפרקליטות או בחיל האוויר, ובוודאי בתקשורת. שם מאמינים שנתניהו פתח במלחמה בעזה מסיבות פוליטיות, כדי לטרפד את הקמת ממשלת השמאל פלוס בנט וסער.
בנט, שחזר בו מהתרמית של ימי מבצע "שומר חומות", עת קבע ש"ממשלת השינוי" ירדה מהפרק, אימץ בכך את אחד הנרטיבים הרעילים ביותר שקנו אחיזה בתודעת אנשי השמאל; לאמור, שנתניהו יזם מלחמה כדי להישאר בשלטון. אחרת לא היה מסוגל לעמוד רגע אחד אחרי שחזר, כאילו כלום לא קרה, לזרועות לפיד. דיברתי עם כמה אנשי שמאל בזמן המערכה, ולא היה להם בכלל ספק שמדובר במהלך פוליטי.
כך הם גם האמינו ביום שלישי השבוע, שנתניהו מתכוון לתקוף באיראן כדי להישאר בלשכתו. והם כמובן מאמינים שסידר לשאול אלוביץ' מיליארד וחצי שקלים - אולי יותר - בתמורה לתמונות מחמיאות של רעייתו וכמה כותרות מפרגנות. אה סליחה, זו לא תיאוריית קונספירציה, זה כתב אישום.
מאחר שמדובר באותו מילייה שמרכיב את המעמד השליט, כך אנשי מערכת המשפט חושבים שעם כל הצער והכאב, למרות שהם לא אוהבים זאת, עדיף ליברמן באוצר מאשר נתניהו בלשכת ראש הממשלה. והם יחליטו, כפי שהראו לנו.

למה יש הכרח בל יגונה להשתמש במילה "נרטיב"? נכון שזה מושג פוסט־מודרני, אבל הוא שחורץ גורלות של עמים, מפלגות, קהילות ואישים. רק מנהיג פוליטי מסדר גודל של נתניהו מסוגל לפעול בניגוד לנרטיבים השליטים. הוא תנועת התנגדות אמיתית של איש אחד.
מתחת למושג הנרטיב, קיימת הנחת היסוד המוכרת עד שהפכה קלישאה: "ידע הוא כוח". מי ששולט על מרכזי ידע ומאגרי ידע בכוחו ליצור את "הנרטיב" ובעיקר את "הנרטיב הכוזב". ה"ניו יורק טיימס" התמחה בזה, לכן גם האריך חיים אחרי הדיקטטורים העוצמתיים והקטלניים ביותר.

כך יכול היה להכתיר אבי שילון מאמר לפני כשנתיים, "בנט הוא ימין לגיטימי". דהיינו, יש ימין לגיטימי וימין לא לגיטימי. אין הכוונה לכהניסטים מול ליכודניקים. אלא קודם כל נפתלי בנט הלגיטימי כנגד בנימין נתניהו הלא לגיטימי. הוא המנהיג של הביביסטים ומאחוריו מירי רגב, מיק זוהר, אמסלם, אוחנה. ימין לגיטימי זה ימין ששייך למעמד השליט, שוחה בעירום עם יאיר לפיד ועמוס עוז בנחל האסי בינות לפרחי חבצלות מים, בגבולות הגזרה של הנרטיבים הכוזבים.
"נתניהו מפלג ומשסע": מי שנתן לכך ביטוי היה החלוץ מהקיבוץ, יוחנן בן יעקב, איש גוש עציון. "מדינת ישראל נתונה בסחרור שמאיים על קיומה. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו משסע את החברה בישראל". זה לא הפריע לאיש המצפוני הזה לקבוע כהמשך להאשמה הקשה כי "הרושם הוא שכתבי אישום אלו הינם מסע רדיפה אישי כדי לסלקו מתפקידו... צידוק זה טובע בים של נימוקים מדוע עליו לפרוש". גם רבים מהמגיבים בהתלהבות לדבריו, הודו כי מדובר בכתבי אישום תפורים ומפוברקים.

אז האם נתניהו "משסע" את החברה? מפלג? זהו נרטיב כוזב קלאסי; מי מפצל? יש גופים ידועים כמו הקרן לישראל חדשה וכמו הארגונים הממומנים בידי האיחוד האירופי שמטרתם האסטרטגית היא ליצור קרע בעם, להחליש את ישראל, לשתף פעולה עם אויביה ולייצר משבר אמון היסטורי בין ההנהגה לבין הציבור.
"המדינה בסחרור", אמר בנט בנאום החזרתו לממשלת לפיד, כך חוזרים ושונים תומכיו. מדינה שעמדה בהצלחה רבה במבחנים קיומיים גם של השנתיים האחרונות בתחומי הביטחון, הכלכלה והבריאות לא נמצאת בסחרור. כל ראש ממשלה היה רוצה לקבל מדינה במצב שמשאיר אחריו נתניהו. לפני כשבוע וחצי פורסם טור בענייני חוץ ב"ניו יורק טיימס": "תלותה של ישראל בארה"ב מצטמצמת, וכך גם המנופים של ארה"ב (ללחוץ על ישראל)", נאמר בכותרת.
אם מישהו לא הבין, ישראל, לפי מומחים, הגיעה למידת אוטונומיה ואי־תלות בארה"ב, עד שהאמריקנים כבר לא יכולים לאיים עליה בלחצים שונים. זאת, כיוון שיכולת הייצור הביטחונית שלה, עצמאותה ועוצמתה הכלכלית, יכולות הסייבר שלה - הפכו אותה לחסינת אש. "משך עשורים רבים מנהיגי ישראל, כמו הבוחרים שלהם, התייחסו לוושינגטון כיסוד מהותי להישרדותה של המדינה. אך התלות הזאת כנראה מסתיימת... ישראל טיפחה בהשקט ובבטחה, וכנראה כבר השיגה את מטרתה, להגיע לאוטונומיות בפועל מארה"ב... ישראל לא זקוקה יותר לערבויות ביטחוניות מארה"ב".
לכן מוכרים נרטיב כוזב על "סחרור". יש מי שמסוגל לייצר סחרור פסיכולוגי עד כדי כך שהאליטה הפוליטית תהיה מוכנה לפעול בניגוד לאינטרסים שלה ושל המדינה רק כדי להפיג את הלחץ הפסיכולוגי.

הכל בשביל הכדור הפורח

הנחת היסוד של אנשים מרכזיים בממשלה החדשה היא שהבעיה היא "החברה היהודית המשוסעת" – וזה עוד נרטיב כוזב
יש אנשים שמארגנים גופים שונים לכאורה מאחורי כל המערכת שמופיעה על הבמה. אנשים מרכזיים בממשלה המוקמת צמחו משם. האנשים שמאחוריהם לא רוצים להיחשף. לא מדובר במיליארדרים, אלא באידיאליסטים שחושבים שהם יודעים מה טוב לעם ובייחוד מה דרוש לעם. המנהיגים החדשים למדו אצלם.
בגופים האלה מאשימים את הפוליטיקאים המרכזיים שהם מקלקלים, ואנשי התקשורת עוזרים להם לקלקל. הכוונה כנראה לעוד גרסה להאשמת נתניהו. "יש אנשים שחושבים שאם הם לא יהיו בשלטון - אף אחד לא יהיה בשלטון", שמעתי. אצל בנט, בנאומו בטלוויזיה, הופיעה האמירה הזאת במילים שונות.
בגופים החדשים סבורים שהם בונים מנהיגות אלטרנטיבית, שבתוך חמש שנים כ־20 אחוז מחברי הכנסת יהיו מתוצרתם ונתונים להשפעתם. זה בתהליכי שלום. מאחר שהמערכת, לשיטתם, פועלת על מעטה דק ושביר שמתחתיו כוחות געשיים, יכולים להגיע למצב הזה בתהליך מזורז יותר. על כל המשתמע מזה.
הנחת היסוד של הכוחות הממנפים את בנט, שקד, סער ולפיד היא שהיהודים הם הבעיה. החברה הישראלית היא זו שזקוקה לטיפול. לריפוי. עוד נרטיב כוזב. הם לא תופסים את ענייני המדינה במושגים של יעדים ביטחוניים כמו הגרעין האיראני, ההתפשטות ההגמונית האיראנית, ההתקוממות הערבית בגבולות ישראל, בעיית הנשק הבלתי חוקי; הם לא חושבים במושגים של כלכלה ושגשוג. לא שלטון חוק, ענייני מדינה ויצירת בריתות מדיניות חדשות. לא מעגל קרוב של אויבים ולא מעגל רחוק, לא מערכה תעמולתית אנטי־ישראלית במוסדות בינלאומיים. הבעיה מצטמצמת אצלם לחברה הישראלית המשוסעת.
"עם ישראל הוא עם טוב", הם אומרים. כמובן, משתמע שמה שרואים ברחובות חושף עם ישראל רע, גס, אלים - עם מירי רגב, אמסלם, אוחנה וזוהר. יש בישראל שכבות שמייצרות איכות, מעלות גדולות וקדמה, כולל אופנות ביגוד והפקות מוזיקליות. אבל אלה שמביאים אל שולחן הסעודה הישראלי השופע את "עמך", את העם עצמו, את המזרחים מפולין, מרוקו, עיראק, תימן ופרס - משהו לא בסדר איתם. הם כנראה אוכלים בידיים וצוחקים בפה פתוח.

אבל מה שקורה זה שכנראה יש מחשבה מאחורי הקמתה של ממשלת הטלאים. זו ממשלת "אחדות" שגם היא נרטיב כוזב. המטרה של הוגי המהפכה היא בכוונה להחליש את המערכת הפוליטית כדי לקדם את מהפכת נושאי הערכים.
הפלת נתניהו - לא אחרי ניצחון בבחירות אלא בקנוניה - היא מעשה מגונה אבל הכרחי, לדידם. הם רואים בו את אבן הראשה שמחזיקה מערכת פוליטית שלמה שפשה בה הריקבון. "הפוליטיקאים מקלקלים, אנשי התקשורת מסייעים בידם".
יש כאן תפיסה אנכרוניסטית. היא היתה אולי נכונה בשנות ה־70 של המאה הקודמת, כאשר הסופר משה שמיר זיהה מוקדם מאוד את הריקבון בתוך הימין עצמו. עוד לפני המהפך ב־77'. גם שמיר היה מחובר למנהיגי השמאל ההיסטורי הציוני, יגאל אלון, יעקב חזן וטבנקין, ואותם הוא חיפש להזיז ימינה. אלא שאלון, חזן וטבנקין לא גרים כאן יותר, ובמקומם "זוכרות", "בצלם", "שוברים שתיקה" ו"עומדים ביחד", ארגוני חזית אנטי־ציוניים.

את אריק שרון זיהה משה שמיר עוד ב־1976 ככוכב של משטר שסופו התפוררות. "אתה תראה אותם מתרוצצים עכשיו על פני הזירה הפוליטית מימין לשמאל, מסיסמה לסיסמה, מסנסציה לסנסציה. ברדיפה אחרי התדמית שובת הלב הם ישליכו הכל - כדי שהכדור הפורח שלהם יתרומם: שלמות הארץ... אפילו ביטחון ועצמאות", כתב הסופר הגדול לידיד בחוץ לארץ.