עשר מכות בעשרה ימים: ישראל מצליחה לכפות על חיזבאללה מציאות חדשה

אומרים שהבורסה עולה משום שהמשקיעים מאמינים שלא תהיה מלחמה אזורית. ואם תהיה איזו מלחמונת אזורית, והבורסה תמשיך לעלות? אה, זה כנראה משום שהמשקיעים מאמינים שלא יהיה שימוש בנשק להשמדה המונית. עובדה שתחושת האופטימיות בבורסה קיבלה לקראת סוף השבוע צידוק במהלך שעשוי להוביל להפסקת אש ולהסדרה בצפון. לפתע נפתח אופק מדיני שקודם לא נראה באופק.

בלי להמר כיצד יתגלגלו הדברים, עצם העובדה שחיזבאללה עשה פסק זמן בירי לעבר ישראל - יכול להיות שהירי כבר התחדש - מעיד שהיוזמה ההתקפית של צה"ל היתה אפקטיבית מעל ומעבר למה שנחזה.

מה שחיל האוויר וצה"ל הראו לכל המשתתפים בתסבוכת הלבנונית הוא שביכולתה של ישראל לחסל בשיטתיות את חיזבאללה. החיסולים וההשמדה השיטתית של האמל"ח, מאגרי הטילים ומחסני הנשק כנראה זעזעו את איראן, ובוודאי את מה שנותר מהנהגת חיזבאללה. איראן הבינה שהאפקטיביות של צה"ל מרמזת על מה שעלול להתרחש באיראן עצמה. ייתכן שישראל הצליחה גם להשמיד חלק לא מבוטל ממאגר הטילים המדויקים. כל זה תורם הרבה מאוד לרצון של האויב לחדול את האש.

מנגד, בישראל גדל התיאבון. נפתח אופק צבאי שרבים פקפקו בפוטנציאל שלו בלבנון. היוזמה ההתקפית החלה במה שהוצג כמתקפה לילית לסיכול ירי טילים מאסיבי כתגמול על חיסול מספר 2 של חיזבאללה. זה לא היה מנע, אולי גם, אלא בעיקר מתקפה יזומה שהרחיבה מאוד את מהלך השמדת המשגרים והטילים. לאור זאת, שוב נתפסת התוכנית להפסקת אש כניסיון בינלאומי אנטי־ישראלי להציל את הרעים. להציל את חיזבאללה שלא שיער את יכולותיו של צה"ל. למען האמת, גם אנחנו לא שיערנו.

אף אחד מהתרחישים ששמעתי ממביני דבר בשנים האחרונים או בשנה האחרונה לגבי מלחמה נגד חיזבאללה לא דומה למה שמתרחש. בעיקר היתה טענה, שנראתה מבוססת, שצה"ל עדיין לא מוכן לפעולת הכרעה בלבנון.

מה שנעדר מכל משחקי המלחמה שהיו בגדר מלחמת כורסאות, שצה"ל, חיל האוויר, המודיעין ובוודאי המוסד השקיעו ועשו את ההכנות במשך תקופה ארוכה. מעטים ידעו שיש בידי ישראל יכולות שהן בגדר של "מכות חסד", כלומר הכרעה ווידוא הריגה לחיזבאללה. אך טענו שמהלומות כאלה יופעלו בשלב הסיום של מערכה עתידית נגד חיזבאללה, ובינתיים... יש להתכונן.

ההישג הוא שכנראה ישראל מצליחה לנתק את הלינקאג' שיצר נסראללה בין לבנון לעזה.

האסטרטגיה של איראן סובבת סביב ההתקדמות לנשק גרעיני. פרשנים בארה"ב טוענים שמנהיגי איראן סומכים על ממשל ביידן או כל ממשל דמוקרטי, שיידע לרסן ולבלום את ישראל שלא תתקוף את הגרעין. הצעת הפסקת האש יכולה להשתלב במדיניות הזאת. בלית ברירה, הם מוכנים לשלם במטבע לבנוני כדי לחסום את נתיבי הטיסה לאיראן.

