בסיס מג"ב בהר הבית ממוקם בלוקיישן שאין שני לו בעולם. פיסת נדל"ן שלו היתה עוברת לידיים פרטיות, היו כאלה שהיו משלמים עבורה הון עתק. מרביתו במרחב הכותל, חלקו כבר על ההר. מתוך הבסיס יש עלייה לגג. אחד המג"בניקים צבע לפני כמה שנים פס עבה החוצה את הרצפה. הפס נועד לסמן את הגבול שבין הכותל להר, כדי שחיילים שומרי הלכה המקפידים שלא לצעוד בהר הבית, לא יטעו ויחצו את הגבול מבלי משים. גם בלי לעבור את הפס הצבוע אפשר לראות את האגן הקדוש במלוא תפארתו. למטה רחבת הכותל, שוקקת מתפללים יהודים. מבט מזרחה מעניק מבט קרוב־קרוב על המקום הקדוש ביותר ליהודים. המקום שאליו כל יהודי מפנה את גופו ומבטו בשעת תפילתו, בכל מקום שבו יימצא על פני הגלובוס, עומד כיום כמעט שומם מיהודים ומשמש בעיקר מקום תפילה ומסגדים, טיול, סתם רביצה, ואפילו משחקי כדורגל, לערבים.
לשכת מפקד הבסיס נמצאת ממש על קו התפר שבין הכותל להר. מה שחוצץ בינה להר הבית הוא הכותל עצמו. המפקד הנוכחי, סנ"צ ואסים אשקר, אף שאינו יהודי, הרגיש גם הוא בקדושת המקום והזמין בעלי מקצוע לפעור חלון קטן בקיר, בערך 50 ס"מ על 50 ס"מ, שחשף את אחת מאבני הכותל, שניתן לראותה ואף לגעת בה ולמששה, דרך הלשכה.
מפקדי מג"ב בבסיס הזה הם הכתובת המיידית לכל אירוע, התרעה או התחלה של הפרת סדר במקום. המקום שנחשב לרגיש ביותר בעולם, הוא באחריות ישירה בלעדית שלהם. הם גם אלה המבצעים את הנחיות הדרג המדיני באשר למדיניות הממשלה בהר, מי נכנס ומי לא; מי מורשה להתפלל ומי רק לסייר; מתי שמים מגנומטרים בכניסה ומתי מסירים אותם.
לפני כמה שנים ישב על כיסא מפקד בסיס הר הבית סנ"צ בדימוס ב'. לאחרונה פרש מהמשטרה, אחרי כמה תפקידים נוספים שמילא בה. בעודו מפקד האזור הרגיש, בכל פעם ששמע בחדשות גורם מדיני או פוליטי כזה או אחר, שמציג מהומות או התפרעות בהר הבית כאפוקליפסה, מלחמת דת או מלחמת עולם, התמלא בוז. יש פה באזור אוכלוסייה עוינת, אמר, אימאמים נוטפי שנאה שיודעים לשסות את הקהל. גם טרוריסטים יש פה. הווקף הירדני, שקיבל את המנדט להיות בעל הבית של המקום, לא מוסיף לרגיעה אלא להפך, גורם מסית ומתסיס. ואחרי כל אלה, הוא אומר, אני יודע לטפל בכל אחד מהאיומים באזור, מהפרות סדר, דרך התפרעויות וזריקות אבנים על מתפללי הכותל ועד פיגועי טרור ומתקפה באמצעות אמל"ח. על הכל אנחנו יודעים להשתלט ולעשות סדר מהר מאוד. לא מלחמת דת ולא נעליים. הם יבואו מאות, אנחנו נבוא פי שלושה מהם. יבואו אלפים, נביא 10,000 לכבות מיידית כל שריפה שינסו להבעיר פה.
ב' לא מבין מאיפה התבהלה שאוחזת בדרג המדיני, ומניין הדיבורים על מלחמה שיכולה להתחיל במקום. אין לה שום אחיזה במציאות, הוא קובע, אנחנו מפחידים את עצמנו. צריך להתחיל להתנהג כבעלי הבית, ולא כמו עכברים מבוהלים.
הר הבית הוא רק תירוץ
בינתיים, מי שמתכתשים סביב ענייני הר הבית הם היהודים ופחות הערבים. עלייתו של איתמר בן גביר להר ביום תשעה באב הקפיצה, שוב, את אריה דרעי והציתה בין השניים, שוב, את העימות שנראה שכבר הפך לנצחי. בן גביר לא חשב על דרעי כאשר עלה להר הבית. הוא עולה בכל שנה. המאבק על זכות היהודים להתפלל במקום ולא רק לצעוד בו כתיירים לא התחיל עכשיו. זה מאבק שתנועות הר הבית ובן גביר מנהלים כבר שנים רבות. אבל אם אפשר על הדרך להשיג רווח פוליטי צדדי, למה לא.
