השוטרים עצרו את התנועה מסביב להיכל המשפט בתל אביב לפני הגעת רה"מ בנימין נתניהו למסירת עדותו, זה היום השני. אימהות שהגיעו בשעה 2 אל הגן הסמוך לא הבינו על מה המהומה. "אני חייבת לאסוף את הילד", הסבירה אחת מהן לשני השוטרים הצעירים שעמדו בסמוך וגידרו את הכביש במחסומים. "אין מעבר, גברת!" הם פסקו, ומאחוריה כבר החל להשתרך טור מכוניות ואנשים חסרי סבלנות. נערה בדרכה לאוטובוס שאלה מי אמור לעבור. כשאמרתי לה ששיירת ראש הממשלה בדרך, היא הגיבה כמיטב המסורת העדכנית וסובבה את הטלפון לסלפי עם השטח המיועד. זקן נרגן שצפצף ללא הרף לשוטרים, תוך שהוא מחווה לעבר תעודת הנכה המוצמדת לרכבו, זכה בן־רגע לצילום ולהבטחה ש"הדוח בדרך". לאחר ששיירת נתניהו הגיעה, ישראלים במגוון צבעים, גילים ושיוך דתי פשוט המשיכו בדרכם.
את האזרחים המעורבים הייתי בטוחה שאפגוש בתוך דקות בהפגנות ענק מימין ומשמאל. הם לא היו שם. עמדתי לרגע המומה אל מול הררי המחסומים שהונחו בסמוך לרגע פקודה, ומול עשרות חיילים ושוטרים שנהנו משאריות שמש אחרונות של תל אביב. שנים של דיווחים, מערכות בחירות צפופות ואי־יציבות פוליטית שהניע משפט ראש הממשלה התנקזו לרגע הזה.
פסטיבל התקשורת
בכניסה למשפט עמדו עשרה מפגינים עם שלטים למען החזרת החטופים ואחד שקרא לנתניהו פשוט להתפטר כבר עכשיו. ביציאתי ממנו הם התחלפו בעשרה מפגינים תומכי נתניהו וחשדני מערכת המשפט שקראו לנתניהו לפטר את היועמ"שית. כשמקזזים את משמרת הצהריים בערב - מקבלים ציבור ישראלי אדיש - או כתוצאה מחוסר אמון בתהליך, או מאחר שקיבלו כבר את מה שרצו: את נתניהו בבית המשפט.
בין כותלי בית המשפט, עם זאת, מצאתי את "הציבור" המתעניין באמת (ואני בתוכו) - העיתונאים. על שני ספסלים גדושים באולם ישבו כתף אל כתף עיתונאי "הארץ", "גלובס", "וואלה" ועוד, לצד אור־לי ברלב (אקטיביסטית חברתית ועיתונאית עצמאית) ועו"ד כנרת בראשי. אגב, אפילו במשפט ראש הממשלה זה לא נראה אצלנו כמו אלי מקביל או ב"חליפות", עוד משפט גנרי שהעומד במרכזו הוא ראש ממשלת ישראל זה 17 שנה. ספסל לפניי ישב בודד שר החינוך יואב קיש. אפילו בליכוד לא סיפקו לנתניהו מעין תמיכה מתמשכת להליך שהוא נדרש אליו במהלך שנת מלחמה שכמותה לא היתה כאן.
"כולם לקום!". אנחנו עומדים, ושלושת השופטים נכנסים ומתיישבים. המזגן לא מתפקד, והחום מכריע את שורת עורכי הדין בגלימות אבל גם את ראש הממשלה, אבל רק אחרי שעתיים מתחילים להרגיש הקלה.
שניים מתוך שלושת התיקים שבהם מואשם נתניהו עוסקים ביחסיו עם התקשורת. חשד לשוחד, יחסי תן וקח ומוכנות לסגירת עיתון בתמורה לסיקור אוהד. לנתניהו בהחלט יש עיסוק רב בתקשורת. בעבודות אקדמיות רבות כבר נטען שב־1996 הוא היה הראשון שהבין, עוד מתקופת מגוריו באמריקה, את חשיבות המדיום, שבחירתו מחדש עוברת בהכרח בפלירט עם המסך הקטן. בהמשך הגיע האינטרנט, ולמרות הספדים רבים מספור, גם מקומה של העיתונות הכתובה לא נפקד. העיסוק של נתניהו בתקשורת וביחסה אליו עומד במרכז המשפט, אך הוא גם התפאורה בבית המשפט, וזה עובד כמו קסם.
כל משפט - מתוך קמפיין
במרכז העדות של נתניהו ביום השני תיק 4000 והשאלה אם אלוביץ' ביקש מנתניהו הטבות רגולטוריות בתמורה לאותו סיקור אוהד. נתניהו העיד מצד אחד כי לא התבקש לאותן הטבות ומצד שני כי הסיקור כלפיו בוואלה היה איום ונורא. דבר אחד הוא לא הכחיש, ולא בטוח שמדובר בעבירה - הוא התעניין באופן שבו סיקרו אותו גם באתר זה שנחשפים אליו, לדבריו, "רק כלבים וחתולים". הוא דיבר עם אלוביץ' על הצורך בגיוון, אך לדבריו האחרון לא הרים את הכפפה והיחס נותר זהה. ביחס לבקשות הסיקור הספציפיות, טען נתניהו ששרה, רעייתו, העבירה אותן בעצמה וללא ידיעתו בשל סדר יומו העמוס.
הוא מדבר אלינו, העיתונאים, יותר משהוא פונה אל השופטים. הוא משחיז כותרת שהוא יודע שתתפוס את אוזן התקשורת, ומייד מעיף מבט מעבר לכתפו לראות את התגובות. "אבי המנוח הוסיף לתורת ז'בוטינסקי את המאבק על דעת הקהל. אתה לא יכול להגן על ניצחון צבאי בלי ניצחון מדיני. אתה לא יכול לעגן ניצחון מדיני בלי דעת הקהל", אמר ביום הראשון לעדותו את המוטו. התקתוקים על המקלדות סביבי מקהים במעט את קולו של נתניהו, הוא ממעט לשבת בכיסא שהובא לו במיוחד והוא נשמע כמו במסיבת עיתונאים ארוכה במיוחד, כשההבדל היחיד הוא שעורך דינו עמית חדד מוביל אותו ברוב קשב.
כמעט כל משפט של נתניהו יכול לשמש אותו לקמפיין בחירות - ההתעלמות מלחצים, העבודה רק לטובת הכלכלה הישראלית ושוב העיסוק הבלתי פוסק בתקשורת מוטה. לרגעים אפילו כתב המשפט של חדשות 13, אביעד גליקמן, הופך לכוכב כשהוא מצייץ דברים מתוך תמליל עדות נתניהו אך לא שנאמרו בבית המשפט ומצית את זעמם של סנגוריו ואלוביץ' גם יחד. "הוא דובר שמציג עצמו ככתב", הפטיר לעברו נתניהו בזעם. העיסוק בסיקור התקשורת נמשך תוך כדי המשפט על התקשורת. זה כל כך ברנז'אי אל מול המלחמות, העקורים מהצפון, המחירים המאמירים בסופר - מה הפלא שהעיתון גדוש במאמרים על משפט נתניהו, והאזרחים מדפדפים לעמוד אסטרולוגיה. אולי ימצאו שם משהו יותר רלוונטי לחייהם.
אלא שלמרבה הטרגדיה, "האיש והעדות" הוא מי שאמור לקבל החלטות הרות גורל על חיסולים, תפיסת שטח בסוריה וניסיון לרקום עסקה לשחרור החטופים. כשאני מתחילה להשתעמם מהנשמע בתוך החדר, אני תוהה על איזה כוכב ישבו בפרקליטות כשהתעקשו לדרוש מראש הממשלה להתנתק לשש שעות שלוש פעמים בשבוע בתקופה הזו. קשה לראות בכך את טובת הציבור שאותו, כך מתעקשים בפרקליטות ובייעוץ המשפטי לממשלה, הם היחידים שמייצגים. כשאני תוהה מה האינטרס של הציבור במשפט אני יוצאת חזרה אל הכניסה לבית המשפט. עמדות העיתונאים מאוישות עד לקצה, העם - חצה את הכביש לבית הקפה ממול.