טענת הפרשנים המייצגים את הבית הלבן היתה שהכדור בנושא המדיני מונח לפתחה של ישראל. מתברר שכל הנושא המדיני הוא נגזרת של היכולת והנוכחות האמריקניות. אלמלא נקטה ישראל מהלכים משני משחק, לא היתה עולה פתאום האופציה של הפסקת אש וניתוק חמאס מחיזבאללה. העובדה שהמלחמה נמשכה ללא אופק מדיני היתה כולה באשמת הנשיא לשעבר אובמה, שחיסל את ההגמוניה האמריקנית מסיבות אידיאולוגיות, כשביידן והאריס הם ממשיכיו. עכשיו יכולה בהחלט להיות תזוזה גם בדרך לשחרור החטופים והסדרת המצב בעזה.

התרגיל המצליח

לא בטוח שהמהלך של שר המשפטים לוין חכם, אבל הסרת המועמדות הקולקטיבית של הרכב בית המשפט רק מחזקת את טענתו שהם הגיבו תחת לחץ

לפחות דבר אחד גלוי לעין: כמה לא דמוקרטי הליך בחירת השופטים לבית המשפט העליון, ובראשם נשיא בית המשפט העליון. אין משא ומתן, אין קח ותן, אין אפילו כיפופי ידיים, אלא רק ניסיונות גלויים לשבירת ידיים ורגליים - שפרשני משפט אחדים מכנים כ"תשובות מנומסות".

מהרגע שבג"ץ החליט שזכותו להתערב בצורה בלתי חוקית בסמכויות שר המשפטים במסגרת הוועדה למינוי שופטים, עסקינן בניכוס סמכויות שלטון וכוח מצד השופטים. אחדים היו מכנים זאת "חמס שלטוני", הביטוי שמשתמש בו ד"ר יואש מייזלר בספרו המתעצם מרגע לרגע "ויהי בימי שלוט השופטים".

ההחלטה מלפני כשלושה שבועות, שהיתה צפויה, הפכה את שופטי בית המשפט העליון לגוף הבוחר בעצמו את הרכב השופטים, וראש וראשון - נשיא בית המשפט. מה שמוסיף את החשד לשיקולים לא ענייניים של שימור "המערכת" באמצעות הליך בחירת השופטים, אלו תמלילי מנדלבליט־אפי נוה. השיחות שתמליליהן פורסמו, עוסקות בעיקר בקנוניה למינוי מנדלבליט כיועץ המשפטי לממשלה; אבל לא יכול להיות ספק שהקומבינה המשתקפת מהשיחות האינטימיות מעוררת חשד לקנוניה שהגיעה עד לשופטים בבג"ץ, שכמובן עסק בפסילת מנדלבליט או בהשארת מועמדותו על כנה. הובהר לעוסקים בנושא שפסילת מנדלבליט פירושה כניסתו של מועמד שמסוכן ל"מערכת". ממש ככה.

עכשיו זאת האכיפה האולטימטיבית: בית המשפט העליון ממנה לעצמו את הנשיא. על רקע זה יש שאלה אם התרגיל של יריב לוין השבוע בהצגת כל שופטי בית המשפט כמועמדים לנשיא, הוא חכם. הסרת המועמדות הקולקטיבית של הרכב בית המשפט רק מחזקת את טענת לוין, שהדבר נעשה תחת לחץ.

יש אחדים שחושבים שהעיקר בניכוס הכוחני של בג"ץ של סמכויות שלטון, תוך נישול המוסדות הנבחרים מריבונותם, הוא כשלעצמו חיובי, בהיותו שלב בהשמדה העצמית של בית המשפט העליון. "התפתחות משמחת ביותר", כתב איש אקדמיה ותיק ומוערך המתמחה בהלכות משטר בישראל, בעקבות פסיקת בג"ץ המחייבת את השר לוין לכנס את הוועדה למינוי שופטים. "בית המשפט כורת היום (8 בספטמבר) במו ידיו את הענף הדמיוני והדמוני שעליו הוא יושב. וזאת, בניגוד מפורש לחוק, לעקרונות הבסיסיים ביותר של המנהל התקין ולעקרון הסבירות שקידש. עוד פרי באושים תולדת הגותו המעוותת של אהרן ברק".

בתוך קצת יותר משבוע, ב־6 באוקטובר, תסתיים כהונת הנשיא הזמני פוגלמן בבית המשפט העליון. שופטי בית המשפט החומס יוכלו לבוא רק אליו ואל קודמתו אסתר חיות בטענות על הבוקה ומבוקה והמבולקה שיצרו. בהליך חוץ־גופי יהפוך בעיני השופטים בלבד יצחק עמית לממלא מקום זמני וללא סמכויות למי שיושב על כס הנשיא. שר המשפטים ובכלל המוסדות הנבחרים לא יכירו בו, כי הוא לא יגור שם אפילו כמי שנבחר בוועדה למינוי שופטים, ולכן גם לא יושבע אצל הנשיא; הנשיא יצחק בוז'י הרצוג.

הגם אתה, וולצר?

לפי כמה טהרנים, ישראל רשאית לחסל טרוריסטים רק כשאצבעם ממש על ההדק, כאילו הם חדלים להיות טרוריסטים בין שתיים לארבע

אמר מי שאמר: על כל גאון מבצעי יהודי שיפיק מבצע בנוסח הביפרים המתפוצצים בלבנון, יימצא אובר־חוכעם יהודי שימציא טיעון מוסרי שלפיו דווקא המבצע הכירורגי ביותר לנטרול מחבלים הוא בעצמו פעולת טרור. בסיבוב ההיסטורי הזה זהו פרופ' מייקל וולצר. הפתעה. זה שהוא סגר לחלוטין את הפער בינו לבין פרופ' נעם חומסקי, לא ממש צריך לעניין את הציבור. אבל מייקל וולצר היה דמות נחשבת בישראל, רבים אהדו אותו והיו לו כאן מעריצים.

אני מודה שגם אותי עניינה עמדתו לגבי המלחמה בעזה. אז התברר בתחילת המלחמה שבאמת יש לנו עסק עם ילד פלא (בן 89). ממש גאון. כי בראיון שנעשה איתו ב־FREE PRESS התגלה שהוא חושב שמלחמתה של ישראל נגד חמאס היא מלחמה צודקת! מי היה מאמין. ויתר על כן, הוא גאון מוסרי כי הוא מצדיק את המלחמה גם כאשר מדובר בממשלה בהרכב שבראשו בנימין נתניהו ולידו... אתם יודעים. בן גביר, ו... מה שמו? סלח לי, אתה נושך את צווארי.

במאמר שכתב פרופ' וולצר ב"ניו יורק טיימס"" מצוי הקטע הבא: "הביפרים והווקי־טוקי המתפוצצים שכוונו נגד חברי חיזבאללה בלבנון, היו בהחלט הצלחה מבצעית של ריגול וטכנולוגיה. מי לא יוכה בתדהמה - בין שהוא נמצא במקום האירוע ובין שהוא מביט בו מרחוק. אבל ההתפוצצויות בימים שלישי ורביעי הן בוודאות ובסבירות גבוהה גם פשעי מלחמה - מתקפת טרור על ידי מדינה שבאופן עקבי הוקיעה וגינתה מתקפות טרור על אזרחיה".

ושוב מזכירים את האמירה של ג'ורג' אורוול: "יש רעיונות כל כך מטומטמים, שרק אינטלקטואל יכול להאמין בהם". חלק מהתגובות למייקל וולצר היו ברמה של חמלה; כלומר, איפה היה העורך שיציל את הפרופסור למוסר מלחמה מעצמו, מאחר שהוא כתב גם שסוכני ארגון הטרור שנפגעו לא היו בפעולה ברגע פיצוץ הביפרים. שוב ישראל רשאית לחסל טרוריסטים רק כשאצבעם על ההדק, כאילו הם חדלים להיות טרוריסטים בין שתיים לארבע, או בכל עת שאינם עוסקים בפועל בהתקנת מטען חבלה או טיל לשיגור.

לטעמי, הכשל ההגותי־מוסרי של וולצר מאיין את זכויותיו לאחור, במבט רטרוספקטיבי. הרי מה חוכמתו? בכך שאחרי ערימת ניתוחים נפתלת הוא מגיע למסקנה, שכל מבשלת פרסית בדוכן בסחנה יודעת באינטואיציה המוסרית שלה בלי למצמץ. אבל מייקל וולצר מבוצר במגדל השן של המכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון, ולכן אנחנו נאלצים לקרוא בנשימה עצורה את הפרק מתוך ספרו הקלאסי "מלחמות צודקות ולא צודקות", שבסופו הוא מצדיק את מלחמת ששת הימים... חשבנו לרגע שאולי לא יצדיק.