החשש הגדול ביותר של דרעי הוא דימום קולות מאסיבי של ש"ס לעוצמה יהודית או לליכוד. זה גם החשש של משה גפני מדגל התורה. עד כניסת בן גביר לפוליטיקה היתה הפרדה, מחיצה, בין ימניותם של מצביעי המפלגות החרדיות, בעיקר הדור הצעיר, לבין מפלגות הימין האחרות, שלא היו יכולות לשמש כתובת עבורם. הליכוד מפלגה חילונית. הציונות הדתית היא זרם נפרד, ולגמרי, כן, ציוני מדי עבורם. עוצמה יהודית היא הראשונה שמטשטשת את ההפרדה הברורה. בן גביר גם פונה באופן מובהק לציבור החרדי ומדבר לא פעם בשפה שלו, למשל במאבק שניהל על הטלפונים הכשרים.
החיבור של דרעי ולפיד הוא טעות בניווט של יו"ר ש"ס. כי יש עדיין פער בין האיסור ההלכתי לעלות להר הבית לבין אלה המנסים באמצעות האיסור להחליש את הקשר שבין עם ישראל למקום המקדש
בימניות של בן גביר לא דרעי ולא גפני יכולים או רוצים להתחרות, ובקרב בלימה מנסים להגביה את החומות בינו לבין המנהיגים הרבניים של היהדות החרדית. מאמרי המערכת של "יתד נאמן" (דגל התורה) ו"הדרך" (ש"ס) צעקו על הר הבית, אבל בין השיטין המסר החד היה: בן גביר לא חרדי. לא משלנו. הוא לא נשמע לרבנים שלנו. אלא שכדי להצליח עם הקו הזה, צריכים דרעי וגפני שהציבור שלהם כן יישמע לרבנים שלהם. ואי אפשר להתעלם מסימן השאלה הגדול המרחף מעל עניין זה.
החיבור של דרעי ולפיד הוא טעות בניווט של יו"ר ש"ס. כי יש עדיין פער בין האיסור ההלכתי לעלות להר הבית, שלגביו אין הרבה עוררין, למעט קבוצה של רבנים לאומיים, לבין אלה המנסים באמצעות איסור העלייה להחליש את הקשר שבין עם ישראל למקום בית המקדש. להפוך את הר הבית לאל־אקצא. אלה שהופכים את הקביעה "שכינה לא זזה" לאות ריקה, ואילו את הביטוי "חבית חומר נפץ" לאמת לאמיתה.
בסביבת נתניהו מטילים את האשמה לסבב ההתלקחות הפוליטי האחרון על בן גביר. לא רק כי עמדתו של נתניהו ביחס להר הבית הרבה יותר קרובה לזו של דרעי מאשר לזו של יו"ר עוצמה יהודית, אלא כי דרעי מבחינתו הוכיח נאמנות גדולה יותר לקואליציה מאשר בן גביר. למרות המכות הגדולות שהציבור החרדי ספג, מחוק הגיוס, דרך קיצוץ קצבאות הישיבות וכעת קצבאות המעונות, ועד טרפוד חוק הרבנים 1 וחוק הרבנים 2, ש"ס ויהדות התורה לא החמיצו אף הצבעה עם הקואליציה, לא איימו לפרק, ואפילו את התקציב הבא הן מאותתות כי יאפשרו להעביר.
בן גביר, לעומתן, לא הפסיק לחולל מהומות מהיום הראשון. להחרים הצבעות, לאיים על ראש הממשלה, ובפועל לשבש את עבודת הקואליציה. אחד ממקורבי נתניהו אמר כי אחרי המהמורות הפוליטיות של סוף המושב ופסיקות בג"ץ שכמעט פירקו את הקואליציה, הצליחו כולם לעלות על סירת הצלה, ועכשיו בן גביר מטלטל גם אותה. לדבריו, אחת הסיבות שגלנט עדיין בתפקידו כשר ביטחון היא בן גביר.
ביזנס ופלז'ר
נתניהו רוצה לפטר את גלנט, אבל עד כה לא מצא את הזמן הפוליטי הנכון. בשביל מהלך כזה צריכה להיות יציבות. אי אפשר לעשות את זה במים סוערים. גם כדי לא לחזור על אירועי ליל גלנט שזעזעו את הקואליציה, שכן אם הקואליציה תגיע לאירוע כזה חלשה היא עשויה להתפרק לגורמים, וגם כי המחליף של גלנט בתפקיד, יהיה מי שיהיה - במיוחד אם מדובר במועמד מחוץ לליכוד כמו גדעון סער - לא יבוא אם יידע שהעסק מקרטע מהיום הראשון. העימות בין נתניהו לגלנט הוא אמנם כבר סיפור ישן, אבל המתקפה הישירה של נתניהו על שר הביטחון היתה דבר חדש לגמרי. בכל פעם בחודשים האחרונים כשגלנט תקף, עקץ או איים על נתניהו, הגיעו כעוסים יועציו והניחו לפתחו שורה של תגובות אפשריות, חלקן להוצאת קיטור, חלקן להחזרת ההרתעה. נתניהו דחה את כולם. תנו לו לדבר, אמר להם, זה לא צריך להפריע לנו. ההתעלמות תפגע בו יותר.