התגובה של אלכסנדריה אוקסיו קורטז מייד אחרי מתקפת הביפרים נחשבה קוריוז שלא שווה התייחסות. אבל הלך הרוח במערב לא מדווח במדויק בישראל. זאת מגמה בולטת. וולצר לא לבדו, גם מי שהיה ראש ה־CIA ושר ההגנה בימי אובמה, ליאון פאנטה, חושב שהמתקפה היא טרור מעשה ידיה של ישראל. איך שלא תסתכלו על זה, שלושה נציגי אליטה בכירים, AOC, ליאון פנטה ומייקל וולצר (יהודי ובאופן רשמי גם ציוני) חושבים שלישראל הנלחמת בשיניים נגד מלחמת השמדה איראנית אסור היה לנקוט מבצע כל כך נקודתי ומתוחכם.

בזמן מלחמת קוסובו, בתחילת 99' או בסוף 98', ראיינתי את וולצר שהיה באותה עת בישראל, כפי שנהג תמיד לשהות כאן כחודשיים בשנה. הוא מצא אז פגם מוסרי בעובדה שכוחות האוויר של נאט"ו (רובם אמריקניים) מפציצים את הסרבים מגובה רב, אבל אינם מכניסים כוחות קרקע. מה מידת ההבחנה שהיתה בהפצצות, קשה להעריך, מאות אזרחים נהרגו בבלגרד. בנקודה זו הוא טען שהלחימה של ישראל במלחמת של"ג ב־82' היתה יותר מוסרית, מכיוון שנלחמה פנים אל פנים מול המחבלים של אש"ף על הקרקע. לא זכור לי שהמושג "פשעי מלחמה" הוזכר. מתברר שהרמה של וולצר בסופו של דבר היא של עורך כתב עת סוציאליסטי יהודי משמים בשם "דיסנט", שוודי אלן חיבר אותו ל"קומנטארי" ב"אנני הול" וקרא לו "דיסנטארי" (דיזנטריה).

שותפות גורל

רוברט דסה, אחרון אסירי "הפרשה", הלך לעולמו השבוע. הוא וחבריו גילו אנושיות בלתי רגילה בכלא המצרי, ורעות מיוחדת נרקמה בינם לבין שבויי ששת הימים

השבוע נטמן בבית הקברות בעינת רוברט דסה, אחרון אסירי הפרשה מ"עסק הביש", בגיל 91. דיברתי עליו עם נחם אילן, אחד האנשים בעלי הידע הרב ביותר בנושא. הם נפלו בידי המצרים ביולי 1954 ושוחררו בפברואר 1968, בעקבות מלחמת ששת הימים. יום אחרי שנחתו בארץ, פגש אותם שר הביטחון משה דיין. "אם זה היה תלוי בי, גם היום לא הייתם משתחררים", אמר באכזריות שלא תיאמן לארבעת המשוחררים האידיאליסטים, ובהם רוברט דסה ומרסל ניניו. צבי אהרוני שנכח בפגישה, אמר: "אתה חושב שהיינו נותנים לך?"

דסה היה קודם כל אדם, אנושי ומוכן לעשות הכל למען אחרים. בכלא המצרי, כדי לאסוף מידע שיעזור לאסירי הפרשה, הוא התנדב לעשות את המלאכה הכי משפילה של איסוף הפרשות השירותים. הוא היה עד לטיפול האכזרי ולעינויים שמהם סבלו אסירי האחים המוסלמים, ודאג לעזור להם גם פיזית בטיפול בפצעים. הטייסים ואנשי השייטת בשבי המצרי היו מוכנים להשתחרר מאוחר יותר, כדי להתאים את לוח הזמנים לשחרור אסירי הפרשה. בין דסה וחבריו לבין הטייסים והשייטים התפתחה אחוות עולמים. יהי זכרו ברוך.