עד לשבוע זה. שני משפטים אמר גלנט, שגרמו לראש הממשלה לצאת מגדרו. הראשון - על כך שהניצחון המוחלט הוא קשקוש. השני - על כך שעסקה מתעכבת, "בין השאר בגלל ישראל". למרות התגובה החריפה, שמדביקה את שר הביטחון לאויבי ישראל, פיטורים בשלב הזה לא יהיו פה - למרות הכוונה להוציאם לפועל בהמשך. אולי, אם יתאפשר.
העימות בצמרת, ועוד בזמן מלחמה, משמשת כר פורה למתקפות נגד הממשלה מצד האופוזיציה. אולם מי שמכיר באמת את נתניהו - ובאופוזיציה יש לא מעט, אולי אפילו הרבה, שמכירים אותו מצוין - יודע שההפרדה אצלו בין עימות פוליטי לדיון מקצועי היא טוטאלית. לא פעם העידו יריבים של נתניהו שמדובר בהתנהגות לא אנושית. הוא מסוגל להטיח או לספוג האשמות, אפילו ברמה אישית, מאדם, ורגע אחרי זה לשבת איתו לדיון מקצועי כאילו לא קרה ביניהם כלום. בני גנץ, למשל, היה הרבה בפוזיציה הזאת. גם גדעון סער. היום נמצא שם גלנט.
להט"ב כשר
כחלק מהמאבקים הנצחיים של בן גביר והסיעות החרדיות, הסתיים בשבוע שעבר הקרב על הטלפונים הכשרים במה שנראה כמו תיקו. בעוד ראשי הסיעות החרדיות פעלו להנצחת המונופול של ועדת הרבנים לעניניי תקשורת, כלומר העדיפו את העסקנים, פעל בן גביר לתחרות בין גופי כשרות שונים, כלומר העדיף את הציבור עצמו, הצרכנים.
לאחר ההצבעה הסופית והכנסת החוק לספר החוקים, מיהרו ראשי הסיעות החרדיות לחגוג את אישור החוק והניצחון על בן גביר. וכדי להנדס את תודעת הציבור, שבסך הכל נפגע מביטול התחרות, הסבירו שהחוק הוא "ביטול רפורמת התקשורת של יועז הנדל", שר התקשורת הקודם, שכידוע סומן כאויב המגזר.
מה שלא סיפרו חברי הכנסת החרדים לבוחריהם, צרכני הטלפונים הכשרים, הוא שכדי להעביר את החוק היה צורך לרכך את ההתנגדות הגדולה של חלק מחברי הכנסת להנצחת המונופול בידי עמותה שחלק מראשיה נחקרו בחשד כי הם עומדים מאחורי שריפת חנויות סלולר ומעשים פליליים נוספים, וגם לעבור את הייעוץ המשפטי שלא עשה להם חיים קלים באישור החוק. על כן הם נאלצו להסכים לסעיף הקובע כי כל ארגון הנהנה מתמיכה של 25 אלף שקלים ויותר בחודש מהמדינה, המפעיל קו סיוע, לא יוכל להיחסם בשום מצב, והוועדה לא תוכל להפעיל לגביו כל שיקול דעת.
עם הגעת מועד החלת החוק בעוד כחודשיים וחצי, ייפתחו בבת אחת עשרות קווים שהיו חסומים עד כה לחרדים מחזיקי טלפונים כשרים, ובהם "האגודה למען הלהט"ב", עמותת "הלל" לסיוע לחרדים יוצאים בשאלה, "הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות", "איגי - ארגון הנוער הגאה" ועוד רבים.
ראשי הישיבות, ההורים והמורים יוכלו למחות, לזעוק, לתלוש שערות על כך שטלפונים כשרים של ועדת הרבנים לענייני תקשורת פתוחים לקווים אלה, מבלי שתהיה להם אפשרות חוקית לחסום אותם. מי שהרימו את היד בעד החוק החדש שיאפשר זאת הם הח"כים החרדים עצמם. אם יועז הנדל היה יודע שכך יתגלגל "ביטול הרפורמה" שלו, כנראה היה מסכים לכך מלכתחילה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו